יומן- חלק 7- כמעט בוקרמציאות.
אחיינית שלי ישנה אצלנו היום. וזו הסיבה שאני מרגעשה מוקפת בחמימות משפחתית פתאומית, אפילו שבתכלס אני ישנה בחדר אחד עם הילד שלי והנסיכה בחדר השני.
אני יכולה לומר שהיא הילדה הכי יפה בעולם. עיניים כחולות מחשמלות, תמימות עגולה בכל תווי פניה ושיער ארוך ומרשים. הילדה הזאת היא קרן שמש עליזה וקופצנית, והכי אני אוהבת בה שהיא גמישה, וזה היא קיבלה בירושה מדודה שלה ( כן זאת אני נעים מאד)
לדוגמא, נגמרו לי המגבונים בבית, אז היא צעקה מהשרותים שביייייייייייי אני צריכה מגבוניייים דחוףףףףףף!
אני: מצטערת מאמי אבל הם נגמרו
היא: טוב לא משנה אני יתקלחחחחח!!!!!!
אני: חכי אדליק לך את הבוילער
היא: טוב!
בינתיים שטפתי כלים ארורים וטיגנתי בצל לפירה , אחרי חצי שעה ששכחתי ממנה ( חשבתי שהיא רואה סרט בחדר) אני שומעת זעקה מהשרותים; שבייייייייי
כן מאמי
המים כבררר חמייים?????
היא אשכרה חיכתה בסבלנות. מסכנה. וזה לא נגמר: גם מגבת לא משומשת לא הייתה. כי כל המגבות אצלי משומשות, הן פשוט מריחות טוב אז אני שוכחת לכבסן. הגרוש שלי היה צורח עליי על זה, וזה גרם לי לעשות מיד אחרי הפרידה את מה שבדיוק הוא שונא , ואני מכבסת מגבות רק אחרי שהן מסריחות.
בקיצור,הילדה החמודה הזאת צועקת אחרי חצי שעה שהיא מתקלחת: ש-ב-י אני צריכה מגב---תתתתת
אני: את מסכימה להתנגב במגבת שהתנגבתי בה בבןקר?
והיא: היא יבשה,?????
אני: בטח
כןןןןןןןןןן למההה לאאאאא גםםםם אםםם היאאא רטובההה לאאאנוראאא

ואחר כך היא גם אכלה מצלחתי , כי יש חוסר בצלחות, ומאותה הסיבה גם ישנה על הכרית שלי , יש מצב שאני מתחילה לאהוב אותה, רק בגלל שהיא כזאת סבבה עם החיים, היא קצת מעצבנת עם הילד שלי כי היא חושבת שהיא בת 7 וזה עושה אותה גדולה והיא לא משחקת עם הילד שלי בכלל, וגם היא אוהבת להיות רק לידי ולקפצץ עליי ולספר לי בדיחות ארוכות ואז כשהצוציק שלי צץ לידינו היא אומרת רגע שהוא ילך לשחק אני אמשיך, וזה מעליב אותו, והיא גם לא מסכימה שהוא יגע בה כי "זה לא צנוע", והיא בכלל ילדה כזאת שלא אוהבת בנים וזה בעיה.
כמו שכבר אמרתי לפניי.
טוב. הקדשתי לה מחצית מהדף. אני בבעיה גדולה. צריכה לפנות את הדירה עד מוצש. צריכה לחתום על חוזה מהר, אין לי שמץ איפה לגור. האם להמשיך לגור בבני ברק הרגועה אך המשעממת, או לגור בנחלאות בירושלים , ליד השוק, ואז בימי שישי לפגוש מליון אנשים בכייף,או להישאר כאן, בבני ברק, ולחפש דירה זולה, אפילו בפרדס כץ.

טוב, אם כבר , אני רוצה לגור בתל אביב, ליד בית השאנטי, ליד שוק הפישפשים, מול הים, או אולי בתוך העיר העתיקה של יפו, ככה, בין כל מיני אומנים שיקנו איתי ירקות בסופר, בטח הם יהיו מנופחים כאלה ובכלל לא ידברו איתי.
נראה לי נורא עצוב לגור ליד אנשים מוצלחים.

