ולשאול האם אתה חושב שזה נורמלי שלאמא אחת יהיו כה הרבה ילדים?

גידול ילדים אולי

הריון ולידה והנקה זה משהו שאתה לא תוכל לעשות גם אם תרצה (אני מקווה)

התכוונתי לומר לאמא אחת, להוציא שאם היה לך כמה נשים, זה היה סיפור שונה

אני אסביר לך משהו שאני הבנתי אותו פתאום, כי גם אני רציתי פעם מאוד שמונת אלפים ילדים, וזה מאוד טבעי לגבר 

אנחנו מעתיקים מתרבויות ישנות שהיו להם כמה נשים ולפיכך הרבה ילדים

אני לא חושב שגוף של אשה בכלל בנוי לכ"כ הרבה ילדים (12-14)

תחשוב שבאופן טבעי לפני עידן המטרנה יש הנקה של שנתיים לפחות

ואני חושב שילדים זקוקים לאמא (וגם לאבא, אבל לא במינון כ"כ קריטי)

ולכן צורם לי שזה כאילו נהיה שאישה צדיקה צריכה לרצות להביא הרבה ילדים, הרבה מעל מה שטבעי

"אישה זה לא כספומט" (בשם הגר"א נבנצל)

אם הצלחתי לעורר את המחשבה מחדש, והיה זה שכרי

מניקים שנתיים בפעל, גם לא היו מתעברים בד"כ בזמן הזה. בגלל ההנקה.

ואני ממש לא חושב שאנחנו "מעתיקים מתרבויות" שהיו בהן כמה נשים - על אף שזה רעיון מקורי ויפה.

[וכמובן, גם לא דיברתי דווקא על "12-14"... אלא בכללי, שטוב ומשמח שיש הרבה ילדים. וכמובן, תלוי בעוד נתונים]

לגבי מה שכתבת ש"טבעי מאד לגבר" שהוא רוצה הרבה ילדים... כנראה אתה מדבר על גברים ממש טובים..

בד"כ, מי שדווקא רוצה ילדים - ולא פעם עוד ועוד - זו דווקא האשה, "ואם אין מתה אנכי". ראיתי איזו רופאת נשים שכתבה, שמגיעות אליה נשים ממש מבוגרות, שבנותיהן כבר יולדות, והן מבקשות את עזרתה, לזכות לכך שוב..

ילדים זקוקים לאמא, וזקוקים לאבא - לא פחות ב"קריטיות" - ה"מינון" תלוי בגילאים. יש גילאים שזה יותר משמעותי, ויש גילאים שזו. ויש שוני מילד לילד. הרבה ילדים,אינם בהכרח חלילה על חשבון הצורך הזה. ממש תלוי מי ההורים. אני מכיר מקרוב משפחה עם 14 ילדים דומני, שהייתי מאד מאחל לכל משפחה - גם עם 3-4 ילדים - יחס קרוב ואישי ומאיר לכל ילד, כמו אצלם. כמובן, זה ממש קשור לאישיות הנפלאה, המאירה והשמחה של ההורים (והאמא מוצאת זמן לעסוק באומנויות ועוד כל מיני דברים..).

אנשים שמחים שיש להם הרבה כסף, אפילו שעובדים בשבילו קשה, קל וחומר ילדים.. שוב, תלוי מי האנשים, תלוי מה הנסיבות, ולא נקבתי ב"מספרים"...

ואני גם לא מסכים עם המשפט ש"אשה צדיקה צריכה לרצות".... מה זה "צריכה לרצות".. אבל בוודאי שזה דבר גדול, לא דווקא "מעל מה שטבעי" (וה"טבעי" שונה מאדם לאדם. לא בהכרח מה שהיה כשהניקו שנתיים).

תלוי אם היא עם אותה שאיפה, ותהיה בעז"ה בריאה, ויהיה לכם מזל (סייעתא דשמיא) ולא יהיו עיכובים, ולידות רצופות.

כמובן, ש"סטאטיסטית", זה יותר סביר בגיל יותר צעיר - כי אז יותר שנים לענין. כולל עיכובים, רווחים וכד'.

אבל קשה לדעת מראש. אני מכיר כאלה שהתחתנו צעירים ממש, ולמרות רצונם יש להם בינתיים שני ילדים, אחרי כמה שנים. שלא לדבר על מקרים יותר קשים.

לאידך, מישהי שהתחתנה בת 25, ועוד היו להם עיכובים בתחילה. וב"ה, זכו לעשרה ילדים.. בלעה"ר.

[והשאיפה להרבה ילדים, היא באמת יופי של שאיפה. מכאן ואילך - להתפלל, ולקבל רצון ה'. כדאי גם, לכאורה, להיזהר מלהתעכב מידי בגלל רצון למצוא "יותר צעירה" מהסיבה הזו. כמה שהגיל עובר, גם בנות יותר צעירות בד"כ פחות מעוניינות. ועלולים אח"כ להצטער על מה שהפסידו..]

להקרע וללדת את כל החמולה הזאת?

אה, האישה..

רק תגיד לבחורות איתן אתה יוצא שלשם אתה שואף..

לא כולן מעוניינות בזה ,צריך ים כוחות ומשאבים ועזרה משמים כדי שהילדים יצאו נורמליים..

יש לנו שכנים חרדים עם בערך 13 ילדים גדלים בחדר המדרגות,כל 9 חודשים ילד..הזוי שבהזויים.והם עוד צעירים יחסית ויכולים להביא עוד בערך חצי מניין אם לא יותר..

אם זה כ"כ חשוב לך על בחורות כמה שיותר צעירות גם אם זה לא מבטיח שום דבר. ובאמת הכל מאת ה'.

ראשית, מה זה "להיקרע וללדת"... אין חילוק מהותי מבחינה זו בן שמונה לשנים עשר. ולידות אחרונות קלות יותר פעמים רבות.

ותלוי ב"אופי" האשה. יש נשים שהריונות עוברים להן בקלות. יש כאלה שכל הריון זה קושי גדול. מי שעובר לה בקלות, קל לה יותר עם מספר כזה, מאשר מי שלא כך, עם מספר קטן.

והרי ברור שהוא מתכוון לומר למי שיכיר, שזו שאיפתו. מן הסתם מדבר על מישהי שזו גם שאיפתה. אחרת זה לא אפשרי.

"שהילדים יצאו נורמליים", לזה צריך עזרה משמיים בכל מספר. יש יתרונות גדולים מאד למשפחות עם הרבה ילדים. שמחת חיים, חברה רחבה, עוזרים זה לזה, וגם להורים.

והשכנים שלכם - אם כי אינני יודע מה בדיוק הולך שם - אינם ראָיה לכל העולם, כמובן. כל משפחה עם עניינה. יש גם כאלה עם ילד אחד שגדל ברחוב ל"ע..

