שאלתי אותו אם בא לו שנמצא כבר מקום.
כי פה יש קוצים ויותר מדי שמש. הוא אמר שהוא אוהב שמש וקוצים. אז אמרתי לו שיאהב לבד והוא אמר שוואלה לא צריך להגזים ועברנו לאיפה שהצל.
אוף גם שם היה קוצים. דשא רך ונעים זה כנראה משהו שכבר מזמן עבר מהעולם. את כולם מכסחים. אז אולי כדאי שנעבור לספסל.
אמרתי לו את זה והוא המהם שזה נכון. את כולם מכסחים.
והספסל? הוא שתק. שתקתי גם. וחשבתי מה אם נגיד יעברו שעה ושעתיים וחמש ועוד נשב פה ונשתוק. כי לא היה נראה שמישהו הולך לפתוח את הפה ובטח שלא הולך ללכת. זה הצחיק אותי אז צחקתי.
וזה היה הנס הכי גדול שהיה יכול לקרות לנו. כי אחרת באמת היינו יושבים שמה באושר ולא בעושר עד עצם עד היום הזה. וחבל. כי הקוצים, אתם יודעים. זה היה כואב. אז ישבנו וצחקנו עד שכאבה הבטן. והוא אמר שיותר טוב עכשיו. אז לא התאפקתי ואמרתי לו שלא, כי הקוצים שדיברנו עליהם. והבטן. ביחד . זה נורא.
תנחשו מה. הוא אמר שזה נפלא. כי שניהם ביחד. משכיחים את הכאב של הלב. ובשביל לשכוח אותו הוא מוכן שימתחו אותו על גלגל עינויים.
גלגלתי עיניים וחשבתי את מה שידעתי תמיד שהוא שרוט לגמרי. ואדון שרוט לגמרי הוריד את העיניים שלו לדשא הקוצני, השורט. שהכיל אותו ואותי. ואת השריטות של כולנו. ואפילו שהוא סתם מרבד של עלים יבשים ודוקרים הוא ניחם אותי, קצת. קצת קצת. עד שנגמר היום ושרוט לגמרי אמר שהוא לא אוהב כשאין שמש. והלך.
נשארתי.
נשרטת. יותר מתמיד.
כי פה יש קוצים ויותר מדי שמש. הוא אמר שהוא אוהב שמש וקוצים. אז אמרתי לו שיאהב לבד והוא אמר שוואלה לא צריך להגזים ועברנו לאיפה שהצל.
אוף גם שם היה קוצים. דשא רך ונעים זה כנראה משהו שכבר מזמן עבר מהעולם. את כולם מכסחים. אז אולי כדאי שנעבור לספסל.
אמרתי לו את זה והוא המהם שזה נכון. את כולם מכסחים.
והספסל? הוא שתק. שתקתי גם. וחשבתי מה אם נגיד יעברו שעה ושעתיים וחמש ועוד נשב פה ונשתוק. כי לא היה נראה שמישהו הולך לפתוח את הפה ובטח שלא הולך ללכת. זה הצחיק אותי אז צחקתי.
וזה היה הנס הכי גדול שהיה יכול לקרות לנו. כי אחרת באמת היינו יושבים שמה באושר ולא בעושר עד עצם עד היום הזה. וחבל. כי הקוצים, אתם יודעים. זה היה כואב. אז ישבנו וצחקנו עד שכאבה הבטן. והוא אמר שיותר טוב עכשיו. אז לא התאפקתי ואמרתי לו שלא, כי הקוצים שדיברנו עליהם. והבטן. ביחד . זה נורא.
תנחשו מה. הוא אמר שזה נפלא. כי שניהם ביחד. משכיחים את הכאב של הלב. ובשביל לשכוח אותו הוא מוכן שימתחו אותו על גלגל עינויים.
גלגלתי עיניים וחשבתי את מה שידעתי תמיד שהוא שרוט לגמרי. ואדון שרוט לגמרי הוריד את העיניים שלו לדשא הקוצני, השורט. שהכיל אותו ואותי. ואת השריטות של כולנו. ואפילו שהוא סתם מרבד של עלים יבשים ודוקרים הוא ניחם אותי, קצת. קצת קצת. עד שנגמר היום ושרוט לגמרי אמר שהוא לא אוהב כשאין שמש. והלך.
נשארתי.
נשרטת. יותר מתמיד.
