"אלימות בקטנה ממש מזמן" - זה לא אומר כלום.

מספיק עם ה"אסור שתהיה" וכו'. לא יודעים על מה מדובר - ולא זו הבעיה כאן.

אבל מה שהיא מתארת לגבי הערב - התנהגות משוגעת לגמרי. נראה מנטאליות לא מוכרת כ"כ...

הרי לא עלה כאן נושא: האם מוצדקת אלימות כלשהי...  ברור שלא. מי בכלל מעלה על דעתו אחרת. זה לא הנושא הנידון.

עלה מצב נוכחי. נניח שלא היה קורה כעת מה שקרה, אז אשה שמתייחסת בצורה כזו, "היה בקטנה לפני המון זמן" - ומישהו יענה לה שזה לא בא בחשבון וכו'.. הרי זו פריקה של אדם את מושגיו העקרוניים, ולא עזרה למתייעצת. ההיפך. יכול להיות מצב של "אלימות בקטנה לפני המון זמן", ולמרות זה כעת כבר הכל בסדר. תלוי מה ה"בקטנה", תלוי מה היה המצב אז, מי האנשים והמנטליות, תלוי מה התקדם מאז. ואז, מי שיגיב כך, יעשה פשע. בשביל עצמו. זו חולשה מוסרית, לחשוב שאם מבינים שיכולים להיות מצבים לא ראויים ואח"כ דברים מתיישרים, אז סימן שיש "הצדקה" כלשהי למצבים ההם.

לכן, זה לא אומר "המון" לגבי כעת. למפרע יתכן, שזה מצטרף לאותו סוג של אישיות. אבל זה בגלל מה שקרה עכשיו.

[אגב, זה יכול עקרונית לקרות משני הכיוונים.. ל"ע. יש גם נשים שמסוגלות לנהוג באלימות, ואח"כ להסביר שהן "יצאו מכליהן" וכו' - משום מה יש איזו נטיה חולנית "להבין" את זה..  אלימות זה משהו מגונה. גם פיזית, גם מילולית. מהיכן שזה בא. אבל כמו עוד מורכבויות בעניינים כאלה, לא תמיד לאחר מעשה זה אומר פירוק החבילה. בוודאי לא כשבמציאות הענין כבר אינו קיים זמן רב והפיקו לקחים]

הגבת "את צריכה להעיף אותו" וכו'.. אז זה לא "רק בקשר לזה", אלא כביכול מסקנות להווה. היא דיברה על דבר שהיה "ממש מזמן" - ואתה אומר לה מזה מסקנה עכשווית, כשרואים שהיא עצמה אינה רוצה להתייחס לדבר ההוא כמשהו משמעותי בהווה.

והאמת, אי אפשר לנתק, כשעולה נושא בהקשר כזה. וגם לא נכון להיכנס איתה לדיון כאילו ההגדרה שלה על מה שהיה מזמן אינה נכונה. זה לא דיון תיאורטי. 

אדם שמגיב שלש פעמים על מה שעונים לו - אבל כשמגיבים אליו, אז השני הוא "טרחן"..

לא נראה לך לדון - רשאי לא לענות. כתוב לעצמך מה שכתבת "הגבתי מה שהגבתי (על דבריך). אתה יכול לדלג הלאה". אם אתה חייב לענות - תביא בחשבון אפשרות שיענו גם לך.

ככלל, התגובה בעיקרה אינה "לך". זה כלל לא מענין אותי. זה בעיקר עבור מי שפתחה את השרשור, שהצעת לה בקלילות "להעיף אותו". הסגנון הזה, כשמצטרף לסגנון הודעתך הזו, גם זה סוג של "אלימות"..

אתם מתקוטטים כמו זוג נשוי
ואני לא גננת
אז חלאס.

