משהו כמו 16*22 מ"מ.

גיליתי אותה רק באולטרסאונד ראשון בשבוע 8 להריון.

הייתי במעקב עד שנעלמה. נספגה מעצמה.

מחיפוש שעשיתי ראיתי שציסטות בין 5 ס"מ ל 7 ס"מ מצריכות מעקב שנתי

וכאשר זה מעל 7 ס"מ זה דורש הערכה נוספת

זה קורה כל הזמן כשמשתחררת ביצית נשאר השקיק שאמור להיספג

מקסימום אם זה גדל מוציאים את זה- זה מה שהרופאה אמרה לי פעם

לא אמור להיות קשור לכניסה להריון, יש לי תאומים והרופאה אמרה שאולי זה בגלל הציסטה שהיתה לי פעם בשחלה (אפילו לא בדקתי לראות מה קורה עם זה, הכאבים לא חזרו)

הייתי חייבת לבדוק שוב את העניין .. הרגיש לי משהו לא הגיוני במה שהרופאה אמרה לי אתמול.

אז הלכתי לרופאה כזו נחמדה אין לי מילים. הרגיעה אותי ממש.

דבר ראשון כפי שחשדתי הציסטה בכלל בשחלה השמאלית (איפה שהיה הזקיק המוביל) ולא בימנית.. הרופאה מאתמול ממש הטעתה אותי (ועוד שאלתי אותה מספר פעמים איך זה יכול להיות)

היו לה הרבה טעויות גם אמרה לי עובי רירית ממש דק לעומת מה שיש לי..

בכל מקרה, מסתבר שזו ציסטה שנקראת גופיף צהוב. זה קורה אחרי הביוץ שהזקיק משחרר את הביצית ואז הזקיק שנשאר מתמלא נוזל והופך לציסטה, רק שאצלי היא ממש גדלה למימדים לא רצויים.. בכל מקרה אמרה לי באמת לחכות ולעשות אולטרהסאונד עוד חודש חודשיים ובינתיים לנוח לא להתעמל (אוף!)

מה שקצת ביאס- אמרה שהדימומים הקלים שהיו לי יכולים להיות המחזור.. אז כנראה שהחודש הזה הלך לפח (למרות שלא בטוח מאה אחוז כי איך מחזור פחות משבועיים מהביוץ!)

אבל זה כבר כמה שנים מהחיים🙊).

במלחמה נראה לי קל לי יותר. לפחות נמצאים עם עוד אנשים, ולא לבד.

1. לא צריך לשים מסיכה

2. זה לצורך שיפור החיים

(אישית הקורונה פגשה אותי

מיד אחרי לידה

זה לא היה זמן טוב לכלום

וזה בדיוק 6 שנים לקורונה

כי לילד היתה יומולדת)

זה רק להיות בבית עם הילדים

אפשר לעשות בבית מה שרוצים בלי הפסקות לאזעקות

אפשר לישון-תאורטית..כי התינוקת שלי לא בקטע גם ככה חח

לא צריך להרגיע ילדים מפחדים

אפשר לצאת החוצה לטבע

אין התראות חופרות

בקורונה היינו אדם לאדם זאב

עכשיו אנחנו מאוחדים

התחתנתי בסגר הראשון.. היה פחד מכל דבר קטן, חברות בודדות שהיו בחתונה היו בחשש עד ליל הסדר שיצטרכו להכנס לבידוד..

קיצור, פחות. מעדיפה מלחמה במיוחד שאנחנו מתורגלים ובמיוחד שבעז"ה נסיר את האיום המטורף הזה מעלינו

לא פחדנו על חיינו

נזהרנו מאד, התחסנו, והיינו בבית. אז לא היה מה לדאוג.. היה אפשר לנסוע למקומות פתוחים ריקים. הסכנה היתה ברורה. פה זה לא צפוי והרבה יותר מפחיד

מלחמה זה עם תוחלת, תקומת עם ישראל בארצו בדרך לגאולה שלמה.

קורונה זה סתם

(ברור שאין סתם והכל הנהגת ה', ובכל זאת..)

מודה שהצלחתן קצת לבלבל אותי...

