היתה סבתא זקנה שישבה על ספסל ברחוב יפו, מתחת לעץ. היא אחזה בידה נייר עיתון צהבהב שעטף פרי. עיתים היה זה תפוח, עיתים אגס ועיתים פרי הדר. לא הכרתי את הסבתא, אבל היה לה ניחוח. בעלי יהודה טען שהיה זה ניחוח של כביסה נקייה. בני הבכור רפאל תמיד הכריז בידענות כי מדובר בשאנל מספר 5. בתי הגדולה שתקה. באחת השבתות אמרה כי זהו ריח של אנשים זקנים. שאלתי אותה מנין היא יודעת. בתי הגדולה עמדה בשתיקתה, אך בעיניה ראיתי כי הבנתי. בתי הגדולה היתה זקנה עוד לפני שלמדה לדבר.
בעת הריוני השלישי פסקה הזקנה מלשבת על הספסל ברחוב יפו. בעלי יהודה לא אמר על כך דבר. רפאל הכריז בידענות כי קברו אותה ביום שלישי, כך קרא במודעה. בן חמש כבר ידע לקרוא. בתי הגדולה לא הגיעה איתנו לטיול.
לאחר שבוע אמי שלחה לנו מגש מאפים. מאסתי בשבת המשפחתית. נטלתי את יד בתי הגדולה והובלתי אותה אל דלת הבית. האביב שבחוץ ביקש שאבוא. אך בעלי יהודה אחז בידי, שמט את יד ביתנו והושיבני על הספה. אמר כי בחוץ חם ורגליי עייפות. בתי הגדולה שמטה כתפיה.
- לקראת נישואין וזוגיות