ציפי יקרה,
מקווה שזה בסדר לשאול כאן ולא באישי,
האם אמורים להיות בקרוב אירועים נוספים בסגנון הזה?
משתפת אתכן בחוויות מהערב, וקטע ששרתי. - אבדן הריון
מרגישה פתאום מוצפת כ"כ.
כואבת כ"כ
צריכה מקום לשים בו את הכאב שלי.
מקום לחוות אותו.
מקום להרגיש שווה.
אולי זאת הנקודה.
לא להרגיש שונה.
לשבת בעבודה בין בנות שמדברות על ענייני הריון, ולא להגיב, כי כאילו אין לי נסיון בנושא.
יש לי.
רק שלא כל העולם יודע עליו.
החוויות שלי הסתיימו לפני שלב הפרסום.
לשבת בין בנות צעירות ממני, שיש להם בטן ענקית, של הריון שני או שלישי.
לשבת, ולא לדעת איך עליי נראית בטן כזאת.
לא לדעת.
לא הגעתי לשם.
אפילו שהייתי בהריון. פעמיים.
לא יודעת מתי נגמרות לי הבחילות (בעצם כן, בגרידה.)
לא יודעת איך אני נראית
איך אני מתפקדת
כלום.
יועדת רק איך הגוף שלי חווה חודש וחצי של הריון.
ואז מדמם.
מדמם למוות.
מדמם למוות של עובר.
מדמם למשהו שמת בי בפנים,
למוות נפשי.
זו ההגדרה של זה.
אלוקים.
ואיך שאלה קטנה הפכה לפריקה שכזו.
אין לדעת.
ככה אני,
מתחילה לכתוב, ולא יודעת איפה זה נגמר.
תודה על המקום הזה.
)
🤔
)