בכל אופן, אני מעדיפה קורונה. אמנם אי אפשר לצאת מהבית (ואני לגמרי לא יכולתי, לפחות לא בהתחלה, כי לא הייתי מסוגלת לחבוש מסכה), אבל לפחות בבית אפשר להתנהל ברוגע... ובלי המתח התמידי של האפשרות של הקפצה למקלט...

(ואיכשהו אצלנו במשפחה בקורונה היה מצוין יחסית - ניהלנו סדר יום, הילדים היו רגועים ויצירתיים, יש לי ילד שלגמרי פרח אז (מבחינתו עדיף מניין קטן באוויר הפתוח מאשר מניין עמוס בבית כנסת)... ובמלחמה בשנתיים וחצי האחרונות הרבה יותר קשה כנראה כי הם גדלו, ויחסי הכוחות קצת השתנו, ויש פה מלחמות גם בבית, כאילו לא מספיק מה שהולך בחוץ... ומן הסתם זה גם מכיוון שאני מתוחה, והילדים מרגישים את זה...)

ודווקא בקורונה בהתחלה הייתה לי הרגשה שהמשיח חייב להגיע בקרוב, כי זה אירוע שמעולם (בערך) לא היה, אז רק גאולה תציל אותנו מזה... ומלחמות, לעומת זאת, חווינו הרבה

כך או כך אני מקווה ומתפללת שהגאולה באמת תגיע בקרוב, ואז יישאר לנו להתלבט אם לעלות לבית המקדש ברגל ממש או להיעזר ברכבת😇

לאומית- מלחמה, דור של גאולה.

מצד שני בקורונה ישנים לילה שלם אז זה התלבטות קשה.

שהמלחמה נחווית בצורה כל כך שונה למי שאין ממד בבית, אין מה להשוות בכלל למי שיש.

אז בגלל שיש לי ממד בבית והשבת חוויתי פעם ראשונה משהו קצת אחר- אני רוצה לשלוח המון חיבוקים וכוחות למי שאין ❤️ ואם אתן נשים מגויסות שעושות את זה לבד עם ילדים- עפר אני לרגליכן!

וגם אין מקלט

זה הכי סבבה חחח

כי פשוט ממשיכים כרגיל 🤷‍♀️

בטח מי שהאיש שלה מגויס…

שגם הלחץ וגם לתפעל הכל בשתי ידיים במקום ארבע…

מאז שהתחתנו שזה קצת מזמן..

וגרנו תקופה בלי ממד, והייתי עם תינוקות.

לא משווה לריצות למקלטים של היום

ועדיין זה מה שאני חושבת

מותר לא להסכים אבל זה לא מניתוק או משהו.

אגב בקורונה שנינו היינו חיוניים וחודשים ארוכים נאלצנו לחלק את השעות בצורה פסיכית

(אחד יוצא ב4-5 לפנות בוקר וחוזר עד 13:00

שני מתחיל בצהריים עד לתוך הלילה ולמחרת מתחלפים)

גם אז הייתה תחושת שליחות להפעיל את המשק החיוני, אבל זה לא דומה בכלל

בקיצור ברור שכל אחד חווה את הדברים אחרת

בכל אופן אנחנו לא בוחרים את האתגרים שלנו, מה שבא מתמודדים

חיבוק גדול לכולם!!

🤗❤️

כלומר, שהמלחמה נחווית שונה כשיש/אין ממד וכשיש/אין בן משפחה מגויס.

קצת כמו שהקורונה נחווית שונה כשיש בן משפחה עם דיכוי חיסוני

מה מעדיפות? זה כבר אינדיווידואלי

יכולה להבין את ההעדפה של מלחמה ביחס לקורונה גם כשמגויסים… אבל לא לכך התכוונתי. 

אני גם חושבת שאי אפשר להשוות

וללכת לממד- החברה כבר לא מנחמת

זה אולי נחמד ביום

בלילה זה סיוט

וכ"כ הרבה סיבות להודות לקב"ה.

נהניתי מכל רגע

והיום. אני. לא. נהנית. בכלל.

קשה לי דווקא עם המחשבות על האחרים,

על הנשים המגויסות שלוקחות את הילדים הקטנים בלילה וביום בכל אזעקה,

אם הן עובדות במקביל אז בכלל.

ועל החוסר אונים שאני מרגישה כשאין לי אפשרות לעזור להן בזה,

הייתי שמחה לארח בביתנו, אבל המקום באמת צר מלהכיל.

