הוא אמר לי
וחשבתי כמה אני יקרה, ושזה לא פייר שאני יקרה ואין לי כסף, כאילו, שאם נגיד, היה אפשר לפדות אותי במזומן זה היה נהדר.
שטרות אדומים כאלה, של 200,
רגע, בכלל החליפו את זה, שטרות אדומים זה 20, אז איזה צבע זה ה200?
יודע מי שיש לו, אהה.
אם היה אפשר לפדות את היקרה הזאת, היה מועיל לי קצת
גם ככה מי נתן לאנשים רשות לקרוא לי יקרה
מה אני נראית לכם, כספת?!
פעם פעם פעם היה אפשר לקנות אותי שמחייכים אומרים לי שאני יפה, או שאני חכמה
פעם לא פעם פעם היה אפשר לקנות אותי באוכל שהייתי ממש רעבה, או בפרח, או בציניות חכמה כזאת, שהורסת
היום אי אפשר לקנות אותי,
אפשר להרוס כל קשר כשאומרים לי, את יפה, או, את חכמה, או, ידעתי שאת רעבה אז קניתי לך בורקס
איכ
מי אוהב בכלל בורקס
זה עושה צרבת וחצקונים
הבנת, יקרה.
את יקרה לי,
אז אל תקח.
כשאני רואה משו שיקר לי אני לא קונה, מה לעשות, מוותרים.
אני יודעת שקשה לוותר עלי, נו באמת.
ברגעים שהשמש שוקעת
והיום מתמוסס לנו בפה
אני לבד.
כל כך לבד
לבד עד כדי כך
שלא אכפת לי שיבוא מישו ויגיד
בוא נלך מפה, יקרה.
(וזה נורא.)

