המשך יומן פרק 4 / אחרי הרבה זמן שלא כתבתימציאות.
00:29
..לא תמיד יש חשקים לכתוב. כשזה תופס אותך,אתה בטורנדו. כשזה רחוק , אתה מרגיש חסר ידיים.
זה לא שאין לי חיים מוזרים שאני רוצה לשתף; כלומר, לפעמים זה אובר אובר, ואז אין לי ידיים ( כלים) להסביר; להגדיר: אין מספיק מקום לכל כך הרבה .
וזה מה שקרה לי השבוע. חליתי בדלקת ריאות, והביאו לי אנטיביוטיקה בשם "זינת", והיא באמת הייתה כמו השם שלה, מה היא לא עשתה לי, מהה!
בחילות, סחרחורות, אף סתום, בעיות נוריולוגיות , שוס סחרחןרות, ויובש בפה ובשפתיים ובכל מקום בגוף, המוח שלי מיובש. ונחשו מה? היא לא עזרה. עדיין אני משתעלת וכואבלי בית החזרה, עדיין כואב לי לנשום, עדיין אני חלשה ומותשת, ואל תשאלו; הילד קיבל חום ממש מקודם, והייתי צריכה לרוץ איתו לגמ"ח תרופות, והיינו נראים כה מסכנים, שהצעירונת הבני ברקית שפתחה את הדלת, עם עיניי התכלת שלה והמטפחת של אשת בחור הישיבה, אצה להביא לילד איגלו ולי כוס מים , ועוד כוס מים כי היא חשבה שהילד גם צריך, וישבנו על המדרגות שורצות התיקנים בבניין שלה ( אחרי שווידאתי ששמעתי דלת נסגרת , היא כל כך מתחשבת שגם את הדלת סגרה בלאט) וניסיתי לתת לקטנצ'יק שלי סירופ והוא ירק ובלע ירק ובלע וכבר אין לי מושג כמה תועיל לו התרופה, הוא פדוט נרדם מיד אחר כך, המסכן.

....כשאני קוראת לו "המסכן", אני נזכרת בזמנים המתוקים בו הייתי נשואה באושר מרחפת מעל ענני נרקיע, והתינוק הפיצפון שהיה בוכה - הייתי אומרת לבעלי דאז: המסכן הקטן! מסכנון קטון שלנו!! וכמה שהוא היה מפונק, לא ידעתי כמה, זה היה נראה כל כך טבעי, שאם המסכן הקטן לא מרגיש טוב, אז אבא שלו עולה על הרכב ונוסע לסופרפארם ושלום על ישראל. כל בעיה- יש רכב, יש סופרפארם.
אין בעיות כספיות, אז קניתי לתינוקי הזה כל דבר שחמדתי לו, קרמים וסבונים , בגדים פצפונים שארזו לי בעטיפות מתנה ולא היה נעים לי להסביר שזה לילד שלי, כי כולם מסביב עטפו..

היי,תתעוררי, את חולמת, אני פוקדת על עצמי. היום בבוקר כשלו רגליי אט אט במעלה הגיבעה לעבר הגן המאוס של התינוק שלי, והמטפלת שהייתה בגילגול הקודם את חפירות לא הפסיקה להעיר לי , אז שיקרתי לה שלפופיק שלי היה חום ובגלל זה לא הבאתי אותו יומיים,והנה השקר התגשם עכשיו ומחר לא אוכל להביא אותו לגן מהסיבה האמיתית.
מסתבר , שאצטרך לשקר מחר גם. אולי אגיד שאחי התחתן, רעיון.
אולי זה יתגשם והוא יתחתן ?

טוב, החורף היה רחוק היום , אבל בלילה קר. לילה טוב לכולם,אנחנו חיים במדבר.
היובש של האנטיביוטיקה עושה לי תעוקה , וגם יש לי גוש בריאות שחוסם לי את האויר, ואני משתדלת לא להשתעל כי אז אצרח מכאב, ועכשיו גם השכן הדליק סיגריה בחלון ביתו והיא נכנסת לי לבית ומטיילת לי בדרכי הנשימה ועוד רגע אני צורחת עליו ואני לא יעשה את זה, מכמה סיבות.
מחליטה לסגור את החלון. אני מתקרבת לחלון, ורואה ברנש מציץ לי לדירה. לא אתקשר למשטרה, אבל הוא נראה אחד שמחפש להציץ לגרושות בדירה, כי הוא כל כך התבייש ששם את הכובע שלו על העיניים וברח .
מחר אני עוברת דירה,זהו, החלטתי.
ועד אז , תודה שהייתם איתי.
שבי.
...אם אפשר
זה כמו ללכת יחף על חצץ. פשוט דוקר, אף צעד ושום דבר הוא לא כמו שצריך.

