עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ט"ו בכסלו תש"פ 13:57
כמובן, לא זו הכוונה. הרי הענין הוא קודם כל, עצם זה שהיא מדברת ככה אל ילדיה, שזה דבר נורא; קודם כל מצד עצמו, וגם ההשלכות שהזכרת.
אלא בהיות שרואים שהיא מתנהגת בצורה כזו, שאינה צורה נורמטיבית, משמע - או לא תופסת את הענין, או לא משתלטת עליו; לכן אמרתי שני דברים -
קודם כל, שיסביר לה שזה מזיק לילדים, פוגע בהם.
אח"כ - משהו נוסף. לא כ"הסבר" למה זה פוגע (צריך לקרוא, כאילו גם המשפט השני הוא המשך של
ה"תסביר לה". עוד משהו) - אלא דבר שאולי יגרום למי שאינה מבינה דבר כזה או משתלטת עליו, לעצור בעד עצמה בכל זאת - שיבחינו בצורת הדיבור הזו אצלם; ואז - מלבד עצם הנזק שגם הם ידברו כך, נוסף על הנזק והפגיעה שהוזכרו קודם לכן - היא תתבייש כשיתברר מתוך שפנו אליה לבדוק מה עם הילדים, שזה בכלל בא ממנה, שככה היא דיברה אליהם בבית..
ומה נעשה? אכן לפעמים אדם שאינו משתלט על משהו, זה מה שיכול לגרום לו להצליח לתפוס את עצמו.
וכבר אמר הרמב"ם: אומר אני לאדם, הלוואי ישמור על גופו כמו שהחמר שומר על חמורו...
נו.. לא ראוי שאדם יבין את ענין בריאות גופו יותר מאשר את שמירת חמורו?.. ואעפ"י כן, לצערנו זו דרכו של עולם, שלפעמים נימוקים "פחותים", גורמים להיזהר בדברים הרבה יותר מהותיים.
וכבר העיר הרב קוק זצ"ל, אחרי שציטט את דברי הרמב"ם הללו, על התופעה המצערת הזו, במאמרו "על במותינו חללים".