שונאת לעשות שיעורי בית.
אבא תמיד היה מבטיח שאם אני לא אסיים הכל הוא יביא לי מכות חזקות.
מזל שהוא אף פעם לא מקיים הבטחות.
מכות זה כמו שה' הביא למצרים. כי הם היו רשעים והם הציקו ליהודים. אולי זה בגלל שלקחתי לאפרת את הקלמר והחבאתי אותו. כי אפרת היא יהודיה וזה הציק לה. אז אני רשעה. מגיע לי מכות חזקות.
מכות חזקות זה חרוז.
אמרתי את זה בשיעור שפה כשהמורה ביקשה שכל ילדה בתורה תגיד חרוז. ראיתי איך הפה של המורה מתעקם טיפונת ואז היא אמרה נכון מאוד. יבש כזה ומוזר והמשיכה לשירה.
שירה היא ילדה טובה, וגם כל מה שהיא אומרת. יש לה שיער שחור חלק שאסוף לקוקו גבוה כמוה שאפילו שערה אחת לא יוצאת ממנו.
הקוקו שלי כתום וכל הזמן יוצא ממנו שוונצים כאלה שקופצים לי לעיניים כל פעם שאני קופצת. ואני קופצת הרבה. פעם אבא אמר לאמא שפעם הבאה שאני אקפץ בין הכלי עבודה שלו הוא יקח את המסור ויכרות לי תרגליים. צרחתי בפחד. ואמא צרחה עליו בכעס ואז היה בלגן ומסור חשמלי וכסאות שבורים ורסיסים.
וכרגיל, בסוף בסוף משטרה שהשכנים הזמינו.
אני לא אוהבת משטרות.
הן עושות מלא רעש.
אבל כשהן מגיעות אז אבא משתתק. אז אולי זה כן טוב.
וגם יש את השוטר הבלונדיני. שיש לו יותר נמשים מפרצוף וכשכל השוטרים הולכים הוא הולך איתם ואז מסתובב דקה ומביא לי סוכריה. הוא חושב שאני ילדה טובה, בגלל זה הוא כל כך נחמד. הוא לא אמר את זה אף פעם. אבל אני יודעת, רואים עליו שהוא חושב את זה.
אני לא אוהבת לשקר. אבל הסוכריה טעימה ואני לא מוכנה לספר לו שלא מגיע לי שום סוכריה.
וחוץ מזה, זה כיף שחושבים שאת טובה.
בולעת את הסוכריה כשהיא שלמה. מרגישה שקרנית.
אבל מתוק לי.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם