היא ניסתה לשכנע אותי מאז שאמא עזבה את הבית להכנס לפנימייה הזאת, אני מבינה אותה. יש לה מספיק עומס היא לא צריכה אותי על הראש שלה(וזה מוזר שאני אומרת את זה כי עוד מעט אני בת 16)
בכל מקרה...... כנראה שאני בסופו של דבר אלך לשם.
(רחל באה איתי, להורים שלה אין כח אליה. ככה לפחות היא אומרת. )
אנחנו נלך ביום ראשון. איתמר קנה לי מגן וורוד לפלאפון. איכס. אבל ברור שאמרתי לו תודה וחייכתי חיוך ענק...
משי ארזה לי עוגיות שהיא הכינה ותמר קנתה לי מליון חמצוצים(בא לי להקיא... חיסלתי איזה 20)
כולם נראים די שמחים שאני עוזבת.. או שזה רק אני?
את האמת שאני אתגעגע קצת. אפילו שאני לא הכי סובלת את המשפחה שלי כי היא אחת המוזרות.
טוב אני הולכת לישון.
מחר אני אמשיך לארוז....
לילט
(אשמח מאוד להארות/הערות... אני לא אף פעם לא כותבת קטעים ארוכים אז זו פעם ראשונה שלי בערך)

