וואו...
כמעט שבועיים עברו, כבר חזרתי לישיבה, הלימוד מצוין, ועדיין... קשה לנחות...

אורות יקרים שלי,
מילים יצמצמו את התחושות האדירות שיש לי כלפי המחנה הזה.
אני מוצא עצמי נשאב לרגעי שיא בשתי המחנות - הבנים והבנות.
עדר של 200 בנים רצים אחוזי אימה לעבר המפקדה בדרישה לסיכות (הם עוד יגיעו בעז"ה..).
3/4 מחנה בנות שרוע ליד המכולת באלון הגליל... : )
הדאגה לסניפים האבודים (רחובות בבנים, חמ"ש, מא"ד, ויד-בנימין בבנות).
שביה עניה ו"כחיצים" (לבנות - הידעתם שאצל הבנים לא למדנו את השיר?).
פינגי, אולי שבלולי, טונה לגונה.
העוצמה האדירה של טקס כניסה למהלך מדליקים אורות ב2 המחנות הותיר בי רושם אדיר.
ועוד ועוד...
והחשוב לי מהכל - ההודעות שלכם שמראות כי חלקכם באמת הפנמתם את רעיון לקיחת האחריות והתבגרות.

אורות יקרים שלי,
אתם באמת אורות!
אוהב מאד ומתגעגע,
ישי

נ.ב. - נחשון אהוביי, אמנם עברה תקופה (בנים - מאז השבת גרעין, בנות - מאז המחנה) - אבל ממש לא שכחתי אתכם.
בהצלחה רבה שישיסטים יקרים. השנה בעז"ה ניפגש מחדש בשבתות הנהגה... מחכה לכם. ישי