שאנשים מסתירים את זה כמו שהיא כתבה

זה לא כ"כ פשוט..

זה דורש מעבר ללראות בנאדם עצוב ושאול אות לשלומו

הבעיה שלי היא שהמקום שממנו כתבת את הדברים הוא מקום של תלות במישהו. לא עזרה ממישהו. 

עזרה זה כשמישהו עוזר לך להיות אתה

תלות זה כשמישהו גורם לך להיות אתה. 

אדם לא צריך מישהו כדי להיות הוא, ואם הוא במצב כזה - הייתי מציע למדוכא ול"מטפל" להתרחק אחד מהשני. 

אדם לא צריך את היחס והחיבוק וההבנה - של כל הסבל שלו, ממש לא. זה סתם יחס תלותי. 

אבל מה שאדם באמת צריך זה עזרה - להשתחרר מהסבל שלו בעצמו, 

לא מתוך שהוא משווע לכך שהאחר יקשיב לסבל שלו כדי שירגיש קיים,

אלא מתוך שהוא רוצה ומבין שכדאי לו להשתחרר מהסבל ולקחת אחריות עם עצמו כדי להרגיש קיים.

ובגלל שאלו שתי תנועות נפשיות שונות, ואולי גם מנוגדות, 

המקום של מישהו שיקשיב לסבל שלי, 

לבין המקום של מישהו שיעזור לי מתוך לקיחת אחריות (ורצון) להשתחרר מהסבל שלי,

בגלל זה,

גם אם אני ממש רוצה,

אני לא יכול להזדהות. 

בהצלחה. 

אבל בסופו של דבר מהניסיון שלי מה שהכי מפריע לנו שאנשים אחרים עושים לנו זה כי אנחנו עושים לנו את זה...

אז כן הרבה פעמים זה הפיתרון כי לא משנה אם יש או אין אנשים שאכפת להם מסביב או אוהבים אותנו אם אנחנו לא מקשיבים לעצמנו ולא אוהבים את עצמנו אנחנו לא נרגיש את זה מהסביבה ...

ואני מסכימה עם @צלילי השקט גם אני קוראת ורואה בהודעה הזו את הצורך במישהו להיתלות בו ולא להעזר בו (@נעמה שירה זה נאמר ממש לא מתוך שום שיפוט שהוא ויכול להיות שאני תועה אבל כותבת מה שמרגישה וחושבת ובאופן כללי כי לא מכירה אותך ספציפית ואם יעזור לך אני ממש אשמח) ואז כשהאדם מולך לא יכול לספק לך מספיק, כי בתלות אפילו אם מרגיש אחרת צריך שוב ושוב ועוד וגם אם אין את הבסיס הפנימי אז הרבה פעמים כמה שאנשים לא יתנו הוא  לא 'נקלט'...

אני באמת חושבת הפיתרון לבדידות הוא קודם כל להתחבר פנימה /לתינוק הפנימי/ איך שתרצו לקרא לזה 

כי כשאנחנו נוטשים את עצמנו אנחנו נטושים לא משנה מה הסביבה תעשה וכשאנחנו מעריכים את עצמנו אוהבים את עצמנו מקשיבים לעצמנו אנחנו לא לבד כל כך ולרוב גם רואים פתאום את האחרים שאיתנו ...

אבל זה לא קל ולא משהו שעושים ונגמר זה שהו שצריך לעשות הרבה פעמים ולהתפלל עליו 

צינתי שתלוי מקרה ולרגע לא התכוונתי לזלזל בעזרה או בצורך בעזרה (כי מי יכול לעבור את החיים האלה לבד)

רק היה לי חשוב לענות לך שיש לאדם את היכולת לעזור לעצמו גם במקרים שהבעיה היא בדידות (הקבה לא משאיר אותנו בלי הכח להתמודד) ובתור מישהי שבדר"כ מנסה לעזור אני אומרת שאם אני לא רוצה לעזור לעצמי או מישהי שאני מנסה לעזור לה לא מנסה לעזור לעצמה המאמצים של מי שמנסה לעזור לא עוזרים ולא רואים אותם הרבה פעמים 

וגם, אין דבר כזה סבל מבדידות - הסבל הוא לא תלוי באנשים - הוא בפנים. במערכת יחסים הפנימית. 

