אוקיי
פרק ראשון , אני יושבת מול מחשב שדלוק על סרט ילדים באנגלית, התינוק שלי מסתכל , והשעה 10 בלילה, והוא עדיין מסתכל
הפלאפון שלי מחובר למחשב כי רק ככה אפשר שיהיה אינטרנט
והגב שלי כבר מתחיל לכאוב על כיסא קטן , משתופפת אל הפלאפון
אני יודעת שזה לא בסדר ; שאני צריכה להכין בקבוק חלב חם , לקלח את בובי שלי , להלביש אותו פיג'מה חמה ולהרדים אותו תוך נענוע ואם אפשר גם שיר.
אבל היום אני מזוכיסטית. היום אני שוקעת שוב במחשבות ארוכות, כי החורף הגיע וזה מאבן אותי לפחות לכמה ימים.
השבוע אפשר לומר שלא עשיתי כלום.
דפיקות בדלת, מי דופק ב10 בלילה. זה יוני, האחיין. הוא ילד גדול, הוא הולך לבד בלילה, עוד מעט בר מצווה, אני קמה לפתוח לו. הוא מבקש את המצלמה , הוא שכח אותה אצלי. כשאני סוגרת את הדלת אחרי שהוא קיבל 4 קרמבואים ואתהמצלמה ( שנס שהיא נקייה ובריאה), אני חושבת לעצמי שזה פעם אחרונה שאני משאירה את הדלת פתוחה. היום היא הייתה פתוחה, ויוני היה כאן כל הצהריים, ראה סרטים , אכל את כל העוף שבישלתי בשביל תותי הקטן שלי, והלך. ואני לתומי חשבתי שתותי שלי אכל ת העוף, כי הוא היה על השולחן, והייתי רגועה שהוא אכל את החלבונים היום, ועכשיו מסתבר שהבו דוד השמן שלו אכל . לא שאיכפת לי, רק שעכשיו אני קמה ומטגנת מהר שניצלים. שפיצי שלי יאכל חלבון.
זהו, נראה לי שאני צריכה להתקלח. וגם צריכה להתארגן לישון, שלא יקרה לי שוב לילה לבן. אתמול דיברתי בווצאפ עם בחור שהתחיל איתי ברחוב. הוא גרם לי להרגיש יפה וצעירה, עד שלקראת הבוקר, אחרי דיבורים ודיבורים, הוא שלח לי תמונה הזויה, ואז חסמתי אותו ומיהרתי לישון, וחלמתי חלומות על מה שהוא שלח, חלומות מוזרים ותמוהים, ועל הטבע המוזר של גברים לעולם לא אבין. ואז התעוררתי ב9 וחצי בבוקר, ואיחרתי לעבודה, וקיבלתי נזיפות רציניות, וזהו. אני צריכה לישון, וגם להשכיב את צוציק.
כדי שלא אתפתה .
אמשיך מחר
פרק ראשון , אני יושבת מול מחשב שדלוק על סרט ילדים באנגלית, התינוק שלי מסתכל , והשעה 10 בלילה, והוא עדיין מסתכל
הפלאפון שלי מחובר למחשב כי רק ככה אפשר שיהיה אינטרנט
והגב שלי כבר מתחיל לכאוב על כיסא קטן , משתופפת אל הפלאפון
אני יודעת שזה לא בסדר ; שאני צריכה להכין בקבוק חלב חם , לקלח את בובי שלי , להלביש אותו פיג'מה חמה ולהרדים אותו תוך נענוע ואם אפשר גם שיר.
אבל היום אני מזוכיסטית. היום אני שוקעת שוב במחשבות ארוכות, כי החורף הגיע וזה מאבן אותי לפחות לכמה ימים.
השבוע אפשר לומר שלא עשיתי כלום.
דפיקות בדלת, מי דופק ב10 בלילה. זה יוני, האחיין. הוא ילד גדול, הוא הולך לבד בלילה, עוד מעט בר מצווה, אני קמה לפתוח לו. הוא מבקש את המצלמה , הוא שכח אותה אצלי. כשאני סוגרת את הדלת אחרי שהוא קיבל 4 קרמבואים ואתהמצלמה ( שנס שהיא נקייה ובריאה), אני חושבת לעצמי שזה פעם אחרונה שאני משאירה את הדלת פתוחה. היום היא הייתה פתוחה, ויוני היה כאן כל הצהריים, ראה סרטים , אכל את כל העוף שבישלתי בשביל תותי הקטן שלי, והלך. ואני לתומי חשבתי שתותי שלי אכל ת העוף, כי הוא היה על השולחן, והייתי רגועה שהוא אכל את החלבונים היום, ועכשיו מסתבר שהבו דוד השמן שלו אכל . לא שאיכפת לי, רק שעכשיו אני קמה ומטגנת מהר שניצלים. שפיצי שלי יאכל חלבון.
זהו, נראה לי שאני צריכה להתקלח. וגם צריכה להתארגן לישון, שלא יקרה לי שוב לילה לבן. אתמול דיברתי בווצאפ עם בחור שהתחיל איתי ברחוב. הוא גרם לי להרגיש יפה וצעירה, עד שלקראת הבוקר, אחרי דיבורים ודיבורים, הוא שלח לי תמונה הזויה, ואז חסמתי אותו ומיהרתי לישון, וחלמתי חלומות על מה שהוא שלח, חלומות מוזרים ותמוהים, ועל הטבע המוזר של גברים לעולם לא אבין. ואז התעוררתי ב9 וחצי בבוקר, ואיחרתי לעבודה, וקיבלתי נזיפות רציניות, וזהו. אני צריכה לישון, וגם להשכיב את צוציק.
כדי שלא אתפתה .
אמשיך מחר