אבל ברור שאכן צריך רצון טוב, לב רחב, סבלנות - ובאמת לרצות את זה. לראות כמה זה גדול.

הקאות וכאבים הם חלק בלתי נפרד מכל הריון שהוא.

בתור אבא לכמה וכמה ילדים, לא כך (התכוונת מן הסתם ל"הקאות"..).

כמובן, יש "משקל" לסחוב..

נשמע את מה שיש לומר לאימהות.

לראות אם יש "הקאות", לא צריך רוח הקדש..

זה ממש שונה מאשה לאשה.

אני לא אומר שסחיבת הריון אינה מטלה. בוודאי שכן. 

אבל אכן יש כאלה שההריונות עוברים להן בקלות, יחסית, ויש כאלה שזה קושי גדול מאד. יש מקיאות לפחות כמה חודשים, ויש שאפילו לא פעם אחת. יש עם כאבים ממש, ויש בלי.

ונגיע למסקנה שלחלום על משפחה עם 12-14 ילדים זה, אפעס, לא מציאותי ואף אכזרי.

אני מכיר הרבה משפחות עם מספר דו ספרתי של ילדים שחיים חיים טובים ומאושרים (אני אפילו מכיר די טוב משפחה עם 18 ילדים, ובלע"ה הם ממש מקסימים ואף אחד לא מגיע לרחוב).

שזה אומר גזים, כאבי שיניים, בכי, לקום בלילות, לחתל וכו' וכו'. או קיי, אז אבא גם עוזר, אבל משפחה צריכה לשרוד כלכלית, לכן האב הופל למפרנס העיקרי, ואילו האם למטפלת העיקרית.

אחרי כ-3 חדשים האבא יכול לעשות כמעט הכל. וגם אם הוא לא אלא יוצר לפרנס אז זה איך שהם מחלקים את המטלות ביניהם. הנקודה העיקרית היא שזה לא נכון להציג את כל גידול הילדים על האמא. חלוקת העבודה יכולה להיעשות בדרכים שונות אבל במשפחה שמתפקדת נכון גם האבא וגם האמא שותפים מלאים לגידול הילדים.

זה לא עשרה ילדים....

זה גם כשיש שְניים..

נכון, שהרבה ילדים זה אומר רצף של שנים של טיפול כזה. כל אחד צריך לראות מה יכולתו.

ואני מכיר היטב משפחות, שגם לגבי הדברים שכתבת כעת, השותפות בין ההורים די מלאה.

"צער גידול בנים", זה המאמץ של גידולם. כחות הנפש שנדרשים.

אבל עם זה, לפעמים בגלל זה, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות. טוב, יש עוד דברים גדולים.. ללמוד תורה, להיות טובים, וכו' וכו'..

האוצר הכי יקר שיש לאדם, בנוסף לאוצרותיו הפנימיים, זה ילדיו.

ולמה לדבר דווקא על 12-14?... הירידה לרזולציות נראית לי לא בדיוק שייכת. גם 10 זה מספר מכובד. אני מכיר משפחה כזו, הלוואי על כל העולם אווירה כמו אצלם, נינוחות כמו אצלם, שמחה כמו אצלם, ילדים כמו אצלם..

יש משפחות כאלה מהלכות בינינו 

הוא לא הולך לדרוש את זה מאשתו. זה החלטה משותפת שיכולה להביא הרבה אושר גם לאבא וגם לאמא וגם לחמולה

ראיתי נשים שעברו לידות שנקראות קלות אבל הן לא קלות בכלל!!

לידה זה חתיכת טראומה וסכנת חיים!

אולי אם מסתכלים על זה מבחוץ כגבר קל לעשות את החילוקים האלה קלה ולא קלה..אין קלה, יש קלה יחסית לחברתה. 

שוב, הקאות בחודשים הראשונים, כאבים, נפיחויות, רגישות לריחות ולטעמים מסוימים, בעיות זיכרון. ממש, אבל ממש מצב קל שכל אישה שמחה לחוות, פחחחחחחחחח.

נכון היריון זה כנראה מטלה לכל אחת

ובכל זאת יש נשים שחולמות מתגעגעות משתוקקות להיות בהיריון, ואני לא מדברת על הלידה והתינוק. רק להיות בהיריון.

מנגד יש כאלה שלא סובלות את זה, ועוברות את זה "באף סתום" רק בשביל הילד שיגיע.

אני דיברתי בעיקר על ההריונות. כי לידה זה אירוע נקודתי.

בוודאי שהקב"ה נתן לנשים כחות גדולים ללידה. הרי חז"ל אומרים שאשה נודרת שלא תלד יותר - וקצת אח"כ, כבר רוצה שוב...

וחבל שתאמרי "אם מסתכלים על זה כגבר מבחוץ"... זה ממש לא שייך. איש שאשתו יולדת, אינו "מבחוץ" אז, במובן המהותי.

וגם - כמו שכתבתי, דווקא בלידות מתקדמות, אכן יש את הפלא הזה של לידה קלה. לא אומר שאצל כולן, אבל ממש יש. השרירים כבר נהיו רפויים מלידות קודמות, ואכן, יש..

אבל בכללי, ברור שלידה זה אירוע שמצריך התאוששות. הרי חז"ל אמרו ש"איבריה מתפרקים"... (גם נשים שיולדות אומרות כך לא פעם..). ואשה פטורה מלצום צומות קלים עד 24 חודש מהלידה (תלוי בשיטות אם זו מינקת בפעל, או כל הזמן הזה).

לא זה הנושא שדובר עליו. 

מניח שאת מבינה שגם שמונה/עשרה ילדים, למשל, זה כבר על אותה הגדרה בערך..

שלא דיברתי על הלידה עצמה, אלא על כל מה  שמסביב לגידול ילדים, כולל הריונות.

ב. גם אמרתי, שאינני מערב עניינים שלי כאן, באף נושא. אלא שבגלל חשיבות הענין, אמרתי שאני מכיר כאבא לילדים.

ג. אני מסכים איתך, שאם בגלל עוד ארבע לידות, זה כבר גיל מאוחר באופן ממשי, זה אחרת. אבל לא זה היה הנושא. עייני על מה הגבתי, בתגובה שעליה הגבת....  מישהו כתב, די בטון שנשמע כזלזול, "מי צריך להיקרע וללדת את כל החמולה הזאת"... אני כמובן לא התכוונתי ללידה עצמה. מה שציינתי בקשר ללידה, שאחרי מספר רב יותר של ילדים, זה יכול להיות קל יותר מבחינת הכאב. זה לא סותר שאם זה יגיע בגיל ממש מאוחר, תיתכננה בעיות אחרות.