הרגש רוצה חברים, אהבה, דיבור ושיתוף,  אבל האושר לא תלוי בזה. ולכן הסבל לא קשור לזה. הוא בפנים. 

אדם שחושב שהוא מאושר בגלל אנשים ליידו זה גורם לסבל - כי כשהוא לא יהיה ליד אנשים הוא ירגיש חסר ערך. 

תראי, אם אדם סובל סבל פנימי - הקשבה לא תעזור. זאת המציאות. 

 אם אדם סובל סבל פנימי והוא מספר אותו לאחרים, זה תמיד יהיה בצורה של תלונתיות וביקורתיות. (ההפך מקבלה).

רצון לשיתוף חיבוק והבנה של רגשות זה משהו שונה, ואפשר לומר בצורה מדוייקת יותר ששיתוף רגשות מנוגד לסבל פנימי.

כלומר זה שני דברים הפוכים. 

סבל פנימי נובע מרגש שמדוכאת, כואבת, כלואה, מנוולת, עזובה, מבוקרת, נשפטת, אשמה, ומאכזבת, - שזה נובע מהמערכת היחסים הפנימית שלנו עם עצמנו שבאיזה שהוא שלב התחילה להפר את האיזון שלה.

באופן פשוט ברמה החיצונית, סבל פנימי מיוצג על ידי דחייה שלנו את (עצמנו = הרגשות בתוך) המציאות. 

חיבוק ואהבה, שיתוף של רגש, הבעה של רגש - גם רגש של כאב - זה לא סבל זה ההפך מסבל. זה נתינה לרגש להרגיש ולחוות ולא להדחיק אותה ולכלוא אותה. נניח אדם שחווה פרידה והוא נותן לרגש הכאב ביטוי זה לא סבל, זה רגש. כי הוא מקבל את המציאות  - לכן הוא מקבל את עצמו ואת הרגשות שלו במציאות - זה ההפך מסבל (התנגדות למציאות = חוסר קבלה של עצמינו במציאות = מערכת יחסים פנימית מעורערת). היכולת להרגיש כאב היא הפוכה לסבל. 

סבל לא מטופל על ידי תלונתיות. להפך. הוא מתגבר ומשתרש אצל המתלונן ומוריד את האנשים והסביבה היפה והמאושרת שנמצאת על יד האדם. מיגור של סבל פנימי לא נעשה על ידי הקשבה של האחר לסבל שלי - שיקשיבו כמה אני מדוכא ורע לי וכמה החיים לא טובים. כשאני מתלונן ככה, אני לא לוקח אחריות אני מאשים, אני בורח מאחריות ובוחר להיות קורבן המציאות - ולהאשים אותה שרע לי. החיים אשמים. 

יש רק דרך אחת להפסיק את הסבל הפנימי. במידה ואדם לא התעורר מעצמו (קורה לעיתים נדירות מאוד), סבל נפסק על ידי עזרה של האחר לתת לי כלים לגלות את הרצון הפנימי והאחריות שבי להרגיש אחרת, לחשוב אחרת, והכי חשוב - להיות אחרת. לבנות מערכת יחסים פנימית אחרת. 

כל תלונתיות, וכל הקשבה לתלונתיות לא הופכת אנשים למאושרים. להפך. 

לכן, בטיפול נניח, אם לא תגלי אצל מישהו נקודת רצון ואחריות - לא תתקדמי בשום צורה, זה פשוט יהיה מפגש של סיפורי סבל שמשלמים עליהם כסף. 

התפקיד של מטפל בהרבה פעמים הוא לראות ולהסב את צומאת הלב של האדם חזרה לעצמו ולרגשות שלו

כמו שכתבתי בתגובה הקודמת - ואין לי מושג אם הסכמת עם זה או לא אבל ביטוי של כאב שונה לגמרי ומנוגד לביטוי של סבל. ביטוי של כאב הוא נתינה לרגש לחוות ולהתבטאות, ביטוי של סבל הוא ביטוי של התנגדות ודחייה לרגש ולמציאות. 

