אל תהיי כ"כ בטוחה שלא יקרו לך ניסים..
רוצה לספר לך שחיכיתי להריון במשך תקופה לא קצרה, ואני לא בת 20 או 30 כך שגם הזמן לא משחק לטובתי..
גם לי כל מה שקשור להכנות לטבילה (החל מהבדיקות שכואבות לי), ההכנות שלוקחות לי המון זמן כי אני איטית מאוד, ובטבילה עצמה תמיד מרגישה שלא בנוח לעמוד כ"כ חשופה ליד הבלנית.. וכל פעם הבלניות דופקות לי בדלת ושואלות מה לוקח לי כ"כ הרבה זמן להתכונן לטבילה והאם נרדמתי שם בתוך האמבטיה (טוב, מודה שגם זה כבר קרה לי..)
באחת הפעמים שבאתי למיקווה (בדר"כ אני מגיעה ראשונה כי יודעת שההכנות לוקחות לי כ"כ הרבה זמן למרות שעושה את הרוב בבית.. ואני לא מקפידה על דברים שלא צריך, אלא כמו שאמרתי קודם פשוט איטית מאוד), הבלנית שכבר זוכרת אותי לא הסכימה לתת לי חדר מסויים שאני אוהבת (חדר מרווח, אבל לא פרטי של כלות, והיחיד שלא גורם לי לקלסטרופוביה), ואמרה לי בחוסר רגישות: תראי, אני לא יכולה לתת לך את החדר הזה, לוקח לך כ"כ הרבה זמן ואין לי מושג למה, ההכנות לטבילה ממש לא צריכות לקחת יותר מחצי שעה, ואת נמצאת לפחות שעה בחדר עד הטבילה, לכן אתן לך חדר צדדי ושם את יכולה להיות כמה זמן שאת רוצה!
לא יודעת אפילו למה, אבל כ"כ נפגעתי ובקושי הספקתי לסגור את הדלת והתפרצתי בבכי, ובכיתי עד שסיימתי את ההכנות לטבילה, ותוך כדי בכי ממש התפללתי לה' שבזכות ההשפלה הזאת שהיא השפילה אותי וכל הצער שהיה לי באותו יום סביב ההליכה למיקווה (יצאתי מוקדם מהבית למרות שזה היה קשה מאוד ועזבתי את הילדים עם בלגן נוראי ולקחתי מונית למיקווה, הכל כדי להגיע לשם מוקדם..), שאני אזכה לעוד ילד לפני שאני ממש זקנה.. וב"ה לא עבר הרבה זמן ונפקדתי..
מאחלת לך מכל ליבי שה' ימלא כל משאלות ליבך לטובה, בשורות טובות וישועות גדולות!