כמו שכתבתי בכותרת, נושא קצת רגיש וקשה לי להעלות אותו. אפילו עם בעלי לא דיברתי על זה.
אז אני האחות הקטנה ויש לי אחות אחת גדולה ממני בכמה שנים (יש עוד אח). מטבע הדברים, אחותי התחתנה כמה שנים לפניי ונולדו לה כמה ילדים, הכל לפני שאני בכלל התחתנתי (ואני עוד התחתנתי מאוחר, אז בכלל). בגלל שהייתי הדודה הרווקה (היחידה, מהצד של גיסי כבר כל האחים נשואים עם ילדים), הייתי מפנקת מאוד את האחיינים שלי: עושה בייביסיטר, קונה מתנות (יקרות!!!), משקיעה בהם ובאמת באמת אוהבת אותם. זה לא שהיה לי זמן פנוי, כמו שאמרתי התחתנתי מאוחר אז הייתי כבר אחרי תואר ועבדתי משרה מלאה, אבל באמת באמת אהבתי אותם ורציתי לפנק אותם. הקשר עם אחותי אז היה ממש סבבה ואפילו טוב.
לפני כמה חודשים נולדה לי תינוקת מתוקה. ואני מרגישה שאחותי קצת מקנאת... לאו דווקא בגלל התינוקת (יש לה בנות גם), למרות שהיא מדהימה כמובן, אלא בכלל בי ובחיים שלי. אני ובעלי מה שנקרא ״הסתדרנו״ (בגלל הרבה עבודה קשה, אף אחד לא נתן לנו כלום בחינם). לא שהם מסכנים, ממש לא, אבל אנחנו במקום קצת אחר, מדגישה: לא מבחינה חומרית (לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג)
.
ואני מרגישה שמאז הלידה אחותי התרחקה... זו ילדה ראשונה שלי והיא בכלל לא מתעניינת. לא קנתה לי שום מתנה ללידה!!! היא כאילו באה לעזור לי קצת לכמה ימים חודשיים אחרי הלידה אבל בפועל רק הסתובבה בקניונים בעיר שלי (היא גרה ביישוב קטן בלי קניונים), לא עזרה לי בכלל בכלום (לא החליפה חיתול אחד לילדה!!! לא קמה אליה בלילה, כלום. הכינה אולי פעם-פעמיים ארוחת צהריים קלילה ובשאר הזמן רצתה שנסיע אותה לקניונים. לא אמרתי כלום לבעלי שלא יכעס, אבל האמת שהיא יותר העיקה עליי ולא עזרה בכלל ובכנות רק חיכיתי שתלך כבר. נראה שהיא באה בשביל לעשות שופינג ולא כדי לעזור לי אחרי הלידה.
מאז הלידה, היא לא מתעניינת בכלום, לא מציעה עזרה, נראה שהבת שלי בכלל לא מעניינת אותה. מילא הבת שלי, אבל היא גם לא מתעניינת בי.
מעבר לכך, בגלל שאני מרגישה שהיא מקנאת, אני לא מרגישה בנוח לספר לה על הקטנה בכלל (והיא כאמור לא שואלת). אני בגללה לא שולחת תמונות של הקטנה בוואטסאפ המשפחתי אלא רק ישירות להורים. כי מרגישה שהיא מקנאת ולא בא לי על זה. לדעתי אם היום היא תראה את הבת שלי ברחוב עכשיו לא תזהה אותה בכלל. אז אני כבר לא מספרת דברים על החיים שלנו ומצניעה מאוד כל מיני דברים כי לא רוצה להוציא לה עיניים ולא באה לי בטוב הקנאה הזו והעין הרעה (במודע או לא).
אז קודם כל, זה מבאס ממש. באופן כללי אני מרגישה שהאחיות הקטנות ״נדפקות״ כי הן מפנקות את האחיינים ואז להם נולדים ילדים ואף אחד כבר לא מתרגש ולא מתעניין. מבינה שאין לה זמן לבוא לעשות בייביסיטר כמו שאני עשיתי לה, אבל לא לקנות מתנות בכלל? אני קניתי בלי סוף לילדים שלה!!! ולא, אין לה שום בעיה כלכלית. לא להתעניין בכלל, לא לשאול מה נשמע? עם הילדה ובכלל, מה קורה איתנו?
זה כאילו שעכשיו שגם לי יש ילדה ואני לא סתם רווקה או נשואה טריה בלי ילדים - אז כאילו זה שם אותי במקום שהיא יכולה להשוות בינינו וזה לא בא לה כל כך בטוב.
אני לא יודעת מה אני שואלת כאן, כנראה סתם פורקת. סתם, קשה לי עם זה ומבאס נורא.
אז אני האחות הקטנה ויש לי אחות אחת גדולה ממני בכמה שנים (יש עוד אח). מטבע הדברים, אחותי התחתנה כמה שנים לפניי ונולדו לה כמה ילדים, הכל לפני שאני בכלל התחתנתי (ואני עוד התחתנתי מאוחר, אז בכלל). בגלל שהייתי הדודה הרווקה (היחידה, מהצד של גיסי כבר כל האחים נשואים עם ילדים), הייתי מפנקת מאוד את האחיינים שלי: עושה בייביסיטר, קונה מתנות (יקרות!!!), משקיעה בהם ובאמת באמת אוהבת אותם. זה לא שהיה לי זמן פנוי, כמו שאמרתי התחתנתי מאוחר אז הייתי כבר אחרי תואר ועבדתי משרה מלאה, אבל באמת באמת אהבתי אותם ורציתי לפנק אותם. הקשר עם אחותי אז היה ממש סבבה ואפילו טוב.
לפני כמה חודשים נולדה לי תינוקת מתוקה. ואני מרגישה שאחותי קצת מקנאת... לאו דווקא בגלל התינוקת (יש לה בנות גם), למרות שהיא מדהימה כמובן, אלא בכלל בי ובחיים שלי. אני ובעלי מה שנקרא ״הסתדרנו״ (בגלל הרבה עבודה קשה, אף אחד לא נתן לנו כלום בחינם). לא שהם מסכנים, ממש לא, אבל אנחנו במקום קצת אחר, מדגישה: לא מבחינה חומרית (לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג)
.
ואני מרגישה שמאז הלידה אחותי התרחקה... זו ילדה ראשונה שלי והיא בכלל לא מתעניינת. לא קנתה לי שום מתנה ללידה!!! היא כאילו באה לעזור לי קצת לכמה ימים חודשיים אחרי הלידה אבל בפועל רק הסתובבה בקניונים בעיר שלי (היא גרה ביישוב קטן בלי קניונים), לא עזרה לי בכלל בכלום (לא החליפה חיתול אחד לילדה!!! לא קמה אליה בלילה, כלום. הכינה אולי פעם-פעמיים ארוחת צהריים קלילה ובשאר הזמן רצתה שנסיע אותה לקניונים. לא אמרתי כלום לבעלי שלא יכעס, אבל האמת שהיא יותר העיקה עליי ולא עזרה בכלל ובכנות רק חיכיתי שתלך כבר. נראה שהיא באה בשביל לעשות שופינג ולא כדי לעזור לי אחרי הלידה.
מאז הלידה, היא לא מתעניינת בכלום, לא מציעה עזרה, נראה שהבת שלי בכלל לא מעניינת אותה. מילא הבת שלי, אבל היא גם לא מתעניינת בי.
מעבר לכך, בגלל שאני מרגישה שהיא מקנאת, אני לא מרגישה בנוח לספר לה על הקטנה בכלל (והיא כאמור לא שואלת). אני בגללה לא שולחת תמונות של הקטנה בוואטסאפ המשפחתי אלא רק ישירות להורים. כי מרגישה שהיא מקנאת ולא בא לי על זה. לדעתי אם היום היא תראה את הבת שלי ברחוב עכשיו לא תזהה אותה בכלל. אז אני כבר לא מספרת דברים על החיים שלנו ומצניעה מאוד כל מיני דברים כי לא רוצה להוציא לה עיניים ולא באה לי בטוב הקנאה הזו והעין הרעה (במודע או לא).
אז קודם כל, זה מבאס ממש. באופן כללי אני מרגישה שהאחיות הקטנות ״נדפקות״ כי הן מפנקות את האחיינים ואז להם נולדים ילדים ואף אחד כבר לא מתרגש ולא מתעניין. מבינה שאין לה זמן לבוא לעשות בייביסיטר כמו שאני עשיתי לה, אבל לא לקנות מתנות בכלל? אני קניתי בלי סוף לילדים שלה!!! ולא, אין לה שום בעיה כלכלית. לא להתעניין בכלל, לא לשאול מה נשמע? עם הילדה ובכלל, מה קורה איתנו?
זה כאילו שעכשיו שגם לי יש ילדה ואני לא סתם רווקה או נשואה טריה בלי ילדים - אז כאילו זה שם אותי במקום שהיא יכולה להשוות בינינו וזה לא בא לה כל כך בטוב.
אני לא יודעת מה אני שואלת כאן, כנראה סתם פורקת. סתם, קשה לי עם זה ומבאס נורא.
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות