לעומת השמחה שנובעת מהרגשת שלמות שזה אומר שלמות בהכל ולכן השמחה היא כללית, עוז וחדוה במקומו, היא משרה שכינה
ולכן כשאנחנו שמחים במשהו אחד אנחנו באופן טבעי נשמח גם בעוד מליון דברים שלא קשורים לדבר המסוים שגרם לנו את השמחה
בעצם השמחה או השלמות זה נגיעה ב-ד' ובאחדותו ולכן כשאתה נוגע ושמח בחלק אתה נוגע ושמח בהכל
אני מודה תודה ענקית ל-ד' על חסד עצום שעשה לי היום!
ואיזה תפילת מנחה היתה...! ממש מנחת תודה!
שמתם לב שבסיום הברכות בשמונה עשרה אנחנו תמיד מודים בלשון הווה? חונן הדעת רוצה בתשובה מרבה לסלוח, וזה עוד מילא, אבל בונה? ירושלים, מצמיח? קרן ישועה, שומע? תפילה, מחזיר? שכינתו, איך בדיוק בגלות אנשים הודו על הדברים האלה?! ירושלים היתה כולה חרבה והם היו בעומק הגלות
אז היום שזכיתי להתפלל מתוך שמחה הרגשתי שכשאני מודה ל-ד' אני מרגיש ממש עטוף ומוגן ורגוע ובטוח וד' מקיף אותי ושומר עלי כמו על תינוק, ואז גם בשיא הגלות אנחנו מלאים בשמחה וביטחון ב-ד' ויכולים להודות על משהו שעוד לא קרה כי אנחנו בטוחים וחיים ומרגישים שהוא ודאי יקרה, כמו אצל יונה "ויאמר קראתי מצרה לי אל ד' ויענני, מבטן שאול שועתי שמעת קולי" ד' עוד לא ענה לו, הוא עדיין תקוע בתוך הדג במעמקי הים... אבל כשהוא עטוף בתוך מעי הדגה שהיא שליחת ד' הוא מאמין ומרגיש ש-ד' מקיף אותו ודואג לו ומבחינתו כבר ויענני
שנזכה לחיות תמיד בשמחה ואמונה!
ומידה כנגד מידה ד' יאיר לנו פניו!
מקוה שמישהו יזכה להתחזק מזה
וגם אם לא, אז "וירוממהו בקהל עם" קצת פרסומא ניסא

