כל רוחניות מפותחת היא על בסיס שכלי כלשהו.

והפרשנות הזאת גם נראת לי מאוד נכונה אבל זה מאוד כללי וזה ממש לא נכנס לפרטים.

עומק שכלי שייך אצל אישה ואצל גבר, בלי קשר למצוות ת"ת.

מסכים שבלימוד תורה יש עוד מורכבות אבל אין טעם להכנס לכך.

"כל הקטע שהיא יותר רוחנית ויותר מחוברת" - זה משפט שיכול להיות נכון בהקשר מסויים.

אבל זה לא שיש לנשים איזה פטנט ובלי השכלה רחבה ומעמיקה הם יהיו אוטומטית צדיקות ורוחניות וכולי.

"אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד" נכתב בלשון זכור ומיועד לשני המינים.

זה נגד חז"ל מפורשות אל תנסי לתלות את זה ביהדות.

בורות זה לא אידיאל.

חכמה זה דבר שנחוץ לכולם.

קל וחומר שחוכמה בתחומי הקודש.

הרבה פעמים הרוחניות של בנות מגיעה דווקא מהרגש מכוחות נפשיים פנימים שבאים לידי ביטוי בעיקר ברגש

ככל שתפיסת העולם של האדם יותר עמוקה ככה הוא אדם יותר עמוק.

איך אני תופס את העולם - זה דבר שהבסיס שלו הוא שיכלי.

מכאן אני מבין שלמי שי תפיסת עולם יותר נכונה הוא יותר רוחני.

היסוד של הרוחניות הוא שיכלי בהכרח.

מ.ש.ל

מבחינתי יכולה להיות תפיסת עולם עם בסיס רגשי ועם מעט שכלי. 

כלומר לא רק רגשי שעלול היות מנותק מהמציאות, אלה קצת לימוד אבל בעיקר רגש.

ואז זה מתבטא יותר במעשים כמו צניעות וחסד או בשיח על אמונה ולא דווקה על לימוד 

אם אדם מוסיף שכל וזה אומר שהוא פועל פחות לפי הרגש? ממש לא.

אנשים שמשפיעים המון בעולם הם אנשים בדר"כ עם מטען שיכלי גדול.

תמיד להוסיף עומק שיכלי זה וטוב ויותר רוחני. זה לא ברור.

רק רציתי להגיד שיש עומק שיכלי שאסור לזלזל בו. זה הכל.

ולהפך הוא יכול לגדול אם מגדילים את השכלי 

אבל אם אדם מתנהל ופועל יותר לפי השכל ולא לפי הרגש אז זה כן על חשבון 

ואני לא אומרת בשום פנים ששכל הוא רע או פחות טוב מהרגש, רק מצינת שהרבה פעמים רוחניות של נשים מתבטאת בפן הרגשי יותר מבפן הלימודי שכלי 

ובעיני זה מקסים שאצל גברים זה יותר בפן הלימודי שכלי ואצל נשים ברגשי כי זה משלים וזה מפרה את הרוחניות של שני הצדדים 

רק עצם זה שידע זה דבר חשוב גם לבנות זה דבר קריטי.

אין פטנטים אצל אף אחד.

מורים ומחנכים גדולים הם אנשים שיש להם עומק שיכלי.

כל גדולי הרבניםלאורך הדורות הם היו אנשים שיש להם גם להם עומק שיכלי

אפשר להיות 'יהודי פשוט' ולא מעמיק שיכלית, רק אל תהפכו מזה אידיאל.

האידיאל זה להיות עמוק בהכל.

זה לא שאישה פטורה מהצורך בידע. הצורך מתבטא במקום שונה אבל הוא קיים.

יש נשים שמדריכות בנות לא להעמיק יותר מדי בלימוד כי זה עלול להקטין את הסיכוי להתחתן

כי גברים לא אוהבים נשים חכמות מהם.

בשטח רואים שיש אחיזה במציאות להדרכה הזאת-ידוע שבנות ממדרשות למדניות מתחתנות הרבה יותר מאוחר מבנות במדרשות פחות למדניות.

שהוא לא פחות עומק עם לא יותר (לא מזלזלת לרגע בעומק שכלי)

מה שכתבת בהתחלה נכון "כל רוחניות מפותחת היא על בסיס שכלי כלשהו"

ואם גם העומק השכלי הוא גדול וגם העומק הרגשי הוא גדול אז הרבה יותר עומק. ואם אחד מהם קטן זה פחות.

נשים/גברים לא פטורים מעומק, לא משנה איזה. כל אחד צריך להשתפר במה שיש לו.

משוואה אחרת שאני התכוונתי להראות

תפיסת עולם שהיא יותר נכונה -->> יותר עמוקה -->> יותר רוחנית

אם משהו הוא לא נכון, יש בו חסרון בצד השכלי.

שהרגש בא על חשבון חוסר שכל.

אני לא עוקב אחרי ההקשר של הדברים שכתבתי הצבעת עליהם,

באופן פשוט

אם משהו פחות נכון הוא פחות שיכלי, זה הכל.

אולי ההקשר לנושא היה שאם משהו הוא פחות שכלי (פחות נכון) הוא גם פחות רוחני, זה הכל.

בלי קשר לרגש או לא רגש.

ניסיתי להראות את הפשטות של מה שאני מאמין בו.

אם זה מורכב יותר מהמשוואה שאני מציג, אדרבה! תעמיד אותי על טעותי, אני ממש אשמח בכך (ברצינות גמורה).

ועכשיו באופן יותר ענייני -

אני חושב בדיוק כמוך.

זה בדיוק מה שרציתי להעביר, שכל העניין הצורך ללימוד והעמקה שיכלית הוא משותף בין גברים לנשים באופן שווה.