וזה קשה לי מאוד, למרות שלכאורה יש לי הכל ואין לי על מה להתלונן..אבל הדיסוננס הזה גם מול חברותיי, הוא קשוח לי.

בקורונה היה לא קל בכלל, אבל מפלס הדאגה לאחרים היה הרבה יותר נמוך..הרגשתי שאנחנו מוגנים יחסית.

לעומת עכשיו, שהסכנה והחרדות מרחפות מעל כולם, וככל שעובר הזמן זה לא מוסיף, אנחנו כבר שנתיים וחצי סביב הדבר הזה..ועדיין אין צפי לסיום..

אמנם כרגע אני מגוייסת, בלי ממ"ד ועובדת כרגיל

ככה שאני די על הקצה

אבל לפחות מרגישה שאני זוכה להיות שותפה של ממש בצשהו גדול, ובאופן כללי לראות את כל הניסים המדהימים...

הקורונה הרגיש לי יותר משמים

אם את בבית בקורונה, ונפגשת רק בשטח פתוח ובזהירות עם חברה,

זה לחיות בנחת בלי לחץ החיים והמרתון המטורף.

אפילו אין חדשות מסעירות שישאבו למסך.

חוסר ודאות

חוסר שליטה בחיים האישיים

היצמדות למסכים

חיוב להישאר צמוד למרחב מוגן (בקורונה יצאנו לפעמים להסתובב)

סכנת חיים מיידית בלי קשר לפעולות שלך

סכנת חיים לחיילים

משפחות מגוייסים....

קיצר , לדעתי חסרונות המלחמה רבים מחסרונות הקורונה 

מלחמה.

עברה עליהם בטוב, ככל הנראה לא אבדה ממנה אנשים.

מכירה מקרוב מאד לצערי משפחה שאיבדה 3 נפשות תוך שבועיים....

בשבילנו הקורונה היא טראומה לכל החיים.

 לא רואה בכלל מקום להשוואה בין הקורונה למלחמה.

זה לא על אותה הסקאלה.......

הדבר המשותף היחיד זה שאנחנו בבית....

אוף, באמת שום דבר לא טוב, והלוואי שכבר תהיה גאולה...

(אני באמת לא מכירה באופן אישי מישהו שנפטר מקורונה. כן מכירה משפחה שאחד מילדיהם מדוכא חיסון ברמה גבוהה, ועד שהיה את החיסון הם "פשוט" הסתגרו בבית ולא הוציאו ממנו את האף לרגע... בית קטנטן... אז להם באמת הקורונה הייתה גרועה פי כמה ממלחמה)

כל תיבת תלונות שפניתי אליה נסגרה עקב הצפה

איןןןן לי כח!!

לחוסר ידיעה,

לקור,

לעבודה, משרה מלאה, יחד עם הקטנים

למקלט הקפוא

לשכנים הערבים

לכלב המעצבן שלהם

לזה שצריך לשלם למטפלות והן יכולות בנתיים לנקות לפסח על חשבוני

לזה שצריך לענות בחרוזים פה ואין לי סבלנות לזה
לפורים

לפסח

להריון

לראש צוות שלי

לילדים שלי שמתעקשים לא לישון

לסימפי שמתחיל להכאיב

לפחד מהמלחמה

לאופי הלא גמיש והמקובע שלי

לרעב

לעייפות

פשוט אין לי כחחחח

אין לי

תודה על המקום לקטר!!

@ירושלמית במקור 

את הערכתי הרבה להביע

את עובדת במשרה מלאה??

עם ילדים תוך כדי מלחמה?

