עבר עריכה על ידי צביה22 בתאריך א' בטבת תש"פ 13:37
הבן שלי גם התחיל לגמגם פתאום, בגיל שנתיים וקצת, הגמגום המשיך למשך כמעט שנה (מידי פעם עם תקופות של יותר שטף, אבל כל פעם חזר שוב לגמגם), וקצת אחרי גיל 3 ב"ה עבר לגמרי (כבר יותר מחצי שנה מאז שאין זכר לגמגום, ב"ה...).
ואני קלינאית תקשורת, לא מתעסקת בגמגום אבל כן למדתי על זה, וגם בתקופה שהוא גמגם התייעצתי עם חברה שכן עובדת עם מגמגמים, אז עונה גם מתוך ידע מקצועי.
החוברת שאם כל חי שלחה היא מצויינת, זה נותן מידע חשוב, וגם המון כלים טובים להרגיל דיבור בבית שיכולים לעזור.
מה שהכי חשוב זה לא להילחץ ולא להלחיץ אותו. וגם לדבר עם הסביבה שהוא פוגש (בני משפחה, גננת וכו') ולהסביר את המצב, להרגיע גם אותם שזה יכול לעבור, ולהגיד שהכי חשוב זה להגיב בנחת ולחכות לגמרי בסבלנות עד שהוא מסיים מה שהוא אמר.
בגלל שהוא ממצמץ כשמדבר ונראה מודע לגמגום, כדאי כן לדבר איתו על זה- לא צריך לחפור לו אבל כן להראות לו שאתם איתו ומבינים מה שהוא אומר, ושלא יחשוב שמה שקורה לו כל כך מפחיד עד שאסור לדבר על זה. אני אמרתי לבן שלי משהו כמו- 'לפעמים כשאתה מנסה להגיד לי משהו המילים שלך קצת נתקעות וקשה להם לצאת/ הן יוצאות בצורה קצת קופצנית, זה בסדר גמור וזה קורה לפעמים לילדים, ואנחנו מחכים בסבלנות עד שתסיים להגיד כל מה שאתה רוצה'. אצלנו זה עזר לו והרגיע אותו (הוא הגיע לשלב שמרוב תסכול הוא ממש היה נמנע לפעמים להגיד דברים, ואחרי שאמרתי לו את זה הוא הרבה יותר דיבר).
אנחנו לא הלכנו לקלינאית תקשורת, אבל זה בגלל שאני עצמי קלינאית ולכן היה לי מספיק ידע כדי לדעת איך להתנהל איתו (בגיל כזה הטיפול בדרך כלל הוא דרך הדרכת הורים בכל מקרה, ולא טיפול ישיר בילד).
חלק מההדרכה שהקלינאית נותנת זה באמת מה שכתוב בחוברת, אבל דבר נוסף שאצלנו היה במיוחד משמעותי זה לדבר עם הילד בדיבור איטי יותר מהרגיל כדי לתת לו דגם דיבור שיכול לעזור לו להפחית את הגמגום. בשביל ללמוד את דגם הדיבור הזה גם כדאי ללכת לקלינאית שתדריך בצורה טובה (לי זה היה קל כי למדתי את זה בלימודים, אבל לבעלי הייתי צריכה להסביר כמה פעמים ולהדגים עד שהוא למד לעשות את זה נכון).
וחוץ מזה- לא לשכוח להתפלל עליו, אני לקחתי את ההזדמנות להתפלל בכלל על הדיבור שלו שתמיד יהיה בקלות ויהיה לדברים של טוב ושל קדושה.
ועוד משהו לגבי ההמשך - אי אפשר לדעת בגיל כזה אם זה גמגום שימשיך או שיעבור לו, אבל זה כן מרגיע לדעת שאצל רוב הילדים זה עובר לבד, וזה במיוחד אופייני לילדים חכמים במיוחד שהשפה שלהם מתפתחת מוקדם יחסית, ממש כמו שאת מתארת את הילד שלך.
בעז"ה שיעבור בקלות... בהצלחה!