זה מתחיל בלילה של שמחה וממשיך בפרעות,
כל המלחמות כל הנפגעים והאנשים שלהם מרעים,
כוחות עליונים,
אנשים, שבסך הכל מנסים,
לא להגיע לעננים ולא לקרוע שחקים,
לפרוץ גבולות,
בסך הכל להפסיק להשמיע אנחות,
בלי הנחות,
רק להשתחרר מכל המהומות שקורות,
לא, בכלל לא קשורות למה שהולך ברחובות,
הדברים מתרחשים במחשבות,
כמים הפנים לפנים, כך החיים משיבים בחיים למחייכים,
וככל שתיהיה מנוכר,
כך מבחוץ יהיה לך קר,
בדידות היא דבר,
מעורער,
יושב שם בראש ההר
מגולל ומגלגל אבנים וסלעים של עניינים שקיימים, רק כשעליהם מסתכלים,
הם מתנפצים, ואני,
רסיסים...
הכל עניין של גישה אמרה פעם אישה...
או איש שאת מציאותו כביכול מכחיש,
אבל זה פשוט מצב מבאיש ומביש לראות מישהו שחושב עצמו,
כריש, מנסה להיות אדיש, קצת מאיס,
כי הלב ממש מסיס,
קשה עלי הרזון כשיש חזון להון, והפאסון, מחניק ת'גרון,
השלטון הוא השגחה,
וההבנה של זה היא בסך הכל תפיסה,
שינוי גישה,
וממילא תבוא ההרגשה,
תחושה נפלאה של שינוי תודעה,
בלי משנים בלי תשמישים בלי כל האבלים,
ה' תמיד משאיר קצוות חוטים,
לאנשים שאת הראייה שמביאה לידיעה רוצים להחליף,
בהרגשה, שהכל לטובה,
נשמע קצת כמו סיסמא,
אבל אם אהיה כסומא ואלך אחר ראות הבריאה, אקבל רק את כל השנאה שנרקמת,
כמזימה,
ולא אחת כל-כך חכמה,
כי בסך זה ברור שכשיש
אור כל דבר שבו יגע יהפך לגפרור,
וכשפנינו כקיבצו פארור,
לזה יש השלכה על המציאות,
חותם של חשיבות,
וזה מביא איתו מסקנה,
לתפיסה יש משקל יותר מכובד אחיזתה,
וזאת משאירה רושם, השפעה, תולדה, והתוצאה:
באווירה, אטמוספרה, סביבה
והסמנטיקה:
הסתה, השאה, סוגסיטה, כוח, והעצמה,
העניין לא להשאר בעמדה של אכזבה,
שאיתה אנו מושפעים על החברה,
כי המציאות,
כל כולה,
גלויות דהויות, גלותיות, דוויות, הזיות,סמויות שיוצאות מיחידות יחידות שמרכיבות עולמות וגם מפרקות...
סביקטוויות הם אלה שמשפיעות,
אז קצת מחשבות מרעננות,
כי,
סביקטיביות תפיסתית היא מהותית וכללית וגם יש בה הרבה מן התכלית...
כל המלחמות כל הנפגעים והאנשים שלהם מרעים,
כוחות עליונים,
אנשים, שבסך הכל מנסים,
לא להגיע לעננים ולא לקרוע שחקים,
לפרוץ גבולות,
בסך הכל להפסיק להשמיע אנחות,
בלי הנחות,
רק להשתחרר מכל המהומות שקורות,
לא, בכלל לא קשורות למה שהולך ברחובות,
הדברים מתרחשים במחשבות,
כמים הפנים לפנים, כך החיים משיבים בחיים למחייכים,
וככל שתיהיה מנוכר,
כך מבחוץ יהיה לך קר,
בדידות היא דבר,
מעורער,
יושב שם בראש ההר
מגולל ומגלגל אבנים וסלעים של עניינים שקיימים, רק כשעליהם מסתכלים,
הם מתנפצים, ואני,
רסיסים...
הכל עניין של גישה אמרה פעם אישה...
או איש שאת מציאותו כביכול מכחיש,
אבל זה פשוט מצב מבאיש ומביש לראות מישהו שחושב עצמו,
כריש, מנסה להיות אדיש, קצת מאיס,
כי הלב ממש מסיס,
קשה עלי הרזון כשיש חזון להון, והפאסון, מחניק ת'גרון,
השלטון הוא השגחה,
וההבנה של זה היא בסך הכל תפיסה,
שינוי גישה,
וממילא תבוא ההרגשה,
תחושה נפלאה של שינוי תודעה,
בלי משנים בלי תשמישים בלי כל האבלים,
ה' תמיד משאיר קצוות חוטים,
לאנשים שאת הראייה שמביאה לידיעה רוצים להחליף,
בהרגשה, שהכל לטובה,
נשמע קצת כמו סיסמא,
אבל אם אהיה כסומא ואלך אחר ראות הבריאה, אקבל רק את כל השנאה שנרקמת,
כמזימה,
ולא אחת כל-כך חכמה,
כי בסך זה ברור שכשיש
אור כל דבר שבו יגע יהפך לגפרור,
וכשפנינו כקיבצו פארור,
לזה יש השלכה על המציאות,
חותם של חשיבות,
וזה מביא איתו מסקנה,
לתפיסה יש משקל יותר מכובד אחיזתה,
וזאת משאירה רושם, השפעה, תולדה, והתוצאה:
באווירה, אטמוספרה, סביבה
והסמנטיקה:
הסתה, השאה, סוגסיטה, כוח, והעצמה,
העניין לא להשאר בעמדה של אכזבה,
שאיתה אנו מושפעים על החברה,
כי המציאות,
כל כולה,
גלויות דהויות, גלותיות, דוויות, הזיות,סמויות שיוצאות מיחידות יחידות שמרכיבות עולמות וגם מפרקות...
סביקטוויות הם אלה שמשפיעות,
אז קצת מחשבות מרעננות,
כי,
סביקטיביות תפיסתית היא מהותית וכללית וגם יש בה הרבה מן התכלית...