וואו את פשוט אלופה פי מיליון

לך אני עונדת כתר ותליון 👑

את ההודעה הפותחת כעת קראתי והבנתי

נשמע קשוח מאד מצבך המאתגר

אולי אפשר למצוא איזו פינה לשעה להסתתר

יכולה אני להוסיף פה תלונות המון

אך הן באמת קטנוניות ולבושתי התיבה תהפוך לגרגרי רימון

התכוננתי סופסוף לפורים בקהילה לאחר שנים ללא תכנונים והכנה

אבל נסענו רחוק כי את תכניותי כולן - איראן חירבשה

בעיניים כלות רואה בוואצאפ שהשכנים בפורים להיפגש מתכננים

מרגישה ממקום מפלטנו, הבודד, כמה טוב להם וחמים

דווקא אופיי כן גמיש ולא מקובע

הדבר לא עוזר לי כעת, ומוזר לי שקשה לי מכך להירגע

מנסים לעבוד מרחוק בלי תעסוקה לילדה

מתווכחים ולא יודעים לעשות חלוקת עבודה

אמורה להרגיש בת מזל שאנו יחד, ובטוחים,

במקום זאת מבואסת שאושרי תלוי בקיומם של אחרים

מקווה שהויכוחים יחלפו ויבואו דברים טובים

אין לי כרגע משהו לצפות לו, ומאז ההפלה השלישית כעת מחזור הגיע

מה שאותי מבאס כי מנסיון העבר כבר קיויתי שהריון חדש אותי יפתיע

טראמפ מדבר או מקשקש על חודש שהמצב יימשך

ואני רק שואלת: מה, איך???

מישהי שטרם השתתפה

כפי שהרבנית דרשה:

@טרכיאדה

לעודד את רוחך הנכאה

צלמי את הילדה בפוזה נהדרת

כאילו את אותה מעסיקה ומחפשת

שלחי התמונה לכל החברות והידידות

שישימו לב, את אמא למופת ואות!!

אין לי כוח

לעבודה שאני לא אוהבת ובדיוק החליטה להיות עמוסה

לבעל שחזר ממילואים בשעה טובה אבל עדיין מרוכז הרבה בעצמו

לפורים שאני תמיד שונאת אבל השנה מתעלה על עצמו

לעוגיות של המשלוחי מנות שיוצאות לי דפוק דווקא כשהכי חשוב שיצאו טוב

לבלגן בבית

לכביסות הבלתי נגמרות

לאי וודאות

לחולשות שלי

לבת המתוקה אך לא ישנה שלי

לדרך שנשארה עד הגאולה השלמה

ועודדד

שחושב שהשמש זורחת לו מהנעל

ובטוח שמספיק פעם בשבוע לסדר

וכך בדיוק הבית יישאר!

עם 2 ילדים שחיכו לפורים בלי מסגרות, מלחמה אחת, עבודה מהבית ומשלוחי מנות!

כל הזמן הבית מבולגן הוא אומר

ומה איתך, מתי תסדר?!?!

בעזות מצחו עוד העיז לפני כן להציע מחר לארח

כמובן שסירבתי, לא יכנס כאן שום קירח

מהיום גם רעב תישאר

אני לא מבשלת לך יותר

כמובן שמיד הוא התנצל והבין שעשה טעות

חושש הוא לאכול רק תות

אבל אני נחושה לאלפו בינה

לאישה כמוני - שטיחים אדומים, יהלומים, ובית עם משרתות וגינה!

האמת מבאס ומרגיש שהוא כפוי טובה

על כן שילך לחשוב לו בפינה

עד פה כשרוני בחרוזים גם בלי עזרה דיגיטלית

הכל אני, לא ייאמן, גם מאוד הורמונלית

חח קרעת אותי

וגם אני מצטרפת להנ"ל וכו'😅

אני שמחה שלפחות חייכתי אישה יהודיה

אבל לא היה לי מצחיק אתמול ,אני מודה😑

לארח את כולם זה ממש טעות.

עדיף לנסוע וליפול על אחרים

ולהותיר להם את כל הבישולים.

זאת שיטה מצוינת

שנים אותה אני מיישמת!

בעקבות המצב והנוכחות

הקמח והפירות אזלו במהירות.

שלא לדבר על החלב

שקשה מאוד להשיג עכשיו.

את סעודת פורים אנו מארחים בשמחה,

אפילו שנוספה עוד המון משפחה.

חבריהם של חמי וחמותי היקרים

ביטלו להם את חגיגת הפורים.

מסורת רבת שנים

כך נזרקה לעננים.

ואני תוהה מאין אקח מזון

להאכיל את ההמון.

ואם אפשר גם להתלונן

על מי שאת המלחמה תכנן.

בעלי שיחיה שנים רבות

נאלץ לנסוע לאזור מרובה אזעקות.

עבודתו חשובה, אפשר לומר חיונית

אך ליבי עדיין צונח כשהוא נכנס למכונית.

