לפעמים, הבנאדם שהיה הכי קרוב אליך מחליף מנעול ללב.
העיניים אותן עיניים.
התנועות אותן תנועות.
החיוך אותו חיוך.
אבל אתה כבר לא יכול להיכנס פנימה.
ואתה הרי רגיל לטייל בלב שלו חופשי.
הוא מרשה לך להסתובב בין הגגות למרתפים, ואתה מכיר כל פינה מאובקת, כל צלקת, כל חלום.
ועכשיו... הדלת נעולה ואין לך יותר מפתח.
זה כבר לא משנה מה תעשה.
לא משנה מה תגיד.
לא משנה כמה תחכה בחוץ – הוא כנראה כבר לא יכניס אותך בחזרה אף פעם.
רק אז אתה יודע שבאמת איבדת אותו
(נועם חורב)
למה.