לגבי "שיגיד לה את תכנוניו" - ברור. זה מה שכתבתי, שמובן מאליו שזו כוונת פותח השרשור. והוא מתלבט לגבי בחורה בגיל שציין, שרוצה בכך, אם זה יכול להיות כך.

"קמים בלילות", מאד תלוי במשפחה. ראיתי גם מציאויות אחרות.

כמובן, לא כתבתי בשום מקום שאין שמחה בבית עם מספר מועט של ילדים. וגם לא מתאים לסגנוני שאכתוב דבר כזה. כתבתי באופן חיובי, שריבוי ילדים - אם יודעים להתנהל איתם כראוי - מרבה שמחת חיים בבית.

לגבי ה"עזרה"  -הכוונה היתה שמגיל מסוים, הגדולים עוזרים עם הקטנים, כך שזה מקל את העומס.

כמו שנאמר לא פעם, עד הילד הרביעי בערך, יותר קשה מאשר אח"כ..

מכיוון שאדם אמר, כראָיה לדבריו, מה קורה עם ילדי השכנים שלו - אמרתי שזו אינה ראיה לכל העולם.

לכשלעצמי, ציינתי מה אפשרי, ציינתי מציאויות שקיימות,שיבחתי את השאיפה - וגם הדגשתי שיש מציאויות שונות. תלוי לגופו של ענין.

למה לקחַת דווקא דוגמה כזו?

ההורים יראו - אם התינוק צורח באופן שהילדה לא יכולה לשמור עליו - יקחו אותו. בדרך כלל עזרה זה כשנמצאים בבית. לא מדובר להשאיר קטנים ממש, עם לא גדולים ממש..

רוב מה שהילדים היותר גדולים, שלא ממש גדולים, עוזרים עם הקטנים, זה לא עם ילד בן חודשיים (חוץ מלנדנד בעריסה..).

אסור לעשות דבר כזה. עם כבישים צריך מאד להיזהר. אומרים שעד גיל 9, אין תפיסה נכונה של הענין.

[מי שאחראי - יש לקוות שהוא גם אחראי בהתנהלות עם ילדיו.....]

חח...

נשמע שאת ממש בטראומה ממה שאת רואה.

באמת, הורים חייבים להיזהר עם הילדים. ונשמרתם לנפשותיכם.

אגיד לך את האמת - אמנם לפעמים יש אילוצים להיתלות בהם, בגלל עומס הטיפול, אבל אני לא משוכנע שמי שנוהג בחוסר אחריות, לא היה נוהג אותו דבר עם שני ילדים..

אז אולי דווקא תישארי שם... הצלַת נפשות.

[התכוונתי  שאנשים עם אחריות, לא ישלחו ילדה עם ילדים קטנים להיכן שבאמת אי אפשר בגילה. ואנשים חסרי אחריות, עלולים להתרשל גם עם מעט ילדים.. לא חסרים תירוצים. אם כי, זה נכון שלפעמים זה יותר נסיון, וממש צריך להחליט חזק על סדרי עדיפויות בהתנהלות, שלא להגיע ח"ו לאסונות]

שימי לב,  מה שכתבתי על הלידה עצמה, היה שאין הבדל בענין זה בין מספר הלידות, לפעמים להיפך (בלי להתייחס למרכיב הגיל, כפי שכתבתי מקודם).

ב. התגובות בכללי, מעבר לכך, היו ליחס אל הנושא הזה, כפי שהורגש אצלי מצורת הביטוי על "כל החמולה הזו" (ואם לא התכוונה לכך - מה טוב..), וכן לקושי הכללי.

ג. מה ששיתפתי נקודתית בלבד כ"יודע דבר", היה כפי שאמרתי, כדי שמי שזה כיוונו, לא יופחד מהכללות בכיוון השני. אמרתי כמה פעמים, שזה תלוי ספציפית במי מדובר. אבל אי אפשר להכליל ההיפך, שעל זה הגבתי כאן. לכן, זה לא ענין של "אני".. אני מכיר כמה וכמה כאלה. זה ענין של לא להציג מציאות הפוכה כאילו היא הכרחית, "ככה זה"..

ד. לגבי "אם היא תרצה", הרי כבר נאמר כמה פעמים, שברור שההנחה היא שמי שפתח את השרשור, מדבר על מישהי שהיא שופתה לשאיפותיו. גם על זה הערתי לעיל, שזה תלוי מה יהיה בהמשך. לא תמיד אפשר לדעת מראש..

ה. לא כתבתי, כמובן, בשום מקום ש"האבא מניק".. הערתי נקודתית לגבי הקימה בלילה, שיש מציאויות אחרות. 

בוודאי שיש שלבים שהתפקיד של האמא עמוס יותר. מה השאלה. אבל המציאות שתיארת, על אף העמל שבגידול ילדים, יש בה לפעמים הגזמה. ילדים גם ישנים.. וגם תלוי במשפחות. ההשתתפות בטיפול שונה ממשפחה למשפחה. גם תלוי בעיסוקים. 

לגבי מה שאמרת בסוף - לדעתי זו טעות במציאות.. לא יולדים כי "בונים על הילדים שיעשו את זה"... זו פשוט מציאות. ומציאות חביבה מאד. מה זה "נטל לילד בגידול האחים שלו"?.. זה חלק מהחינוך, וחינוך טוב. ילד עוזר בבית. ילד עוזר גם  עם אחיו הקטנים. הורה נורמלי, יודע להבחין בין מעמסת יתר, לבין עזרה טובה. יש שותפות בבית. בכל מקרה ה הורים עושים את העיקר - וטוב מאד שילדים לא יחשבו שהם רק "אורחים מכובדים".... כנ"ל, צריך חוש להבחין מה ועד כמה. אל דאגה, ילדים שעוזרים - יש להם הרבה זמן לעצמם...

ובכלל, זו לא רק עזרה מוכוונת. עצם ההעסקה, כשמשחקים ביחד, היא כבר הקלה עצומה בטיפול. ואין "בעיה בטיחותית". הורה עם שכל, יודע היכן להיזהר.

וממש לא חייב להיות עם קשיים שונים שתיארו כאן. כל מקרה לגופו.

עד כעת, ששאלת על דברים שכתבתי, והעלית דברים מצדדים אחרים, התייחסתי ממש דבר-דבר.

אבל מה שאת אומרת כעת, הוא ממש ההיפך ממה שאמרתי.

הרי הדגשתי כמה וכמה פעמים, שאני בא לאפוקי מההכללות שנאמרו בכיוון השני ("אין הריון ללא הקאות", "חמולה של ילדים".. וכו').

אמרתי שהרבה ילדים זה דבר נפלא. שזו יופי של שאיפה. שלא נכון שהמשמעות היא איזו "אמא מסכנה". שגידול ילדים מתחלק בין ההורים, לפי המציאויות המישתנות. שיש הריונות קשים לכל האורך, יש לשלושה חודשים ראשונים, ויש ממש קלים יחסית - כמובן בלי לבטל את עצם "נשיאת המשקל". כמו כן, אמרתי שלגבי לידות, שזה בוודאי "חתיכת משימה", אלא ממוקדת, יש הקלה בלידות מאוחרות יותר לפעמים. כמו כן, שסיכוני לידה גדולים אינם שכיחים עד כדי כך בגילאים עליהם מדובר.

אמרתי שיש צד שכאשר יש יותר ילדים, נהיה קל יותר. מסייעים בטיפול, מעסיקים אלו את אלו. בוודאי שאני מדבר על "הורים עם שכל".. הרי אנחנו מדברים על איך מסתדרים כך. כלומר, אל מי שחושב מה איך מתנהלים במציאות כזו.

גם אמרתי שלא תמיד הכל תלוי בגיל צעיר של נישואין. הבאתי דוגמאות מכאלה שהתחתנו צעירים ורצו ולא כ"כ זכו. וכן להיפך. היו עוד שהביאו.

אז אכן, בוודאי שיש לי עין חיובית מאד על הדבר העצום והנפלא הזה. האושר אולי הכי גדול שיש לאדם בחיים - ערכית, בהווה, וגם לטווח ארוך. 

בוודאי שלא ביטלתי "קשיים".. לשני ההורים. כשיש דבר גדול שרוצים בו, מוכנים להשקיע.

אנשים הרי משקיעים לפעמים בעבודה, כדי להרוויח לא רק מה שהם חייבים, או כי הם אוהבים אותה, שעות רבות מאד. גם מאמצים.

ילדים - זה עוד יותר גדול.

ובוודאי לא כתבתי כך לכל אחד. תלוי במצב, באנשים. אני עצמי מכיר כל מיני "סוגים"...

[חשוב לזכור, שהשרשור הזה יסודו בהבעת רצון חיובי עמוק למספר רב של ילדים. אז ההתייחסות היא לטוב והיפה שבכך, לאפוקי מאמירות כאילו זה ההיפך ח"ו. 

אם מישהי היתה פותחת שרשור שיש לה קשיים פיזיים/נפשיים והיא לא יכולה לעמוד בגידול הרבה ילדים, והאם יש לה סיכוי למצוא מישהו... לא הייתי מגיב לה שחייבת אחרת אין לה סיכוי...  אלא מעודד לפי מצבה. כמובן]

שאני אומר לכתחילה, כמו שהדגשתי, שזה דבר נפלא - וכלל לא חייב להיות כזה "קשה".. גם כשמשהו "קשה". אני אומר מנסיון.

"קושי", זה הרבה תלוי  בגישה. זו האמת.

אבל אני מסכים שלעיתים יש מציאויות שאובייקטיבית קשות. כמו למשל הריונות קשים וכד'. ואי אפשר לדעת מראש.

הפותח שאל בסה"כ, לגבי דבר שהוא שואף - שזה מצוין. ושאל אם יוכל ליישם שאיפה כזו, עם מישהי (שכמובן באותה גישה) בגיל מסוים..

לכן גם הצעתי לו, אגב הדברים, שאם הוא מוצא מישהי כזו, אולי עדיף שלא ידקדק על הגיל. מי אומר שימצא אח"כ מישהי גם מתאימה, גם יותר צעירה...

יישר כח על הדיון - ועל סיומו בנעימות..

אני לא נוהג לערב עניינים שלי בפורומים, אבל אני הרי מדבר מתוך הכרת המציאות (בהנחה שאת מסכימה שנניח משמונה ילדים והלאה, זה כבר מספר "מכובד"..).

גם איך שאני גדלתי. גם אצלי. גם אצל חלק מאחי ואחיותי.

וב"ה, כל מי שאני מדבר עליהם, הם אנשים בעלי מקצועות מכובדים (גם הנשים..). ילדים נפלאים. אוירה.. בלעה"ר.

[לא היתי כותב - אם לא שאני חושב שזה חשוב כדי לעודד מי שזו באמת שאיפתו]

אבל אתה מייצר תמונה של עולם אוטופי. ובסוף זה לא ככה 

לא אצל כולם זה עובד [ גם אם זה עבד אצלך ואצל אחיך] אני לא צריכה לספר לך על כמות המשפחות הברוכות ילדים שהמצב שם לא אידיאלי הן מבחינת ההורים והן מבחינת הילדים. 

באמירתך "פסטורלי" - ענית על, זה לא קשור... - לקראת נישואין וזוגיות

שום דבר שם אינו "פסטוראלי"..

זו תגובה על מי שהציג הפוך.

זה מדגיש את הצדדים החיוביים והנפלאים, במה שהוצג כאילו לא כך.

וזה מעודד אנשים שיש להם אידיאל כזה, לדעת שהם רוצים דבר יפה וישים לגמרי.

כמו שאמרתי, מכיר הרבה משפחות - גם מעבר לקרובַי - שיש להם הרבה ילדים, שני ההורים משכילים, בין בקדש ובין בחול, ומאד שמח שם..  קל וחומר הנחת שיש להורים לטווח ארוך.

קשיים? לא אמרתי שלא יכולים להיות. הרבה דברים גדולים שאנחנו רוצים להשיג בחיים, אנחנו משקיעים בהם מאמץ. מאמץ של עזרה לילדים, הוא לפעמים מאמץ שנוגע לעומק הלב, בונה את הטוב שבאדם, מעבר לערך הגדול שבו.

לכן, לא נכון להגיד ש"בסוף זה לא ככה"... תלוי איפה.

בוודאי נכון מה שכתבת, שיש משפחות עם הרבה ילדים, שהמצב שם לא אידיאלי. יש גם משפחות עם מעט ילדים שהמצב שם לא אידיאלי..  לא תמיד זה קשור לענין הזה. נכון שלעיתים זה יכול להשפיע - אם יש הורים שנפשית העומס קשה להם מידי, או שלחץ כלכלי מלחיץ אותם וכד'.

אני לגמרי לא בטוח שנכון לומר "כמות המשפחות ברוכות הילדים שהמצב שם לא אידיאלי". כי אם נתייחס מבחינת מה שגורם רק הנתון הזה, של "ברוכות ילדים", אני דווקא מעריך שאצל רוב המשפחות שיש להם הרבה ילדים - זה גורם חיובי ולא ההיפך.  אבל לכך באמת קשה להתייחס. לאף אחד מאיתנו אין סטאטיסטיקה מדוייקת של "המצב" בהתייחסות למה שגורם הנתון הספציפי הזה. כמעט בלתי אפשרי לבדוק. אפשר רק לשאול, אנשים שיש להם הרבה ילדים, אם הם שמחים בכך..

דומני שלפחות בציבור המכונה "שלנו", הרוב יגידו שכן..

זה לא קצת מצחיק אותך?..

את בחורה בת עשרים - אני אבא לכמה וכמה ילדים, ואת אומרת לי ש"נשמע שיש לי עוד מה ללמוד בנושא"?... אולי ההיפך?

"שלא יספרו לי צ'יזבאטים"?........

באמת אני מסכים שכדאי לעצור כאן..

[בכלל, ממליץ להתרגל לענות על נושאים - ולא "אישית", זה לא מוסיף טוב לאף אחד. גם לא לנושא הנידון, שעד כה נידון ברוח טובה, כראוי לו]

הריונות בעצמו אין לו כמעט זכות לצייץ.. (רבע צוחקת)

רק לראות מהצד כבחורה את כל מה שעובר על האישה בגוף ובנפש מלחיץ ומפחיד..

מזל שהתוצאה בסוף חמודה..

מה ההקשר למה שכתבתי?..

אם הייתי כותב שאדם יכול לחייב את אשתו ללדת הרבה ילדים - אז מה שכתבת היה שייך.

אבל כשאני כותב עובדתית, על מציאויות אחרות ממה שאתן כבחורות צעירות מכירות - אז מה שייך.

בכללי, מאד מציע לך, כעצה טובה, לשמור מרחק מסוים מ"לראות מהצד כל מה שעובד על אשה בגוף ובנפש".. ולהילחץ ולפחד.. חבל לגשת כך לנישואין.

זה ממש שונה מאשה לאשה. וגם הכחות להתמודדות, שונים מאשה לאשה, וממה שנראה לפני שחווים לאח"כ.

צריך לדעת, שיש מציאויות כאלה. יש מציאויות כאלה. וגם אצל אותה אשה, יכול להיות לפעמים כך ולפעמים כך. כל משפחה צריכה להכיר את המציאות אצלה.

וזו באמת מטלה גדולה, וזכות גדולה, לנשים.

התלוותי מס' פעמים לאחיות שלי וראיתי לידות (שנקראות קלות..איזה קלות ואיזה בטיח)  ..זוועה..הבדיקות הפולשניות והחטטניות..פיכס.

כשאני רואה נשים ואני מניחה שכמוני עוד בנות ונשים

אני מבינה שכל הסבל הזה (וזה גם רק אם זוכים לו..) יהיה מנת חלקינו הבנות 

והבנים סימפטיים ככל שיהיו ורגישים  לעולם לא יחוו ויסבלו (איזה כיף לכם!) יכולים לדבר על הנושא ולהשאר בחוץ..

אז זה קצת  מעצבן (אותי) חלוקת התפקידים הלא צודקת.. ומהמקום הזה הגבתי גם לפותח.

באיזשהו מקום קל יותר לקבל מאישה.

לא התכוונתי לתקוף. סליחה.

שהתלווית לאחיותייך אז (אם כי אולי לא היתה ברירה. לא מכיר. מדבר עקרונית).

בת רווקה, אינה צריכה להיות על יד בדיקות כמו שכתבת, ולקבל תחושת "פיכס"... חבל. 

בתור אשה שצריכה את זה בגלל מצבה (ותלוי מאד גם באיזה מקום יולדים), הבדיקות הללו יכולות גם להיחוות קצת אחרת מ"פיכס" בלבד..

אבל את צודקת, שמאז נאמר לחוה "בעצב תלדי בנים".. זה שייך לנשים. כמובן. כל אחד עם מטלותיו.

אי אפשר לקרוא לכך "חלוקת תפקידים לא צודקת"... כך ה' עשה את האדם. ומול הכאב - יש גם הזכות. החוויה העצומה, גם אז, גם בהנקה.

אני מעריך, שאם היינו שואלים נשים "משלנו", אם הן היו מעדיפות להיות בצד שאינו יולד - לא היו מוותרות על כך בשום אופן..

[ומה שקל יותר לקבל מאשה, זה ענין אחר. אמרתי - אם מישהו היה "נותן מוסר" לאשה כאילו זה ענין של מה בכך, אז נכון... אבל לא היה כאן שמץ מזה. בכלל, התשובה ביסודה היתה לבחור ששאל. וגם התגובה על הריונות קלים יותר, לאיש שהגיב.. ודובר מתוך הכרת המציאות]

וזה לא משנה הגיל של הכותב...

א. יש סיבוכים מאוד גדולים ככל שגיל האם עולה, ויש ספרות רפואית ענפה על כך.

ב. הריון זה קשה לכולן, כנל לידה (ואין לי מושג מאיפה הבאת את הנתון שלידות מאוחרות יותר קלות).

משנה מאד.

כשאני כותב כך: לא קשור... - לקראת נישואין וזוגיות 

מתוך מה שאני מכיר, כאבא לילדים, ועוד, ובחורה בת עשרים מגיבה ש"נראה שיש לך עוד מה ללמוד בנושא" - אז משנה מאד, גם הגיל, גם הנסיון. וזה נכון גם לגבי תגובתך הנוכחית..

החיים זה לא רק "ספרות רפואית", וגם בנושא שכתבת, זה לא מדויק. עד גיל ארבעים ומעבר, אין ככלל "סיבוכים מאד גדולים". ואפשר לנטר מקרים ספציפיים לגופם.

אינני חושב שאני צריך לענות על "הריון זה קשה לכולן". הרי אינך מכיר את "כולן". אני מכיר היטב כאלה שלא היה קשה להן באופן משמעותי (כמובן, כבר כתבתי, לא מדבר על עצם ה"סחיבה" וכו'. חבל להסיט את הנושא ממה שדובר. דובר על "הקאות וכאבים". על כך אמרתי, שזה תלוי. יש נשים ש"מקיאות את הנשמה" כל ההריון.. יש שלושה חודשים, יש שבכלל לא. כל מה שכתבתי - מהיכרות אישית).

[לגבי הנתון ש"אין לך מושג" מהיכן לקחתי. אני מניח שאתה מבין שלי יש מושג - אחרת לא הייתי כותב]

מכל מקום, כפי שכבר כתבתי: כל זמן שמתנהל שיח נורמלי, באוירה טובה, בפרט בנושא חשוב ומשמח כזה - מה טוב. 

ברגע שזה עובר ל"השיח שלך מעיד על חוסר ידע".. "נשמע שיש לך עוד מה ללמוד בנושא" - בוודאי כשזה בא מאנשים שכנראה עוד אין להם נסיון בכך, אינני רואה לנכון להמשיך לדון בצורה כזו. אע"פ שכיוון שכבר נאמר - עניתי.

