אני תמיד שולח מתי אפשר לדבר..

אבל זה לא נראה לי כ"כ הכרחי.

מי שלא יכול לא יענה.

מה נשמע בלה בלה בלה.. נשמע לך מתאים להמשיך? - כן - סבבה בואי נראה מתי בלה בלה בלה

במידה ולא - בסדר גמור בלה בלה בלה בהצלחה.

זו אפשרות אחת - בכל מקרה תעשה איך שנוח לך. נסה לשחרר לזרום.

נשמע לי ממש לא שייך בהודעה. זה בטוח אל תעשה.

חשבתי שהוא התכוון לומר שהוא רוצה להמשיך ואת זה לכתוב בהודעה..

אבל לפעמים אני באמת שואל את עצמי איפה הגבול.. זה מרגיש לי ממש לעבוד איתה ב'כפפות של משי' אם אני שולח הודעה לפני כל פעם שאני רוצה לדבר איתה.. מה את אומרת?

להתחשב ולראות את הצרכים שלה, זה מה שאתה רוצה
ולכן, תשאל אותה מה היא צריכה בעניין.

זה גם עניין של רמת הקשר ומשך המן שאתם נפגשים

כך שחשוב שתתאמו שיהיה לשניכם נוח

חחחח. אני מהדור שלא היו לו ניידים עוד
לדבר בטלפון כשאני במעונות במכללה והוא בישיבה היה אתגר 

וגם היה מוגבל בזמן בכל יום.. 

חחח השתמשת בכרטיס הזה... (נו איך קרו לו) שעובד עם הטלפון ציבורי? חחח ענק

אחחח נוסטלגיה

כאשר אני מדבר עם חבר, אני לא שולח לו הודעה מתי נוח לו לדבר, אני פשוט מתקשר ואם לא מתאים לו הוא לא יענה..
 

כאשר אני מדבר עם מישהי ולפני שאני מתקשר אליה, אני שואל אם אפשר להתקשר, זה מוציא מהטבעיות הפשוטה והרגילה. זה גורם לזה להיראות מאולץ...

אבל זה משתנה מאדם לאדם. יש כאלה שירצו שתשלח הודעה לפני ויש כאלה שממש לא יהיה אכפת להן

למרות שלפעמים יש בזה משהו יפה ברשמיות הזאת.. 

בס"ד

שיחת טלפון ראשונה-שניה יותר נח לקבוע כדי להיות מוכנה לזה נפשית
אח"כ אם כבר ממשיך הלאה ומרגיש שיש רצון בקשר (לפחות כרגע) באמת לקבוע כל פעם מרגיש רשמי מידי ולא טבעי..

בהצלחה לכולם ובטבעיות 

"היה נחמד" זה הדבר היחידי שעולה לי לראש. את מצפה שמישהי תענה תשובה יותר מפורטת לשאלה הזאת?

זה נשמע לי ממש מוזר, דיברנו על הא ועל דא, צחקנו וכולי. לא קורה משהו יותר מידי מרגש בפגישה ראשונה (למעט מקרים יוצאי דופן ממש). אז מה כבר יש לספר? אם מישהי הרגישה נעים, הרגישה בנוח, הרגישה שזה קשור אם תרצה להמשיך אם לא אז לא.. מה יש מעברל זה? מה אני מפספס?

למה זה מועיל? אם באמת מסיבה כזאת או אחרת הדייט היה דפוק ועדיין יש מה לברר, זה יכול קצת להלחיץ את הצד השני עצם זה שאת אומרת שהיה לך באסה איתו.

ואם לחלופין, התלהבת מאוד מהדייט ואתה אומר את זה זה יכול להלחיץ לצד השני. יכול להיות שהוא לא כזה הלהב וזה קצת מלחיץ.

גם עצם הציון 'שיש עוד מה לבדוק' הוא נראה לי ממש לא שייך. כי כל האתגר בדייט הוא להרגיש חופשי עד כמה שניתן. באסה להיות בתחושה כזאת שאתה כעת עומד במבחן. באסה ממש. הכי כיף זה להיות טבעי, להיות אתה ולזרום.

