"אלימות בקטנה ממש מזמן" - זה לא אומר כלום.

מספיק עם ה"אסור שתהיה" וכו'. לא יודעים על מה מדובר - ולא זו הבעיה כאן.

אבל מה שהיא מתארת לגבי הערב - התנהגות משוגעת לגמרי. נראה מנטאליות לא מוכרת כ"כ...

הרי לא עלה כאן נושא: האם מוצדקת אלימות כלשהי...  ברור שלא. מי בכלל מעלה על דעתו אחרת. זה לא הנושא הנידון.

עלה מצב נוכחי. נניח שלא היה קורה כעת מה שקרה, אז אשה שמתייחסת בצורה כזו, "היה בקטנה לפני המון זמן" - ומישהו יענה לה שזה לא בא בחשבון וכו'.. הרי זו פריקה של אדם את מושגיו העקרוניים, ולא עזרה למתייעצת. ההיפך. יכול להיות מצב של "אלימות בקטנה לפני המון זמן", ולמרות זה כעת כבר הכל בסדר. תלוי מה ה"בקטנה", תלוי מה היה המצב אז, מי האנשים והמנטליות, תלוי מה התקדם מאז. ואז, מי שיגיב כך, יעשה פשע. בשביל עצמו. זו חולשה מוסרית, לחשוב שאם מבינים שיכולים להיות מצבים לא ראויים ואח"כ דברים מתיישרים, אז סימן שיש "הצדקה" כלשהי למצבים ההם.

לכן, זה לא אומר "המון" לגבי כעת. למפרע יתכן, שזה מצטרף לאותו סוג של אישיות. אבל זה בגלל מה שקרה עכשיו.

[אגב, זה יכול עקרונית לקרות משני הכיוונים.. ל"ע. יש גם נשים שמסוגלות לנהוג באלימות, ואח"כ להסביר שהן "יצאו מכליהן" וכו' - משום מה יש איזו נטיה חולנית "להבין" את זה..  אלימות זה משהו מגונה. גם פיזית, גם מילולית. מהיכן שזה בא. אבל כמו עוד מורכבויות בעניינים כאלה, לא תמיד לאחר מעשה זה אומר פירוק החבילה. בוודאי לא כשבמציאות הענין כבר אינו קיים זמן רב והפיקו לקחים]

הגבת "את צריכה להעיף אותו" וכו'.. אז זה לא "רק בקשר לזה", אלא כביכול מסקנות להווה. היא דיברה על דבר שהיה "ממש מזמן" - ואתה אומר לה מזה מסקנה עכשווית, כשרואים שהיא עצמה אינה רוצה להתייחס לדבר ההוא כמשהו משמעותי בהווה.

והאמת, אי אפשר לנתק, כשעולה נושא בהקשר כזה. וגם לא נכון להיכנס איתה לדיון כאילו ההגדרה שלה על מה שהיה מזמן אינה נכונה. זה לא דיון תיאורטי. 

אדם שמגיב שלש פעמים על מה שעונים לו - אבל כשמגיבים אליו, אז השני הוא "טרחן"..

לא נראה לך לדון - רשאי לא לענות. כתוב לעצמך מה שכתבת "הגבתי מה שהגבתי (על דבריך). אתה יכול לדלג הלאה". אם אתה חייב לענות - תביא בחשבון אפשרות שיענו גם לך.

ככלל, התגובה בעיקרה אינה "לך". זה כלל לא מענין אותי. זה בעיקר עבור מי שפתחה את השרשור, שהצעת לה בקלילות "להעיף אותו". הסגנון הזה, כשמצטרף לסגנון הודעתך הזו, גם זה סוג של "אלימות"..

אתם מתקוטטים כמו זוג נשוי
ואני לא גננת
אז חלאס.