[וזה כמובן לא עונה כלום עניינית] וגם לא יודע מה הענין לרדת לרמת כתיבה כזו. חבל מאד.

בצורה שמלבד זלזול, שלדעתי מזלזל בעצמך בלבד, לא היה בה צורך.

ב. לא "ביקשתי" כלום.. אמרתי שברגע שהשיח בנושא כזה - שסה"כ הוא נושא משמח וחשוב - הופך לצורת דיבור כזו, "אין לי ענין להמשיך לדון בצורה כזו".

ומכל מקום, כפי שכבר כתבתי, בהיות שכל מה שכתבתי הוא מתוך היכרות את הענין - והדגשתי שיש גם מקרים אחרים, אלא שההכללות שנעשו לכיוון השני אינן נכונות - אז דומני שכדאי למי שבאמת זה חשוב לו מעבר ל"התנצחות", לשים לב לדברים. 

וכותב שהריונות אחרונים קלים יותר לפעמים...

מנסיוני האישי וגם מחברותיי - זה לא ככה רוב הזמן

גם כי יש בית יותר דורש ותובעני

גם כי הצורך הכלכלי גדל ואז 2 בני הזג עובדים כנראה יותר

וגם כי הגוף בגיל 40 ממש ממש לא כמו בגיל 20 אצל אף אשה

כבר יש מזכרות מההריונות שעברנו...

ועוד דבר - אין כזה דבר הריון קל או לידה קלה באמת....זה תמיד עומס פיזי אקסטרימי על הגוף 

גם כשיחסית קל

אכן כבר כתבתי כך כאן כמה פעמים. אני התייחסתי למה שמישהו כתב ש"אין הריון בלי בחילות" וכו'. וציינתי, קל יחסית.

לגבי ראשית דברייך - איפה ראית שכתבתי כך (ומה שייך כ"גבר"? וכי "גבר" כותב דברים מהאויר, או לא איכפת לו?..)?

לא כתבתי שהריונות אחרונים קלים יותר. ובוודאי שיש "מזכרות"..

כתבתי שלפעמים לידות אחרונות קלות יותר. הצירים. והסברתי בגלל רפיון השרירים. את הנימוק הזה, שמעתי ממיילדת מאד ותיקה, לגבי לידה ללא כאבי צירים, כאשר מסביב האוירה המוכרת של בתי יולדות..

לגבי "עובדים יותר", מבחינה כלכלית. לא אומר שאין דבר כזה - אני מכיר מציאויות שלא השתנה דבר מבחינה זו. לפעמים גם אשה שהורידה מהעבודה לצורך הבית. תלוי מה עשו קודם, תלוי במצבם ובדרישות.

בכללי, לגבי הבית שדורש יותר - אכן. ברור. אם כי כפי שציינתי, יש גם ילדים שכבר עוזרים.  זה ענין של גישה ורצון. מעבר לנתונים האובייקטיביים.

אני לא הייתי כותבת את זה

לא חושבת שאתה לא רגיש חלילה

בעיקר משעשע אותי שגבר מרגיע כמה הריונות יכולים להיות סבבה

ומסביר שהצירים קלים יותר כי הרחם רפוי

או מרגיע שיש הריונות קלים. 

צירים ולידה זה סף כאב מהגהינום - אוקיי? 

ככה תתיחס לזה

ומי שהיה לה קל, זה עדיין כאב לה תופת.... היא פשוט ילדה מהר , אז כאב לה פחות זמן / אפידורל עזר לה / גיבורה / או באמת בעלת סף כאב גבוה

מענין מה אמרה המילדת . אני בחדרי לידה ראיתי נשים מאד כאובות... שמעתי ים צרחות...

אף אחת כמעט לא עוברת את זה בלי כאב

אבל זה לא העניין כאן... 

(ויש לי ב"ה משפחה גדולה, והריונות איומים. כך שהאג'נדה שלי היא בהחלט בע"ה ללדת כמה שמצליחים ו-ה' מברך

ומסכימה עם האומרים שזה פרויקט זוגי לחלוטין)

בשביל זה לא את כתבת...

וחבל מאד לכתוב כאילו "בשמי" מה שלא כתבתי, כדי להראות כמה כביכול "איש" לא מבין.

זו תרבות עקומה שהתפתחה כיום. עצם מחשבה שאדם ידמיין שמשהו יותר קל לשני, כי הוא אישית אינו חווה את זה. 

מה זה "משעשע שגבר כותב כמה הריונות יכולים להיות סבבה".. מאיפה בא לך הסגנון הזה....

איפה מישהו כתב דבר כזה - קל וחומר לחזור עליו, אחרי שצוטט בדיוק מה שנכתב.

אמרתי, ואין לי ענין לחזור על זה אלף פעמים, שכאשר מישהו כתב (אגב, גבר..), ש"אין הריון בלי כאבים ובלי הקאות", שזה לא נכון. יש הריונות קלים יחסית. יש נשים, שלא הקיאו פעם אחת באף הריון. לך יש, כדברייך, "הריונות איומים" - אז באמת כל הכבוד שעל אף זה את אוחזת באתגר הגדול. כנראה זה משפיע גם על דברייך. אני מכיר גם מציאויות אחרות. כמובן, ציינתי בעצמי מקודם, לגבי מי ששאל, שאי אפשר לדעת מראש, לפעמים יתברר שזה לא כמו שצפו או רצו.

ותואילי לא לומר לי "ככה תתייחס לזה", בסדר? זו קצת חוצפה.

אכן, כנ"ל, יש הריונות קלים יותר.

ואכן, איש לא חלק על כך שצירים ולידות יכולים להיות כאב איום - כך בד"כ (עם שוני בהשפעת אפידורל למי שלוקחת) - אבל יש דבר כזה, לידה, לא מהירה, ללא צירים כואבים, על אף שרואים במוניטור את הגרף של הצירים עולה. למה? כתבתי לעיל מה ששמעתי מאיזו מיילדת. ובהיות שאני כותב על מציאות שנתקלתי בה, קצת מגוחך לומר ש"אין דבר כזה" (כל מה שכתבת, על הצירים במקרה שהזכרתי: "כאב לה תופת/פשוט ילדה מהר/אפידורל... הכל לא היה שם. זה באמת דבר מאד מפתיע - הבדל קיצוני בין לידות מקדמות יותר לזה. בעצמי לא ידעתי שיש דבר כזה).

ו"צרחות" בחדרי לידה, מה החידוש?.... כל מי שאי פעם היה בסביבה, שמע את זה. איפה ראית מילה שכתבתי שלא כך? 

חוזר: דיברתי לא על לידות, אלא על כך שבניגוד להכללה שמישהו כתב - אכן יש הריונות קלים יותר. כנראה רחוקים מאד ממה שאת חווה. דיברתי על כללות הענין של גידול הרבה ילדים. דבר גדול ומשמח - ותלוי גם בעניינם של האנשים המדוברים. והזכרתי אגב הדברים, שאכן לידות אחרונות יכולות להיות קלות יותר - ללא תחושת צירים כמו לפני כן - בגלל רפיון השרירים.

ועם רוב הדברים שלך אני מסכימה ממש

וכתבת ברגישות

גידול ילדים זו מתנה ואוצר 

יצאתי רק נגד מה שבעיניי לא נכון אמיתית לרוב רוב רובם של המקרים
ולכן ההרגעה הזו שכתבת לפותח וכתגובה, צרמה לי.

כן, זכותך כגבר לכתוב על הריונות

זכותי כאמא לדבר על כאב העקרות ועוד. 

בוא נפסיק כאן כידידים

שנינו הובנו היטב 

ותודה על החידודים שלך

אז השאלה היא סטטיסטית, בעיקרה, מה נכון לגבי "רוב רובם של ההריונות"... קשה לדעת. מה גם שכל אחד הוא עולם מלא, ולא נראה לי שלמישהי שסובלת באמת קריטי מה "רוב רובם"...

רק לציין - שהתגובה הזו, שדיברת עליה,  לא קשור... - לקראת נישואין וזוגיות, לא נכתבה "כהרגעה לפותח" אלא כלפי התבטאות חדה-למדי לכיוון השני. וגם בה - הכל מאוזן, מזכיר שיש שונות בקושי, שיכולה גם להשפיע על השונות ביכולת. מזכיר, מצד עצמו וכמשקל נגד, את היתרונות הגדולים במשפחה גדולה; וחותם בכך שמעבר לכל, היסוד הנפשי, הערכי, הרצון, הסבלנות - הם המפתח הגדול, גם כשלא מאד קשה פיזית, בוודאי כאשר כן.

לפותח השרשור, ששאל על האפשרות בגיל מסוים - לא על עצם הרצון - הגבתי את זה: זה אפשרי. - לקראת נישואין וזוגיות

דומני שמדבר בעד עצמו.

ובהחלט נכון, שבכללי, לאו דווקא בתגובות האלה, היה לי ענין שמי שזה כיוונו, ידע שזה דבר גדול ונפלא - וגם לא יופחד ע"י אמירות כוללניות. אבל תוך סיוג, שיכולות להיות מציאויות שונות - אי אפשר כלל לנחש מראש..

כי אותם 14 ילדים צריכים חיתולים, בגדים, אוכל, חוגים, תשלומים למוסדות חינוך וכו', שלא לדבר על האישה שזכותה לצאת לנופש פה ושם בין לידה ללידה.

סטטיסטית, לחרדים יש הכי הרבה ילדים. סטטיסטית, הם חיים בעוני, עם גמ"חים, הלוואות וכיוצא באלה. לכן לא צריך להסתמך על סיפורי הצלחה בודדים, אלא לבנות מודל כלכלי שיצדיק או יפריך את הרצון לגדל 10-12 ילדים. 

לפני זמן קצר התפרסם סקר על השמחה ושביעות הרצון מהחיים - והחרדים עמדו שם בראש.

אז אם לא נניח שהם שיקרו באופן סיסטמטי, כנראה שמעבר ל"מודל הכלכלי", יש נתונים נוספים, מכריעים. זה תלוי הרבה בצורת ההסתכלות על החיים כנראה.

אני לא חושבת שהגיל של הבחורה צריך להוות שיקול שלך בהצעות. לצורך העניין אם הציעו לך בחורה שנשמעת לך כאופציה אבל מבחינת הגיל היא לא צעירה וכביכול לא תוכל ללדת הרבה ילדים- זה לא שיקול! אתה לא יכול לדעת בת כמה החצי השני שלך

בהצלחה!

עם זאת, חשוב שתהיה מודע לזה, שזה חלום

כי גם מי שפועל במציאות במלוא העוז כדי להקים משפחה גדולה מאד (ואמן שתזכה ושתמצא שותפה לדרך )

לא יכול להבטיח:

א. שהריונות יגיעו , יקלטו ויסתימו בשלום בכל כשנה +-

ב. שאחרי לידה הכל יהיה בסדר והאשה תוכל מבחינה רפואית ללדת שוב

ג. שיהיו לאשה הריונות מספיק סבירים , כך שהגוף שלה יוכל לעמוד בעוד הריונות. ועוד הריונות יהיו בסדר מבחינת המשפחה כולה והצורך להמשיך לטפל בילדים הקיימים. יכול להיות שבגלל הריונות איומים,או סיבוכים אשה תגנוז את החלום ליותר ילדים.

ד. שלא יוולד ילד שמבחינה בריאותית יש לו מגבלה שדורשת משאבי זמן והשקעה, כך שלא שייך ללדת עוד כשהוא קטן.

יש לך הרבה על מה להתפלל

ושתזכה

ויש גם רב שלישי עם 13-14, כך זכור לי במעומעם שיש לו.

חבר שלי התראס עכשיו, וסיפר לי כמה מתיש להכיר את כל הדודים החדשים, לאמא של הכלה יש 10 אחים ולאבא של הכלה יש 11 אחים.

חבר חדר שלי (חרדי) משוכנע שהממוצע למשפחה חרדית הוא 10.

בעז"ה ורק בעז"ה זה אפשרי

צריך המון תנאים/ניסים איך שמסתכלים על זה, כדי שהחלום הזה יוגשם.

להחליט בגלל זה על גיל המיועדת זה בעיניי הפוך מהגישה שאליה אתה מכוון,

שבה צריך אמונה מאד חזקה לאורך כל הדרך.

להתחיל להעמיד תנאים של גיל זה בדיוק הפוך מהגישה הזו.

תתחיל בזה שתחפש מיועדת עם שאיפות זהות לשלך.

בוא תתחיל עם בחורה טובה עם מידות טובות שיש לך קשר טוב וחם איתה. אחר כך תמשיך עם 2-3 ילדים ואז תראה אם אתה רוצה 12-14 ילדים 

אני גם רציתי הרבה ילדים, עם הגיל הבנתי שהסיכוי לזה יורד, הגיוני. שהכרתי את אישתי ריאלית הבנתי שאין סיכוי הגיוני ליותר מ-4 אבל ממש לא היה אכפת לי, מצאתי בחורה טובה שטוב לי איתה וזה מה שחשוב באמת. 

כמובן אם אתה יוצא עם מישהי שאומרת לך שהיא לא רוצה ילדים או עיקרון כזה או אחר אז זה משהו אחר אבל היא נורמלית אז לא הייתי מוותר. לפעמים "עם האוכל בא התיאבון" ואחרי ילד-שתיים היא רוצה עוד ועוד אבל לא צריך לבנות על זה. 