היה מי שטען שבגלל שהיאשה היא 'יותר רגשית' אז הצורך של בעומק שכלי (לימודי) הוא פחות, ונגד זה כל מה שכתבתי בשרשור הזה.

מצער אותי שהבנת ממני דברים כאלה.

אני כולה טוקבקיסט בפורום זניח של ערוץ 7.

שאני משתמש במילה "גם" אני מתכוון בניגוד למי שלא חושב שהאישה גם צריכה, אלא שזה שייך "רק" לגברים.

אין מה לדייק מהמילה "גם" משמעות נוספת שלא כתבתי במפורש.

ז"א אם זה גם אצל נשים, זה משותף בין נשים לגברים, זה הכל.

וזה בטח עניין של צדקנות. אני לא רואה אחרת אם אתה מאשים אותי שאני לא מכבד דעה של אנשים אחרים.

וכן, עומד פה בנאדם מאחורי המקלדת, תכתוב באופן ענייני ואל תטיח בי אשמות, זה לא נעים.

מסכים, חשוב מאוד מאוד, להיות רגיש גם בפורומים. ואני מנסה להיות רגיש וכשאני כותב דברים שפוגעים אז אני מאוד שמח שמעירים לי על זה ומתקנים אותי (יכול גם להביא לך עדות על ניקים שהעירו לי והודתי להם אח"כ)

אני לא מחייב אף אחד להאמין לי או להגיב על דברי, מי שבא לו מגיב, מי שבא לו מאמין. 

מי שרוצה גם חושב על הדברים בעצמו ולוקח את מה שהוא בוחר לקחת.

אתה מנסה לקרוא את ה'בין השורות' של מה שאני כותב אע"פ שאני מסביר לך באופן מפורש שלא לזה התכוונתי שרשמתי את זה.

ולגבי זה שכבתי שלא אני לא זוכר את ההקשר - התכוונתי לכך שאתה שאלת אותי על משפט שהיה לי באמצע דיון עם ניק אחר פה. והתכוונתי להגיב לך שאני לא זוכר את ההקשר של המשפט מתוך הדיון שעשיתי עם אותו ניק, כי הצטרפת באמצע.

אנחנו כבר נכנסים ללופ של אני מטיח בך האשמה שאתה מטיח בי אשמה שאני מטיח בך אשמה ;)

אז בא נעצור את הלופ הזה וזהו. כי זה באמת לא מוסיף לאף אחד מאיתנו.

שהתכוונתי לכך. בהצלחה לך.

פגישת היכרות זה המקום שבו זוג בוחן את האפשרות לבנות תא משפחתי
ובאופן כוללני אישה מחפשת דברים אחרים כקריטריונים לבחינה מאשר להיות החברותא
ולפחות חצי מהבהייה המבולבלת שאתה קוצר קשורה בזה ולא ברמת הלמדנות של הבחורה שמולך
ללימוד תורה יש זמן אחר ומקום אחר

וזה מופיע במכתב שלו, הוא כותב על עצמו. אין לי את זה לפני אז מעתיק מה שהביאו בוויקיפדיה..

בי"ב באדר א' תקנ"ו (1796), חודשיים לאחר שהוליכו יחד את בתם אל חופתה, נפטרה אשת נעוריו גליקל. רע"א התאבל עליה הרבה, כך הוא מתאר במכתב מאותם ימים "רעיוני נבוכים, לבי סגור, וידי קצרה מלהתיישב בשום ענין, והנני רק כשופך דבריי במרירות לב... לזה אוהביי אם חלילה תמצאו עוול במכתבי לא תאשימוני, אין אדם נתפס על צערו". הוא תלה את מחלת הקיבה שלקה בה בתקופה זו וליוותה אותו לשארית חייו, בצערו באותה תקופה. לידידיו שביקשו לעודדו ומיהרו להציע לו שידוך מיד בתום ימי האבל על אשתו, הוא פונה במכתב מריר ממנו ניתן לעמוד על גודל אהבתם: "האם נתתוני לאביר ורע לב, כי אמהר לעשות שידוך בימי אבלי? האם אשכח אהבת אשת נעורים יונתי תמתי אשר חנן אלהים את עבדו...? היא היתה בעוזרי למעט תורת ה' אשר בקרבי... היא היתה שומרת לראשי להשגיח על גופי החלש והנדכה, היא הסתירה ממני דאגת הפרנסה שלא להשביתני מעבודת ה', כאשר אנכי רואה ומבין את זאת כעת בעוונותי הרבים... גדול כים שברי, מכתי אנושה, עולם חשך בעדי".

כאן זה הקטע שהזכרת:

רע"א ראה בה לא רק רעיה, ואם לבניו, אלא גם עמיתה לכל דבר בענייני עבודת ה' ויראת שמים, בהם היה נוהג להיוועץ בה: "מי מקרוצי חומר יודע גודל צדקתה ויראתה יותר ממני? – פעמים רבות היה לי משא ומתן עמה בויכוח ביראת ה' עד חצי הלילה".

ממליץ ממש לקרוא את המכתב הזה. זה נמצא במכתבי רע"א, מכתב קמ"ט.

1. אם את חושב שמתאימה לך מישהי שהעולם הרוחני שלה מעסיק אותה מצויין. אני חושב שיש המון כאלה רק צריך לדעת איפה לחפש.

2. הביטוי של העולם הרוחני בדייטים ראשונים הוא מאוד שיטחי.

עולם רוחני זה לא משהו שמשחררים ככה בקלות. זה דבר אינטימי.

דייט זה לא הזדמנות להעשרת ידע. גם לא דע המוביל לרוחניות.

דייט מסעיק בכך אם יש התאמה או לא

דווקא בניואנסינים אתה קולט איפה ה'ראש' של הבחורה.

לא חייבים לדבר על דברים גדולים בשביל זה.

