כאילו לא אכפת לו - ריק ומוסתר

זוכרים? אתם בטוח לא
אני כן, חלקית
אז קבלו חלקיק המשך;

הוא מגלגל ת'מזוודה, היא לידו סוחבת בוגבו ורודה, שולחים חיוכים עשירים, מסכמים בכמה מילים הורות וחיים.
הוא מוזג קולה לכוסות, מוציא בלנדר, מועך פירות.
אחד תרגום בסלון, מסביר בכמה מילים על הפולטיקה של היום, 
חושב על דירה, וכמה החודש תהיה המלגה, 
היא משוחחת בלהט והיה בלאק פריידי שאווה בזארה קידס.
היא שואלת אם מותר הוא אומר שאסור, הוא מחכה לקידוש היא לוחשת מוסף.

מספר על הרוסטביף ביום שלישי, היא גאה בהספקים.
הם פורסים סדר ויום, 
הפראק בארון, השמלה בסלון,
האיפור נמוג, וילדה קטנה ובלי צמות 
[יום אחד, 
גמאני, גמאני 
לכשיבוא בי אומץ.
בעז'ה. יום א-חד!]

אז ככה זה:
יצאתי ברכוש גדול; חרטה, קבלה לעתיד, ועוד אחת, ימבה מחשבות, לילה רצוף בשינה, מטלות מכל סוג, הבטחה לחשב, ומסלול מחדש, ים של מילים, אפס משפטים,  אלרגיות מוזרות, רצונות שלא היו בי אז, מציאות ואיך?
 שפע סינפסות, המון תחומי עניין ודופק רציף.

וקיבלתי אותה, קנאה
באלף צבעים, רעבה.
היא אכלה הכל, זוג מבוגרים על ספסל, אמא ועגלה כחולה, כתבה ארוכה ושמחה,  שרוליק, גיטי, ומלכי. וההיא עם תמונה מרובת משתתפים בפרופיל

היא חסרת היגיון ועם אפס לוגיקה, בולסת הכל, בלי חשבון. זוג חסידי מבויש, ריקוד פרוע, וגיטרה ביפו.

שנאתי אותה, הא הציבה מראה, קישטה את פניי בכוחות של אופל, סיממה את ליבי במחזות.
היא הציבה אותי, גועשת.
אנחנו לא מקנאים כשטוב להם, אנחנו מקנאים כשרע לנו.

ניסיתי להסביר לה שדי,
באמת,
ותגדלי.
לשרטט לה מפה ומסלול, ודרך נורמלית לצעוד בה. בטוחה, ישירה.
להסביר על הדרכים שקטות וארוכות, על קרבות גדולים, תמלוגים קטנים, 
ורומא לא נבנתה ביום אחד, אבל הירושימה נחרבה בכמה דקות,
ולא.

לא.

היא דועכת לאט, 
צצה לפעמים,
בכל מקום שבו תביטי, כל פעימה היא חיוך
אנחנו מנסות אותו
יחד.

עלה נוסף, ציור על הקיר, ריח של כביסה, פיג'מה ורודה, הבנה חדשה,
זריחה בבוקר, ענן ושדה של תפוזים, ארבע אמות.
נהמה של אופנוע,
טיפה של גשם,
סקייטבורד, פסנתר ופרח,
רגע פיצ
ותקווה.

כמה אבנים שלי, ועולם שלם חולק אותן. 
חצי תפילה ומבט.
ציפור מקננת,
אזוב*, 
ופתק לבן מתקפל,
מילים לואטות תקווה,
פסיעות, רוורס-
קדימה.

חיבוק של ילד,
צחוק של ילדה, 
צועקת בא-בא,  
הוא חוזר,
זורק לה חיוך
מבטיח מילים.

[חיוך-
מין עווית מוזרה,
ומהזה משנה
בכלל]

הצלחותות,
את.

(בשולי המילים;
אני תוהה אם כשכותבים נסוגים או נשארים במקום,
ההבנה שזה אותו דבר,
מכאיבה מעט,
ובכל זאת.

ובשול השול
אולי אפשר להתקדם ולסגת בו זמנית,
ימים יגידו
בתקווה שאקשיב.

האם אפשר להסיג גבול של עצמך?
סתם תהייה
ואם המיים לא יהיו חמים,
אכתוב כאן נצח
פלוס
כמו קשקשת,
עודף מילים וסירנה
אני 
מתחבאת מאחור.)

*תיקונטעות:
צלף קוצני, שיכרון זהוב, שרביטן, מציץ סורי, צמרנית הסלעים, לוע הארי הסיצילי, וארכובית שבטבטית
(ויקי אמר, ויקי יודע)

Maybe you weren't the one to cut my skin

But the blood that came out of me is your fault

And I'm the one who have to live with the scars for the rest of my life

"מצב חמור מאין כמותו": רבני המגזר בצעד חירום עבור החיילים הדתיים - כיפה

דחיה

לא דחיה כזאת דחיה כזאת

להזיז הצידה

אני דוחה דברים

אבל יש גבול

יש דברים שאדחה הכל בשבילם

כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור

ישר ארגז כלים

ריכוז

מוודא שהכל ישב בול

שהכל יצא מתאים עד המילימטר

Not all men but too many

FUCK

I'm crying

I wanna scream

No it couldn't have been him cause he's a man of faith

Why

Why is this the world we're living in

Why am I a woman

Why did I have to understand very very well every word on that song

Why. Just why

And I'll never have the answers

Cause life isn't fair

Life is a cruel thing

That you have to choose it every single day

And not give up

Even if you really really want to

I am getting better. I am

It's just the anger that's never goes away

It's the ache that constantly comes back

The tears that's never stop sliding down my face

The truth. The ugly fucking truth of this fucked up world

The experience of every fucking woman on this planet

The past that lives in my head every minute of every day

The monsters

The demons

The motherfucker that ruined my life

Let me break for tonight

Maybe tomorrow will be a better day

Maybe

משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה

מחממת

מה צריך יותר מזה

It feels a little off but I need to try everything

I hate that I have to compromise

But life isn't fair, is it

Maybe it would be ok

Maybe it would fit

And maybe not

I can't get my hopes up

It's all a hot mess

And she is not helping much

Basically I need to do everything on my own

And It's hard

And I'm tired

But I actually do it

And it's good

It's so fucking good

I can't forget that

So maybe it'll work out in the end

?It has to, right

שאת תאיר- בני נוער רצחו

ועמוק

וקסום

ועגול

בקצוות שמתכנסים חזרה

כשהיא צריכה ורוצה ומבקשת משהו

וכשהיא מקבלת ופוגשת אותו יש בהלה

ופחד

וכל מה שבפנים מתחיל להתקומם

הגולם קם על יוצרו

כמה יופי יש בזה

בסערה של איתני הטבע הפנימיים

בבירור שזה מכריח

וזה מחמיא

ומתסכל

וכואב

ואין בעולם כמו סבלנות

לצעוד בדרך כי מה נשאר

נוהג בחושך

גשם

עוצר בצד

אמצע שום מקום

רוצה לתת לזה מקום

למדבר שמסביב

ולנחמה שאולי כן ואולי לא

המרחב הפוטנציאלי

שיכול ללכת לכל כיוון

זה מהות הריקוד

ריקוד בין נשמות

וזה השיר שמתנגן ברקע

ויש תפילה בתוך המקום הזה