(אני לא נכנס לעניין הכלכלי)

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ויצא לך להיות במיזם שלא נולד איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי? איך התרשמת ממנו?

שאני בורחת מהם

אני עדיין חושבת שלא עלו על השיטה ..

שבתות איכותיות בלי חפירות . בלי יותר מידי מאמץ

במינימום עלות וסבסוד .. לא צריך חפירות הקסם יקרה לבד ..

סדנאות / בתי קפה או אפילו פשוט להשכיר מקום יפה כזה כמו איפה שסטונטים לומדים אז לרווקים רווקות או לדייטים אבל ליום יום

די עם הכנסים האלה אותם בנים נו.. אותם מרצים..

צריך פשוט להגיע ליותר קהל יעד ולא רק נואשים נואשות

את חושבת שלמיזמים האחרים יגיע קהל מגוון יותר? (תכלס אולי זה שהכל באזור ירושלים משמר את אותו הקהל)

נראה לי שיש הרבה רווקים-רווקות טובים שפשוט המיזמים האלה לא מדברים אליהם..

להסתובב גם בחינם

או לרכוש המון בירות ולשתות לשכרה

לא הייתי מגדיר את עצמי כדוס במיוחד נכון לעכשיו אבל מעולם לא חשבתי ששיעורים משותפים זה מופרך

ספידייטים ודברים יותר מבולגנים / שוק בשר כן, לא יודע אם מבחינה דתית או שמרנית אבל זה נשמע מוזר ולא מתאים קצת קלות ראש כזה

להגיע לשיעורים כשהמטרה היא לא השיעור עצמו

יכול להיות שסתם אני מרגיש דוס מידי בשביל להסתכל על בחורה זרה ולפתוח איתה בשיחה

מעניין אם להיות רווק אחרי גיל השידוכים בין חברים בהכרח דורש להיות פחות דוס או לפחות לפעול בצורה פחות שמרנית.

(באמת קצת נמאס משידוכים-בירורים-כרטיסים)

תראה, זה כמו לשאול בחורה אם יש לה תפילין - בעצם דוגמה לא טובה, אם יש לה זה כבר מתחיל להחשיד...

זה כמו שנתקעת בליל פסח בלי מצות. והדרך היחידה שלך לקיים את מצוות החג היא לבקש מבחורות צעירות ונחמדות שתחלוקנה איתך מצה.

אז אפשר לומר שזה לא ממש שמרני.

אבל ברמה הדתית נטו, כל יום שעובר לא חוזר.

וחוץ מזה, לדבר על ליבה זה לא כמו לדבר איתה על שיר חדש של נועם בתן

זה מרגיש לי לא ראוי

מישהו מבין אותי

שבמקום כזה יהיה מישהו בסגנון התורני שאני מחפשת

אין עוד חתולים יהודיים חוץ ממני.

אני הנצר האחרון מהשושלת המכובדת.

והיות וחתוליות נקבעת לפי האם... לא יעזור כלום.

היום בכמה שעות אתה יכול להפוך מאבא לאמא.

יכול להיות שאצל חתולים זה תופס. אמא זאת אמא.

זה מזכיר לי שפעם אחת הלכתי עם חברה והיא החליקה וכמעט נפלה והיה מישהו ממול שבא לתפוס אותה שלא תיפול והיא התייצבה פתאום ואז היא אמרה לי שכבר הייתה מעדיפה ליפול מאשר שיתפוס אותה  

אין בעיה לבקש, השאלה מה המטרה המצות או הבחור? אם הבחור אז.. זה יותר עובר בגרון אבל לא מתאים.. במיוחד אם זאת אישה מבקשת, אם זה גבר אז זה סבבה יותר.

הכוונה היא שאיכשהו צריך לקיים את המצווה של נישואין גם אם זה מצריך להתגבר על "לא נעים" (בגבולות הסביר... נראה לי...)

אם נראה לי שאני האחרון שאמור להטיף לגבי זה...

כן, השאלה- מה זה גבולות הסביר?

ואיפה זה עובר את גבולות הצניעות?, והאם הגיוני שצריך להוריד בזה כדי להתחתן?....

מצד שני קראתי באיזה ספר שבאפגניסטן המשפחה סוגרת הכל ומקסימום מציצים אחד על השני פעם אחת מבעד לפרגוד.

בקיצור המנעד רחב.

הלכתית הגדר הוא שאסור להקל ראש נגד הערווה, להסתכל לצורך הנאה כו' הדברים ידועים.

מעבר לכך, לדעתי זה עניין של השקופה וטעם אישי.

וחינוך

בירושלים,

מיד התעשתתי, התרחקתי משם, וביקשתי מנערה אחת שתשב לידה

גם חשבתי שזה פחות מתאים לי, וגם היא היתה נראית מסוג הבנות שהזכרת חחח

אני מקווה שהיא השתקמה מאז🥲

וואי וואי אם זאת הייתה חברה שלי טוב מאוד שלא ניגשת אליה, זה עזרה לה ולך ביחד

זה מרגיש לי כמו שוק בשר ללכת לצפות בעשרות בחורים, להתביית על המרשימים מבינהם, ולנסות ליצור אינטרקציה משמעותית, בהנחה שגם אני מרשימה מספיק.

אבל אנשים נואשים עושים מעשים נואשים💁‍♀️

זה לאו דווקא רע

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

עוד לפני פגישה מקצועית?

יכול להיות גם שאתה מאוד מוצלח .. וזה מרתיע אנשים

זה במידה ובאמת אתה מראה רצינות ובשלות רגשית בדייטים

אם מדובר במשהו עקבי שווה לנסות לבחון את זה בצורה מקצועית

לא מנסיון😬

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

אני 1.60 וסבא שלי כמעט 2 מטר וגם השני ויש לנו מלא גבוהים במשפחה

די עם הבולשיט .

דבר שני תגיד תודה רבה ,בחורה גבוהה מאוד מעל 1.80 זה לא הדבר הכי נשי שקיים אלא אם כן היא מיוחדת 

ולא הייתי חושבת שאגב 1.90 זה יפה לגבר

לא ראיתי בחורה אחת שרוצה 1.90

תגיד תודה שהיא רוצה אותך..

סורי אבל אתה חי בסרט רע

ועוד חושב שהיא הבעיה נו

אתה צריך השתלת מוח

אין תגובה

לא מרגישים צורך להקים בית.

סליחה. במחשבה שניה, הייתי צריכה להגיב אז, כשאחת המגיבות אמר שאין לה

רצון מיוחד להינשא. זוכרים?

אז תחת הכותרת הזו שהבאתי, מביאה יועצת נישואין מקרה מסויים דומה

עם ניתוח המקרה והסבר. 

בודאי שמעודדת הקמת בית.