אני יכול מאוד להסכים איתך שלא כדאי שהשיחה תהיה יבשה יותר מדי ולכן כדאי לדבר על דברים מסביב. אבל ממש אין צורך להעיר הערות על הדייט שהיה. 

ובדיוק בגלל מה שכתבת - לא צריך לומר כל דבר בקול!! זה לא נעים!! ואני גם לא בעד 'לבדוק'. אם זורם מצויין, אם לא אז לא. אין מה 'לבדוק' אין אף נוסחה שצריך להכניס אליה נתונים. במיוחד בפגישות ראשונות הכי חשוב זה לבדוק כימיה, וזה אין מה 'לבדוק' במיוחד, מרגישים זאת באופן טבעי אם יש או אין.

? זה מש

ושוב אשאל אותך - מה כ"כ חשוב לדעת איך לשני היה הדייט לפרטים? כיף לו/לה? יש רצון להמשיך? זה הדבר היחיד שחשוב כרגע לא? 

כרגע אני לא רוצה להכנס לצד השני לתוך השיקולים שלו למה כן ולמה ולא ומה בסוף גבר. שיעשה את השיקולים שלו ואינשאללה.

עזבי דוגמאות, די התעלמת מהעקרון שאמרתי - לא רוצה לשמוע מאף בחורה אמירה שיפוטית ביחס אלי בשלב כזה!!!

בין אם היא פרגנה לי בין אם 'הוכיחה' אותי חחח

ת'אמת היה לי איזה דייט (דייט ראשון וזהו) שהבחורה אמרה לי בסוף הפגישה, היה נחמדה הפגישה ובלה בלה בלה. מי את בכלל? אולי אני חושב שזה לא מתאים בכלל? אולי זה בעצם לא מתאים לסטואציה שאני נמצא בה שאת אומרת לי דבר כזה?

למה לפרט? לא מספיק לך שהבחור רוצה להמשיך? זה לא אומר משהו? זה לא אומר מספיק?

אני משתדל להתרחק כמו מאש משיפוטיות אז זה מאוד תמוה בעיני.. כל עוד אפשר להתרחק ולא לגעת - טוב לי כך. 

אם את מתכווןנת שלהזכיר משהו מצחיק שקרה בפגישה או סתם איזה פוקס שהיה לכם מזל בו זה יכול להיות נחמד, אבל להתעניין באיך היתה הפגישה זה ממש פוגע במרחב אישי של האדם. וגם אני לא רוצה לחטט לאף אחת.

אני חושבת שאין עניין לשמור את הקלפים לעצמינו.. מן הסתם שיש לך יותר מחשבות מ"היה נחמד"

אני אישית כן אוהבת קצת לפרט.. למרות שהרבה פעמים שומעים את זה בטון.

כאילו אם היה חיבור, אז אני אגיד "תקשיב, אני הרגשתי חיבור ממש טוב.."

ואם נגיד לדעתי אני רואה שיש פערים או דברים שמפריעים, אז "תראה השיחה הייתה טובה, אבל אני חושבת שיש ביננו פערים שכדאי לברר"

וגם בעיניי שיתוף יוצר חיבור (אם רוצים בחיבור הזה חח)

וגם בשביל לראות לאן פנינו מועדות לפגישה הבאה. 

אנחנו לא רוצים שיהיה סתם רצף של פגישות.. 

אבל באופן אישי זה ממש מוזר לי מה שאתן כותבות.

מה הציפיות שלכן מדייט ראשון?? פגישה בין שניים שלא מכירים בכלל אחד את השני וזהו.

לא אמורים להיות לבבות באוויר... וכן, הגיוני שיהיה גם משעמם קצת. ואם משעמם קצת זה לא אומר כלום על הקשר. יכול להיות מאוד שקשר קצת יותר ארוך איתו יהיה מעניין מאוד.

