1. אהבה עצמית מושפעת מהערכה עצמית, ואלו שתי נקודות בלתי נפרדות וגם דו כיווניות.
כתבת שאתה מכיר בחוזקות שלך, אבל לא מספיק אוהב את עצמך, ולכן קיים פער בין שתי הנקודות.
אדם יכול לדעת את החוזקות המיוחדות והטובות שבו, הרי הן מוחשיות ונוכחות, אי אפשר להתעלם מהן או להתווכח עם העובדות.
העניין הוא שלא מספיק לדעת, צריך גם להרגיש.
לפעול ממקום שמחובר לתודעה של אהבה.
האהבה קיימת בכולנו, אבל לפעמים צריך מעט לעמול כדי להוריד קצת חסימות ולהחזיק באותה הרגשה מלאה ונוכחת.
אפשרי לעשות תהליך שיגיע מהחוץ לפנים, דרך מילים, מחמאות, מעשים, מחשבות טובות וחשובות שלאט לאט יחלחלו וייטמעו פנימה.
(נסה לפרגן לעצמך, להיות החבר הכי טוב של עצמך לפעול מתוך מקום חומל נטול שיפוטיות וביקורת. גם כשלא פשוט, תנסה להבין אותך. הרי מאחורי חוסר הצלחה של אדם מסוים, בסופו של דבר עומדים רצונות טובים וטהורים כל כך, רק שכאבים וקשיים שנערמו הקשו עליו מלפעול בדרך שבאמת תאמה לרצון האמיתי והפנימי שלו. לדוגמא, כשאתה פועל מתוך מקום שבאופן טבעי דואג ורוצה להצליח, (וזה יכול להתבטא בדברים הכי קטנים ושיגרתיים), נסה להוסיף כוונה לפני המעשה.. (כן, ממש כמו בקיום מצוות. לומדים מודעות יהודית).
להזכיר לעצמך שאתה עושה מה שאתה עושה במלוא הכוונה, כי אתה רוצה טוב וראוי לכך. יכול להיות שבהתחלה זה יראה לך מלאכותי וקצת מזויף, אבל כשתתגבר ותתמיד תחוש בשינוי.)
במקרים מסוימים התהליך יכול להגיע מהפנים לחוץ. למשל, דרך טיפול רגשי שעוזר להבין את הנקודה השורשית שהשפיעה על התחושה הנוכחית, ודרך הטיפול בה וטכניקות נוספות לקלף קליפות, להסיר חסימות ולהציף את המקום האוהב והטבעי.
בשתי האופציות האהבה מגיעה מבפנים, רק שלעיתים צריך לעזור לה לצאת החוצה. להראות לאדם שאפשר, שיש אמון בעולם, שיש טוב, שהוא לא צריך לפחד, יש לו מקום להופיע ולהתגלות במרחב שיקבל ויעריך בקיומו.
2. אני חושבת שזה לא עניין של לגיטימי, השאלה אם זה נכון עבורך.
הדרך לא נגמרת. מטבע היותנו אנחנו תמיד נמצאים בתנועה, בהשתלמות. מתקדמים ובונים בתוכנו עוד ועוד קומות. בעיניי לא נכון לחכות שנהיה מושלמים על מנת לאהוב את עצמנו..
שם בדיוק טמונה הנקודה וטמון האתגר - לאפשר לעצמך אהבה שלא מותנית בהתנהגות או מעשה מסוים, אהבה ללא תנאי, שאינה תלויה בדבר.
בעיניי "השלמה" שנובעת ממקום של עייפות היא סוג של אמירה שיכולה לגרום לאדם פשוט להישאר במוד של ייאוש, כי הוא השלים עם מי שהוא, וזה קצת מסוכן, הרי אנחנו תמיד נדרשים לעבודת מידות ובאופן טבעי גם רוצים להשתפר. אבל אם ההשלמה נובעת ממקום של קבלה עצמית, אז להפך, היא לא אמורה לגרום לך לא לרצות לעבוד אלא לעודד קבלה עצמית שממילא תשפיע על אהבה עצמית וממילא תשפיע על אהבתך לאחרים..
ולא צריך "בכל הכוח". אולי הקול הביקורתי (שגם הוא יושב על מקום חיובי וחשוב במידה מסוימת) זה ששואף לשלמות ורוצה בבת אחת, גורם לזה להיראות מבהיל וכבד כל כך, עד שעולה מחשבה האם להימנע..
ודווקא כשיש קבלה של המצב הנוכחי, הרצון יכול להתגלות במלוא עוצמתו וליצור שינוי אמיתי, כי לא מלחיצים ודוחקים בו, לא סוגרים עליו. הקבלה מאפשרת התייחסות של חמלה שמעודדת את המוטיבציה לשינוי בצורה הרבה יותר נעימה וטבעית וגם כזאת שהרבה יותר יעילה ומחזיקה מעמד.
ולאט לאט, זה תהליך שצריך לבוא ממקום של נחת, ברצון.. זאת נקודה שתמיד בתהליך של התקדמות.
3. יש משמעות למראה החיצוני והוא אכן יכול להעיד הרבה. יש בקבלה דבר שנקרא חכמת הפרצוף, אבל אני לא מבינה בזה.