 זאת מעלה להתעמק בדברים גם באופן שכלי. זה שזה לא מתאים לכל אחת/ד זה אחלה לגמרי. אבל לא צריך לבטל את המעלה הגדולה בעומק שכלי בגלל זה.

אם הוא חושב שמתאים לו משיהי עם עומק מסויים ולא עומק אחר, שילך על זה.

הרבה פעמים היכולת להגיע להפרייה הדדית בשיחות מעין אלו תלויה בזרימה שבין הצדדים- יש אנשים שאיתם זה מתאפשר ויש שלא וזה נכון לכל המינים. יש אנשים תקשורתיים ויש שלא מספיק, יש מי שיש להם את זה ויש שלא.

ככלל אם יש את זה -ככל שיש הרגשת נינוחות ושחרור בקשר  בד"כ מדברים ומעמיקים יותר לכן לפעמים מגיעים לזה רק בשלב מתקדם .

ורוצה לגלות לך סוד: יש בנים שאין להם את זה בכלל..וכשזה מגיע מצד הבחורה הם מתפעלים אבל לא יודעים לפתח ולעיתים זה אפילו מאיים עליהם,

וכהשלמה לזה-אל תשכח שבהרבה מקומות מחנכים את הבנות שרצוי שהבחורים יהיו קצת יותר רוחניים מהן

אם הבחורה במקרה יותר ממנו לפעמים היא תעדיף להצניע כדי "לגדל" אותו בהמשך (שמעתי את זה פעמים רבות בחיי)-

יש מי שיודעות לעשות את זה נכון ויש שלא. 

ועוד נק'- זאת לא חוכמה לבחון את הדבר הזה כשאתה בייניש שכל עולמו או רוב אמור להיות שקוע בזה שנים לא מעטות לעומת בחורה שבמקרה הטוב עשתה שנה מדרשה וחוטפת שיעורים פה ושם כשמתאפשר.

אחרי כל זה אני חושבת שהחכמה הבאמת גדולה היא להשאר כזה גם אחרי שעוזבים את החממה..

נדמה שבטווח הארוך הרבה יותר קשה להחזיק מעמד כבחור "רוחני" מאשר בחורה 

וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

בהצלחה

אם לא אז מה זה אומר להיות 'דוס'?

מה ההבדל בין זה ל'רוחני'?

כתבת "אני כ"כ רוצה לקבל מהרוחניות של האשה ומרגיש לצערי לא מסופק ואפילו משועמם"

הרוחניות של האישה זה הגדרה שלך ותבדוק למה אתה מתכוון, אבל עובדה היא שמי שנמצא בבית המדרש - לפני ואחרי החתונה, לפני ואחרי הילדים - זה הגבר.

כנראה שהרוחניות של האישה זה לא דווקא בשיחות שאתה מכוון אליהן.

מה הכוונה לקבל מהרוחניות של האישה? למה אתה מצפה?

"היא עלולה (מסוגלת) להרשם ולהיפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם את התוכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב "שעשני כרצונו"

"בינה יתרה ניתנה באישה" אם רצית מקור מהגמרא..

גברים הם לא יותר חכמים ולכן הם לא יותר רוחניים... (אם הם היו יותר חכמים הם אכן היו יותר רוחניים)

בהחלט חכמה היא דבר יותר רוחני. בנאדם שהוא יותר חכם הוא יותר רוחני.

כמו כן בינה זה דבר שמזוהה עם רוחניות. בינה היתרה היא מימד רוחני שיתר אצל האישה מן הגבר.

לפי דברי הרב קוק האישה קולטת את התוכן הרוחני שבעולם יותר מהגבר - "להרשם ולהיפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם את התוכן החומרי והרוחני שבהויה"

בנוסף "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה - מכאן ששרה גדולה בנבואה מאברהם"

נבואה זה לא דבר רוחני? מה יותר רוחני מנבואה בעצם?

וברור שכל האמירות שמופיעות בגמרא הם דורשות ביאור גדול מאוד כשמדברים על השלכה למציאות.

הגמרא בונייה על אמירות חד משמעיות שמתכוונות רק למצבים מסויימים.

מראש יש לך הגדרות למושג 'חכמה' ולמושג 'בינה' שאני לא בהרכח מסכים איתם ומהם אתה עושה השלכות.

בינה זה לא דבר שסותר חכמה. בכלל לא. ע"פ הרב שרקי החכמה משותפת בשווה לנשים וגברים. בינה יש יותר לנשים. דעת יש יותר לגברים (נשים דעתן קלה).

הרב קוק מדגיש בפסקה על כוח הככלה והקליטה שיש אצל נשים. בין היתר כח הקליטה רוחני שלהם הוא יותר גבוה מכוח הקליטה הרוחני של הגברים.

מסכים שזה לא באופן ישיר הלימוד משרה. אך זה מאוד הגיוני מבחינה פרשנית.

אם זה לא משהו בין גברים לנשים לא ברור מה הגמרא רוצה ללמד אותנו. אז מה עם שרה היתה גדולה מאברהם? אגב, גם הפרשנות הזאת מהרב שרקי

זה בדיוק כל העניין בגמרא. יש מקורות שמראות על נשים שהם רוחניות, יש מקורות שמראות על נשים שהם חומריות וכל אימרא צריך לעשות 'אוקימתא' על מה היא מדברת. לא מוכרח להגיד כי זה נאמר באופן כללי.  באופן שיטתית הגמרא בכל נושא כותבת דברים ואחר"כ סותרת אותם באימרות נוגדות.

אני מקווה שהבנתי את דבריך, אנסה לענות.

זה שנשים חכמות באותו מידה זה מהגיון פשוט. בחיים לא חשבתי שחכמה זה דבר ששייך יותר לגברים ואני לא מבין למה לחשוב כך בכלל. ההגדרה של חכמה (אני די בטוח שעליה הרב שרקי מתבסס, נראה לי ששמעתי אותו במפורש) מופיעה בפירוש רש"י שמות פרק לא פסוק ב או ג שמדבר על בצלאל - "בחכמה. מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד" ובדבר הזה מסברה מפשוטה אין כל הבדל בין נשים לגברים.