אני אישית לא מצפה לשום דבר חוץ מלראות אם זה קשור או לא קשור.

אני אפילו לא קורא לזה קשר. פגשתי בנאדם שהוא קשור/לא קשור אלי וזהו.

מה שייך להעלות פערים? איך זה יעזור בשלב כזה? מה כבר אפשר לעשות אם פערים אם יש?

נראה לי אחרי שלש פגישות פנים מול פנים כדי להפתח ולהגיד מה חושבים. לפני זה מלחיץ/לא שייך.

אפשר לשתף דברים אחרים כדי ליצור חיבור. דברים שהם אכן פחות משמעותיים.

זה לא קשור למשעמם, טוב או רע, מרגש או יבש...

זה פשוט שלהיות עם בן אדם למשך נגיד 3 שעות זה מלא, ואפשר להסיק מזה הרבה להמשך הקשר.

למה שייך לדבר על דברים כאלה? ואי מלא סיבות.

לא רוצים למרוח קשרים

רוצים להיות ממוקדי מטרה

רוצים להבין לאן הרוח נושבת

רוצים לפתח שיח שהוא מעבר למפגש

אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל אחרי פגישה אחת הבן אדם לא זר לי... (לא משנה אם זה מתאים או לא, זר הוא לא)

אולי זה עולם קטן חחח

אני אנסה לא להסיק מסקנות על פגישה אחת אלא נטו להיות ספונטני.

בשביל דייט ראשון אני מעדיף שיהיה שעתיים (אלא אם כן זורם יותר). שלוש אם לא כזה זורם נשמע לי אוברר ממש.

ברור שייך לדבר על דברים כאלו! וכל הסיבות שנתת הם נכונות ואמיתיות, אבל... בשלב הזה זה יכול להזיק לאפשרות ליצור קשר אמיתי עם הבנאדם ואני אסביר -

בנאדם בפגישה אחת הוא אוסף של הישגים/תכנות/רעיונות. אפילו מבחינה חיצונית הוא נראה אחרת בעיני לאחר עוד 2-3 מפגשים.

אם כעת את מסיקה מסקנות את ברור שיכולה להגיע למסקנות לא נכונה. כי עד כמה שפגישה אחת היא עולם, אדם הוא עולם ומלואו הרבה יותר מפגישה!!! ובכלל רואים את זה באופן מפורש בכך שכל פגישה בפגישות הראשונות, היא תהיה שונה מאחת לשנייה באופן משמעותי. מה זה אומר? שהפגישה הקודמת החסירה לך מהבנאדם צד משמעותי מאוד שרק עכשיו אחרי עוד פגישה אתה שם לב אליו.

יצאתי פעם עם מישהי שהסקה מסקנות מהדברים שאמרתי ומההתנהגות שלי לאחר פגישה אחת ופיתחה לעצמה סרטים בגלל זה. זה לא כיף ששופטים אותך! במיוחד שאין על בסיס מה.

כדי שקשר יתחיל להיות רציני כדי להתחיל בדברים לא משמעותיים דברים כיפים ולאט לאט מרגישים חיבור ופתאום מרגישים "רגע אני לא יודע עליך X Y Z" ואז זה בא ממקום הרבה יותר אמיתי ולא בתור איזה נתון על הבנאדם. 

מיקוד מטרה זה נפלא! אבל כרגע אין כלום, על מה יש להתמקד בכלל? כל התמקדות תוכל להביא לראייה חסרה.

רוח נושבת? אין שום רוח רצינית אחרי מפגש אחד.

אם אחד מהצדדים רוצה להמשיך הוא רוצה להתקדם מעבר הקצת שקיים עכשיו, וזה מה שנחוץ.

אין סתירה בין ספונטניות/זרימה לבין לקלוט מי הבן אדם שמולי מתוך פגישה אחת. 

ואממ לא קרה לי שהרגשתי שוני מטורף במהלך הפגישות. כן קרה שגיליתי צדדים נוספים

אבל העיקר היה שם מההתחלה... 

