בראש מעטפה לבנה לבנה, מקומטת בצד שמאל,
(בכיתה א המורה היתה קוראת לזה חמור, היא לא מבינה שגם דפים אסור להעליב. היא לא מבינה.)
כתבתי נ נח נחמ נחמן בעזרת ה נעשה ונצליח
וירדתי למטה מהר מהר
למכונה המגניבה הזאת שמוציאה שטרות
(כשעוד היתה בנו תמימות, הלכנו עם אבא ורצינו נורא גלידה ואבא אמר אין כסף אז אמרנו לו אז בוא נבקש מהמכונה.
המכונה לא הקשיבה לנו,
מאז אנחנו לא אוהבים מכונות. בטח לא מכונות ברחוב שגורמות לאנשים לצעוק ממש חזק ולא לקבל.)
והוצאתי מלא שטרות של 100, בערך 10
סגרתי את המעטפה
ומלמלתי
בזכות כל הצדיקים, רפואה שלמה לעם ישראל רפואת הנפש והגוף. גאולה שלמה בתוכינו ולעולם.
תן לנו אור, תן לנו אהבה.
שכל החיילים יחזרו בשלום בגופם ובנפשם, שכל היולדות ילדו תינוקים חיים.
בעזרת ה נעשה ונצליח, ועוד כל מיני מלולי דוסיות שפרצו ממני.
אני חושבת שרבנו לא האמין שזאת אני
בטח כולם עמדו למעלה שם,
המומים
(הרבה מילים טובות אפשר לשפוך על אנשים שלא מכירים, או מכירים ולא ממש מכירים.
אני מחבקת את כולם, ושולחת להם חיוכים שיחשבו שאני אוהבת אותם,
מה לי ולהם.)
מעטפה נמסרת,
אנחנו אוהבים לעשות טוב, ועוד טוב טהור. גולמי.
אנחנו גם אוהבים לרסס, האש שלי.
נגיד.
(אם תשאלו מה שלום האש שלי, אז היא במצב לא טוב,
או שהיא דועכת או שמואר עכשיו ולא רואים אותה.)
אני מרססת, והאצבעות שלי שחורות, מחר יצחקו עלי,
נורא יפה.
בקול של ילדים מעצבנים.
(להבין מה זה להציק לילד, אחרי כל השנים האלה. נורא.)
לא אכפת לי.
אני בובה.
שפתיים יפות, חיוך מושלם.
בתוכי יש אש, שלא בוערת.
ומחשבות קפואות.
(בעזרת ה נעשה ונצליח)
(בכיתה א המורה היתה קוראת לזה חמור, היא לא מבינה שגם דפים אסור להעליב. היא לא מבינה.)
כתבתי נ נח נחמ נחמן בעזרת ה נעשה ונצליח
וירדתי למטה מהר מהר
למכונה המגניבה הזאת שמוציאה שטרות
(כשעוד היתה בנו תמימות, הלכנו עם אבא ורצינו נורא גלידה ואבא אמר אין כסף אז אמרנו לו אז בוא נבקש מהמכונה.
המכונה לא הקשיבה לנו,
מאז אנחנו לא אוהבים מכונות. בטח לא מכונות ברחוב שגורמות לאנשים לצעוק ממש חזק ולא לקבל.)
והוצאתי מלא שטרות של 100, בערך 10
סגרתי את המעטפה
ומלמלתי
בזכות כל הצדיקים, רפואה שלמה לעם ישראל רפואת הנפש והגוף. גאולה שלמה בתוכינו ולעולם.
תן לנו אור, תן לנו אהבה.
שכל החיילים יחזרו בשלום בגופם ובנפשם, שכל היולדות ילדו תינוקים חיים.
בעזרת ה נעשה ונצליח, ועוד כל מיני מלולי דוסיות שפרצו ממני.
אני חושבת שרבנו לא האמין שזאת אני
בטח כולם עמדו למעלה שם,
המומים
(הרבה מילים טובות אפשר לשפוך על אנשים שלא מכירים, או מכירים ולא ממש מכירים.
אני מחבקת את כולם, ושולחת להם חיוכים שיחשבו שאני אוהבת אותם,
מה לי ולהם.)
מעטפה נמסרת,
אנחנו אוהבים לעשות טוב, ועוד טוב טהור. גולמי.
אנחנו גם אוהבים לרסס, האש שלי.
נגיד.
(אם תשאלו מה שלום האש שלי, אז היא במצב לא טוב,
או שהיא דועכת או שמואר עכשיו ולא רואים אותה.)
אני מרססת, והאצבעות שלי שחורות, מחר יצחקו עלי,
נורא יפה.
בקול של ילדים מעצבנים.
(להבין מה זה להציק לילד, אחרי כל השנים האלה. נורא.)
לא אכפת לי.
אני בובה.
שפתיים יפות, חיוך מושלם.
בתוכי יש אש, שלא בוערת.
ומחשבות קפואות.
(בעזרת ה נעשה ונצליח)