אבל לפחות במקרה הזה, שני הניצים כלל אינם נשואים..
לי אין בעיה עם זה כמובן, כל עוד שומרים על אווירה חיובית

אתה כעת מגיב פעם רביעית לתגובה שלי לדבריך - אחרי שעניתי לך עניינית על המלצתך, "להעיף אותו לכל הרוחות" (לא עניתי בשבילך כמובן, אלא בשבילה).

ענו לך עניינית - ענית בגידוף. כעת שוב. 

כאן פורום פתוח, כל אחד מגיב למה שרוצה, אנשים מתייחסים למה שהזולת כותב. מי שחושב שכאשר מתייחסים עניינית לדבריו, "מנסים לייצר איתו מלחמות", זו בעייתו. לא כך הדברים.

מכל מקום, אין לי כל ענין ברמת דיבור כזו.

ואתה אכן יכול "לא ליצור שיח".. כבר אמרתי, גם השיח שלי - מלבד התגובה האחרונה על גידופך - לא היה "איתך", אלא לטובת הכותבת. אתה יכול פשוט לא להגיב. גם כעת יכולת לעשות זאת. אם אתה מתעקש לומר "מילה אחרונה" ולנסת לסתום פיות ע"י צורת דיבור "אלימה", זה מצער, אבל ענין שלך.

וזה הדרך שלו "לזעוק לעזרה"

זה מצריך פיתוח שיחה מעמיקה ביניכם

נראה לי שזה אולי נורת אזהרה, קשה להיות נחרץ או להגיע למסקנות כאלו

איך את משווה לנתק שיחה לקללות לאיום ברצח?

והפותחת לא נשמעת שהיא רגילה לשפה הזו

ה' ישמור על מי שרגיל לכזו שפה

למה את מסנגרת עליו

למה??

זה ממש קו אדום. לא הייתי מכניסה אותו הבייתה בכלל. נשמע ממש מסוכן ומפחיד.

לא משנה מה עובר עליו ולא משנה מי צודק. 

ממש מפחיד ביותר. אם בעלי היה אומר לי את זה הייתי ממש מפחדת.

ותנסי להתייעץ עם בת מלך לראות מה הלאה

בהצלחה יקרה, לא מגיע לך שידברו אליך ככה!!!!!

תדעי, שהרבה פעמים, אנשים מגיבים בפורום כמו כאן,יותר "לעצמם". חששות של עצמם, רצון של עצמם לאַמת לעצמם מושגים שברור שהם בסיסיים וכד'.

וגם - יש הבדלי מנטליות גדולים מאד בין אנשים מסוגים שונים. יש אדם, שלא יכול להיות שיאמר ביטויים כמו שבעלך אמר; יש אדם ש"ככה הוא מדבר" ואין לכך שמץ כוונה "מעשית".. האם זה ראוי להיות? בוודאי שלא. אבל ההשלכות שונות לחלוטין.

העובדה הנתונה היא, שהאיש חזר באמצע הלילה. הוא - כמובן - לא "רצח" אותך.. גם לא הרים עלייך אצבע קטנה... ואת אמרת לו מה שרצית, בלי לפחד. אמרת לו שהוא התנהג לא נורמלי, בלי לחשוש. והוא ענה שאת חושבת על עצמך.... נו..  אח"כ כבר החליט שבעצם את טובה לו.

ואת אומרת שזה לא אופייני לו. ושהוא גם מאד בלחץ. אשה טובה - מלמד זכות על בעלה..

לעניות דעתי, אל תשמעי לכל מיני "עצות" כאן. לא מספיק מכירים אתכם. מדובר על דברים גורליים לך, לו, לילדים.

אני חושב שאת צריכה לנסות לשבת איתו, ברגיעה - ולדבר על מה שהיה.

לומר לו שאין בעיה שיש מחלוקת לאן נוסעים, ואין בעיה גם אם יש ויכוח, ואין בעיה אפילו שהוא יחשוב שאת חושבת על עצמך בלבד ואת תחשבי שלא. ושאת גם מבינה שהוא בזמן לחוץ. אבל שמוכרח להיות שתחליטו על כלים וגבולות גם כשיש ויכוח. ותגדירי: קללות, איומים, מעשה חד צדדי כמו לרדת מהאוטו בגלל שלא עושים כמו שהוא רצה. הרי אפשר היה לחזור לבית ולא לטייל אם לא מוסכם.