אבל לפחות במקרה הזה, שני הניצים כלל אינם נשואים..
לי אין בעיה עם זה כמובן, כל עוד שומרים על אווירה חיובית

אתה כעת מגיב פעם רביעית לתגובה שלי לדבריך - אחרי שעניתי לך עניינית על המלצתך, "להעיף אותו לכל הרוחות" (לא עניתי בשבילך כמובן, אלא בשבילה).

ענו לך עניינית - ענית בגידוף. כעת שוב. 

כאן פורום פתוח, כל אחד מגיב למה שרוצה, אנשים מתייחסים למה שהזולת כותב. מי שחושב שכאשר מתייחסים עניינית לדבריו, "מנסים לייצר איתו מלחמות", זו בעייתו. לא כך הדברים.

מכל מקום, אין לי כל ענין ברמת דיבור כזו.

ואתה אכן יכול "לא ליצור שיח".. כבר אמרתי, גם השיח שלי - מלבד התגובה האחרונה על גידופך - לא היה "איתך", אלא לטובת הכותבת. אתה יכול פשוט לא להגיב. גם כעת יכולת לעשות זאת. אם אתה מתעקש לומר "מילה אחרונה" ולנסת לסתום פיות ע"י צורת דיבור "אלימה", זה מצער, אבל ענין שלך.

וזה הדרך שלו "לזעוק לעזרה"

זה מצריך פיתוח שיחה מעמיקה ביניכם

נראה לי שזה אולי נורת אזהרה, קשה להיות נחרץ או להגיע למסקנות כאלו

איך את משווה לנתק שיחה לקללות לאיום ברצח?

והפותחת לא נשמעת שהיא רגילה לשפה הזו

ה' ישמור על מי שרגיל לכזו שפה

למה את מסנגרת עליו

למה??

זה ממש קו אדום. לא הייתי מכניסה אותו הבייתה בכלל. נשמע ממש מסוכן ומפחיד.

לא משנה מה עובר עליו ולא משנה מי צודק. 

ממש מפחיד ביותר. אם בעלי היה אומר לי את זה הייתי ממש מפחדת.

ותנסי להתייעץ עם בת מלך לראות מה הלאה

בהצלחה יקרה, לא מגיע לך שידברו אליך ככה!!!!!

תדעי, שהרבה פעמים, אנשים מגיבים בפורום כמו כאן,יותר "לעצמם". חששות של עצמם, רצון של עצמם לאַמת לעצמם מושגים שברור שהם בסיסיים וכד'.

וגם - יש הבדלי מנטליות גדולים מאד בין אנשים מסוגים שונים. יש אדם, שלא יכול להיות שיאמר ביטויים כמו שבעלך אמר; יש אדם ש"ככה הוא מדבר" ואין לכך שמץ כוונה "מעשית".. האם זה ראוי להיות? בוודאי שלא. אבל ההשלכות שונות לחלוטין.

העובדה הנתונה היא, שהאיש חזר באמצע הלילה. הוא - כמובן - לא "רצח" אותך.. גם לא הרים עלייך אצבע קטנה... ואת אמרת לו מה שרצית, בלי לפחד. אמרת לו שהוא התנהג לא נורמלי, בלי לחשוש. והוא ענה שאת חושבת על עצמך.... נו..  אח"כ כבר החליט שבעצם את טובה לו.

ואת אומרת שזה לא אופייני לו. ושהוא גם מאד בלחץ. אשה טובה - מלמד זכות על בעלה..

לעניות דעתי, אל תשמעי לכל מיני "עצות" כאן. לא מספיק מכירים אתכם. מדובר על דברים גורליים לך, לו, לילדים.

אני חושב שאת צריכה לנסות לשבת איתו, ברגיעה - ולדבר על מה שהיה.

לומר לו שאין בעיה שיש מחלוקת לאן נוסעים, ואין בעיה גם אם יש ויכוח, ואין בעיה אפילו שהוא יחשוב שאת חושבת על עצמך בלבד ואת תחשבי שלא. ושאת גם מבינה שהוא בזמן לחוץ. אבל שמוכרח להיות שתחליטו על כלים וגבולות גם כשיש ויכוח. ותגדירי: קללות, איומים, מעשה חד צדדי כמו לרדת מהאוטו בגלל שלא עושים כמו שהוא רצה. הרי אפשר היה לחזור לבית ולא לטייל אם לא מוסכם.

