יש אדם בשם גדי, זה רק לדוגמא. כמובן לא שמו האמיתי.
את גדי, תסלחו לי אני שונא. נכון, זה אסור. אני עובד על זה עם עצמי.
אני שונא את גדי כי הוא פגע בי ובמשפחה שלי. ולא רק הוא. אלא כל המשפחה שלו.
הם ביישו את הוריי, אותי ועוד הוציאו עלינו שם רע. אני שונא אותם וכמה שאני מנסה לסלוח אני לא סולח להם אף פעם.
לגדי יש בן, נגיד שקוראים לו בני.
בני פגש אותי כמה פעמים.
בכל פעם אומר לי שלום כאילו כלום, מנומס כזה. ואני כועס על עצמי שאני בכלל עונה לו.
גם לגדי אני אומר שלום ואז שונא את עצמי.
אתמול במקרה פגשתי את בני והחלטתי שיש לי קצת כבוד. הוריו ומשפחתו יושבים ומטנפים עלינו ואין סיבה שיקבל יחס ראוי כאדם.
ניגש אליי ואמר לי שלום. התעלמתי. ניסה שוב. התעלמתי. בא מכר משותף ואמר 'הוא ואמר לך שלום'. אמרתי לו שאני לא אומר שלום לילדים של גדי.
איך אני מרגיש? חשבתי שסוף סוף ארגיש אדם שלא נרמס, שיש לו כבוד, שאי אפשר לטנף עליו ואז להגיד שלום.
אבל עכשיו יש לי מצפון ואני רוצה לבקש ממנו סליחה, למה אני כזה רכרוכי ולא יכול להחליט שזה היה ראוי ושהם יעמדו מולנו כל המשפחה ויבקשו סליחה? למה אי להרגיש שעשיתי דבר נכון וצודק ולא רק לדעת את זה?
סייעו לי. בבקשה.