ולבסוף, תלונה אחרונה

על משפט שנאמר בלי כוונה.

ביתי הקטנה שוב הכינה תפילה אישית (צריקה כל כך)

שיוולדו לה אחים לרוב, בקרוב (החרוז ברח).

ואני, שמונעת מסיבה רפואית לעד

מסתובבת עם זה כבר ימים בליבי בצד.

כיוון שגם אחותי הגדילה ושאלה,

בשולחן שבת, לא בהבדלה:

"אחותי, אימרי נא לי,

מתי עוד אחיינים תביאי לי?".

נתתי לה הסבר על טקט והיא נעלבה

וביטלה את הביביסיטר למסיבה

שבתורה התבטלה בגלל המלחמה

חד גדיא חד גדיא

כל הגוף כואב לי

שונאת את זה שקר בחוץ

הקטנה בכיינית ולא נחמדה

ועם ילד היפראקטיבי בבית זה לא קייטנה

והבעל קצר רוח כאילו הוא פה כל היום

התעייפתי

ולא בא לי על סעודת פורים

אבל באמת שאלו כל המשברים

הם פכים קטנים ולא חשובים

ובסך הכל אני מאושרת

וכל היום מתפללת

שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב

ותמיד יהיה לנו רק טוב

מרגישה עומס גדול

כי צריכה להספיק הכל

הגוף והרחם מתכווצים

והגדולים היום צמים

אז לא בונה על עזרה

ובטח לא על מנוחה.

לנקות לפסח הייתי רוצה

להתחיל ממש בקטנה.

הבעל עובד כרגיל והמון

ובינתיים מחכה להקפצה אם יתפתח משהו בצפון

אבל מודה על זה שיש ממד (עם שכנים)

וילדים מתוקים מתוקים!

קר לי

מעצבן לי

תחילת הריון ומבחיל לי

מצב רוח ברצפה

הילדים קופצים לתקרה

ושוב קר לי

ומנסה גם לראות

את הטובות

ילדים בריאים ושמחים על אף ולמרות

בעל אוהב אפילו שאשתו עם קריזות

והלוואי שיהיו עוד ניסים ונפלאות

טוב חוזרת לקטר.. כמה אפשר לראות רק את הטוב?!

זה די והותר😉

חטפתי אתמול עצבים על בעלי המסכן שלא עזר עם התינוק

ומסתבר שהוא פיתח וירוס רציני שהיום בכלל התגבר והוא גמור לחלוטין ונפלתי עליו

מה לעשות שהייתי על ארבע שעות שינה?

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

כיוון שאיני רזה כמקל

הייתי מאד שמחה לקבל

ארוחת בוקר בריאה ומשביעה

סלט ירקות, אולי חביתה

שלא אהיה רעבה כל היום

ואנשנש שטויות משם ועד הלום

אך אני איסטניסטית וזה לא פשוט

כי גם אם אקבל לאכול לא ארוץ

אם זה לא מאמא או מאחותי

כיוון שמשכנים וידידים לא אוכלת אני

אכן בעיה ואצטרך בעצמי

לחתוך סלט להוד מעלתי.

לעומת זאת לשלוח בעצמי הייתי רוצה

משלוח מנות מחמם לב לכל גננת ומורה

ומנקת הבניין והשומר בכניסה

וכל מי שלבו חפץ בקרבה ואהבה

אך במקום להכין משלוחים רבים

אני יושבת וכותבת הגיגים

בשרשורי פורים שונים ומשונים

שבחוסר אחריות לפורום עולים

בלא לחשוב על הנשים האומללות

שבמקום להיות מעשיות- לפורום נשאבות😭

אשלח הודעה לאימך

ולאחותך

אבקש מהן אותך להפתיע

עם חביתה וסלט בגביע

(נכון שזה רעיון מקורי?

תודי שכזה עוד לא ראית).

ובקשר להגיגים,

אין כמוהם חשובים!

לקבל לחם שום שווה לארוחה

אם אפשר גם ירקות בייבי בצד לקבל

אבל לא חתוכים, זה כנראה לא יאכל

עם עוד איזה גבינת שמנת

לסגור פינה לארוחת בוקר בריאה מושלמת

רק אם אפשר לבקש עוד-

שיגיע בבקשה מוקדם מאוד

שלא אנשנש כל הבוקר עוד ממתק ועוד עוגה

ואקבל את זה רק שכבר נעמוד לצאת לסעודה..