תסבירי בנחת - שזה מוכרח. איך אפשר שתדברו זה אל זה בקללות. איך אפשר שיאיים עלייך במילים כאלה. ושגם יש ילדים - אולי זה יעזור לו להבין יותר - האם הוא רוצה שכך הילדים יתרגלו שמדברים ח"ו?

תחליטו גבולות - ואיך הולכים אחד לקראת השני. את יכולה גם לשאול אותו, במה הוא חושב שאת יכולה ללכת לקראתו, לעזור לו.

אבל תאמרי שהגבולות המינימליים הכרחיים. שלא תיסחפו לדברים משוגעים.

תראי אם הוא מסכים לכך - ותעקבי מהצד אם זה מתיישם.

הצלחה רבה.

אבל מתיאור הדברים הוא לא נשמע הבנאדם הכי סימפטי. נשמע מפחיד והוא גם היה אלים בעבר..

כל התגובה שלו נשמעת לא נורמלית בכלל.

לגבי התגובה שלו, גם אני אמרתי כך. אבל ברגע זה, זה לא הענין.

קודם כל, תלונה במשטרה. 

זו אמירה של אדם שצריך אשפוז או כלא.

יש אנשים, שלצערנו זו השפה שלהם.. כמה שזה נשמע מזעזע.

אפילו כאלה של"ע מדברים ככה אל הילדים שלהם, כשמרגיזים אותם... ואין להם כמובן כל כוונה מעשית..

צריך מאד להיזהר בענייני נפשות - 

אבל גם לכיוון השני, אסור ללכת שולל אחרי תעמולת התקשורת כאילו זו "תופעה" - אע"פ שאפילו אחת זה יותר מידי.

רוב מכריע של המקרים הללו, מתוך המספר המועט והמצמרר - הוא אצל ערבים.

הרי מתוך מליונים, זה אפילו לא עשירית פרומיל. האם באמת, פשוט רק אצל אלו דיברו כך? כנראה שלא..

אלא שאצל הרוב המוחלט, כפי הנראה, אין לכך כל קשר לאופציה של מעשה.

לכן, צריך לבדוק כל מקרה לגופו של ענין. לא לפסוק לפי מה שהתקשורת מבליטה. זה גם יכול להרוס לכיוון השני.

אבל מה שכתבתי, נכון לגמרי.

בהחלט הדבר המזעזע הזה, הוא מיעוט שבמיעוט שבמיעוט. ובתוך המיעוט, הוא מצוי בעיקר אצל הערבים, שאצלם גם אלימות זה לא משהו חריג במיוחד כנראה.

ההדגשה הזו חשובה, כי אותם גורמים ידועים, שמנסים לשנות מושגי יסוד נורמליים, ולהרוס בכלל את מושג המשפחה בישראל - ידם בתוך התעמולה הזו, "לנפח" את המספרים, לא לומר שהרוב ערבים וכד'.

הם הביאו לכך שמספר בתי ספר, עשו מזה "יום" לזכר הנשים הללו, לפי מספרן. כולל כמובן הערביות, כולל כאלה שלא מתו מאלימות.

זה לא מטעמים טהורים כמו שאת כותבת בתום לב, אלא "רכיבה" על הרחמנות שיש בעם ישראל, כדי לייצר תודעה כזו על כבכיול "גברים", ולהרוס את המשפחה. סממנים קלאסיים של הפמיניזם הקיצוני, שבא בעצמו מדברים מופרעים לגמרי, ומוביל לדברים מופרעים לגמרי.

[הראָיה - בתיה"ס האלה, מעולם לא עשו "יום" לזכר קרבנות הטרור הערבי, אנשים נשים וילדים שנסעו לתומם - אעפ"י שהמספרים גדולים לאין ערוך. שם הקרבנות כולם יהודים כמובן..]