זה לא קשור למסקנות. זה פשוט דברים שאתה מבין על הבן אדם, הרגשות שאתה קולט ממנו. זה לא מסקנה.. 

כרגע אין כלום? למה אתה חושב?  

לצערי ברוב המקרים מה שחשבתי בפגישה הראשונה היה נכון גם בפגישות הבאות.. 

אבל בסדר, אולי זה משתנה אצל כל אחד.. 

להתעניינות בשיקולים של הצד השני? 

אחרי כ3 פגישות אני מבין, כי שנינו הבענו רצינות מסויימת ורוצים לדעת שהכיוון טוב ולא נמרחים ובאמת זה גם הופך למעניין. אבל מעבר?

מה יש לך לעשות עם אדם שאת לא מכירה 3 שעות? זה כיף לך?

תחשוב שכבר אחרי פגישה ראשונה יש כמה מלא מחשבות ותובנות לגבי המשך הקשר

ואם אני מעוניינת בקשר הזה, אני רוצה לדעת איך הצד השני הרגיש.. 

אני רוצה לקדם את הקשר.

ולא תמיד לקדם את הקשר זה נטו דרך הפגישות. גם שיחת טלפון יכולה להוסיף.

(שוב, לא תמיד.. זה ממש תלוי. וגם זה לא מחייב איזה שיחת נפש. זה יכולה להיות שיחה של כמה דקות וקובעים פגישה נוספת וזהו)

יכול להיות שהתהלב וזה כיף וזה טוב ב"ה. אישאללה ככה תמיד.

מי אמר שלצד השני זה בסדר, אולי יש לו הרגשה מעומעמת?

לא כדאי לחכות?

מי ערב לך שהוא רוצה לקדם את הקשר בקצב הזה?

ואי אני לא מבינה למה אתה לוקח את זה למקום קשה ולא נעים...

לחכות למה? לפגישה?

ברור שפנים מול פנים פותחים הכל.. אבל לדעתי יש עניין בשיחת טלפון. במיוחד אם זה קשר טוב.. 

נפגשתם פעם אחת דיר בלאק. את אפילו לא יודעת מה עובר לו בראש.

לחכות לכך שבאמת יהיה יותר אכפת לך ממנו ולו ממך

סתם, בד"כ אני מרגישה מה הצד השני מרגיש עליי.. 

וגם אפשר לראות לאן הקשר יתקדם.. תאמין לי שאפשר.. 

בתור אדם שעבר חוויה שיפוטית, משני הצדדים גם בתור השופט וגם בתור הנשפט זה פשוט מזעזע אותי (לא בקטע רע, אל תקחי את זה לשם) מה שאת אומרת. 

ברור שאתה קולט בבנאדם וגם אם הוא רוצה להמשיך!! אבל אתה עדיין לא יכול להגיד שהוא עצמו מעסיק אותך.

בתור פונטיצאל למטרות חתונה הוא מעסיק אותך אין סוף אבל בתור הוא עצמו, קשה להגיד.

עדיין לא אכפת לך ממנו באופן מיוחד משאר בני אדם.

אם תבזבז עליו 40 דקות בשיחת טלפון, זה לא בגלל שאת נהנה לדבר איתו. אלא בגלל שאתה נהנה מסיטואציה. וזה שונה לגמרי, זה שמיים וארץ!!

מסיטואיציה שאת יוצאת עם מישהו נחמד וכיף ולך לעומת אדם שאשכרה אכפת לך ממנו.

לכן זה ירגיש לי חוסר קשר וחוסר חיבור וחוסר הצדקה לברר לאן פנינו מועדות.

לא הבנתי, מזה שהוא עצמו מעסיק אותך? 

ואיך זה קשור לזה שאכפת לי ממנו או לא? לא הבנתי...

ומה קשור לשפוט? זה לא עניין של לשפוט.. 

אענה לך מחר לילה טוב.

