בשנתיים פלוס האחרונות עם כל המלחמות

שהיה חסר כלשהו במזון

ציוד להתעסקות בבית יש לי במלאי מאז תובנות הקורונה 

ואיך חמותי אמרה לי? אם יש בבית קמח וסוכר להכין לחם אז הכל בסדר

הכנתי יצירות,

אוכל קליל שאפשר לאכול בממד אם נתקעים בדיוק בזמן ארוחה של הילדים,

שקיות לארוז חיתולים מלוכלכים וקצת שקיות ספייר בשביל פח,

חיתולים ומגבונים יש מספיק אז רק הכנסתי לממד, וכנל גם סיר למי שגמול אבל קטן ולא יתאפק

זה לא שלא יהיה אפשר לצאת אבל זה דברים שתמיד מועיל שיש, ואני לא רוצה להיות בלעדיהם בדיוק ברגע שצריך, אז רק מוודאת שלא חסר כלום

אני תוהה אם כדאי להכין את הילדים, שאולי יהיו אזעקות.

הם ישנים כולם בממ"ד, אז אם יש משהו באמצע הלילה, לא בטוח שבכלל יתעוררו.

במלחמה הקודמת דברים די התנהלו כסדרם (וגם הייתי צריכה להמשיך לעבוד 🤨)

מאמינה שפעם שניה יהיו עוד יותר מוכנים.

אצלי הילדים ישנים בממד אז לא דואגת גם לזה

איפה ראיתם פרסומים בכלל?

אני פותחת אתרי חדשות ולא ראיתי כלום.. או שאני עובדת יותר מדי😅

בגלל ההפגנות

ההרוגים

האיומים של טראמפ

ראיתי בטיקטוק

שמעתי אנשים בעבודה

הולכת לתקוף באיראן ביממה הקרובה

הם מצידם איימו שאם ארה"ב תתקוף ישראל תשלם מחיר....

חוץ מזה, המטוס של רה"מ המריא, וב"עם כלביא" ככה התחילה התקיפה... (אם הבנתי נכון)

מה אני אגיד.. הסבב הקודם היה לי סיוט, אבל אני רואה שלא בטוח שזה יזלוג לכאן

בכל אופן לא מטרידה את עצמי מעבר למה שכבר יש. מה שיגיע יגיע ונסתדר עם זה בעז"ה 

במלחמה הקודמת עם איראן היינו יחסית המקום הכי מוגן.

כן עשיתי כביסות כדי שלא נתקע ללא בגדים.

ומטעינה טלפון לפני הלילה.

והאמת שזה רק מלחיץ אותי יותר

אני לא נושמת רק מהמחשבה על הרעש של האזעקה אני לא יכולה להכיל אותה 

אני פשוט מדחיקה

לא מסוגלת לחשוב על הסיוט הזה שוב

והפעם אני גם בהריון

במתקפה הקודמת חוויתי התקף חרדה בפעם הראשונה בחיים

מלחיץ אותי לעבור כזה דבר בהריון

אולי לתקבל נשימות ותנועתיות כמו בצירים או משהו כזה..

או להכין פלייליסט

להכין קשימה של דברים שעושים כשנכנזים לממד.

למשל אפשר להכין דפים עבודה מהסוג של מבוכים, צביעה לפי צבעים, השלמת ציור לפי קו סימטריה ודברים בסגנון.

אפשר גם לעשות רשימת משימות בסגנון של:

לחםש שני דברים כחולים מסביבי,

לחפש משהו שמתחיל באות ת'

אומרים שזב טוב לאיפוס.

אני חושבת שדווקא הפעם שאפשר קצת להתכונן זה עוזר ובע"ה שלא נצטרך ❤️

ולא מקלט קרוב

מה שעשינו היה להישאר במיטה מחובקים עם הילדה ולהגיד תהילים

וכל בום להתכווץ

היא ב"ה הייתה קטנה ולא ממש הזיז לה

אני הייתי בחרדות

יש לי תאוריה שבגלל החרדות האלה קיבלתי מחזור ראשון מהלידה

כי בערך שבועיים אחרי התקיפה קיבלתי פעם ראשונה עם ההנקה

דמיון מודרך או מוזיקה טובה לשעות היום לפחות, למסך את הרעש.

אולי תעשו עיסויים אחד לשני.

