נשים נהנות ממחמאות, בעיקר על המראה שלהן, למרות שהן יודעות שמחמאה שהיא לא מהבעל (בין אם יש כרגע בין אם אין) סתם גורמת לחיבור נפשי רדוד ולא לחיבור עומק אמיתי. זה רגש שמגיע מחיבור מוגזם שלה לעצמה.
זה מה שנוצר בחטא אדם וחווה. שהשקר והדמיון הם חלק מאיתנו. הם שתולים בתת מודע של כולם. של כל אחד ואחת שקורא את זה ושלא קורא.
שמירת העיניים וצניעות בין המינים פותרים את הבעיה למעשה אבל לא פותרים את השורש שלה, את התת מודע. אמנם זה פחות הכרתי, אבל אדרבה, ככל שהדבר פחות הכרתי כך הוא שורשי יותר בנפשנו.
אצל רוב האנשים מה שחשוב זה לא לחטוא בפועל וגם לא לרצות לחטוא, אבל לא ממש אכפת שבפנים יש הרבה לכלוך. העיקר זה רק שלא יבוא לידי ביטוי, בין אם ע"י גדרים הלכתיים בין אם ע"י גדרים מוסריים-רגשיים שגורמים לנו להרגיש את הצד האנושי יותר שבנו שמבין שחטא זה לא יפה.
גבר שנמשך רק לאשתו זה יפה, אבל לא ממש חוכמה. האהבה אליה שומרת אותו מהעולם הרע שבפנים.
לעומת זאת, רווק נטול אהבה שלא נמשך לנשים (אם קיים דבר כזה..) לא כי אין לו "את זה" אלא פשוט כי זה שקר להימשך בלי אהבה, זה וואו. כי אין לו אהבה ששומרת אותו מ-לא להימשך. זה מראה שהוא תיקן את עצמו באמת. הוא נותן לכל כח רק את המקום האמיתי שלו אחרי שמחק את תעתועי הדמיון.
אישה שלא זקוקה למחמאות מגברים זרים כי בעלה מספק לה אותן, כנ"ל. יפה אבל לא ממש חוכמה.
לעומת זאת רווקה שלא מתרגשת ממחמאות של זרים אפילו מעט כי היא פשוט מבינה וחיה בטבעיות את זה שזה שקר ואנוכיות שלה, זה וואו. זו אישה שעקרה את הרע מהשורש.