כמו שצריך לדעת שאפילו אחת, כמו שכתבת את וכתבתי אני, זה כבר יותר מידי - כך גם צריך לא "להגדיל" את התופעה.

אגב, ברור שההגדלה המלאכותית הזו, היא זו שעלולה חלילה לעלות בחיי אדם. כי דבר שנתפס כאילו "תופעה מצויה" ח"ו, גורם שעבריינים שהם חלילה על הסף, עלולים לראות את זה כ"אופציה" בחמתם, מה שלא היו מעלים בדעתם אם זה דבר ש"לא נשמע כמותו" כמעט לגמרי..

לכן, ברור שצריך לעשות כל מה שאפשר בשביל להציל חיי אדם, איש או אשה. אבל זו טעות לחשוב שההצלה היא ע"י כך שבגלל הפרסומים הללו, עושים מכל דבר כאילו "זה זה או-טו-טו"... מה שזה עלול להרוס בדרך, ממשפחות שהיו יכולות להמשיך מצוין הלאה, זה נזק חמור.

צריך להיות חכמים ושקולים. לדעת מתי אזעקת אמת, ומתי שום דבר. נכון שלא תמיד זה שחור לבן, אבל אי אפשר "לשפוך את המים עם התינוק".. זו ענ"ד.

ואינני יודע אם השקפות העולם שלנו שונות - כי אני לא מכיר גם אותך, וגם את לא אותי. בוודאי לא שונות בכל הנוגע לחומרה של אלימות כלשהי.

איום זה דבר חמור מאד אכן. האם מה שהוא אמר הוא בגדר הזה, או "צורת דיבור" מבחילה, אינני יודע. גם לא את. אשתו מכירה יותר טוב מאיתנו.

ובוודאי שלא "גם לך יש חלק בזה"... דבר כזה אני כמובן לא כתבתי. גם לא חושב. כך שאינו שייך לתגובה על דברי.

זה דבר מבחיל לחלוטין (אפילו לא יכולת בהודעתי לצטט איך הם אומרים..).

מניח שהבנת שזו כוונתי.

אלא שכאשר אנחנו באים לתרגם את המילה הזו אצלם ומשמעותה - זה חשוב.

אצל מישהי כזו, שמכירה את צורת הדיבור, זה כנראה גם לא יוצר פגיעה נפשית. רגילה..

זו מנטליות אחרת ממה שאנחנו מדברים עליה.

אז בוודאי שאם היה כדבריך, שהיא "במתח וחשש אם מתכוון או לא מתכוון.. האם יעשה או לא יעשה".. ח"ו, בוודאי שזה אחרת.

אלא מה שאני הרגשתי מכתיבתה, שהיא לא מתרשמת מזה במיוחד. כמו שציינתי, לא היתה לה כל בעיה, עוד כשחזר באותו ערב, לומר לו שזה לא נורמלי וכו'. ולכן, כשכותבים "באיום ...זה יכול להיות", אמרתי שלא בהכרח זה נכון. תלוי במי מדובר. 

לגבי מה שהוא "צריך עזרה" זו כבר שאלה אחרת. היא מכירה את המצב טוב יותר. אומרת שתופעות שהיו בעבר, אינם קיימות, אחרי שהיא למדה לא להתכופף כלפיהן. יתכן שצריך עזרה, יתכן שמספיק דיבור שלה איתו. קשה לדעת מרחוק. מה שאיני יודע, לא אומר..

עם החלק השני של דברייך - אני מסכים לגמרי.

כלומר, מי שאכן חוששת, והרי היא מכירה יותר טוב, בוודאי לא תחשוש שמא ,לא יאמינו לה, וכו'. כל הדברים הנכונים שכתבת.

אבל חבל על ההתרתחות בתחילת דברייך - אע"פ שזה מכוונה טובה.