משלוח מנות בקופסה מקסימה.

בתוכו ירקות ולחם שום עגלגל

וגם גבינה בצורת גלגל.

אני אשמח לשלוח עוד רשימה ארוכה

מנות לארוחות צהריים בזמן הקרוב למלא את המקפיא

לא בררנים כאן, אוכלים כמעט כל בשרי

משלוחי מנות 'נוכל להעביר לבאים בתור

ואם כל זה יוכל להישלח באמצעות עוזרת בית שגם את הניקיונות לפסח נפתור.

ולבקש מכבוד הרבנית הנוראה

בטון קליל נחמד

איזה חטיף שוקולד?

וחטיפים מתוקים ומלוחים

מהמותגים שעלי ספציפית אהובים

הרוב קנוי ארוז ואסטטי

דברים שלא הייתי קונה בעצמי

אפשר גם קצת אוכל ביתי

ושיהיה כתוב עליו פרווה או חלבי

כדי שאוכל לזלול אותו באון עכשווי.

והמשלוח שאותו אביא,

יהיה דומה ככל היותר למשלוח שכלבבי

ברור שיש עוד טעמים והעדפות

אבל לא חושבת שאני מיוחדת מאוד.

ואותו אתן ל @ברוקולי

כי לשם הניק שלה לא יזיק

חוסר בריאות נחמד שאותו ימתיק.

רק הכיני לי רשימה טעימה🤤

בקשי מה שתרצי עד חצי המלכות,

ואשלח לך שוקולד בטעם תות🍓

אני לא אוהבת בוודאות,

יותר בכיוון מיקס עלית

או ופלים שווים בתכלית.

האמת קשה לחרוז ולתאר

עדיף לזלול כמה שיותר

הכי טוב לזלול,

כמו שאת אומרת.

מיד לך אשלח

שוקולד לח.

@הרבנית הקדושה 

האמת ששאלת בדיוק בזמן,

כי המצב אצלי כרגע... איך לומר? בלגן!

עם דלקת בגרון וקול של צפרדע,

היום שלי פה די משתגע.

הילדים בבית בגלל המלחמה,

הופכים את הסלון לזירת מהומה.

וכל כמה דקות – ריצה לממ"ד,

זה הכושר היחיד שעושים פה, נחמד...

אז אם את שואלת מה ישמח את הלב,

וישכיח לרגע את מה שכואב:

קצת תעסוקה לילדים (שישבו בשקט!)

כי אמא פה כבר על סף התמוטטות מוחלטת.

איזה תה מפנק עם תמציות מיוחדות,

שיעזור לגרון לעמוד בתלאות.

ושוקולד שווה, כזה שנותן נחמה,

וימתיק לי קצת את ימי הלחימה.

תודה על הדאגה הכנה והמתנות,

זו תהיה עבורי המשלוח מנות!

שתוכלי לדבר ולא תראי (מלשון מורא כמובן).

אשלך לך תה רותח

שיעשה לך סדר במוח.

בנוסף אדאג לתעסוקות

בשביל הילדות המתוקות.

ואם יש לך בנים-

אשלח להם פונפונים.

משלוח פירות של ארץ ישראל

שיהיה בו מבחר פירות ענקי

וחשוב שיהיה אסתטי ונקי

אננס ומנגו, מלון ואבטיח

חושבת שאת כל המגש לאכול אצליח

נוסף גם ענבים ועוד פירות מתוקים

לא רוצה שום ממתקים

אותם אזרוק לפח אחת ושתיים

ונראה לי שמספיק בנתיים.

לכולן אשלח בריא כמו שאבקש לעצמי

לי זה נשמע פשוט חלומי

בריאה ממדרגה אחרת.

אל דאגה, אין בעיות,

אני מיד רצה לקניות.

