אבל לא יכולתי, כי אחרי הכל המצפון שלי לא התעורר כי משעמם לו בחיים
טוב אולי קצת משעמם לו אבל הוא התעורר כי משהו מפחיד קורה לי
וכי אני משתנה ואני לא יודעת עד כמה אני מודעת לתהליך הזה שאני עוברת
שינוי רע
שינוי רע
שינוי רע
אז פשוט השפלתי את העיניים כדי שהיא לא תיתקל באותו מבט
ואני נשבעת החיוך הזה שברח לי שם באמצע זה רק ממבוכה (*)
ובסך הכל זה שיש לה בעיות קשות של חוסר ביטחון עצמי חוסר מוטיבציה לחיים וחוסר כלשהוא לא ברור שנוגע בצד של ההגיון הפשוט
לא מוכיח שום דבר על החוסר אנושיות שלי, חוץ מזה, אני מודה, המצפון שלי מתעורר חזק מדיי ועד הסוף
עד הסוף
רגע, חוסר אנושיות שבי?!
אממ, אני אנושית, חד משמעית
אחרת לא היה לי כואב ככ
אוח
נקודה רגישה
(*)טוב נו, אולי כן היה משהו מחוכם מצידי בתוך הסיפור הזה
אז מה, קצת קרדיט, אם אני לא אפרגן לעצמי מידי פעם אף אחד לא יעשה את זה.
חוץ מזה...הרבה זמן לא חייכתי..
לעזאזל נמאס לי
אבא
- לקראת נישואין וזוגיות