חיבוקים זה מצוין, כדאי להוסיף גם עשיה כלשהי, תזוזה של הגוף, אפילו נשימות.

לא להישאר במצב סטטי.

אני לא מומחית גדולה להתמודדות עם חרדות, אבל זה מה שזכור לי כשקראתי על הנושא.

צודקת

ולא מרגישה בו בטוחה במיוחד כשזה באיראן

משתדלת להתחזק באמונה

אבל הרעש הרע של האזעקה הריצה לממד

הבהלה הזאת

אין לי אויר אמאלההה  😖😖😖

וגם לא מקלט קרוב

הקרוב אלינו הוא במרחק 5 דקות הליכה.

פשוט לא חושבת על זה. לא נערכתי.

יורדות למקלטים של הרחוב, גם באמצע הלילה

אבל זה היה אפשרי בגלל ההתראה של עשר דקות לפני

היה נראה שאנשים כבר ערוכים

ילדים קטנטנים סחבו את השמיכות שלהם ורצו

אני הייתי צופה ובוכה מזה

פעם לא היה ולא הספקנו למקלט

ואז באמת הייתה נפילה לא רחוק מאיתנו עם הרוגים ל"ע

אין לי מושגגגג איך אני יורדת עם שני הילדים שלי למקלט קפוא לחלוטין 3 קומות מתחתינו באמצע הלילה
לא סביר בעליל
בטח כשצריך גם ללכת ברחוב

איףףף

ואני רואה גם יתרונות במקלט משותף.

אם כי זה תלוי בחברה שמגיעים.

אם הם היסטריים או רגועים שיעבירו את הזמן.

וכמו שכתבה @פרח חדש יש גם את ההתראה המקדימה.

לק"י

זה היה לפני הלידה, אז 2 הגדולים ירדו לבד, ואת 2 הקטנים הרמנו.

אבל עם התראה לפני, היינו מעירים אותם, נועלים נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שתהיה אזעקה.

שיש לי "להתארגן"

אם תהיה אזעקה ניקח את עצמנו עם השמיכות מהמיטות ונרוץ למקלט השכונתי בקור.. אין יותר מידי מה להתכונן לצערי..

אם היה ממד הייתי אולי מציידת אותו

אבל אין

אז פשוט תפילות שלא יהיה כלום, והבנה שאם יהיה פשוט נרוץ ככה.

אלא שכונתי ציבורי

וביומיום משמש לשימוש ציבורי אחר

אז זה לא רלוונטי..

באמת בעם כלביא כשהמקלט היה רק מקלט השארנו ציוד(כולל מזרון שהיה הצלה)

אבל עכשיו זה לא מתאים 

ובעלי במילואים

אני בפחדים מטורפים..

ואין מצב להגיע לאף מרחב מוגן

אז משתדלת לזכור שאני בידיים של הקב''ה🙏❤️

האמת שאם בעלי יהיה פה

אז הכל בסדר מצידי

לבד מרגישה באמת חסרת הגנה מהפן הנפשי

וגם האחריות על גולם עלי.. וגם להרגיע אותם ואת הפחדים של כולם ולהעסיק ולהיות החזקה כשלי אין כתף להשען עליה בעצמי

גם אז היה במילואים..

חשבתי שלפחות בפעם הבאה אהיה רגועה שהוא בבית

אז חשבתי...

תדפיסי דפי צביעה או דפי עבודה.

אפשר לעשות יצירות מקרטונים וסלוטייפים.

ואין לנו ממד, רק מקלט רחובי

מאמינה שנלך להורים שלי 

כשיש לך לדאוג למישהו.

כאילו עם עוד ילד זה עוד דאגה שאין לה התחלה ואין לה סוף

דחןף להתחזק באמונה דחוף

טיטולים, מגבונים, משטח החתלה, שמיכה, בגדים להחלפה, צעצועים, מוצץ, סינר הנקה

מה עוד?

עדיף להכין, מה תפסידי?

חיתול בד, אם הוא פולט

אולי להוסיף גם מים בשבילכם, טישו, ומשהו קטן לאכול?

אם יהיה אזעקה בזמן גשמים הזויים?

המקלט הוא תת קרקעי ברחוב, ויש באזור שלי הצפות, נשמע חי מסוכן

יש לי שישיות מים ושימורים.

אני גם לא חושבת שזה יהיה כמו פעם קודמת אם בכלל.

ומה גם שהחרדות שלי בכלל על דברים אחרים אז השבתה של מוסדות הלימוד רק מרגיעה אותי.

דפוק ככל שזה ישמע.

אה ובשנה וחצי האחרונות אנחנוגרים בדירה עם ממד.

זה משמעותית מרגיע יותר.

שמתי מים קרקרים חטיפים

ומטען

יש שם כבר תאורת חירום

תיכףתבעלי יסגור את החלון

מגובנים שוקולד פנס ומטען. נראה לי זהו

בפועל עוד לא עשיתי

ההבדל היחיד הוא שהפעם יש גם תינוק להעביר איתנו מהחדר לממד (שתכלס זה כבר קרה באזעקות של החות'ים).

גם עם כל האיומים של איראן שיתקפו אותנו, אני לא יודעת כמה יש להן יכולות עכשיו. כמה הם הספיקו לחדש מלאי מהמלחמה הקודמת, כמה הם יצליחו תוך כדי שהם מנסים לדכא מחאה גם לירות כמויות טילים וכו'.

אני רק מתפללת שבסופו של דבר המחאות האלה, אולי עם עזרה של ארה"ב באמת יובילו לנפילה של המשטר שם ואז משם נראה לי באמת נשאר רק בית מקדש וזהו (שזה נגיד- הרבה יותר מלחיץ אותי. מציאות של בימ"ק שאשכרה צריך לשים לב במה נגעתי, איפה הייתי בשביל דיני טומאה וטהרה, להקריב קורבנות על חטאים וכו', להיות במדרגה רוחנית כזו.. יותר מלחיץ אותי מאשר טילים מאיראן)

אחרי הכל יש לטהר כל כך הרבה דברים

שלא ברור איך יטהרו (נגיד רכבים)

יהיו המון סוגיות לטפל בהן

ולאט לאט נלמד הכל...

מה שבטוח שזה יהיה שווה 😊

לק"י

אני ישנה עם דק, כי ככה נעים לי. וגם אחת מהבנות שלי.

ואם תהיה אזעקה, לא נוכל להתחיל להתלבש.

נראה לי שאכין קפוצונים במקום זמין.

גם קפוצ'ון וגם מכנסיים חמות או טייץ

לק"י

אבל יש לי מכנסי פיגמה דקים, שאני בספק אם יעלו עלי😂

מתלבטת אם לישון איתם. כי לפעמים פתאום באמצע הלילה נהיה לי חם....

לק"י

אין מצב שאני יורדת להניח שם דברים. אני מפחדת...

ותודה!

יאללה. יהיה טוב!

ושבבוקר נתעורר אחרי לילה שקט במיטות שלנו🙏🏽

ואף פעם לא הכנתי. בדכ גם הייתי עם בעל מגוייס ולבד.

עם טיטולים ובגדים להחלפה לילדים. קרקרים ומים. ושמיכות.

7 קומות למטה עם 3 קטנטנים..

בע"ה שלא נצטרך!

על מלחמה

דבר ראשון אני מקפידה על שינה מרובה

שמא יגיעו ימים שיפריעו לי לישון

שיהיה לי מלאי

חבל לבזבז אנרגיה על שמועות

אנחנו חיים במדינת ישראל

זה כנראה יקרה שוב ושוב ושוב

אבל חד משמעית מסכימה עם זה שלא צריך לבזבז אנרגיות על שמועות.

אני אתמול לגמרי נכנסתי למיטה בשלווה (ואז לא הצלחתי להרדם עד אחת וחצי בערך, אבל בלי קשר לאיראן)

דווקא לא הפריע לי לישון

תיארתי לעצמי שכלום לא יקרה הלילה

אבל כן מתישהו בימים הקרובים

הקור.. איך מוציאים את הילדים מהשמיכות בקור!!! 

אני ממש חוששת 

אפשר לעטוף אותם עם שמיכות או לקחת ביד ולהתכסות כשמגיעים למקלט.

אז צריך לצאת החוצה כדי להגיע אליו.

והטמפרטורות פה בלילה מתחת 10 מעלות...

לא יודעת איך נלך לשם עם 5 ילדים באמצע הלילה.