רש"י באותו פסוק מפרש גם מה זה תבונה - "ובתבונה. מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד" בדבר הזה לולא משפט חז"ל לא הייתי מבין על ההתחלה שלנשים יש יותר אבל ככה חז"ל אמרו וזה הגיוני רק דורש בירור.

אכן לא נאמר "רוחניות יתרה ניתנה באישה" אבל זה די פשוט שבינה זה דבר רוחני, לא? ואם אכן זה כך, יש סוג יתרון רוחני בצד מסויים אצל האישה שבו יש לה יתרון מהגבר.

זה מקור מספיק מפורש בשבילך? אם לא - אשמח מאוד להבין מדוע.

הגיוני מאוד שיש גם יתרונות לאיש על האישה. מצויין. אך אי אפשר לקחת מהן את היתרון הרוחני שבבינה היתרה.

שלושה משפטים שלך שאני לא מסכים איתם ואשמח לפרק אותם:

"בכל מקרה, רמת הקליטה לא מראה על רוחניות, שכן מדובר גם בקליטה ברובד החומרי של האישה, אלא מדובר על תכונה נפשית"

מה זה 'תכונה נפשית'? - בודאי שזה עניין רוחני. נפש זה דבר רוחני. עצם זה שלתכונה הזאת ישנן השלכות גם לצד החומרי זה לא פוחת מההשלכות הרוחניות השונות שנובעות ממנה. והתכונה הנפשית הזאת מולידה השלכות לתחומים רוחניים אחרים כמו איכות יכולת הקליטה.

"מה גם שזה דווקא מה שהיא קולטת, ואין הכרח מהפסקה שהתוכן הנקלט של נשים איכותי בשווה או שונה לתוכן שביכולת גברים לקלוט"

אם האישה מכוונת "ישר לרצון ה'" (שצריך להבין מה זה אומר) זה לא אומר שהתוכן הקליטה שלה יותר איכותי, בכך שהיא קולטת דבר כפי רצון ה'?

"נראה לי די מיותר לנסות לעשות מנשים משהו שהן לא, הקב״ה ברא את האדם כאיש ואישה, ולכל אחד יש את הייחודיות שלו, גם אם נשים רוחניות פחות זה לא אומר על המידות שלהן, טוב ליבן, מעלתן או כל דבר אחר. המשמעות היחידה היא שהם קשורות יותר לעולם החומר, זה יכול להתבטא בצורה טובה ביותר כגמילות חסד כשם שלהפך אצל גברים רוחניות יכולה להתבטא בצורה שלילית באכזריות, מה שהביא תנועות עולמיות שהביאו חורבן והרס לעולם."

באופן ישר אענה לך שבכל נושא הגותי השאלה "מה חז"ל חושבים על X?" זאת לא שאלה פשוטה בכלל.

צריך לעבור על כל המקורות - במדרשי הלכה ואגדה, בתלמוד בבלי וירושלמי ונתח כל מקור בפני עצמו וכל המקורות ביחס כולל ולראות מה המקום של כל אמירה שמופיעה ביחס לשאר המקורות.

זאת התהיימרות ממש גדולה להגיד בלי לבדוק "נשים הם פחות/יותר רוחניות".

גם ההגדרה של רוחניות היא דבר שדורש בירור.

מידות זה עניין רוחני בודאי. הרי זה עניין שייחודי אצל האדם. לבעלי חיים אין התקדמות מידותית. כי הם רק חומריות. מתי שיש גם רוחניות ממילא יש מקום לעבודת המידות.

האדם בכללתו (על שני חלקיו הזכרי והנקבי) הוא חומרי ורוחני, לא כמו בעלי החיים השונים.

אם ראית את כל המקורות וניתחת אותם או לחלופין ראית ת"ח רציני שטען שהנשים הם פחות רוחניות באופן כללי אשמח שתגיד ותחכים אותי.

שהתפרסמה בחדשות ערוץ 2 האמירה של הרב קלנר בעניין - גם הוא סייג את עצמו וגם עלי מחקו את כל השיעורים שלו (בנושא) מהאתר וגם תלמידי חכמים מאוד חשובים יצאו נגד האמירה. 

אני מסכים איתך שאין הכרח שגברים בעלי יותר חכמה מנשים לפי התיאור שלך, לא אמרתי שלגברים יש יותר IQ או ידע רחב יותר, אבל כל זה לא רלוונטי לדיון כי זה נשאר ברובד השכלי. האמרה שלנשים יש בינה יתירה היא הרבה יותר עמוקה מזה, בקבלה ספירת החכמה מיוחסת לגבר ואילו ספירת הבינה מיוחסת לאישה. טענתך היא שלנשים יש יותר בינה ואי לכך הם יותר רוחניות, אך בדבריך אמרת שלגברים יש יותר דעת, שגם זו ספירה.

מבחינתי זה לא משנה אם לגבר יש יותר דעת או יותר חכמה במושגים הרוחניים שלהם, העיקר שזה מאזן את הבינה של הנשים, ואז הטיעון שבינה עושה את הנשים יותר רוחניות כבר לא רלוונטי.

מאותו עניין רוחני מסוים של קליטה אתה רוצה לעשות השלכות לכל העולם הנפשי.

לא, זה אומר שהתוכן שהיא קולטת מכוון ישר לרצון ה'. אבל אין הכרח שהיא תבין תוכן עמוק או רב מגברים.

בשום מקום לא קבעתי אם נשים רוחניות יותר או פחות מגברים, אתה טענת שהן יותר רוחניות אז ביקשתי מקורות, ההתייחסות הכי קרובה שלי הייתה במשפט שאמרתי בתגובה הקודמת שאפילו אם הן פחות רוחניות זה לא חסרון.

