נקיון הבית.

סידור הילדים.

משך זמן הבילוי הזוגי.

אופי הבילוי.

קניות.

איך מצליחים להגיע למצב של שיתוף פעולה.

לחיים משותפים בלי כל הכעסים האלה. הריבים

היא אומרת שהיא לא יודעת מה אני רוצה ממנה. ויש פערים, וככה היא, ושאני צריך להפסיק להגיד לה להשתנות.

לא ראיתי שום שיפור.

במציאות בפועל זה הופך לחיים בלתי נסבלים

מה שעושה את החיים לבלתי נסבלים זה משחקי אגו מי חשוב יותר, מי נכנע לשני וכאלו לא אם מנקים בצורה קצת שונה ממה שאתה רגיל..

מבינה אותך שזה קשה לך שאתה מרגיש היא לא מכבדת אותך ומקשיבה לדבריך.

אבל אתה צריך להשלים עם זה שהיא שונה ממך, לנסות לראות מה הדברים שהיא טובה בהם, להחמיא הרבה!!

מותר מדי פעם להעיר בצורה נעימה רק אחרי מחמאות וכו על משהו שמאד מפריע לך. רק ככה יש סיכוי שתקשיב לך.

מאמינה שאם תתנהג אליה באהבה וכבוד היא תלמד גם לכבד אותך.

חוץ מזה לדעתי האישה אמורה להחליט בבית על הנקיונות, בגדים וכו ואתה על תקציב, ענינים רוחניים וכאלו. לא שזה מוכרח להיות ככה ומומלץ כמובן גם לשמוע תמיד גם את דעת הבן זוג אבל אני חושבת שזה יסדר לכם את הענינים אם כל אחד אחראי על התחומים שלו.

תודה על ההמלצה להחמיא.

אני מחמיא הרבה.

כל יום. כמה פעמים ביום.

אבל לא בקשתי לחיות לידה, בקשתי שיתוף פעולה.

היא אמרה שהיא לא יודעת. 

אז אני לא יכול לשתף פעולה עם כלום

לאו דוקא של בניין שלם.

אנחנו מודעים למה שקורה בנינו.

והיו הצלחות מסויימות.

אבל ההרגשה שלי, האי נעימות שלי לא נפטרה. 

לגבי נקיון הבית

אני חושבת שהנכון הוא שכל אחד יעשה מה שביכולתו.

בלי התחשבנויות של מי עשה מה וכמה פעמים.

ואם יוצא מצב שלאף אחד אין זמן לטפל בבית, אז או שמוצאים יום למאמץ מרוכז ומאפסים,

או שמביאים עזרה חיצונית.

ובשאר הנושאים, הכל צריך להיות בדיבור. כמה אני יכול לבוא לקראתך, וכמה אני יכולה לבוא לקראתך. 

על מה אין מצב שאני מוותר , ולמה זה כל כך חשוב לי.

תחשוב על הרמת חיים שהיא מכירה. יכול להיות שהיא כן באה לקראתך ואתה לא רואה? כי לך זה נראה ברור מאליו..

וכן, לצפות שהשני ישתנה לכיוון שלך, בלי לחשוב איך אני משתנה לכיוונו, זה ההיפך מזוגיות. 

מצטרפת להמלצה של לדבר לדבר לדבר, ובעיקר להקשיב.

מועיל מאד גם לגברים.

להרשם לסדנא/קורס/טיפול זוגי אצל מטפל טוב.

לדבר ביניכם זה טוב אבל זה יכול להיות גז בניוטרל. צריך ללמוד תקשורת זוגית

בדרכ זה לא בא טבעי. גם אם זה נשמע לך מייאש או מוזר.

מכירה סדנא? אנחנו בטיפול.

והבנתי את שורש הבעיה. 

כאשר אני מציג אותה, הן טיפול והן מול האישה המצב משתנה. 

גם כאשר כתבתי, כמה פעמים בדרכים שונות.

לא ראיתי פתרון

את לא מצפה לדעת הכל מפנס בודד..

פעם אתה תוותר על משהו ופעם היא.

גם פיתרון (זמני) וגם אחלה משחק.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת