אני לא מקבל את הכפירה שלך במושג "תורת ארץ ישראל", במו ידיך אתה מודה שאין לך קשר לכלל ישראל ולכן תפיסתך גלותית, אין בזה כל רע, אבל זה מפספס את כל העיקר, מדוע אתה נמצא כאן ולא במקום אחר?
שנית, עוד לא ענית לי למה אתה לומד תורה?
כי זה פולקלורי-תרבותי בעיניך? זה מעיין אותך? מחדד ומפתח את החשיבה? אתה מקבל על זה תואר? נקודות זכות? מה מבדיל ביניך לבין סטודנט בפקולטה לתלמוד? משום שאתה יושב מול ארון קודש? מדוע אתה מתפלל בלשון רבים? (או שמא בדית לך דת...)
אני שמח מאוד שאתה מצפה לתשובה כזו, כנראה אתה יודע בתוכך את האמת ומנסה להשתיק אותה, ברכותיי אחי! אתה בדרך הנכונה 
כל אותם הישיבות שהזכרת, כולם, מאמינות בשלושה צלעות שמרכיבות משולש שווה צלעות: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
יפה אמר הרב אלישע אבינר, רק שאני אינני כזה, רבותיי סוברים ככה ואני הולך לאורם
בליל שבת האחרונה, בין קבלת השבת לערבית עמד ראש ישיבתנו שליט"א, זקן רבני הציונות הדתית, ובלי להפריז אמר, נקודה אחרי נקודה את מה שכתבתי כאן. אני לא זוקף זאת לזכותי, אשריי שזכיתי, אני רק צינור להעברת התורה מאת רבותיי. לצערי לא תוכל להאמין לי משום שזה היה בשבת ולא הוקלט, ואתה כאמור לא מאמין לשום דבר שלא ראו עיניך או שמעו אוזניך...
הרתחת אותי בשורה של דעתך השלישית.
אתה נתלה במישהו לפני שאתה אומר אמירה כזו? מי הם רבותיך?! במחילה מכבוד תורתו, מי אתה שתחלוק על הרב קוק והרב סולובייצ'יק?! למדת אותם בעיון ישר והפוך לפני שאתה פוצה ומצפצף?!
אתמול בלילה ראש הישיבה שלנו, כאמור זקן רבני הציונות הדתית, יצא כנגד פירושים עצמאיים כנגד מורי ההוראה והגדיר אותם כיוהרא וכחוצפה ודו"ק...
אביא לך קטע מתוך פניני הלכה ךיקוטים א, שמתמצת את ההלכה בעניין הזה לימינו אנו, אני מקווה שתקבל את דבריו:
"
ועדיין נותרה שאלה גדולה מה יחס ההלכה לגבי הבחורים והאברכים הלומדים בישיבות, האם ראוי שיתפרנסו מעמל כפיהם וילמדו תורה, או שראוי יותר שהציבור יתרום כספים לקיום הישיבות והכוללים?
הרמב"ם יצא בחריפות רבה כנגד זה שלומדי תורה מתפרנסים מכספי ציבור משתי סיבות: א' אין לעשות את התורה כקרדום המשמש לפרנסה, ב' יש בזה חילול ה'. וכך כתב בהלכות תלמוד תורה (ג, י): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".
ולמרות שהרמב"ם הוא עמוד ההוראה, וכך נהגו ישראל בזמן התנאים והאמוראים, שלומדי התורה היו עוסקים במלאכתם ומתפרנסים בכוחות עצמם, והציבור היה מסייע להם במלאכתם ובמסחרם, אבל לא היה משלם להם את כל מזונם. מכל מקום למעשה ההוראה כיום היא שמותר לתלמידי הישיבות והכוללים להתפרנס מכספי הציבור. זאת משום שהדורות התמעטו, ובנוסף לכך חומר הלימוד התרבה מאוד, וכיום אי אפשר להצמיח תלמידי חכמים בעלי רמה סבירה בלא שישקיעו את כל יומם בלימוד התורה. ואם הציבור לא יממן את לימודיהם של בחורי הישיבות, לא יתפתחו תלמידי חכמים שיוכלו ללמד ולהורות בדור הבא. ולכן, למרות שמעיקר הדין היה ראוי שתלמידי הישיבות יתפרנסו מעמל כפיהם, במשך הדורות נוצר הכרח לשנות את המנהג הקדום ולפרנס את לומדי התורה, כדי שהתורה תתקיים בישראל. וזהו רצונו של הציבור שיצמחו מקרבו תלמידי חכמים שיהיו מסוגלים ללמד תורה ולהורות הוראות, וכיוון שלא ניתן להגיע לכך בלא שהתלמידים יקדישו את כל יומם ללימוד התורה, תורמים כספים לאחזקת הישיבות והכוללים שמגדלים בהם תלמידי חכמים ומורים. וכן כתבו התשב"ץ (ח"א קמב – קמח), וה'כסף-משנה' (על הרמב"ם שם), והמהרש"ל והש"ך (יו"ד רמו, כ), ורבי חיים בן עטר (ראשון לציון רמו, כא).