מסכים איתך שיש להגדיר את הרוחניות בדיון בצורה טובה יותר, אצטרך לחשוב על זה יותר, אתה מוזמן להציע את דעתך, לאור הצורך לברר את זה לא עניתי על דברים שתלויים בהגדרה.

אתה מוזמן לפרטי אם אתה רוצה את המקורות שמוכרים לי.

הוא כותב שהמעשים שלה נפעלים די אוטומטית לפי רצון ה' שתתנהל הבריאה.

לא נראה לי שזה אומר יותר רוחני,

ובטח לא שהיא דווקא תתחיל להתפלפל על זה.

אלא זה אומר בתכונה הכי בסיסית וטבעית שלה יש לה יכולת לקלוט והתפעל מדברים שקורים בעולם.

כמו בכל דבר, גם ברוחניות של האדם, יש שני צדדים. צד אחד שאני קולט וצד שני שאני מעבד את הקליטה שלו בתוכי.

לפי הבנתי מדברי הרב קוק, לאישה הצד של הקליטה, הקשבה, נפעלות וכולי הוא הרבה יותר פעיל ומשמעותי אצל בנות. הרב קוק אומר שיש לזה השלכות הן במימד החומרי והן במימד הרוחני. ז"א הקליטה רוחנית שלהם היא יותר משמעותי מהקליטה הרוחנית של גברים.

חלילה להבין את דברי הרב בכך שכל אישה ישר מכוונת לרצון ה' אוטומטית בלי שתעשה השתדלות או משהו. זה לא קביל, לא הגיוני ומאוד מאוד רע חינוכית. זאת השלכת אחריות באופן הכי בוטה שיש.

ויש לה יותר משיכה להאמין בה'. 

שים לב, הוא לא כתב "להתפעל"  אלא "להיפעל" - מה שנראה יותר (לי לפחות) שהמעשים שלה נפעלים על פי רצון ה'.  

דווקא בספרים על שלום בית קראתי תמיד שאם רוצים ללמוד עם האשה, מלכתחילה לצפות לזה שהיא פתאום עלולה לשנות נושא ולדבר על משהו אחר.  לא לנסות לעשות מזה כמו לימוד רצוף עם חברותא.

(יש לי עוד מה לכתוב אבל אני לא טוב בניסוח בכתב...)

מפה ועד שלכה מעשית יש כמה שלבים ומורביות שצריך לעבור.

בכללי הרב קוק מדבר גבוה ומופשט ורחוק מהאופן הפרקטי ולכן אפשר לטעות מדבריו בקלות רבה מאוד אם עושים צעד נוסף ומשליכים אותם על הצד הפרקטי.

הדיוק שלך מה'ת' לא נראה מוכרח בכלל ובטח לא לקבל ממנו השלכה מעשית כזאת.

אנחנו בני אדם כולנו שחווים דברים מורכבים. לכן, אין כזה דבר להיות בנאדם ש'פשוט' נהיה 'ירא שמים' או 'צדיק' או 'חסיד'. כולנו, בן גברים והן נשים צריכים לעבוד קשה כדי לעלות במדרגות רוחניות. אף מהות רוחנית יותר טובה לא תעזור לנו לעשות את החיים יותר קלים. להיפך, ככל שהאדם רוחני יותר ככה הוא יתקל במורכבויות של אדם פחות רוחני לא ידעו בו בכלל.

נ.ב

אני רחוק מאוד מהמושג שמשתמשים בו 'אמונה תמימה'. הרבה פעמים אנשים שזורקים אחריות משתמשים בו באופן ציני.

"בברכה זו באה לידי ביטוי מעלתה היתירה של האשה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו".

וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר, האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל קומתו של האיש" (שיחות הרצי"ה בראשית ע' 77-78; שמות ע' 380; עולת ראיה ח"א ע' עא-עב).

ב – שעשני כרצונו – פניני הלכה

זאת המציאות.

נשים מאמינות יותר והכל, אבל כמעט ולא מתפלפלות יותר מידי על דברים רוחניים וכגון אלו...

גם אינן מתייחסים לצד הפרקטי אלא למהות רוחנית. לכן הוא לא מתייחס לכך שאישה צריכה לעמול קשה כדי להגיע לתוצאות.

אכן, יש לאישה פחות מצוות, אך במה שנוגע בה היא יכולה להתפתח לאין שיעור. א-להים ברא לאישה שכל. לימוד זה דבר ששייך לאישה, כך א-להים ברא אותה, לכן גם בו היא יכולה להתפתח ללא שיעור.

זה שיש נשים שלא לומדות זה לא אומר שזה אידאלי וזה בגלל שזאת המציאות.

המהפכה הפמיניסטית היא דבר מאוד חשוב שמחולל מהפכות שלא כדאי להתעלם מהם.

היום אין הרבה 'צדיקים תמימים' כי אנחנו לא תמימים היום, ואם זה מצב כדאי לשאול את עצמנו איך להיות צדיק בעולם כזה שהוא לא כזה תמים. 

נכון, אשה צריכה ללמוד כדי להגיע לתוצאות, אבל לא כמו שגבר צריך - זה הכל. 

מספיק לה מעט מאד... וחבל לצפות ממנה לפלפולים ולהיות חברותא כי כתוב שהיא יותר כרצון ה'.

(לא אמרתי שאין לה בחירה)

אתם מנסים לפרש את הדברים מראש של גבר שצריך הרבה דיבורים שילהיבו אותו כדי להתרומם קצת מעל הקרקע ולא מבין איך אפשר בלי.

אשה פשוט עשויה מחומר קצת אחר ואצלה זה עובד אחרת.  היא יכולה לעסוק בגשמיות כמעט כל היום ובכל זאת להיות מעלינו.