נראהלי שהתפיסה היסודית כלפי העולם הדייטים שונות אצל שנינו ולכן אנסה להציג את התפיסה שאני חושב שקלטתי ממך (תקני אותי אני טועה!) ואח"כ את האלטרנטיבה שאני תופס בה.

גישה אחת - הדייטים הם תהליך של בירור -תשובה לשאלה "האם זה/זאת החתן/הכלה שלי?". ואם כך בעצם מטרת הפגישות היא פשוט 'לגלות' אם זה זה או לא. ולכן מה שעושים בפועל בפגישות, בוחנים - זה ככה? זה לא ככה? 

וחוץ מהמתודה הזאת, תמיד תהיה בהתחלה תחושת קירבה מאוד גדולה - "כי יכול להיות שזה זה" תמיד ירחף באוויר. 

אני לא שולל את השיטה הזאת ואכן אני מאמין שגם כך אפשר להגיע לרגע המיוחל - הקמת בית נאמן בישראל.

גישה שנייה, שאני יותר מזדהה איתה ויותר חושב שתעזור לי אם היא תעסיק אותי - הדייטים הם נסיון ליצירת קשר. אין מה 'לגלות'. קשר זה דבר שיוצרים, לפני שלא יוצרים אותו, הוא לא קיים. פשוט.

לכן, גם יצירת קשר למטרת חתונה הוא יתחיל כמו כל קשר. כמו שאני מכיר חברים שאני מגיע למקום חדש כך אני יכיר את הבת זוג. כדי להיות חבר של מישהו אתה מוצא איתו עניינים משותפים שקיימים אצלכם. בהתחלה דברים פשוטים ונחמדים ולאט לאט יותר עמוקים, בכל אופן, זה בא בהדרגה כלשהי.

לכן, אחרי שאני 'מתלהב' על מישהי שאני נפגש איתה הגישה שלי לא תהיה "וואו כדאי שאני אתקדם הלאה במחקר שלי האם זה זה או לא זה ויבדוק עוד פרטים" אלא הדבר הראשוני יהיה "וואו איזה כיף, בוא נהנה עוד".

בגישה הזאת אני מרגיש שאני מתחיל מאפס, כי לא משנה כמה אני אדע עליה דברים לאחר מספר פעמים לא יהיה לי משהו שראוי לקרוא לו 'קשר' כלפיה. אלא אני פשוט אדע עליה יותר דברים.

אחרי שיוצרים מעגל חיובי של יחס אחד לשני אז מדי פעם עוצרים לראות האם זה מתקדם לאנשהו, אבל ההנחת יסוד היא לא שזאת המטרה. המטרה היא ליצור קשר. ובשביל זה צריך לעשות לא צריך לחקור ולבדוק.

להיפך, 'בדיקה וחקירה' הופכת את העניין למאולץ מה שמקשה על פיתוח קשר כנה, אלא קשר שכל אחד רוצה להרשים את את השני.

כשאני נפגש עם בחורה אני לא רוצה להרגיש מאולץ, זה לא כיף לי. וגם אם זה כיף, דבר מלאכותי הוא לא דבר שמחזיק בפני עצמו.

כשמשיהי תבוא לחקור אותי אני מרגיש שהיא שוללת ממני את הדבר הכי חשוב לי, החופש שלי. האותנטיות שלי. אני לא מוכן להקריב אותה בעד אף אחת.

זה לא דיכוטמי כ"כ, פועלים לפעמים ככה ולפעמים ככה. לצורך העניין אני מפריד בין השניים ושם מה העיקר לדעתי.

אחרי כל החפירה הזאת קצת נראה לי מוקדם בדייט הראשון לדבר על כל מיני דברים אישים כאלה ואחרים, או לדבר בטלפון שלאחריו על הדייט כשלעצמו. מספיק לי לדעת אם יש רצון להמשיך. מבחינת ידע לא רלוונטיות מעבר. אולי זה יכול לגלות משהו ולעזור, בחיים לא חשבתי על זה שבשלב זה זה יכול לעזור. ובחיים לא הייתי לחוץ אם היא מורחת אותי בשלב זה, אני באמת סומך עליה כבר אם היא רוצה להמשיך היא יודעת מה היא עושה.