תסבירי בנחת - שזה מוכרח. איך אפשר שתדברו זה אל זה בקללות. איך אפשר שיאיים עלייך במילים כאלה. ושגם יש ילדים - אולי זה יעזור לו להבין יותר - האם הוא רוצה שכך הילדים יתרגלו שמדברים ח"ו?

תחליטו גבולות - ואיך הולכים אחד לקראת השני. את יכולה גם לשאול אותו, במה הוא חושב שאת יכולה ללכת לקראתו, לעזור לו.

אבל תאמרי שהגבולות המינימליים הכרחיים. שלא תיסחפו לדברים משוגעים.

תראי אם הוא מסכים לכך - ותעקבי מהצד אם זה מתיישם.

הצלחה רבה.

אבל מתיאור הדברים הוא לא נשמע הבנאדם הכי סימפטי. נשמע מפחיד והוא גם היה אלים בעבר..

כל התגובה שלו נשמעת לא נורמלית בכלל.

לגבי התגובה שלו, גם אני אמרתי כך. אבל ברגע זה, זה לא הענין.

קודם כל, תלונה במשטרה. 

זו אמירה של אדם שצריך אשפוז או כלא.

יש אנשים, שלצערנו זו השפה שלהם.. כמה שזה נשמע מזעזע.

אפילו כאלה של"ע מדברים ככה אל הילדים שלהם, כשמרגיזים אותם... ואין להם כמובן כל כוונה מעשית..

צריך מאד להיזהר בענייני נפשות - 

אבל גם לכיוון השני, אסור ללכת שולל אחרי תעמולת התקשורת כאילו זו "תופעה" - אע"פ שאפילו אחת זה יותר מידי.

רוב מכריע של המקרים הללו, מתוך המספר המועט והמצמרר - הוא אצל ערבים.

הרי מתוך מליונים, זה אפילו לא עשירית פרומיל. האם באמת, פשוט רק אצל אלו דיברו כך? כנראה שלא..

אלא שאצל הרוב המוחלט, כפי הנראה, אין לכך כל קשר לאופציה של מעשה.

לכן, צריך לבדוק כל מקרה לגופו של ענין. לא לפסוק לפי מה שהתקשורת מבליטה. זה גם יכול להרוס לכיוון השני.

אבל מה שכתבתי, נכון לגמרי.

בהחלט הדבר המזעזע הזה, הוא מיעוט שבמיעוט שבמיעוט. ובתוך המיעוט, הוא מצוי בעיקר אצל הערבים, שאצלם גם אלימות זה לא משהו חריג במיוחד כנראה.

ההדגשה הזו חשובה, כי אותם גורמים ידועים, שמנסים לשנות מושגי יסוד נורמליים, ולהרוס בכלל את מושג המשפחה בישראל - ידם בתוך התעמולה הזו, "לנפח" את המספרים, לא לומר שהרוב ערבים וכד'.

הם הביאו לכך שמספר בתי ספר, עשו מזה "יום" לזכר הנשים הללו, לפי מספרן. כולל כמובן הערביות, כולל כאלה שלא מתו מאלימות.

זה לא מטעמים טהורים כמו שאת כותבת בתום לב, אלא "רכיבה" על הרחמנות שיש בעם ישראל, כדי לייצר תודעה כזו על כבכיול "גברים", ולהרוס את המשפחה. סממנים קלאסיים של הפמיניזם הקיצוני, שבא בעצמו מדברים מופרעים לגמרי, ומוביל לדברים מופרעים לגמרי.

[הראָיה - בתיה"ס האלה, מעולם לא עשו "יום" לזכר קרבנות הטרור הערבי, אנשים נשים וילדים שנסעו לתומם - אעפ"י שהמספרים גדולים לאין ערוך. שם הקרבנות כולם יהודים כמובן..]

