בדין מי שהקדיש לקרבן חיה שהיא אנימאגעס האם נחשב הקדש.
שלום רב לידידי מורי רבי הרב הגאון רבי ה. סלאגהרן הי"ו ויזכהו באורך ימים ושנים בבריאות איתנה ויציבות. קיבלתי מכתבו מיום חמישה עשר לחודש אדר ראשון בו שאל על אותו תלמיד מקורב שבא להביא בהמה לקרבן וזמן מועט לפני ששחטה גילה שאדם היא מה יעשה ומה דין אנימאגעס בכלל.
ראינו כבר בפרק קמא דמגילה ד"הרי עלי עולה" אם מתה או נגנבה חייב באחריותה, ואם אמר "הרי זו עולה" אינו חייב באחריותה. ופשיטא שאם אמר הרי עלי עולה וזו עולתי תרעה עד שתסתאב ויקדיש אחרת לעולה תחתיה. אבל מי שאמר הרי זו עולה ספק לנו האם אנימאגעס נחשב חיה או אדם, כמו שכתוב דפעטיגרו הריהו סקאברס העכברוש וזהו שמו מימים ימימה ואין לו זכר לדמות אדם. ולעומתו מעקגאנגל הריהי פראפסער היא ואינה חתולה אלא לעיתים ומקובלנו מרבינו הגדול מרלין שאמר "איזהו אנימאגעס שאינו אלא אדם זהו מי שמכירים בו הכל ויודעים שהחיה הזו אדם היא", כשם שהרמאיני יודעת בעיתונאי"ת ריט"ה סקאטער שם רשעים ירקב שאדם היא וכן ידעינן במעקגאנגל דמעקגאנגל היא. אבל פעטיגרו דידע ואמר בעצמו שחיית מחמד (דקורין פאט) הווה ליה לרונאלד אינו אלא חיה.
ונראה לומר דאנימאגעס שהוא חיה אינו אלא מי שעמד בדמות החיה שלוש שנים כדין חזקה. ומי שהוקדש בלשון "הרי זו עולה" לאחר שלוש שנים הקדש הוא ועל המקדיש לשלם כערכו שקלים כמנהג ישראל שהקדיש אדם, ואם אישה היא הרי תישאר בתולה כמעשה בת יפתח. ואם לאו ואינו אלא פחות משלוש שנים בדמות חיה או שמכירים בו שחיה זו אדם היא אף על פי שהקדש הוא ירעה עד שיסתאב וחייב להביא עולה אחרת תחתיו. וכן מצינו בדברי חברי הרב ניקאלס פלאמעל ששמע מפי תלמידו של גדול הגדולים הרב החסיד הישר הגאון גאדריק גריפינדער זצוקללה"ה במקרה של חיה ששחטה ישראל לאכילה ולאחר שחיטה נתברר שאנימאגעס היה מותר באכילה אם היה חיה יותר משלוש שנים ולא ידעו בו בשעת שחיטתו שהוא אדם (שראינו מעשה שהיו כבר אנימאגים דלא ידעו בהו דאנימאגים הם כמורנו ג'יימס הקרוי קרניים וחבריו רך כף ופעטיגרו).
וטוב לכל אדם שיש בו קצת יראת שמים להתרחק מן האנימאגים מאד מאד מאד ואף יותר מזה ולא יעלה על דעתו שיהיה אנימאגעס אצלו בבית ק"ו שלא הוא עצמו ולא יהיה קרוב אליהם בכלל.
אפוב"ד בן הרה"ג פרסיבאל עוקר מאגלגים פוחזים וטחנם זה בזה.
))))