אשכרה 5 בבוקר. יואו.
ראיתי עונה של משחקי השף, ונדלקתי על אסף גרניט. כזה גבר אני רוצה. ולא איכפת לי אם זה יהיה הוא. ואם לא הוא, אז עומר אדם. רק בגלל שהקול שלו ממיס אותי.
ואם לא שתיהםס אז שיהיה דודו פארוק. הוא נראה מרגש כזה, וזה דבר שחסר לי.
אפילו שהוא חולה נפש.
ואולי בא לי מישהו עדין וצדיק, וחמוד, יותר מהכל. איפה אתה, גבר שלי?
5 בבוקר. אני צריכה לישון. אני צריכה לישון!!!!!
מה לעזאזל אני עושה!!
מבזבזת את החיים שלי!!!!!! כן!!!!!!!!

היום הייתי באושר עד. והיה שם נער שלפני שנתיים דיבר איתי על גני ילדים ותלמודי תורה כאן בבני ברק, בגינה אחת גדולה. הוא גם עשה סלטות מגניבות , והרבה ילדים הסתכלו עליו, והילד שלי שהיה אז תינוק שאג בכל פעם שהבחור הצליח לעקוף את המגלשה בסלטה. והיום פגשתי אותו עורך קניות ,עם אמא שלו. היה לו מבט בוגר כל כך, והוא נראה פתאום בחור גדול, ועברו רק שנתיים, והוא אמר לי שלום כזה , ומסתבר שגם הוא זיהה אותי.
זה היה מוזר. תחשבו לכם, לפני שנתיים דיברתם עם מישהו למשך 3 דקות, מי בכלל זוכר?
זה נקרא כריזמה. זה בחור מלא בכריזמה, והיה עצוב לי לראות אותו בלי כיפה וציצית. ובכל זאת, הוא אמר לי שלום. מדהים.

אני בחורה שכל היום חושבת. מה יהיה.
יפה!!רוח סערהאחרונה
קטע מתוך יומן חלומותחתול זמני

"מה ראית שם?"

"חשוך מדי. וגם לא היה לי זמן להסתכל. מזל שלא היה אף־אחד בחדר באותו רגע. אבל שמעתי צעדים, אני נשבע לך. יותר מזוג אחד. חייבים לחזור לשם."

"ראו אותך?"

"לא... לפחות כך נראה לי. זה נשמע שהם היו עסוקים. ייתכן שנוכל להפתיע אותם. או אפילו לחמוק להם מתחת לאף."

"יש לי תחושה רעה לגבי זה, בוס... אנחנו בקושי מכירים אותה. לא עדיף כבר לערב את המשטרה וזהו?"

"זה לא עסק למשטרה. וגם אין זמן לזה. הם לא מכירים את השטח. וחוץ מזה... טוב, לא משנה. אני אומר לך, אם נפעל עכשיו, יש לנו סיכוי להציל חיים. ההורים שלך היו עושים בדיוק את אותו הדבר בשבילך."

"אל תזכיר את זה! אתה יודע שזה שונה. אנחנו בקושי מכירים אותה... אני לא רוצה שיקרה לך משהו."

"היית עושה את זה בשבילי."

"מה בדיוק אתה מתכנן לעשות?"

"לרדת לשם שוב. אם יהיה לי מזל, אלחץ אותה בלי היתקלות. ואם לא... אז זה יהיה קצר ומלוכלך. אולי זה יצליח."

"טוב, טוב, אני בא. לעזאזל, אי־אפשר איתך. בסוף תהרוג את שנינו. הציוד הרגיל?"

"כן. תביא איתך גם את התיק המיוחד, והרבה סוללות. ואולי כמה כדורי כסף. אנחנו לא יודעים מה יש שם."

"אתה חושב שזה זה?"

"אמרתי לך, אני לא יודע. לא ראיתי כלום. אני יודע שמסתובבים שם כל־מיני טיפוסים, אין מה לעשות עם זה. אבל כן, יש סיכוי. אם כן, אז הרגנו שתי ציפורים במכה אחת. אם לא נצליח לעלות על עקבותיהם, לפחות נשבש להם את הלו"ז לבינתיים."

"הבנתי. טוב, אמרת שאין הרבה זמן. בוא נתחפף."

"סליחה שאני גורר אותך לזה."

"פשוט סְתום. אתה כל־כך חייב לי על־זה."

 

///

 

"לא אמרת שירדת דרך החור ברחוב פארק?"

"כן, אבל זה לא בדיוק שם. לפי החישוב שלי, נגיע מהר יותר מכאן."

"אוקיי, בוס. הבאת ציוד פריצה? זאת נראית חתיכת דלת כבדה, הדלת הזאת."

"אין צורך," אמרתי ושלפתי את צרור המפתחות. "פרצתי אותה לפני שנה ושמתי מנעול משלי."