צריך לעמול הרבה. פסוק מפורש -

"ואם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה, אז תבין תבין יראת ה' ודעת א-להים תמצא" (משלי ד, ב)

צריך לעבוד קשה בחיים זה מה שאני רוצה להגיד.

במיוחד אם רוצים לקשר למוזגים עליונים כאלה. יראת ה' וכולי.

זה לא פשוט? צדיקה נהיית פשוט צדיקה בלי עבודה קשה ובלי כלום? את חייב לאזן את דבריך כדי שאבין. 

אל תייחס אותי לחלק מקבוצה כלשהי שאתה מזדהה. אני אמרתי מה שאמרתי וזהו.

אני לא חלק מאנשים שמצפים מאישה לדברים מסויימים כאלה או אחרים.

פחות על נשים. 

הן עסוקות מידי בשביל לחפש יראת שמים ככסף ומטמונים...

הן צריכות מאמץ כלשהו - וודאי!  אבל מעט מאד ביחס לגבר.  לא שללתי את הבחירה שלהן.

העניין שרציתי להגיד  שיראת שמים (או עצם היותן יותר כרצון ה' - לדעתי זה שתי דרגות) לאו דווקא צריכה לבוא עם שיחות נפש ופלפולים

אצל נשים זה דיבור פשוט של שכנוע למצוות, קריאת תהלים, ובכי בכותל וכגון אלו..

מחילה לא התכוונתי לשייך אותך לאף קבוצה... רק רציתי לענות במילים האלה גם לפותח.

לפעמים הניסוח שלי בכתיבה לא משהו.  מתנצל.

נראה לי שאני ודיונים ארוכים בכתב לא ממש מסתדרים.

בראש הכל מסודר, כשזה עובר לכתב הכל מתחיל להתבלגן לי חח

נראה לי שהבנתי את כוונתך.

"דיבור פשוט  של שכנוע למצוות" זאת נשמעת לי סתירה פנימית. 

זה דבר פשוט לשכנע לקיום מצוות? 

כדי להשתכנע באופן אמיתי וכנה לקיום מצוות, אני מאמין שזה דורש תהליך לימודי עמוק. 

דברי חכמה ומוסר שכתובים בספר משלי לכל הידוע לי מיועדים לשני המינים. 

בכל אופן לא נראת לי האוקימתא שלך.

ככה לרוב נשים משכנעות את הבן זוג או את הילד שלהן, וגם את עצמן.

אולי אנחנו צריכים תהליך לימודי ארוך - לא נשים. אצל נשים זה עובד יופי כי הרגש והאמונה יותר חזקים והן יותר מזוככות. 

לדוגמא, נשמה בלי גוף לא צריכה תהליך לימודי כדי להשתכנע שצריך לקיים רצון ה'

אני מסכים שצריך עבודה, אבל לא כמו גברים.

לנשים זה פשוט בלתי אפשרי כי יש להן התפקיד אחר שמקשה מאד על הציווי הזה. 

אני בטוח שזה הפירוש. אבל אדרבא תבדוק ואשמח לדעת אם טעיתי...

שהם לא משתכנעים במילים פשוטות.. כנראה אני מכיר מציאות אחרת ממך, אחרת אין לי דרך להסביר את זה שזה דורש לימוד ולא רק מילים פשוטות.

אני לא בטוח לגבי כך שהרוב משתכנעים לקיום מצוות בדרך שאתה מדבר עליה..

אחרת רוב עמ"י כנראה היה מקיים מצוות, לא? (המציאות לצערנו היא לא כזאת)

ניסית פעם לשכנע בחורה לקיים מצוות? 

אני אומר לך בוודאות שזה הרבה הרבה יותר קל מגבר,

אם כי זה טוב להסביר למה זה טוב (וגם זה לא תמיד נצרך) אבל לא צריך הרבה פלפולים. 

בכל אופן, רציתי להגיד ששורה תחתונה,

שהאמונה והיראת שמים של הנשים לא מתבטאת בשיחות נפש עמוקות ופלפולים. אלא באמונה פשוטה.

מכיר הרבה נשים חכמות שלא קל לשכנע אותן בכלל.

לא יודע מאיפה נוסעת לך הודאות בנושא. זה נראה כאילו אנחנו חיים בכדור הארץ אחר ע"פ איך שאתה מתאר נשים.

'אמונה פשוטה', זה הנושא שאנחנו חלוקים בו. אני לא חושב שהפשטות הזאת זה דבר כ"כ אידיאלי. הרבה פעמים תפיסות פשוטות הם גם מאוד שיטחיות. בעד הבנה מורכבת (ההפך מפשוטה) של דברים וממילא כדאי שגם לנשים תהיה תפיסה כזאת.

לא שזה הולך כל כך בקלות  אבל יותר קל מגבר.

אגב, לפי דבריך אני מבין שניסית לשכנע עם טענות חכמות?

כי זה פחות עובד ככה... זה עובד עם רגש.

מסכים שהיא לא צריכה להשאר רק באמונה שטחית כמו ילד.

טוב שאשה תדע יותר... אבל היא לא צריכה פלפולים עמוקים כמו גבר. 

רש"י ממש לא אומר שקל הגיונית לשכנע נשים. הוא אומר שקל לפתות אותן. זה שונה לגמרי. אין מה להשוות בכלל.

זה עדיין לא שייך להגיד שקל לשכנע (א)נשים לקיים מצוות. אם זה היה קל, מה הבעיה? היינו עושים מניפולציות על כל הנשים והם היו דוסות רצח חחח אבל זה לא כך, כי זה פשוט לא נכון. יש גבול עד כמה אנשים יכולים להיות מנועים ממניפולציה.