וכן, אני מסכים אם זה שלאחרי דייט ראשון אפשר לדעת לאן הרוח נושבת,, רק מרגיש שהשתיקה עוזרת לדבר לקרות. 

ממש הזדהתי עם שיעור של הרבנית מיכל וולשטיין בנושא, אני די לוקח ממנו השראה (ממש לא קשור באופן ישיר לדברים שכתבתי, אבל הוא מדבר על הנושא) -

מבנה של קשר בריא ומה קורה כשהקצב שונה

אגיב-

כשאני באה לפגישה אכן אני רוצה לבדוק אם הבחור יכול להיות בעלי. זה לא סותר שאני אבוא בגישה פתוחה להכיר, לשמוע, להבין, להרגיש, לצחוק, לדבר ולחוות... 

מבחינתי, אין אפילו הבדל בין זה שאני אכיר אותו שלא לצורך חתונה לבין דייט לצורך חתונה.

כי מבחינת הפתיחות שאני באה איתה, הצורת דיבור שלי, הכל אותו דבר.

אלא מה, מה ההבדל? ההבדל שעם בחור סתם לא יפריע לי אם הקול שלו יעצבן אותי לדוג' או שההומור שלו לא הכי בא לי בטוב. לא נורא, עדיין נוכל לדבר, להיות חברים.. 

או מהכיוון הפוך, דיבור שלא לצורך חתונה יכול להיות מאוד כיף וזורם, אבל אני לא אראה אותו בתור בעלי כי x y z

אז כן, לפגישה אני כן רוצה להכין את הבן אדם שמולי כבן אדם. אני לא באה עם פנים חמוצות ושיפוטיות, דוח של מבקר ועיפרון.. גם אם זה כאילו נשמע שלאחר הפגישה אני מנתחת לי מה היה ואיך...

אבל תוך כדי זרימה ושיחה, הראש כבר אוטומטית חושב כמה צעדים כבר בראש. הוא מבחין האם האופי הזה נכון לי, האם מה שאני מחפשת נמצא בבחור, האם אני לא מסנוורת, האם הוא מספיק כנה לי, האם הוא יוכל לקחת אחריות בתור בעל, האם כיף לי, האם נוכל להסתדר כזוג, האם הוא רגוע אינסוף שאלות ותהיות.. 

זה לא סותר שיהיה לי זורם וכיף ונעים.. 

גם לצורך העניין שאני נכנסת לחברה חדשה ופוגשת אנשים חדשים, ברור שתוך כדי שיחה, הרגשות שלי פועלים, אני לא שמה אותם על השתק, זה לא אפשרי, זה קורה אוטומאטי. מה שכן יכול להיות שבסיום השיחה אני יותר אתן להם מקום ואבין אותם. ואני יוכל לזהות שלדוג' עם בחורה x אין לי ממש חיבור וסתם מעיק לי לדבר איתה, או שעם בחורה y ממש כיף אבל אין ביננו את העומק המספיק.. אינסוף אפשרויות. 

כל אדם הוא עולם וכל חיבור של שני אנשים יוצר אנטרקציה ייחודית רק להם, גם אם זה רק הפגישה הראשונה שלהם. 

אני מאמינה שכל פגישה בין שני אנשים באופן טבעי גורמת למשהו, בלי שנרצה. זה פשוט קורה. 

ונכון, לא הכרחי לדבר על הדברים. זה שתהליכים קורים זה עובדה. לא לכולם יש צורך לשתף במה שחוו איתי בפגישה, ויש כאלה שממש כן וגם יירצו לדעת איך לי הרגיש בפגישה. (אני חושבת שעם הרוב היה ככה.. גם מתוך סקרנות )

יש לי עוד הרבה להגיד בנושא, אבל מתיש לנסח את זה. אז אסתפק בזה  

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם