מה שכתבת על איך לדבר איתו - מצוין

אבל-

בגיל שנתיים ילד אמור להגיד הרבה יותר מ10 מילים!

מילים ראשונות (עד 10 מילים) אמורות להופיע סביב גיל שנה, ועד גיל שנה וחצי. עד גיל שנתיים אמורות להתווסף כבר הרבה מילים.

בגיל שנתיים ילד שלא אומר 50 מילים - אמור להתחיל לקבל טיפול.

ילדים יכולים להגיע בגיל הזה גם ל300 מילים.

כמובן שמילה ראשונה לא נחשבת למילה שלימה כמו שמבוגר אומר, אלא להפקה קבועה של רצף צלילים עבור משמעות מסוימת, למשל: צצי עבור מוצץ, בוק עבור בקבוק וכו'

אמנם יש ילדים שמתחילים לדבר מאוחר, אבל יש ילדים שזקוקים לטיפול מקצועי שיקדם אותם מאד,

וככל שההתערבות תתחיל מוקדם יותר - כך טוב יותר.

לפותחת-

כמה דברים:

1. תקבעי תור לאאג ותבקשי הפנייה לבדיקת שמיעה

2. תבדקי בקופת חולים שלך מה הפרוצורה לאבחון קלינאית תקשורת. תתחילי בהקדם, כי אלו תהליכים שלוקחים זמן,

ומקסימום אם יתקדם וישלים פערים - יגידו לך שאין צורך בטיפול.

3. תתלי דף על המקרר - ובמשך שבוע תכתבי כל  מילה שהוא אומר. שהכוונה כמו שכתבתי למעלה לכל רצף צלילים קבוע.

4. אם הוא אומר מילה - תרחיבי את מה שהוא אומר, למשל: כדור - כדור גדול, כדור אדום, לזרוק כדור. תספרי סיפורים חזרתיים שהוא יכול לנסות לנצטרף אלייך, למשל 'מעשה בחמישה בלונים' תעודדי אותו להצטרף אליך ב'בום טרח' זה חלק חזרתי.

בהצלחה יקרה!

(גילוי נאות: הכותבת קלינאית תקשרת)

באמת לא התייחסתי לנשוא הצירופים כי הייתי קצת קצרה בזמן

בגיל שנתיים מצפים לפחות ל50 מילים ולפחות לצירופים של שתי מילים.

(למשל: עוד מים, הנה כדור וכו')

יש קשר הדוק בין כמות המילים ליכולת לצרף שתי מילים ביחד.

ילד עם 20 מילים כנראה לא יצרף,

ילד עם 50 מילים- כבר יוכל.

אין לי ענין להדאיג סתם,

אבל בעיני יותר חמור אמא שתהיה שאננה ולא תיקח את הילד שלה לאבחון- כשהוא צריך אבחון, ולכן הפערים ילכו ויגדלו.

עדיף לעבור אבחון ללא צורך - ושאיש מקצוע שראה את הילד (כן, אני לא חושבת ששאלה בפורום אינטרנטי יכולה לתת לי מידע מספק כדי לענות) יגיד שהכל בסדר,

לשאול בטיפת חלב - זה מצוין,

ואני בטוחה שיפנו אותה לטיפול.

אבל להגיד - אל תדאגי, הכל בסדר, הוא ישלים פערים - זה חסר אחריות. ואם בגלל זה היא תפנה לאבחון רק עוד שנה? ועד שתגיע לטיפול יעברו עוד כמה חודשים טובים?

זה בזבוז זמן יקר מאד.

ואני לא מצליחה להבין למה

ההדגשה שלי היא לא על כך שצריך 50 מילים,

ההדגשה שלי הייתה על כך ש10 מילים, כמו שכתבת, זה ממש ממש אבל ממש לא מספיק בגיל שנתיים.

זה מינימום בגיל שנה וחצי.מינימום.

(וכן, בגיל שנתיים צריך לפחות 50 מילים. לא חוזרת בי. רק לא ראיתי שהדגשתי את זה).

ההדגשה שלי היא על זה שאמא שהבן שלה אומר רק מילה אחת צריכה להתחיל בהקדם תהליך.

אני לא מבינה מה הכוונה מסיבות אחרות-

אני לא התייחסתי לשום סיבה.

ילד שלא מדבר - צריך טיפול שפתי.

ואולי ההסתכלות שלך על המקצוע הזה קצת שונה משלי, כי שאלת למעלה - למה לרוץ לקלינאית תקשורת, לא ישר קלינאית תקשורת - כאילו ילד שהולך לקלינאית תקשורת הוא ילד עם בעיות קשות וחמורות.

אז לא,

ילד עם איחור שפתי, אפילו קטן, הולך לקליאנית תקשורת, מקבל טיפול מקצועי,

בוודאי שההורה מקדם בבית - כמו שכתבת, אבל יחד עם הדרכה מקצועית, ועם התכוונננות למקומות שהוא הכי צריך בהם קידום - הוא יקבל שבוע שלם של חיזוק וקידום בבית, ובעז"ה יתקדם יותר.

לא מבינה מה כ"כ מקפיץ אותך בזה שילד יקבל טיפול.

וסתם אגב, זה באמת לא האישיו,

אבל את מגיעה ל50 מילים כ"כ בקלות:

שמות של אנשים: אבא, אמא, סבתא, סבא, שם הגננת, אחים - 10 אנשים בקלות

ש"ע מוכרים: שמיכה, כדור, בובה, בננה, במבה, מיטה, בקבוק, מוצץ, נעליים, וכו'

פעלים פשוטים: נפל, נגמר, נשבר, לאכול, לשתות, ללכת, תביא לי,

מילים חברתיות: הנה, עוד, כזה, די, 

מקומות: הביתה, גינה

חיות (כן, ילד בגיל שנתיים מזהה חיות. לומדים על זה בגן ורואים את זה ברחוב): כלב (גם האו האו נחשב מילה), חתול, ציפור

לא כתבתי 50, אבל הכיוון ברור. 

מדובר על ש"ע מוכרים מאד מאד, פעלים פשוטים, אנשים ומקומות

ילד בן שנתיים בהחלט מפיק את זה.

ויש ילדים שמגיעים גם ל300, לא כולם, אבל יש כאלה.

הוספה למה שכתבתי למעלה, אני רואה שפספסתי...

המטרה של רשימת המילים על המקרר - היא מעקב מדויק אחרי המילים של הילד.

לפעמים זה עוזר לגלות שבעצם יש לילד יותר מילים ממה שחשבנו וזה מרגיע.

דורש תשומת לב מלאה למשימה - להפקות שלו

לאחר מכן ללכת לרופא ילדים רגיל ולבקש הפניה לבדיקת שמיעה (אין שום צורך בא.א.ג)

לאחר הבדיקה למלא טפסים להתפתחות הילד ולבקש איבחון קלינאית תקשורת

אין צורך לדאוג. רוב הילדים שמאחרים בדיבור יהיו בסדר, אבל זה משהו שחייבים לבדוק כי זיהוי בעיה מוקדם מוביל לשיפור באיכות חיי הילד לכל החיים

זה נכון שלא צריך להכנס להיסטריה אבל גם לא כדאי להיות שאננים.

יש הרבה ילדים שלא דיברו בגיל שנתיים ובגיל שלוש לא סגרו את הפה ויש גם הרבה כאלו שהיו צריכים טיפול.

מכירה מקרוב חברה שביתה לא דיברה בגיל 3 וחצי

בנתיים הם היו עשרה מפגשים אצל קלינאית והילדה מדברת כבר משפטים שלמים ב"ה.

ולעומת זאת בני המתוק הולך לקלינאית מגיל שנה וחצי עד עצם היום הזה (בן 7).