אולי אפשר להגיד שיותר קל לעשות מניפולציות רגשיות לנשים אבל מפה ועד להגיד כתפיסה שאמונה של אישה יכולה להיות שיטחית (לא כמו של ילד) אבל פחות משל איש. לא רואה בזה שום צורך. למה יגרע חלקה?

נ.ב - רש"י לא הגדיר מה זה "דעתן קלה" הוא רק הסביר מה ההקשר של המושג ביחס לאותו נושא שהגמרא דנה בו.

לא אומר שזה קל כל כך, אלא שזה קל הרבה יותר מלשכנע גבר.   הכל יחסי.

יש יצר הרע לכן יש גם שכנוע לצד השני, אבל עדיין זה יחסית קל יותר מגבר...

דעתן קלה הכוונה קלה להשתנות.. זה הפירוש.

(אגב, רק אומר, יתכן שאנחנו לא יודעים לשכנע כמו שצריך ולכן לא עובד. 

אני ראיתי נשים שעברו מלבוש הכי חשוף ללבוש הכי צנוע והתחזקו בקלות ממש בלי הרבה שכנועים)

אבל כשאני חושב על זה, לא יודע אם זה קשור לעצם היותה מזוככת יותר.  אולי כן, לא בטוח...

אז עזוב. זה רק היה הסבר לאיך היא מביעה אמונה.

לגבי אם נגרע חלקה.. שמע, יתכן שזה טוב לה ללמוד יותר - על זה אני לא חולק.

רק אומר שבמציאות ככה זה עובד, וזה לא המדד לרוחניות של האשה.

מה שכן, אם היא לגמרי משתעממת מדברי תורה וחושבת בעיקר על קניונים זה כנראה מצריך בדיקה חח

ע"פ איזה מקור אתה קובע מה המדד? במה אישה צריכה להיות יותר רוחנית ובמה אישה יכולה להיות פחות?

זה שיש תופעה שדווקא נשים פחות מתעניינות בנושאים ברומו של עולם, זה דורש תיקון גדול באמת. זה לא מצב אידיאלי בכלל.

בטח שהמציאות הפגומה שקיימת היום לא תליט מה המדד לרוחניות אותו אנו מצפים מכל אדם.

כל עוד היא מקיימת את מה שמוטל עליה ביראה ואהבה היא בסדר גמור.  

מי אמר שהיא צריכה להתפלפל בדברי תורה? אף אחד..

יש אנשים עם עומק, בין נשים בין גברים, שכדי להגיע ליראת ה' הם צריכים להעמיק, ללמוד.

הרצי"ה היא אומר שאמונה צריכה לימוד ואמונה זאת לא מצוות עשה שהזמן גמרא. ככה הוא היה אומר.

מי שבנאדם רדוד ולא צריך להעמיק שיבוסם לו/לה. אבל לא על פיו נקבע את האידיאלים שלנו.

אמונה ללא לימוד מעמיק הביטוי שלה הוא מאוד שיטחי.

כל מי שיש לו אפשרי להעמיק בכל דבר, לאו דווקא בלימוד, אלו כוחות שהקב"ה נתן לנו ואנו צריכים לתעל אותם לטוב. מחובתנו שהיא זכותנו.

אגב, לאורך כל השרשור לא כתבתי 'לפלפל' אם אתה מתכוון לגמרא דווקא.

לימוד מעמיק יכול להיות בכל מקצוע שהוא.

הזוי שאנשים מעמיקים בקריירה תארים שלמים, דוקטורטים וכולי ובאמונה ומדעי היהדות שעל פיה אנו חיים הם בורים ועמי ארצות. הזוי.

טוב, הנחת הנחה - שנמצאת אצלך במקום מסוים כמשהו מובן מאליו - ועליה בנית צפייה, אכזבה, ושרשור יפה. 

תרשה לי להתנגד להנחה הבסיסית שלך. 

ההנחה שלך היא שלימוד תורה הוא רוחניות. שלדבר שעות על גבי שעות על ציטוטים של מקורות וניסיון להבין אותם זו רוחניות. 

אז לא. זו לא רוחניות. אין לי בעיה שתקרא לזה משהו אחר, אבל רוחניות זה לא. אם היית שואל אותי, הייתי קורא לזה "שכליות" לא רוחניות. 

אתה רוצה משהי כזו - תחפש מישהי שמפותחת שכלית בכיוון שאתה מתחבר אליו. 

רוחניות לא קשורה ללימוד תורה. אפילו לא קשר עקיף. 

רוחניות היא משהו אחר. 

רוחניות היא החיפוש הפנימי את המעבר, את מה שלא חומר, את מה שלא ממומש על ידי חומר, ולא מושג על ידי חומר. 

רוחניות זה היכולת לומר יש לי משהו חשוב אבל אי אפשר לראות אותו, לשמוע אותו, לחלוק אותו, ולפעמים גם לדבר עליו. החוויות הרוחניות יכולות לקרות ביחסים שבין האדם לבין מה שמעבר לעולם, בין אדם לעולם, בין אדם לאדם, בינו לבינה, ובינו לבין עצמו. 

אדם יכול להיות רוחני רק אחרי שהוא אומר לשכליות שלו לא להכתיב לו את התווים, והוא מסכים לנגן את המנגינה של המציאות כמו שהיא. רוחניות זו היכולת לחוות חוויות של ה"רוח" שאינן ניתנות להשמעה למישהו, לראיה למישהו, או לנגיעה. הם לא חומר. הם גם לא ידע ואינפורמציה. הם חוויה פנימית. 

אדם שסוגר את הקנקן שבו בשם השכליות שבו הוא אדם לא רוחני - כי הוא לא פתוח לחוויות רוחניות. לפעמים לאדם יש מלא ידע והידע והשכליות שבו חוסמים אותו מלחוות, הם לא נותנים לו להביט למציאות כמו שהיא. 