 כשמישהו מספר את סיפור הסבל שלו הוא מתלונן ש"האדם הזה רע" ו"בגלל x קרה לי ככה" ו"כל כך רע לי בגלל החיים האלו", אדם כזה, לא משנה מול מי הוא יושב, הוא לא ישתחרר מהסבל. מהסיבה הפשוטה - סבל לא משתחרר כשמתלוננים עליו כי הוא לא תוצאה של הדחקה. סבל הוא תוצאה של מערכת יחסים פנימית שהתערערה. 

כשאת מספרת סבל את לא משחררת אותו את מגבירה ומעצימה אותו, זה כמו מערכת יחסים בבית שהתערערה - כשאת מרכלת אותה לאחרים את לא מטפלת בה את רק מנכיחה אותה יותר, ככה גם בבית הפנימי - במקום לטפל את מנכיחה אותה במציאות יותר.

כמו במערכת יחסים בבית יש לך אפשרות לרכל ויש לך אפשרות לטפל, יש גם אפשרות שלישית, להתעלם. גם במערכת היחסים הפנימית אנשים מופנמים סובלים כי הם משתיקים את הסבל. הם לא צועקים אותו ולא מטפלים בו. 

אנשים שצועקים  סובלים כי הם מנכיחים אותו, אנשים שאוגרים סובלים כי הם שותקים איתו. 

גם לצעוק בגלל הסבל וגם להתעלם ממנו לא עזור ולא מטפל.  מה שעוזר, ואולי הדבר היחיד שעוזר, זה להתייחס לסבל, להסכים להבין ולהכיר בסבל, ולרצות להשתחרר, לקבל ולבקש עזרה, על מנת לשנות את המציאות שבנו ובחיים. 

אגב, זו הסיבה שכשאדם מופנם כזה נפתח למישהו הוא מלעיט אותו בסיפורי סבל - כי יש לו מישהו לצעוק אליו. אדם לא צריך לספר לעולם כמה הוא סובל, והוא גם לא צריך לספר לעצמו כמה הוא סובל. הוא צריך להתעורר ולטפל. 

אנשים ש"אוגרים בפנים" את הסבל לא מטפלים בו, הם סובלים מהשתיקה שלהם בדיוק כמו אנשים שמנכיחים אותו.

הרגש רוצה להראות, רוצה לחיות, רוצה להתבטאות, רוצה לשתף, וכשלא נותנים לה את זה - היא סובלת. מה שגורם לה להיות כלואה זו מערכת היחסים הפנימית - לא אם יש או אין אח או אבא.  אדם עם מערכת יחסים פנימית מאוזנת יקשור קשרים של אהבה, יצא מהבית ידבר, יפתח, יקשר, יאהב ויהיה נאהב, יבטא את עצמו, הוא לא יפחד ויגביל את עצמו. כי המפתח לא תלוי באלף דלתות של החוץ, אלא בדלת אחת בפנים. 

מקווה שהייתי מובן. 

אני מהאנשים שישאלו אבל בחודש שהיה לא היה מצב שאני אעשה את זה בלי להיפגע גם לא לחברות טובות במצבים מורכבים 

בסה"כ מסכימה עם פותחת השרשור אבל גם יש את הצד השני

ואני מזדהה.

רק - באמת היית רוצה שאנשים זרים בתחנה המרכזית היו ניגשים אלייך כדי לעודד אותך?

אני לא הייתי רוצה... גם אם העצב והדיכאון היו עולים לי בגרון בדיוק בעודי במקום ציבורי.

מספיקה לי התמיכה מהאנשים הקרובים לי.

(אם הם לא קיימים או לא תומכים - זה משהו אחר...)

בכל אופן, פוסט חשוב מאוד. כתבת יפה ובצלחת לבטא את העומק והחדות של הכאב הזה. 

שנזכה לשים לב3> . 

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

אני ערה

לא ברור איך ולמה

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?