למה את חושבת שאני מדבר מתוך "סטריאוטיפ"? ההיפך. אני מדבר מתוך דברים שראיתי. כולל מישהו שראיתי שכך דיבר אל ילדיו  ברתחתו (חושבני שבאמת הלך לטיפול. אחרי שנים היה נראה רגוע יותר..), היה ברור גם באותה שניה שאין לזה שום כוונה-מעשית, אבל היה מזעזע לשמוע איך אדם יכול בכלל להוציא מילים כאלה מהפה.

לא אמרתי שכל מי ששומעת דבר כזה אינה נפגעת. תלוי כל מקרה לגופו. 

מה שאני התרשמתי, הוא שכותבת השרשור הזה, לא "נפגעה" מעצם האמירה, וגם יודעת איך להתנהל כשמשהו כזה קורה. 

לגבי מה שאמרת שאין אנשים שאומרים  כך, שהם לא אלימים - אני חושב שעצם הדיבור הזה הוא "אלים" כמובן.

אבל לצערנו יש אנשים, שיש להם שיח מעוות, ואין לכך כל קשר למעשה. מה נעשה.. מצער (השיח), אבל קיים..

ואם במקרים כאלה, נותנים עצה כאילו מדובר במקרים הנוראיים שהתפרסמו - זה עלול להזיק.

אני חושב, שקצת הוצאת על דברי, את הזעזוע שלך ממקרים מחרידים שקרו לאחרונה. גם אני מאד הזדעזעתי, אבל לא תמיד המסקנה באופן מעשי, היא התנהלות שעלולה להזיק יותר. צריך בשיקול הדעת. אני התרשמתי, שיש לכותבת איזה "משקל פנימי, נכון.

מה שאת מגיבה כעת, זה כבר לא על מה שאמרתי. כדאי לראות על מה הגבתי.

הרי לא אמרתי עליו ספציפית, "אלה רק מילים, מנטליות, לא מתכוון"..  דיברתי שיכולות להיות מציאויות כאלה, וזה בתגובה על דברים שכבר חרגו מהמקרה הזה, ודיברו על התופעות הכלליות. ולא נכון שאני מנסה "בכל מצב".. עייני לעיל. כתבתי כמה פעמים, "כל מקרה לגופו".

לגביו, אינני יודע. אף אחד כאן כנראה לא יודע. אבל המסקנה אינה בהכרח מה שכתבת כעת. מה שאני התרשמתי, וזה הדבר היחידי הספציפי, שהאשה כאן מכירה היטב את המציאות, ומתנהלת נכון.

[מכיוון שהיא פנתה ל"פורום" לשתף, אז כל אחד מביע דעתו. בין בענין, בין בדברים שכבר מסתעפים, כדרכו של פורום... אגב, באמת לא הגבתי בהתחלה, רק אחרי שהיא כתבה איך הסתיים, הצעתי לה לא לקחת תגובות שלא מכירותמה שקורה שם כדבר מוחלט, אלא לשקול לפי מה שהיא מכירה]

הרי אני נימקתי והסברתי בפירוט.

אפשר כמובן לחשוב אחרת.

וחלילה, הרג של נשים, אצל יהודים, ח"ו, זו לא "תופעה נפוצה מאד". חס ושלום. אפילו לא עשירית פרומיל. למרות שאכן, כפי שכבר אמרתי, כל אחת זה יותר מידי. כמו גם כל אדם שנרצח ל"ע בפיגוע טרור, וכו'. ה' ירחם.

טוב על אשה שלא מאוימת בפועל בשניה הזאת ממש. 

לי נשמע שהרבה יותר עדיף לפנות לארגון כמו בת מלך שיש להם המון נסיון בדיוק עם מצבים כאלה. יש להם גם מקלטים לנשים דתיות וחרדיות.

לנשים מוכות

אבל בשום אופן לא עצות כמו חלק מאלו שיש פה שאולי זה רק צורת דיבור או משהו כזה. וכל מיני תביני את בעלך. זה ממש לא אחראי ומסוכן.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?