מבחינת הכתיבה, הכנות הופכת את המילים לשקופות. (בעשט שם שם)

בגלל שאת כן מפרסמת את זה פה אז אני ארשה לעצמי לאחל לך הרבה הרבה הצלחה, בריאות ושמחה.
הביקורת שלך מדהימה תודהמציאות.
אני לא יודעת למה התכוונת , אבל זה כייף שקוראים
המשך יום אחר כך / 19:00 בערבמציאות.
התינוק שלי רותח מחום,ואני מכריחה אותו באכזריות שכולה רחמים לשתות את הסירופ. אחיין שלי היה כאן כל הצהריים, והלך עכשיו.זה היה נס שהוא הגיע,כי הוא העסיק לי את הקטן בעצם נוכחותו, וגם הלך בשבילי למכולת .
אני זרוקה, עם פיג'מה ושיער פרוע, מסתובבת בבית כמו זומבי ומבקשת ישועה. רק הרגע החלמתי מדלקת ריאות, וכבר הילד חולה. לא יודעת מה יש לו,מחר נלך לרופא. בינתיים משדלת אותו לאכול,והוא לא רוצה.
פירסמתי את הדירה שלי ביד2, כי אני רוצה שנעבור לדירה יותר יפה, וכל הזמן מתקשרים אליי.
איזה אחת בטוחה שאני עובדת אצלה, מרגיז שקשה לי חהעמיד אותה עלהמקום, להגיד לה שאני לא חייבת לה כלום.
אבל היא רוצה לבוא עכשיו לראות את הדירה.
....בטח. לא כולם מסודרים גברת, ולי לא בא שתבואי היום מה תעשי לי?
לא אמרתי לה ככה.
נתתי לה להרגיש ליידי שבאה לראות דירה, ואפילו אני שוטפת לכבודה. חצופה..
אני מתחילה להתעייף
אמשעך יותר מאוחר

מוצאי שבת / שבימציאות.
6 בערב, ויצאה לה השבת
אני כותבת בערוץ 7, בלי לדעת אם מישהו קורא, אבל אני כותבת וכבר זה טוב.
עדיין משתעלת, והילד עדיין לא אוכל. האכזריות שלי הגיעה לשיא; אני מספרת לתינוק שיבוא שוטר, אם הוא לא יאכל, ואחר כך שיבוא רופא, ואחכ כך כבר אמרתי שאני לא אוהבת אותו כי הוא לא אוהב את עצמו, והתפלספתי לו באוזן עד שהוא השתגע, והשתולל, ובילגן את כל העולם, ונרדם. הוא לא אכל , הממזר.

ושוב אבא מעשן מיד שיןצאת השבת, והריח גורם לי לכאב ראש ולשיעול, ואני שותקת. כי אני האורחת, וגם ככה הכל הפוך כאן בגללי.

ושוב איני יודעת מה יהיה מחר, ואני משתעלת, משתעלת, משתעלת.
ברוך השם המחלה נעלמת לה ממנו, ועכשיו נשאר לאסוף את השברים שהיא הפיצה. לדאוג לילד, לדאוג לו.
מוצאי שבת, כבר שבועיים שאני חולה.
מהשבת ההיא, שראיתי בה סרטים. זוהי שבת ארורה, והיא כיתמה לי שבועיים מהחיים.השבת ההיא שכעסתי על בורא העולם.
הרבה זמן רע לי.
וכל הלילה הילד לא הצליח להירדם, ואני רק תליתי עיניים גבוה בתיקרה ושאלתי למה.
ואחר כך הטחתי בו, למה אלוקים. אתה כל הזמן מחפש אותי. ורע לי. ואתה צריך שיהיה לנו טוב. כי אנחנו יתומים. אני רק אישה קטנה, עם ילד קטן, ואנחנו בודדים, וצרכים שתעזור.

ומי אני בכלל שתסתכל עליי
ואי תודה, מאוד חיממת את הלב!מציאות.אחרונה
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאביאחרונה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת