אז ככה, אני בשלב מסויים בחיים שבו הרוב המוחלט של החברות שלי עוד לא נשואות או נשואות טריות טריות. ואני נשואה עם ילדה מהממת ב"ה וחושבת על ההריון הבא.
העניין הוא שאני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד, זה מגדיל בעיניי את הפער ביני ובין העולם החיצוני שלי, עכשיו הבת שלי היא התינוקת האהובה של כולם אבל מבחינתי ילד נוסף מרחיק אותי מהחברות שלי. זה כבר לא אותו הדבר בראש שלי... אתן יכולות לומר לי למצוא חברות אחרות או שאם הן חברות אמיתיות אז הן ישארו חברות גם אחכ אבל הפער הזה מציק לי ברמה שאני כל היום חושבת על זה ולא נעים לומר מרגיש לי שבפנים זה גם שיקול להארכת המניעה (אבל בבקשה אל תתפסו לזה!!!) הלוואי שכולן יתחתנו מהר אמן! אבל עדיין אהיה זאת עם המשפחה כבר.
יצא ממש מבולבל ואני גם לא יודעת ככ מה אני רוצה מכן.. בעיקר הכלה הבנה ורעיונות איך לא לתת לזה להשפיע עליי ברמה כזאת. אני מרגישה כבר מבוייתת (מלשון בית) ולא בקטע של קנאה, בקטע שהייתי רוצה שהם יהיו בשלב שלי כדי שאשתף אותן..
העניין הוא שאני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד, זה מגדיל בעיניי את הפער ביני ובין העולם החיצוני שלי, עכשיו הבת שלי היא התינוקת האהובה של כולם אבל מבחינתי ילד נוסף מרחיק אותי מהחברות שלי. זה כבר לא אותו הדבר בראש שלי... אתן יכולות לומר לי למצוא חברות אחרות או שאם הן חברות אמיתיות אז הן ישארו חברות גם אחכ אבל הפער הזה מציק לי ברמה שאני כל היום חושבת על זה ולא נעים לומר מרגיש לי שבפנים זה גם שיקול להארכת המניעה (אבל בבקשה אל תתפסו לזה!!!) הלוואי שכולן יתחתנו מהר אמן! אבל עדיין אהיה זאת עם המשפחה כבר.
יצא ממש מבולבל ואני גם לא יודעת ככ מה אני רוצה מכן.. בעיקר הכלה הבנה ורעיונות איך לא לתת לזה להשפיע עליי ברמה כזאת. אני מרגישה כבר מבוייתת (מלשון בית) ולא בקטע של קנאה, בקטע שהייתי רוצה שהם יהיו בשלב שלי כדי שאשתף אותן..