חשוב להדגיש שלפי הנראה מדברי הפוסקים שנזכרו, אין בזה היתר כללי לכל תלמידי הישיבות ללמוד תורה ולהתפרנס מקופת הציבור. משום שכל ההיתר הוא אך ורק כדי להצמיח תלמידי חכמים ומורים, אבל מי שלומד שלא על מנת ללמד, עדיף שיתפרנס מעמל כפיו ולא מלימוד התורה.
ואמנם בדורנו התעוררה בעייה נוספת, רבים מבני הנוער אינם מגיעים לרמה תורנית שתספיק כדי להדריך את חייהם לאורה של תורה, ואנו רוצים שכל יהודי ויהודי יחיה חיי תורה ואמונה, לכן ישנו הכרח שכל בחור ילמד כמה שנים בישיבה, ורק לאחר מכן יצא לחיי המעשה. וכן ישנם בדורנו בעלי תשובה רבים המעוניינים לרכוש ידע בסיסי בתורה, ולשם כך עליהם להשקיע זמן מסוים בלימוד התורה. וגם להם עוד אפשר להתיר ללמוד בכולל ולקבל מלגה עד אשר ילמדו את ההלכות המעשיות ויסודות האמונה.
אבל לאחר שהבחור או בעל התשובה קיבלו את הבסיס הנדרש, אסור להם להתפרנס מלימוד תורה, כדברי הרמב"ם והסכמת הפוסקים. ועליהם ללמוד מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו, ויקבעו עיתים לתורה. שכן מעבר לקניית הבסיס לשמירת תורה ומצוות, רק מי שמתאים להיות מורה או רב, רשאי להתפרנס מכספי הציבור או הצדקה, כדי שיוכל למלא את תפקידו כמורה או רב לטובת הציבור."
מאחר ואתה חוזר על טענותיך, אחזור גם אני על דבריי:
אין מה להתבייש כאשר אתה אדם פרטי - כל עבודה מכבדת את בעליה. כאדם פרטי כל עבודה מכבדת את בעליה ואני חלילה לא מזלזל בשום עבודה, כל עבודה היא נצרכת. אבל, וזה אבל גדול בעיניי, כאשר אתה נושא על נס את דגל התורה - אתה לא אדם פרטי יותר, אתה אדם לאומי. ומתוקף כך אין לך את הזכות להשפיל את הכבוד הלאומי בכך שאתה עובד בעבודות "מבזות". ראה לגביי "זקן ואינה לפי כבודו", "מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול", אסור שימצא אצל תלמיד חכם רבב בבגדו, למה נאמרו כל אלה?
כי כולם לא אנשים פרטיים, הם נושאים על נס או את דגל כבוד כלל ישראל (המלך) או את דגל התורה (זקן ותלמיד חכם).
ממילא, כאדם פרטי אתה צריך לעבוד בכל עבודה, אבל כאדם ציבורי/תורני יש דברים שאץה פשוט לא יכול לעשות.
צר לי אחי היקר, איני יכול להוכיח לך. כשם שאיני יכול להוכיח לך את האלוקות, לא ראיתי אותו במעמד הר סיני - ולכן לשיטתך אינך יכול להאמין בו.
אני מאמין לאבותיי ואבות אבותיי עד מעמד הר סיני שם הם נפגשו עם העוצמה האלוקית העצומה, זו המסורת והקבלה שנמסרו אליי. כנל גם לגביי המסורת שקיבלתי מרבותיי, אני מקבל מהם את הסימנים, את הרשמים, מן החוויה האלוקית ומן התורה הישראלית הפועלת במציאות.
אין כוונתי היא לשנן את דבריהם ולהיות כדולה ומשקה אלא להיות מתאבק בעפר רגליהם ולהבין שאתה עפר לרגליהם, גם לרגלי האחרונים, עפר אתה ואני לרגלי הרב סולובייצ'יק והרב קוק! להאבק ולהתאבק אבל להבין שאתה אבק!