"מקווה ששמרת את הקבלה..."

 

הדלת חרקה באיטיות ונסגרה בטריקה. זאת הייתה אחת מהכניסות המוכרות פחות, מה שהיווה יתרון בפני עצמו. מדרגות מזוהמות הוליכו מטה מטה אל מעבה האדמה, ואוויר לח וטחוב מילא לשניים את הריאות. לאלה שאינם מנוסים, כניסה לאולמות הקבורה התת־קרקעיים יכולה להיות מסוכנת מאוד. כמה פניות לא נכונות, ואין לך מושג איפה אתה נמצא. בלי קליטה, בלי שלטים, כשכל פנייה מוליכה עמוק יותר לתוך המבוך, בהצלחה לצאת. ויש גורמים שמנצלים את זה לרעה. המשטרה אינה מסתובבת כאן בלי סיבה מיוחדת. ויש גורמים שמנצלים את זה: סטלנים תמימים, מפיצים, חלפני כספים, אנרכיסטים, סוחרי נשק... זה מקום מצוין לפגישות מהסוג הזה. ומפוקפקים ככל שיהיו אלה אינם מהווים סיכון כשלעצמם. אבל יש כאלה שעדיף שלא להיקרות בדרכם... התארגנויות אסורות, פושעים כבדים... וכמה רמות מתחת, נמצאים הרעים האמיתיים. אלה שמכירים את המעברים הסודיים שאינם חשופים לציבור, גם לא לאלה שרגילים להסתובב בקטקומבות. אוכלי בשר אדם. דתות אסורות. ומתחת לזה... דברים שקשה להאמין שהם קיימים. אבל ראיתי. הייתי רוצה לשים לזה סוף, אבל זה הרבה יותר גדול ממני. וגם מבן, השותף העסקי שלי.

בימים כתיקונם, כהשלמת הכנסה, אנחנו מבצעים משימות ליווי פשוטות. לא משנה מה הסיבה, אם אתה מוכן לשלם, אנחנו יכולים להעביר אותך ממקום למקום בקטקומבות בביטחון סביר. התעריף נקבע לפי שעה ורמת סיכון. אבל לא משנה מה, אנחנו לא מתעסקים ב"קומות האסורות". המקומות שמחוץ לתחום. מרחבים שלמים שנמצאים תחת אבטחה של גורמי פשע, כתות סודיות, ועוד טיפוסים שאספר עליהם בבוא העת...

 

המשימה שלנו היום הייתה לחלץ בחורה מהאוניברסיטה שלנו, שלהערכתי הגסה, משתייכת לקבוצת הסטלנים התמימים, ונצפתה במקום מאוד, מאוד בעייתי ומסוכן. עוד מירוץ נגד הזמן. תמיד אהבתי את זה.

 

"יפה מאוד. עכשיו אנחנו באזור Ⰼ... הדרך המהירה ביותר תהיה במעבר הזה", סימנתי בעיפרון על המפה, "אמורה להיות כאן דלת סתרים מכוסה באדמה, ואנחנו יורדים הישר לטריטוריה Ⰺ."

"אחריך, בוס."

"מכאן ואילך אנחנו שקטים יותר מחתולים... ותוציא את האקדח, שלא יפתיעו אותנו."

"רות."

לא עברו כמה דקות עד ששמענו צעדים. אלה לא היו הצעדים שלנו.

"ששש!"

"מה הם אומרים?"

חתול יקר!נחלת

בגללך הדלקתי את כל האורות בבית כשהלכתי לישון. ב..ר..ר..

סטיבן קינג?

לא מכירחתול זמניאחרונה

זאת אומרת, שמעתי את השם, אבל מעולם לא קראתי.

 

לא יודע, פשוט חלמתי חלום כזה בשבת בצהריים, ותוך־כדי החלום, אמרתי לעצמי: "וואו, הדיאלוג הזה, אפשר לעשות מזה תסריט לפרוזה."

נראה לי שיהיו כמה פרקי המשך, נראה.

האם / אוליחתול זמני

חושְבני האִם
חושְבני האִם
לקבור את עצמי
בהררי הניירת
במאוּרת הנזירים הנסתרת
ובמנגינות תכולות של יוון

או להתפלל על דברים שאיני מבינם
על חזיונות ברזל ועופרת ודיזֶל וָדם
כי אולי בתוכם אותן אותיות
אותם הפרחים

אותן אהבות
כמוני
כמוךָ.