(במבצע עם כלביא הייתי עם הקטן שלי האשפוז כמעט כל המלחמה, ובעלי היה אצל ההורים שלו עם הילדים, ולהם יש ממ"ד.. היה לנו רק את הלילה האחרון של המלחמה לצאת איתם למקלט. אז בכלל אנחנו לא מתורגלים...)

בעז"ה יהיה בסדר, נתפלל גם על זה...

יש מקלטים בסביבה אבל הם לא ציבוריים ולא תמיד פתוחים,

אבל כמה שאני חשופה לחדשות אני לא באמת חושבת שמשהו יקרה.

יכול להיות שזה סתם בקטע של אשליה עצמית וכי אין לי כח לחשוב על זה

וגם אם חלילה משהו יתפתח- אני חושבת שהציוד שיש בבית מספיק.

שיש לכולם ממדים- בגרך כלל פתוח, רק צריך לבקש מהשכנים שם את הקוד כניסה לבנין.

יש לידנו גם בית כנסת עם אולם שמחות ושם יש מקלט אבל הם נועלים בלילה ולא הסכימו לפתוח לנו.

איזה מצב מתסכל🤦‍♀️

מקלט של מקום ציבורי כמו בית ספר מתנ"ס בית כנסת פארק

חייב להיות פתוח לכולם בזמן אזעקה

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

זה כבר תקופה ככה...

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?

ואלופה וחרוצה♥️

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון

עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.

(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

איזה מביךךךךךךךךךךך

איך נרגעים מכאלה בושות??

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)

הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)

ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)

זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.

ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...

ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...

או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.

מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).

ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...

באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).

🙊

גיל ההתבגרות על פול ווליום....

הרגליים מתקפלות, נראה שלא נוח לו

רוצה לקנות אם כבר משהו שיתרום להתפתחות כי יש לו עיכוב וגם משהו שיעניין אותו

קורקינט תלת אופן עוד לא מסתדר עם זה

זה לא נראה לו קטן... גם עם מקל מאחורה, אני שולפת את המקל כי הוא מפדל...

אבל תלת אופן לא כזה שנראה כמו עגלה, אלא כזה שנראה כמו תלת אופן בפני עצמו

יש בימבות שמתאימות לגיל יותר גדול, כמו בימבה אופנוע.

אפשר תלת אופן, אבל לא כזה שהוא כמו טיולון ומיועד לקטנים יותר.

אפשר אופני איזון.

אבל בימבה כיף זה ממש אחלה

מסוג כזה שאפשר להגביה ולהנמיך את המושב

ככה שזה אמור להתאים לשנים קדימה.

הבן שלי מאוד אוהב ב''ה 

עוד קשה להם, לא מגיעים לרצפה

אופני איזון עובד מעולה

בגיל 3 וחצי, 4 כבר אפשר אופניים רגילות להתחיל עם גלגלי עזר ואחכ להוריד

כמובן תלוי במידות של הילד

כי ללכת ברחוב עם תלת אופן זה מסורבל

טוב לחצר של בית

לא מניסיון אישי

ואפשר לשקול גם בימבה כיף

מתאימה עד גיל 8 לדעתי אבל קצת מסוכנת אם יש ירידות...

ומכל הבחינות

לא יקר

קל משקל (יש אצלינו מלא מדרגות והילדים לוקחים את זה בידיים)

היה תקופה שהבן שלי היה נוסע על זה לגן והיה משולם עד שהחצר הפכה לחניון אופניים והגננת בקשה לעצור את הענין 

מותר בשבת גם למי שלא נוסע באופניים בשבת

ואחר כך המעבר לאופניים הוא ישר בלי גלגלי עזר

יש לו עיכוב במוטורי של 8-9 חודשים , יתאים לו?

אני רואה שכולם המליצו על זה 

אופניים זה כבד ולוקח זמן לקלוט את עניין השימוש בפדלים, לקטנים בגיל שלוש עלול להיות קשה גם בלי עיכוב התפתחותי. 

כל הדגמים נראים של קטנים וגם יקרים ממש

הבן שלי כבר אחרי חלאקה ונראה יחסית בגילו סתם פאדיחה להסתובב איתו עם משהו של תינוקות

אני אנסה להעלות תמונה של תלת אופן שאולי יותר מתאים.

https://share.google/8tczLoueb8ierpoCl

מאשר לנסוע באופני איזון

ואם הוא לא מפדל בתלת אופן ורק את דוחפת, אז זה גם ככה לא מקדם אותו.