לכן, אתה טוען שנשים לא רוחניות בגלל ש(הנשים שראית) הן לא מראות עניין באינפורמציה וידע תורני .

אני טוען שאנשים שבאו מהישיבה עם השכליות שבהן - בשונה מנשים -הם אלו שעלולים להיות לא רוחניים. 

הדברים שלך גם דרושים בירור (מתוך דברייך יוצאים שברוחניות אין הבדל בין קטנים לגדולים)

אבל נגעת ממש ממש בנקודה.

כתבת מקסים ומאוד מדויק לטעמי 

זה משהו שרציתי ולא הצלחתי לתמלל ולדיק אותו ותודה שכתבת

אני מרגיש שאני נכנס לפגישה ויוצא אותו דבר. גם משיחות של 3+ שעות.
אולי אני מסיק מסקנות מעצמי, אבל לא דבר שקיבלתי מהבחורה. נדיר נדיר שהיא מאירה לי משהו... לא דוקא בתורה, גם בתובנות, בעבודת ה'... הסיבות האמיתיות שבשבילן אנחנו בעולם בכלל.

אני מרגיש שבדיוק אותה שיחה הייתי יכול לנהל עם בחורה חילונית. בחורה חילונית עם מידות טובות ועדינות כמובן.
(חוץ מהפרט שבחורה חילונית אולי לא היתה מקשיבה לחלק מהדברים)

מה, התפקיד שלה זה להיות 'ילדה טובה', ולפטפט עם הבעל, ולהתמסר לילדים\לפרנס וזהו?

קיוותי שאשה זה לא רק זה... אני לא רוצה רק 'שפחה לשמשו'. לא שאלו דברים לא חשובים, אבל זה ממש מבאס...

מקוה שבכ"ז בעז"ה אמצא מישהי יותר מזה... כמו שחלק טענו שקיים

ו'אויל מחריש' - התכוונתי ש'אומרים' שנשים רוחניות...

והערכתי נתונה לכל מי שהשקיע וכתב, תודה רבה!

רק חשוב לי לומר שלא משנה כמה זמן החיפוש שלך יקח זמן 

בחיים לעולם אפעם אל תתחתן עם מישהי שהיא רק "שפחה לשמשו" בעיניך. המחשבה על זה מחלחלת ומזעזעת ממש!

מאחלת לך למצוא אישה כרצונך בקרוב בע"ה

אתה פוגש בנאדם שעדיין לא בקשר איתך, אדם זר - אתה ישר תתחיל לדבר איתו לעומק?

לא עדיף לדבר על עניינים שבכל יום ויום ולקלוט מה ה'ראש' שלו? ולאט לאט שתגיע גם הקירבה לגעת בנקודות היותר אינטימיות אצלו, כמו השאיפות?

בהויה חסרת מילים

בתדרים אציליים בנפש (שלנשים יש אותם יותר בטבעי)

דרך הגוף (לא יצר אלא תדר עדין)

דרך נוכחות

דרך טבע

דרך נגינה!

דרך ריקוד ושירה

דרך תמימות ילדים

ועוד

למה משה רבנו אינו חלק מהמרכבה?

כי אברהם יצחק יעקב ודוד! הם יותר "רוחניים"

משה רבנו הוא תורני הוא נביא ענק

"הבוחר בתורה -  ובמשה עבדו"  - הבוחר בתורה מתקרב למדרגת משה עבדו

אך דוד גבוה יותר

"הבוחר בשירי זמרה - מלך יחיד חי העולמים" - הבוחר בשירי זמרה דבק בשכינה

גברים צריכים יותר תורה בשביל להגיע לשכינה. תורה של ביטול, לא של השכלה. תורה שמובילה לחווית שכינה

נשים פחות. בדורנו צריכות יותר תורה של ביטול

גם הרבי אמר שחייבות ללמוד עניינים של שש מצוות תמידיות (שזה חסידות בין השאר) כי הן מחויבות במצוות תמידיות: אמונה בה', לא יהיה, יחוד ה', אהבה, יראה, לא תתורו. 

שש מצוות תמידיות – ויקיפדיה

רוחניות היא יותר ממקום של ביטול, של מה לא , כולל פחות מילים ופחות מחשבות ויותר נוכחות ואצילות, דומה לשבת

צריך לאפשר חוויה שלה. 

אפשר להשיג חויה שלה דרך שכל דרך תורה

אך היא יותר במרווחים בין האותיות.

וודאי שאין קשר בין למדנות לאלוקות

התורה הישיבתית של ימינו היא מושפעת מההשכלה והיא לא ממש מקרבת לרוחניות לאלוקות ולנשמה, לפחות לא לחויה, אולי להבנה

נשים טובות יותר בחויה

משה הוריד תורה והוא יותר באותיות ופחות במרווחים בין האותיות. אותיות הן פחות נוכחות

רשב"י בזוהר וירא:

תָּא חֲזֵי, דְּהָא נִשְׁמָתָא דְּבַּר נָשׁ לָאו אִיהוּ (נ''א לא אית) מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַע לָהּ, אֶלָּא בְּגִין אִלֵּין שַׁיְיפִין דְּגוּפָא וְאִנּוּן דַּרְגִּין דְּעָבְדִין אוּמָנוּתָא דְּנִשְׁמָתָא 

בֹּא רְאֵה, הֲרֵי נִשְׁמַת הָאָדָם אֵין הוּא [אין] מִי שֶׁיָּכוֹל לָדַעַת אוֹתָהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי אֶבְרֵי הַגּוּף, וְהֵם הַדְּרָגוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת אֻמָּנוּת הַנְּשָׁמָה

זה מסביר למה נשים יותר קרובות לנשמה - כי הן נוכחות יותר בגוף (לעומת גברים שהיצר משגע)

[בשפה מקצועית : נשים יותר פאראסימפטיות]

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.