רבנית קדושה, רבנית יקרה

אשמח אם לי תשלחי במהרה

עוד כמה שעות ביממה

על מנת שאספיק כל משימה

בשל תפקידי אני עובדת גם במלחמה

ובעז"ה נצליח לספק חוסן ונחמה

ולצד כמה שעות מתנה

אוסיף ואבקש עוד בקשה קטנה

אשמח גם לאוכל ביתי שהוכן באהבה

משכנה טובה או חברה קרובה

אוכלת כל אוכל ביתי טעים

שמריח טוב ונראה נעים

ולעם ישראל אכין משלוח כתום

שיעודד תקומה ותקווה בחום

שנשוב לחבלי ארץ עזובה

שבליבנו תמיד נשארה אהובה

מאחלת לך שפע שעות,

עם הרבה בשורות טובות.

ובנוסף לך אשלח,

סל מאכלים משובח.

עם כמה שיותר שעות שינה בפנים

עייפתי

כריות במילוי שעות שינה.

ומספרת שאת לא לבד,

עם חוסר שינה של שנה 🫂

נתחיל מהסוף- בע"ה הכל יהיה בעיתו ובזמנו בצורה מדוייקת ביותר. כמו שה' הביא לכם נשמה להביא לעולם, ככה ימצא דרך שתקבלו את הסיוע המדויק שאתם צריכים עם הילדים והכל....

ובפרקטיקה - תפילות!!

ולדעתי לבקש מקרוב משפחה לבוא... גיס/ה רווק... סבא /סבתא....

בטוחה שחשבת על זה... בע"ה אם זה לא מתאים, זה פשוט להתפלל מתוך אמונה שה' ישלח את מה שאתם בול צריכים

מאחלת לידה קלה בעיתה ובזמנה, ושיסתיים בידיים מלאות!! 

אני לא רוצה לבקש מהמשפחה שיסעו כמה שעות כדי להיות עם הילדים, למרות שיש מי שמוכן לבוא

(אבל אז גם "יתקעו" אצלנו כמה ימים ולא בטוחה שזה יהיה טוב לבעלי)

באמת מה שיש לי זה רק להתפלל

זה שיש ממד זה כבר טוב ב''ה.

וזה שיש את הבייביסיטר במצב הזה זה אפילו נס שמצאת מישהי שמוכנה!

כשתצטרכי ללדת תסעימעם בילך. אחרי הלידה - בעלך יחזור הביתה..

ומחילה שאומרת -את יכולה להשאר לבד באשפוז ומקסימום לחזור מוקדם יותר. להעזר באחיות ובתינוקיה.

אני אגב ככה בכל הלידות כי אין משפחה שתשמור אף פעם ..

ובמצב כמו עכשיו הילדים צריכים את אבא שלהם בעיני יותר ..

מכירה מצוין וסך הכול הילדים ממש רגועים ואין להם בעיה להישאר איתה שעות

הבעיה יותר היא אצלי, שאני לא אדע מה איתם

נראה  לי לא פייר לבקש ממישהו מהמשפחה לסכן את עצמו בדרכים (זאת עיקר הבעיה,  יש דרך ארוכה בלי שום מקום לעצור להתגונן)

לדעתי עם כל הקושי, עדיף שבאשפוז תהיי לבד... זה באמת קשה מנשוא, אבל זה יותר הגיוני מזה שבעלך יעזוב את הילדים בכל פעם ויעשה את הדרך הזו. (עברתי את זה בלידה בקורונה, שרגע אחריה כולם במשפחה חלו, והייתי חמישה ימים לבד... זה היה לא קל בכלל, אבל אפשרי. עשינו כמה פעמים מפגשים בזום...)

ולגבי הלידה עצמה - אולי יש אפשרות כבר עכשיו לנסוע לקרובי משפחה ולהיות אצלם עד הלידה, ואז הם ישמרו על הילדים כשתלכו ללדת?

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..

ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!

תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!

זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..

שולחת כוחות וחיבוק!!!

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

ממש ממש מאתגרררר

יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח

חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

חיבוק גדולללל!!!!

שואלת גם אותך- יש לך מנשא לקטנטן? זה מאוד עוזר...

וגם- השנקל שלי זה- תנסי לנוח כמה שיותר במהלך היום גם אם זה לשים מסך לילדון כדי לשמור על הכוחות..

חיבוק ושיהיה הרבה כוח בע"ה!!

אם זה לא המון, ויש ממד, וזה לא רחוק ממכם אז מה ההבדל מלהיות בבית?