בגיל שנתייים תיקשר עם סימנים.

בגיל שלוש מילים ראשונות.

בגיל ארבע משפטים קצרים.

היום ברוך ה' מדבר הכול אך עדין לא לגמרי ברור.

וגם במקרה הזה ברור שהיינו צריכים ללכת לטיפול וכמה שיותר מוקדם...

לא חבל להתעכב עם זה ? ילד שלא מסוגל להביע את עצמו עלול להפוך למתוסכל ועצבני...

אז אין צורך להכנס להיסטריה ודאגה אך כן כדאי לעקוב ולטפל אם צריך.

בהצלחה !!

פרגולה למטה

אבל עם כל הכבוד, ההורים החלט יכולים להתרשם מרמת ההבנה, אבל קצת קשה לדעת לבד אם הילד אכן מבין הכל

והאם ההבנה שלו תואמת גיל. בשביל זה צריך אבחון של קלינאית תקשורת.

וגם אם אכן ההבנה תואמת גיל, זה לא אומר שהשמיעה 100% תקינה. ליקוי קל בשמיעה יכול להשפיע על ההבעה/ההיגוי גן אם ההבנה תקינה.

לפותחת השרשור-

בגיל שנתיים, ילד שלא מדבר כלל, חשוב לפנות לבדיקת שמיעה ולאבחון של קלינאית תקשורת.

מכיוון שהתורים בשני התחומים ארוכים, ממליצה להתחיל את התהליך כבר עכשיו.

ממליצה לך עוד היום:

-להזמין תור לבדיקת שמיעה ולרופא א.א.ג.

-לגשת למשרד המרפאה ולבקש טפסים להתפתחות הילד

לאחר מילוי הטפסים לגשת לרופא הילדים, לבקש הפניה להתפתחות הילד, ולהגיש את ההפניה והטפסים למרפאה.  ברגע שמגישים את הטפסים נכנסים לתור לאבחון בהתפתחות הילד.

את ההפניה לבדיקת שמיעה עדיף לקבל מרופא א.א.ג. אבל אפשר גם מרופא הילדים

בהצלחה!

יש כאן ערבוב של שתי תופעות שונות (למרות שיש דמיון בסימפטומים) מצד אנשים רבים פה בשרשור.

האחת נקראת LT- LATE TALKERS דהיינו ילדים מאחרים לדבר.

אלו ילדים עם רכישת שפה מאוחרת יחסית.

אותם ילדים שמספרים עליהם שבגיל שנתיים -שלוש לא אמרו מילה, ואח"כ לא הפסיקו לדבר.

הילדים הללו אמורים לסגור את הפערים עד סוף גיל הגן בלי התערבות טיפולית.

פשוט הדיבור מתחיל מאוחר.

לעומתם, ישנם ילדי SLI - ילדים עם לקות שפתית ראשונית. 

אלו ילדים עם קושי אמיתי מולד ברכישת שפה.

הם באמת מתקשים מאד ועלולים לצבור פערים ותסכולים.

כשילד כזה לא מטופל, הוא רק יצבור ויגדיל פערים ולא ידביק אותם.

אז איך יודעים להבדיל?

זו שאלת מליון הדולר, ולא תמיד גם אנשי המקצוע יכולים לדעת.

אבל אם האמא חוששת, אז מדוע לא ללכת לבדיקת שמיעה ולאבחון?

מאיפה הרתיעה?

ואם לילד יש חום שמדאיג אותך לא תלכי לרופא?

קופ"ח נותנים אפשרות לאבחון וטיפול, אז למה לא לטפל?

גם אם לא תקבלי טיפול, תוכלי לבקש הדרכה ועצות בשביל לקדם את הילד.

בכל מקרה, יהיה בהצלחה רבה!

בימינו יש כלים מקצועיים רבים ואנשי מקצוע מעולים.

ואי"ה הילד יהיה בסדר, בעזרת ה' - ובהשתדלותינו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....