הייתי ממש גועלית.
אני סיר לחץ, בלי כוח, הדברים הכי קטנים קשים לי נורא.
והוא עכשיו פורץ בשתי חזיתות תעסוקתיות, ומממש את עצמו, ואני ממש גאה בו ושמחה עבורו, ולא מתחרטת על הבחירות שלי.
אבל בכל זאת קשה לי לפעמים עם האופן שהוא משלב את הבית עם העבודה -
כשהוא בבית עם הילדים הם לא מקבלים אוכל אם הם לא מבקשים.
הוא כל הזמן במחשב ובטלפון.
אם יש שיעורים הוא אומר להם: תסתדרו.
אחהצ הוא רצה לצאת לעבוד. אמרתי לו שבסדר. בישלתע, קיפלתי, סידרתי, טאטאתי, לימדתי. והוא ישב בבית ועבד. ואז אמרתי שיבוא לשטוף את הקטנה. הוא: עוד מעט. כבר שטפתי בעצמי. הוא בא רק להוציא ולהלביש.
ואז, אחרי שהשכבתי את רוב הילדים וניגשתע לשאול איך התקדם, הוא אומר לי: לא משהו.
כל כך כעסתי. מבחינתי אני *קורעת* את עצמי כדי שיוכל לעבוד כמה שעות. מבחינתו זה בקושי שווה משהו, והוא זה שעשה לי טובה ענקית בזה שנשאר בסביבה (מחשב, סלולרי, אוזניות, אפס פניות אלי ואל הילדים).
ואז התארגן והלך לסרט עם חבר. ואני הייתי מגעילה ממש.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף.
אני סיר לחץ, בלי כוח, הדברים הכי קטנים קשים לי נורא.
והוא עכשיו פורץ בשתי חזיתות תעסוקתיות, ומממש את עצמו, ואני ממש גאה בו ושמחה עבורו, ולא מתחרטת על הבחירות שלי.
אבל בכל זאת קשה לי לפעמים עם האופן שהוא משלב את הבית עם העבודה -
כשהוא בבית עם הילדים הם לא מקבלים אוכל אם הם לא מבקשים.
הוא כל הזמן במחשב ובטלפון.
אם יש שיעורים הוא אומר להם: תסתדרו.
אחהצ הוא רצה לצאת לעבוד. אמרתי לו שבסדר. בישלתע, קיפלתי, סידרתי, טאטאתי, לימדתי. והוא ישב בבית ועבד. ואז אמרתי שיבוא לשטוף את הקטנה. הוא: עוד מעט. כבר שטפתי בעצמי. הוא בא רק להוציא ולהלביש.
ואז, אחרי שהשכבתי את רוב הילדים וניגשתע לשאול איך התקדם, הוא אומר לי: לא משהו.
כל כך כעסתי. מבחינתי אני *קורעת* את עצמי כדי שיוכל לעבוד כמה שעות. מבחינתו זה בקושי שווה משהו, והוא זה שעשה לי טובה ענקית בזה שנשאר בסביבה (מחשב, סלולרי, אוזניות, אפס פניות אלי ואל הילדים).
ואז התארגן והלך לסרט עם חבר. ואני הייתי מגעילה ממש.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף.
)
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)