יפה. כיביתי אור אחד....נחלתאחרונה
לזכרהזכרושיצאנולרקוד

יָד מוּל יָד

לוֹחֶשֶׁת, מְיַחֶלֶת

הֲתַאֲזִין? הֲתִשְׁמַע?


אֶת קוֹלָהּ לֹא תָּהִין

עוֹד שְׁמֹעַ

עֵת מֵיתְרֵי קוֹלָהּ נָדַמּוּ

בֵּין שַׁחֶפֶת חֲרִישִׁית

וְצַהֲלוּלֵי יְלָדִים

בֵּין אִוְשַׁת הָרוּחַ

וְיַמִּים לוֹחֲשִׁים


הִיא עוֹד כָּאן

מְלַטֶּפֶת

בֵּין שִׁבְרֵי אֲבָנִים

וְעַלְוַת הֶעָלִים

הִיא עוֹד כָּאן

נוֹכַחַת, שׁוֹתֶקֶת

עֲטוּיָה כִּסּוּפִים


וְאַתָּה מוֹשִׁיט יָד

מְיַחֵל קְצָת לָגַעַת

בְּפִּתּוּחֵי הַחוֹתָם

בְּסוֹד נִשְׁמָתָהּ הַנִּכְסֶפֶת

לְהַבִּיעַ מִלּוֹת אוֹר

מְחוֹלְלוֹת פְּלָאִים

לְהַנְגִּישׁ אֶת עוֹמְקֵי כִּסּוּפֵי מִשְׁאֲלוֹתֶיהָ

אֶל לְבָבוֹת הָאֲנָשִׁים


וּלְוַאי וְסוֹד קִסְמְךָ

יוֹסִיף לְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם

כְּצִפּוֹר כָּנָף נוֹשֵׂאת שִׁיר

כְּזָמִיר מְזַמֵּר עַל עֲצֵי הַתָּמִיר

כְּשֶׁמֶשׁ עֲטוּיָה מַחְצֶלֶת זָהָב

וכְּאֹפֶק מוֹרִיק בֵּין שַׁלֶּכֶת לִסְתָיו


כָּסַפְתִּי, יִחַלְתִּי

נָשַׁמְתִּי עֲמֻקּוֹת

נָשָׂאתִי זִכְרוֹנָהּ הַחִוֵּר

עֲטוּפַת הַשְּׁתִיקוֹת


רָחֵל, אוֹי רָחֵל שֶׁלִּי

לוּ יָכֹלְתִּי רַק לִגְמֹעַ עוֹד מְעַט

מֵהָאוֹקְיָנוֹס הָאֵין סוֹפִי שֶׁל נִשְׁמָתֵךְ

לוּ יָכְלוּ מִלּוֹתַיִךְ שֵׁנִית

לְהַבִּיעַ אֶת רַחֲשֵׁי לִבֵּךְ


לוּ הָיוּ שָׁמַיִם הוֹפְכִים לִירִיעָה

וְהַיַּמִּים לִדְיוֹ

וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ הָיָה נוֹצָק

לְנוֹצַת זִיו הוֹדוֹ

לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים

כָּל רָזֵי הָעוֹלָם

לְהַבִּיעַ אֶת עוֹמֶק תֻּמָּתֵךְ

וְאֶת כְּאֵבֵךְ הָאַכְזָר


כְּמוֹ מִלּוֹת אַהֲבָה

כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר גַּלְמוּד

כְּמוֹ אֹשֶׁר שֶׁחָלַף

וּכְמוֹ יֶלֶד אָבוּד


את הָלַכְתְּ וְאֵינֵךְ

נָמוֹגָה בָּאֲפֵלָה

וַאֲנִי יִחַלְתִּי רַק עוֹד קְצָת

לָגַעַת בְּאַהֲבָתֵךְ הַטְּמִירָה.


מאוד יפה.נחלת
תודה רבה 🙏זכרושיצאנולרקודאחרונה
עכשיוחונחלת

עכשיו היא חצתה, בלילה, בחושך, את בית הקברות הצמוד לכנסיה.

הכלבים נובחים. לפני כן, היתה אחוזת פחד מוות מהמקום הדומם

על צלביו הלבנים, עקפה ככל שיכלה.

 

עכשיו היא חצתה, בלי לשים לב בכלל. עדיין בכתונת הפסים,

דפקה על דלת השכנים. ממול לבית שלה. לשם - פחדה

עד מוות להיכנס.

 

הם הצטלבו. היא חיה?! 

 

הביאו משרת דובדבנים ששמרו לחגאיהם.