כמו שצריך לדעת שאפילו אחת, כמו שכתבת את וכתבתי אני, זה כבר יותר מידי - כך גם צריך לא "להגדיל" את התופעה.

אגב, ברור שההגדלה המלאכותית הזו, היא זו שעלולה חלילה לעלות בחיי אדם. כי דבר שנתפס כאילו "תופעה מצויה" ח"ו, גורם שעבריינים שהם חלילה על הסף, עלולים לראות את זה כ"אופציה" בחמתם, מה שלא היו מעלים בדעתם אם זה דבר ש"לא נשמע כמותו" כמעט לגמרי..

לכן, ברור שצריך לעשות כל מה שאפשר בשביל להציל חיי אדם, איש או אשה. אבל זו טעות לחשוב שההצלה היא ע"י כך שבגלל הפרסומים הללו, עושים מכל דבר כאילו "זה זה או-טו-טו"... מה שזה עלול להרוס בדרך, ממשפחות שהיו יכולות להמשיך מצוין הלאה, זה נזק חמור.

צריך להיות חכמים ושקולים. לדעת מתי אזעקת אמת, ומתי שום דבר. נכון שלא תמיד זה שחור לבן, אבל אי אפשר "לשפוך את המים עם התינוק".. זו ענ"ד.

ואינני יודע אם השקפות העולם שלנו שונות - כי אני לא מכיר גם אותך, וגם את לא אותי. בוודאי לא שונות בכל הנוגע לחומרה של אלימות כלשהי.

איום זה דבר חמור מאד אכן. האם מה שהוא אמר הוא בגדר הזה, או "צורת דיבור" מבחילה, אינני יודע. גם לא את. אשתו מכירה יותר טוב מאיתנו.

ובוודאי שלא "גם לך יש חלק בזה"... דבר כזה אני כמובן לא כתבתי. גם לא חושב. כך שאינו שייך לתגובה על דברי.

זה דבר מבחיל לחלוטין (אפילו לא יכולת בהודעתי לצטט איך הם אומרים..).

מניח שהבנת שזו כוונתי.

אלא שכאשר אנחנו באים לתרגם את המילה הזו אצלם ומשמעותה - זה חשוב.

אצל מישהי כזו, שמכירה את צורת הדיבור, זה כנראה גם לא יוצר פגיעה נפשית. רגילה..

זו מנטליות אחרת ממה שאנחנו מדברים עליה.

אז בוודאי שאם היה כדבריך, שהיא "במתח וחשש אם מתכוון או לא מתכוון.. האם יעשה או לא יעשה".. ח"ו, בוודאי שזה אחרת.

אלא מה שאני הרגשתי מכתיבתה, שהיא לא מתרשמת מזה במיוחד. כמו שציינתי, לא היתה לה כל בעיה, עוד כשחזר באותו ערב, לומר לו שזה לא נורמלי וכו'. ולכן, כשכותבים "באיום ...זה יכול להיות", אמרתי שלא בהכרח זה נכון. תלוי במי מדובר. 

לגבי מה שהוא "צריך עזרה" זו כבר שאלה אחרת. היא מכירה את המצב טוב יותר. אומרת שתופעות שהיו בעבר, אינם קיימות, אחרי שהיא למדה לא להתכופף כלפיהן. יתכן שצריך עזרה, יתכן שמספיק דיבור שלה איתו. קשה לדעת מרחוק. מה שאיני יודע, לא אומר..

עם החלק השני של דברייך - אני מסכים לגמרי.

כלומר, מי שאכן חוששת, והרי היא מכירה יותר טוב, בוודאי לא תחשוש שמא ,לא יאמינו לה, וכו'. כל הדברים הנכונים שכתבת.

אבל חבל על ההתרתחות בתחילת דברייך - אע"פ שזה מכוונה טובה.

למה את חושבת שאני מדבר מתוך "סטריאוטיפ"? ההיפך. אני מדבר מתוך דברים שראיתי. כולל מישהו שראיתי שכך דיבר אל ילדיו  ברתחתו (חושבני שבאמת הלך לטיפול. אחרי שנים היה נראה רגוע יותר..), היה ברור גם באותה שניה שאין לזה שום כוונה-מעשית, אבל היה מזעזע לשמוע איך אדם יכול בכלל להוציא מילים כאלה מהפה.

לא אמרתי שכל מי ששומעת דבר כזה אינה נפגעת. תלוי כל מקרה לגופו. 

מה שאני התרשמתי, הוא שכותבת השרשור הזה, לא "נפגעה" מעצם האמירה, וגם יודעת איך להתנהל כשמשהו כזה קורה. 

לגבי מה שאמרת שאין אנשים שאומרים  כך, שהם לא אלימים - אני חושב שעצם הדיבור הזה הוא "אלים" כמובן.

אבל לצערנו יש אנשים, שיש להם שיח מעוות, ואין לכך כל קשר למעשה. מה נעשה.. מצער (השיח), אבל קיים..

ואם במקרים כאלה, נותנים עצה כאילו מדובר במקרים הנוראיים שהתפרסמו - זה עלול להזיק.

אני חושב, שקצת הוצאת על דברי, את הזעזוע שלך ממקרים מחרידים שקרו לאחרונה. גם אני מאד הזדעזעתי, אבל לא תמיד המסקנה באופן מעשי, היא התנהלות שעלולה להזיק יותר. צריך בשיקול הדעת. אני התרשמתי, שיש לכותבת איזה "משקל פנימי, נכון.

מה שאת מגיבה כעת, זה כבר לא על מה שאמרתי. כדאי לראות על מה הגבתי.

הרי לא אמרתי עליו ספציפית, "אלה רק מילים, מנטליות, לא מתכוון"..  דיברתי שיכולות להיות מציאויות כאלה, וזה בתגובה על דברים שכבר חרגו מהמקרה הזה, ודיברו על התופעות הכלליות. ולא נכון שאני מנסה "בכל מצב".. עייני לעיל. כתבתי כמה פעמים, "כל מקרה לגופו".

לגביו, אינני יודע. אף אחד כאן כנראה לא יודע. אבל המסקנה אינה בהכרח מה שכתבת כעת. מה שאני התרשמתי, וזה הדבר היחידי הספציפי, שהאשה כאן מכירה היטב את המציאות, ומתנהלת נכון.

[מכיוון שהיא פנתה ל"פורום" לשתף, אז כל אחד מביע דעתו. בין בענין, בין בדברים שכבר מסתעפים, כדרכו של פורום... אגב, באמת לא הגבתי בהתחלה, רק אחרי שהיא כתבה איך הסתיים, הצעתי לה לא לקחת תגובות שלא מכירותמה שקורה שם כדבר מוחלט, אלא לשקול לפי מה שהיא מכירה]

הרי אני נימקתי והסברתי בפירוט.

אפשר כמובן לחשוב אחרת.

וחלילה, הרג של נשים, אצל יהודים, ח"ו, זו לא "תופעה נפוצה מאד". חס ושלום. אפילו לא עשירית פרומיל. למרות שאכן, כפי שכבר אמרתי, כל אחת זה יותר מידי. כמו גם כל אדם שנרצח ל"ע בפיגוע טרור, וכו'. ה' ירחם.

טוב על אשה שלא מאוימת בפועל בשניה הזאת ממש. 

לי נשמע שהרבה יותר עדיף לפנות לארגון כמו בת מלך שיש להם המון נסיון בדיוק עם מצבים כאלה. יש להם גם מקלטים לנשים דתיות וחרדיות.

לנשים מוכות

אבל בשום אופן לא עצות כמו חלק מאלו שיש פה שאולי זה רק צורת דיבור או משהו כזה. וכל מיני תביני את בעלך. זה ממש לא אחראי ומסוכן.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה