כנראה שהגוף שלך צועק עלייך לא ללכת לשם.

עושה לך רע.

פעם פעם הייתה לי הבנה על אדם שהיה בסביבה הקרובה שלי ולא עשה לי שום דבר רע, אבל כל פעם שהתקרבתי אליו (או הוא אליי), הייתי עוד לפני כן חוטף התקף נזלת "אלרגית" קשה.

תקשיבי לשפה הזו. היא מדברת אלייך.

הגוף צועק אל תלכי לשם

והנשמה רוצה ללכת

והשכל אומר תלכי אבל לא כל יומיים

ואם לא תלכי היום ולא מחר אז זה יהיה רק שבוע הבא, זה נראה לך הגיוני? לא ללכת שבוע?

לא זה לא הגיוני

מה עושים כשחולים?

מה פשוט כלום? אבל יש לי מלא דברים לעשות

יש משהו שמושך אותך לשם. שווה לברר מה זה ולמה זה. זה עוד צד בנפש שגם לו יש את המקום שלו.

הייתי מנסה להעלות על מקלדת או נייר את התחושות בשני הכיוונים, אולי יהיה משהו.

אל תכנס אליו עזוב

אולי אני יעלה את זה בדרך אחרת, לא במילים

אם יש מישהי \מישהו שרוצה להיכנס למקום הזה

דברו איתי בפרטי, זה יכול להיות לי לעזר

יש מחלוקת קטנה איך נכנסים למקום של נתינה. מתוך ידיעה ברורה שהנתינה לוקחת כוחות ושפע וממילא משאירה אותנו מעט חלשים מלפני, אך היתרונות עולים מעל החסרונות. או שמקום של נתינה לעולם לא נפגע, כשליח לדבר מצווה. אני לא יודע מהי האמת והאם היא לא שניהם, אני רק יודע שלפעמים אנחנו נתקלים בשני המקומות בזמנים שונים.

חייב להיות גבול לחסד. מיד לאחר אברהם צריך לבוא יצחק. כי חסד הוא, ונכרתו לעיני בני עמם. צריך לדעת איפה יש לנו ובנו כוחות נתינה אינסופיים כביכול, איפה נכון לנו לתת על אף שהנתינה מחסירה מאיתנו, ואיפה נכון לעצור.

האמת היא שיחסית קל לנו לדעת את שני הקצוות של כל נושא והקושי המפורסם הוא למצוא את האיזון בניהם. לרוב הקו הזה איננו ברור מצד האמת ומשתנה ומתפתל יחד עם החיים עצמם. וזו עבודת חיים, למצוא בכל פעם מחדש האם אנו עומדים על הקו הנכון או שמא נטינו מדי לצד מסוים.

לפעמים הפסקת הנתינה בדרך בה רצינו אינה חייבת להיות עצירה מוחלטת. לפעמים זהו אך רמז לדעת שהנתינה הספציפית הזו לא נכונה ועם מעט מחשבה ניתן למצוא דרך טובה יותר, דרך שנותנת אולי יותר אבל בעיקר לא פוגעת.

לפעמים, במחשבה רחבה, כשאנחנו נפגעים אנחנו עוזרים פחות. אולי לא פחות למי שרצינו, אבל כן פחות לשאר. לפעמים זה שווה את הנתינה, לפעמים לא. לפעמים צריך לטבול גם בבוץ כדי להוציא את התקוע, לפעמים צריך לרדת למקומו, לחיות איתו ולהבין אותו, ורק כך לעלות יחד חזרה. ולפעמים ההקרבה לא שווה.

אני בד'כ יודעת מאד להגיד לא כשמבקשים ממני משהו ואני לא יכולה

אבל פה המצב אחרת

ביומיום אני לא אתן לזה לקרות בחיים

אבל יש מצבים מיוחדים שצריך לצאת מאיזור הנוחות, אין מה לעשות, כל עוד זה לזמן מוגבל

וכמו שמישהו אמר צריך למצוא את האיזון

וכאשר המשהו הזה שעושה אותי חולה זה בן אדם שקרוב אלי ואני דואגת לו להתרחק גם יעשה לי רע

אם נבוא בגישה שלך זה לא יעזור לעשות את העולם למקום טוב יותר, 

עם זאת אין ספק שאת צודקת שעלי לקחת אחריות על המצב של עצמי

האמת היא שנמאס לי כבר מאחריות אבל זה כבר עניין אחר

אבל זה היה הפעם האחרונה במקום הזה

אז גם נפרדתי

הפעם הייתה עליית דרגה, היא גם צעקה עלי קצת, שאני תמיד ממהרת לאנשהוא (סליחה באמת שיש לי חיים, עמוסים במטלות ובדברים לעשות) ושאני באה רק לשעתיים ועל זה שאני לוקחת את החיים בקלות

פעם ראשונה שמישהו רואה רע בזה שאני לוקחת את החיים בקלות

יהיה טוב

הלכתי בלי להתקשר והיא צעקה עלי

זה קשה להסיט אותה למשהו שמח

אבל לאט לאט

זה תהליך ממש ארוך

ומי אני? לא  יודעת  בעצמי

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.