היא בהתה ולחשה: לחם. לחם.

 

בהו בה כשתלשה פירור אחר פירור מכיכר

הלחם העגולה, השחורה, הביתית.

 

עכשיו כבר לא פחדה מכלום.

 

היתה שם כמה חודשים. בעליית הגג

אליה עלתה פעם כדי להביא משהו,

מצאה את הפמוטים הגבונים, את

כיסוי המטה, את הקערה בה

לשה סבתא את הבצק לחלות השבת...

 

לא אמרה מילה. הודתה בליבה

שיש לה מקום להיות.

 

לביתה שלה לא נכנסה יותר

לעולם. 

 

 

 

בלא מעט התרגשות, פרק 1 של החלל שבלב האדםסופר צעיר
אוקיי זה הולך להיות מרתקחתול זמני

דבר ראשון אני מצפה לסאגה אפית לפחות כמו החלל במוח האדם

אני כל־כך אוהב את מוטיב ה"היטמעות" וה"זרימה" של הדמויות עם ההזייה והשיגעון, "בוא נראה"

you have it

תודה רבה אחי היקרסופר צעיראחרונה

אשקיע את כל כולי

..מוריה.

אש שורפת, בוערת בי.

אש עוצמתית של כתום ואדום וכחול.

אש שצועקת בי.

אש שאני צועקת.

מים לא מכבים את האש הזאת, היא חזקה מהם.


האש מאיימת לאכל אותי כליל.

מזנקת לתפוש עוד ועוד חומרי בערה בליבי,

קורעת דפים מיומן ליבי. תולשת בציפורניה האדומות.

ומה שמגיע לידיה עולה בה מעלה.


היא עוצמתית ואימתנית,

אבל עצובה כל כך.


את כל דפי נפשי היא יודעת.

כל כאבי וייסורי, שעלו בה, באש, אך לא אוכלו.

הכל היא קראה.

קראה וזעמה,

קראה וגעשה,

קראה ומעיניה זלגו דמעות כאבי.

והדמעות כיבו את האש.

מים רבים לא יכבו את האהבהסופר צעיראחרונה
אזהרת טריגר: גופות.ימח שם עראפת

בוקר. שנעל!! שנעל!!

ערב. שטילה!! שטילה!!

גרמני אחד מסתכל עליי. אני משפיל מבט.

סטירה. מכה בגב מקת רובה. שנעל!!

ברכיי הכושלות רועדות קדימה, אל הקרמטוריום. להוציא אפר. להכניס גופה. להוסיף דלק. עוד גופה. עוד אחת. המסוע מביא איתו עוד אחת ועוד אחת.

פעם עבדתי במפעל. היה לנו מסוע דומה. הוא היה מסיע את פחיות השימורים ואני הייתי אוסף אותם לארגזי עץ.

היום המסוע מביא איתו חברים, אחים, קרובים ורחוקים. סתם זרים. שנעל!! שמוץ-יודה.

יריקה. גופה שלא מספיקה להסריח. קדימה לתוך המשרפה. עוד אחת. אני מכניס אחת, מספר 73894 מכניס אחרת. מספר B42619 מכניס נוספת. בלי לעצור, פוקד הבלונדיני כחול העיניים ובועט בי קלות. עדין. אני כמעט מחבב אותו.

שמוץ-יודה!! שואג הבלונדיני ומעיף סטירה לB42619. נפלה לו הגופה. הוא מרים אותה. שחרחר עם שמייסר מכוון עליו. B42619 כבר זקן. פקודות. שנעל שמוץ-יודה. הבלונדיני לוקח אותו. הם הולכים. אני מעיף מבט. שומר אחר צועק עליי. אני לא שומע, כבר יודע. שנעל. שמוץ-יודה.

עוד גופה. עוד אחת. 67382 מקיא. שמוץ יודה שכמותו. גופה מוכרת מתקרבת במסוע. B42619. למשרפה. עוד גופה.

נאך איינע לייכע.חתול זמניאחרונה
הממחתול זמני

מעניין שהאפילוג הוא לפני התרחשות האירועים. מה הכפית מנסה להשיג, למה אמיל כל־כך כועס בקונטקסט החברתי הזה.

הרבה אקספוזיציה הנוזלת בין האצבעות כחול ויוצאים אנו בלא־כלום, וכנראה זה חלק מהעניין.

תודה רבה על הניתוח סופר צעיראחרונה

באמת מעניין לאן כל זה הולך...

אולי יעניין אותך