אבל זכותך להחליט שזה לא מתאים

והילדה תתמודד אין מה לעשות

יהיו לה עוד הרבה מסיבות בהמשך החיים...

הזמינו את כולן, אחלה.

גם אחלה שהחלטת שאת לא מרשה לה ללכת במצב ביטחוני כזה.

וגם הגיוני שהיא מאוכזבת.

נשמע שאולי הקושי הוא יותר מול עוצמת התגובה של הבת שלך?

אני לא מספרת להם הכל..

ושתדעי שכל תגובה נורמלית במצב לא נורמלי.

אולי ההזמנה היא רק הטריגר להוציא את כך הבפוכו..

תעשי לה אמבטיה ארוכה עם שירים להרגיע קצת

אפילו מעל 10

זה נשמע לי גיל יותר בעייתי להסתיר (אחכ היא תשמע מהחברות. וזו כן פגיעה באמון מול אמא)

וגם לא ככ גיל להכניס אותה בעצמך לאמבטיה עם שירים (אפשר להציע לה ולהכין לה מה שצריך, האם היא תזרום זו שאלה אחרת)

בשיתוף עם צוות הביטחון של הישוב.

אין הבדל אם הם בממד שלי או בממד בבית ליד.

הכל פה אותה בניה.

לשעה והלכו.

היתה אזעקה.

שמתי חלק אצלי חלק אצל שכנה.

לא לקחתי שום אחריות מיותרת.

שיקפתי את המצב להורים.

מי שרצה לשלוח שלח מי שלא לא.

לא הסכמתי לילדים לצאת כל עוד יש התראות.

מרחק הליכה במקסימום 2 דקות מהבית שלי לכל בית אחר פה.

אז כן. מבינה את המצב. מפחדת כמו כולם.

אבל החשיבה על הילדים שככ ציפו ליום הזה וככה נהרס להם היא זו שגרמה לי לפעול.

ולכן הכל היה בשקיפות ובבהירות.

ויכולה להבין מי שלא מסכימה.

אני גם הזמנתי חברים לפה. אמנם רצף האזעקות שהיה חיזלש את ההזמנה אבל לא מבינה את הבעיה..

יש התראה מקדימה שמאפשרת להתארגן על מרחב מוגן גם בדרך, יש ממד בבית ויש ילדים משועמים שישמחו לחברה. נשמע לי מאד הגיוני ובריא לנפש של הילדים.

זכותך כמובן לא להסכים לה ללכת, אבל אני לא רואה בזה חוסר אחריות ואני אדם שמאד נשמע להנחיות וכו'. 

שאולי הרעיון לא מוצא חן בעינייך

אבל

זה לא אומר שאחרים בעייתיים

ההתמודדות שלך מול הבת שלך ושלה מול המצב

אפעם לא נצליח להתמודד אם לא יהיו לנו ניסיונות.

ואגב שמעתי על יוזמות כאלו

זה לא הזוי ולא מסוכן כל עוד כולם קרובים למרחב המוגן

(גם בדרך)

יש הורים שלא מסכימים ואז נוצר בלגן

דוגמת הילדה שלי שהיא בת 9 והיא יושבת ובוכה ומתוסכלת מכך

שלא הסכמנו לה

אחרי מה שהיה בבית שמש אני עוד יותר בפחד ולא בא לי

למה בכלל להתחיל עם זה

לחברים, זה הגיוני בסך הכל ליום הזה אם יש ממ"ד ואם זה מקום יחסית קרוב. לא חושבת שצריך תמיד להתחשב במי שלא מרשה משהו, אין לזה ממש סוף.

לא נראה לי שיש מישהו לא בסדר בסיפור, ההורים שהזמינו בסדר ואת שלא מרשה גם בסדר.

ילדה בוכה זה אכן מבאס, קרה גם אצלנו היום, חיבוק 

אם יש משהו שאני לא מסכימה להם.
מוחקת מהוואטסאפ.

אז הם יודעים מה הם אומרים

בכל אופן הבעיות הגיעו כאן בגלים מכל מיני סיבות היום...

וגם מותר שיהיה בכי ולהסביר אח''כ את ההיגיון שלכם כשהיא רגועה ולהכיל את הרגש הלגיטימי והבאסה שלה.

חיבוק!!

מקווה שמחר יהיה קצת יותר קל..