אני חשבתי שהיום בערב אני אוכל לשבת פה
ולכתוב לה' תודה
ושסליחה שאני לא מספיק מאמינה בו שהוא מסדר הכל
ושבאמת הכל מסתדר בסוף
אבל לא לא לא
כלום לא מסתדר לי כבר שבוע
כלום לא משתנה
הכל ככ כואב וקשה ואני באמת לא מרגישה שיש לי איפה לאחוז עוד
הלחייך לכולם כרגיל ובפנים אין טיפת מנוחה.
בכל רגע שאני לבד
וחושבת
ישר יורדות הדמעות
ממתי אני כזאת בוכה?
הלוואי אפשר היה למחוק את השבוע הנוראי הזה
הוא באמת היה רע מתחילתו ועד סופו
כמה שניסיתי באמת לא יכולה למצוא משהו שהיה שווה בשבילו שיישאר הזיכרון ממנו
גם אם קרו דברים,
מה הם לעומת הסיוט הזה?
ואני ככ לבד עם זה זה באמת קשה לי
למה בכלל אתה מנסה אותי בדבר כזה?
וגם למה ככה קיצוני?
מי כמוך יודע כמה זה חריג אחרי התקופה הזאת...
אתה היחיד בעולם הזה שבאמת יודע הכל
את כל הקשיים וההשתדלות והניסיונות וההקרבה והשמחה והכל.
אף אחד לא משנה כמה לא יוכל להבין חצי ממה שעברתי,
אז למה אתה נותן לי תחושה שאתה מתעלם מכל הדרך הזאת?
למה אני באמת לא מבינה
אתה רואה כמה כאב זה מביא
אתה רואה כמה זה משבית אותי
כבר יומיים שלמים במיטה לא עושה כלום ולא קוראת לא לומדת
זה כאילו לקחת לי את הסיבה לחיות ואמרת לי תמשיכי כרגיל
לא יכולה להמשיך כרגיל
לא רוצה להמשיך כרגיל
אתה לא מבין שלקחת לי את הדבר שהכי יקר לי בחיים?
גם אם זה רק לכמה ימים, זה כואב לי, ככ עמוק, תבין.
די תעצור את זה
בבקשה כשאתה עוצר את זה
תאפשר לי להיות, תאפשר לי לעשות משהו
לא כמו אתמול
שזרקת גלגל אבל לקחת את היכולת להשתמש בו.
אתה יודע כמה זה כאב?
אתה יודע כמה חיכיתי לזה?
אתה יודע כמה כאב לי כשהיום זה כבר כאילו היה ואיננו?
למה אתה מנסה אותי ככ הרבה?
למה אתה חושב שזה טוב לי?
אני באמת גמורה כבר
כבר לא רואה כלום
לא רוצה כלום
רק לישון ולישון
ולא להרגיש
כבר יותר מחצי שנה לא הייתה מציאות כזאת
למה תמיד אתה עושה הכל קיצוני?
לעזאזל כואב לי ככ
