א וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. ג וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
כל כך הרבה אנשים עשוקים
מכאבי החיים
מפגמי החולים
מטעויות של אנשים
ומרשעות של אחרים
מתנקזים
לובשים מסכות
ומקלדות
ומקלידים
את ליבם
במקום היחיד שנשאר להם
שנושא כאב עד בלי די
סיפורים על סיפורים נאספים כאן
ואי אפשר עוד לסבול אותם
אלוהים
אייכה?!
תראי את כל פגרי האנשים
צל החיים
שפופים
הם באים לכאן
שפופים
הם מתאספים
מתחפשים
למי שהם לא יכולים להיות
חיים חיים של אחרים
כולם בניך
כולם תחת אחריותך
איך עשית להם דבר כזה?!
מה יעשה האיש ולא יחטא?
ומה תעשה האישה, מי ישמע צעקתה?
זמנים נואשים
מביאים למעשים נואשים
מביטים ונזכרים
ולא מצליחים להבין
איך עשינו
מי אלה שבתמונה?
מי כתב את הדברים האלה
מי אני
היאוש הזה
מחמם את כל הגוף
בנוזל קפוא
כל הטעויות האלה
שמתנקזות לפה
מראה
לעצמנו
לאן הפצע שלנו
גלגל אותנו
אנחנו מדממים
גוססים
חלקנו מעדיפים לגסוס כאנשים רעים
וחלקנו כאנשים שנראים טוב ומתחכמים
לחזור לעולם ההוא?
לעולם לא
מה נשאר לי שם
רק אש ודם
בנאדם
כל הדמעות של הדור הזה
הטהורות שבהן
ירדו בזמן שאנשים כאן הקלידו
אלו הדמעות שיבנו בית חדש
דמעת הרצוצים
יתומים אנחנו
לא תענה!
לא תענה?!?!?! אבא?!?
סליחה.
ממך.
על השריטות ששרטתי.
על מי שרציתי להיות
איתך.
את טובה ממני
הלואי והחיים שלך מכאן
יהיו הכי טובים שאפשר.
אוהב אותך.
