איך אפשר להיות בטוחים שבחרנו נכון?
לדעת מה נכון לעשות בסיטואציה שאתה צריך להחליט בין שני פעולות
שבכל אחת מהן יש בשורש טוב ומצד שני יכול להגרם מהם ממש רע?
כאילו איך ה' מצפה שהחליט במצב כזה שכל בחירה בכל אופציה מסויימת בדילמה יכול להיות רעה בעיניו או להיות ממש עבודת ה' ולהסב לו נחת?
לא מתרעם חלילה, וגם אני בטוח שיש לזה תשובה פשוטה
(מאוד אפילו)
אבל מה אעשה שמוחי אינו מפותח דיו להצליח להתבונן בנבכי הנהגת העולם...
אולי אתם תחדשו לי מה הכי טוב לעשות במצב כזה...😁
קחו דוגמא תאורטית👩🏫
(אם כי ברעיונה ממש קשורה למצב שאני נמצא בו עכשיו)-
בן אדם שכרגע נמצא במצב שהוא משלים עם רצון עז ואמיתי מאוד לעשות רצון ה'
(שמורגש ממש כמו רצון כזה לאכול איזה שוקולד טעים לדוגמא שכמעת אי אפשר להתאפק, רצון אמיתי נו.)
נניח ללמוד תורה,
וכרגע הוא עובד בעבודה עם הרבה אחראיות שמשפיעה גם על המעסיקים וגם על הציבור,
עכשיו בשביל ללמוד תורה כרגע הוא מוכן וצריך לוותר על העבודה ועל המשכורת,
וגם על דברים אחרים שתלויים רק בו והוא באמת ובתמים מוכן לוותר, ובלי לחשוב פעמים, כי זה באמת מה שהוא רוצה, פשוט ללכת ללמוד...
ומצד שני הוא פשוט לא מסוגל לקום ולעזוב הכל,
כי זה יגרום צער רב למעסיק שלו וגם הרבה סבל,
ולא רק בגלל הפסד ממון (שגם יקרה).
ומעבר לזה העזיבה שלו יכולה ממש לגרום חסרון קריטי לציבור,
ואם הציבור לא ירגיש בחסרון הזה זה כי המעסיק יקח על עצמו עוד סבל וצער שיגרור עוד סבל וצער לסובבים אותו...
איך במצב כזה כזה אדם בוחר בין קיום התורה הקדושה ומניעת בטולה, לבין עיסוק בצרכי ציבור ומניעת צער להרבה יהודים?
כן כן אני יודע, אפשר תמיד למצוא איזה פתרון כלשהו לכל בעיה, אבל נניח שבסיטואציה הזאת אין מוצא אחר חוץ מלבחור בין לעזוב וללכת ללמוד ולגרום למה שזה יגרום,
או להשאר, ולגרום לבטול תורה גדול שיגרום נזק גדול לנפש האדם מעצם בטול הרצון האמיתי.
אני אישית לרוב ולא מבחירה בדרך הזאת
פשוט יוצא שאני זורם עם הזמן עד שהחיים דוחפים איכשהו בכח לצד מסויים,
לפעמים זה מרגיש נכון ולפעמים מרגיש ממש אכזבה עצמית ממקום עמוק כזה בנשמה שיכול ממש להפיל.
וגם כמה ניראה לכם שצריך לתת מקום ל"איתותים" שאנחנו מקבלים מהעולם שדוחפים אותנו לצד מסויים והאם צריך להתייחס אליהם כ"מניעות" או כ"סימנים"?
אשמח לשמוע דעות שונות ופתרונות מגוונים🤗
לדעת מה נכון לעשות בסיטואציה שאתה צריך להחליט בין שני פעולות
שבכל אחת מהן יש בשורש טוב ומצד שני יכול להגרם מהם ממש רע?
כאילו איך ה' מצפה שהחליט במצב כזה שכל בחירה בכל אופציה מסויימת בדילמה יכול להיות רעה בעיניו או להיות ממש עבודת ה' ולהסב לו נחת?
לא מתרעם חלילה, וגם אני בטוח שיש לזה תשובה פשוטה
(מאוד אפילו)
אבל מה אעשה שמוחי אינו מפותח דיו להצליח להתבונן בנבכי הנהגת העולם...
אולי אתם תחדשו לי מה הכי טוב לעשות במצב כזה...😁
קחו דוגמא תאורטית👩🏫
(אם כי ברעיונה ממש קשורה למצב שאני נמצא בו עכשיו)-
בן אדם שכרגע נמצא במצב שהוא משלים עם רצון עז ואמיתי מאוד לעשות רצון ה'
(שמורגש ממש כמו רצון כזה לאכול איזה שוקולד טעים לדוגמא שכמעת אי אפשר להתאפק, רצון אמיתי נו.)
נניח ללמוד תורה,
וכרגע הוא עובד בעבודה עם הרבה אחראיות שמשפיעה גם על המעסיקים וגם על הציבור,
עכשיו בשביל ללמוד תורה כרגע הוא מוכן וצריך לוותר על העבודה ועל המשכורת,
וגם על דברים אחרים שתלויים רק בו והוא באמת ובתמים מוכן לוותר, ובלי לחשוב פעמים, כי זה באמת מה שהוא רוצה, פשוט ללכת ללמוד...
ומצד שני הוא פשוט לא מסוגל לקום ולעזוב הכל,
כי זה יגרום צער רב למעסיק שלו וגם הרבה סבל,
ולא רק בגלל הפסד ממון (שגם יקרה).
ומעבר לזה העזיבה שלו יכולה ממש לגרום חסרון קריטי לציבור,
ואם הציבור לא ירגיש בחסרון הזה זה כי המעסיק יקח על עצמו עוד סבל וצער שיגרור עוד סבל וצער לסובבים אותו...
איך במצב כזה כזה אדם בוחר בין קיום התורה הקדושה ומניעת בטולה, לבין עיסוק בצרכי ציבור ומניעת צער להרבה יהודים?
כן כן אני יודע, אפשר תמיד למצוא איזה פתרון כלשהו לכל בעיה, אבל נניח שבסיטואציה הזאת אין מוצא אחר חוץ מלבחור בין לעזוב וללכת ללמוד ולגרום למה שזה יגרום,
או להשאר, ולגרום לבטול תורה גדול שיגרום נזק גדול לנפש האדם מעצם בטול הרצון האמיתי.
אני אישית לרוב ולא מבחירה בדרך הזאת
פשוט יוצא שאני זורם עם הזמן עד שהחיים דוחפים איכשהו בכח לצד מסויים,
לפעמים זה מרגיש נכון ולפעמים מרגיש ממש אכזבה עצמית ממקום עמוק כזה בנשמה שיכול ממש להפיל.
וגם כמה ניראה לכם שצריך לתת מקום ל"איתותים" שאנחנו מקבלים מהעולם שדוחפים אותנו לצד מסויים והאם צריך להתייחס אליהם כ"מניעות" או כ"סימנים"?
אשמח לשמוע דעות שונות ופתרונות מגוונים🤗