אז אני הייתי קונה אופני איזון, נראה לי מתאים מסביבות גיל שנתיים וחצי בהתפתחות תקינה.

פשוט בצורה של אופניים ודורש קצת יותר שיווי משקל

אבל זה ממש קל לנסיעה, אני מכירה גם ילדים בני שנתיים שנוסעים על זה, עיקר ההבדל הוא בגודל ובגובה

או אופני איזון

או לקטן בימבה אופנוע

לא יודעת מה המטרה של הפיזותרפיה אצלכם, אבל אשתף שאצל אחת מבנותיי היא היתה מאוד לא יציבה (נופלת הרבה גם מישיבה כל כיסא) וגם מאוד איטית בתנועה. הליכה לגן היתה לוקחת איתה הרבה זמן... מאז שהתחילה לנסוע באופני איזון (די מהר קולטים את הטכניקה, אם הילד מתאים בגודל לאופניים) היא נהיתה הרבה יותר יציבה. הרבה יותר מהירה. וזה שיפר לה מאוד את ההתנהלות. בגיל 4 היא כבר רכבה על אופניים ללא גלגלי עזר. 

לגבי אופניים רגילות- ממש לא ממליצה בגיל הזה. אופניים עם גלגלי עזר הן כבדות, מסורבלות לנסיעה ודורשות מאמץ פיזי לא מבוטל. אחרי תקופה שירד רוכש את המימנות של שיווי משקל עם האופני איזון, אימון קצרצר באופניים בלי גלגלי עזר (או מקסימום חודש של פידול וגלגלי עזר), והוא נוסע על אופניים רגילות בכיף. 

אם הפיזיותרפיסטית שמכירה את הילד והיא אשת מקצוע שמבינה בהתפתחות המליצה אז עדיף להקשיב להמלצה שלה מאשר להתייעץ עם נשים שלא מכירות ומייעצות על סמך הניסיון שלהן שהוא לפי הילדים שלהן וההתפתחות שלהם.

אופני איזון זה יותר לשיווי משקל

אופניים עם גלגלי עזר  זה יותר לכח שרירי הרגליים

בתלת אופן יהיו המון יתרונות גם ללמוד לכוון את ההגה, גם הפעילות השרירית, גם כללי בטיחות שלומדים לעצור ולחכות להורה, ואפשר לפעמים לסחוב משהו קטן בסלסלה או מאחורה אם יש אפשרות ולהיות אחראי על זה לא לשכוח ושלא ייפול....

אני רואה שבגן 4 ואפילו 5 יש בחצר תלת אופן והילדים נהנים.

וכשיצא לי לפגוש ילדים כאלו ברחוב זה היה מגניב ונוח להורים.

כשילמד לשלוט בזה תפרקו את הידית של ההורים ויהיה עצמאי ובוגר וקוּלי לגמרי

דורש הבנה ומאמץ פיזי

עדיף בהרבה אופנוע כזה או אופני איזון

אז כנראה שהוא צריך חיזוק שרירי אפילו אם זה יותר קשה מאופני איזון

ותלת אופן יותר קל לפדלל מאופנים עם גלגלי עזר

אם לכיף או לעבודה

להיסחב עם תלת אופן לגן שעשועים לא בהכרח יעבוד

נלך פיזית לחנות ונראה, חשבתי להזמין אונליין

תודה נתתן לי כיווני חשיבה

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.

מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.

אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים. 

זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.

ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.

שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.

מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי

מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.

זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה

האחיות שלה נגעלות מזה ממש 

אולי תנסי לתת לה לישון בכתונת לילה?

ואם את חוששת מקור - אז לחמם את החדר ולתת לה שמיכה עבה.

זה קורה בגיל הזה?

לא יודעת

תודה

אבל לא טוב לה. טלי מנהלת לטליה את החיים.

היא מנסה להרגיע ילדה שכבר איננה ובגלל זה היא פוגעת בילדים שלה .

אמא לא אמורה לפשר מריבות באמצע נסיעה . יש אבא בבית. מותר לאמא לצאת מהבית בלי שיתקשרו אליה לבכות בטלפון.

הבנתי שטלי היא טליה. אבל היא לא. 

הסיפור בא להגיד שבתוך כל אחד יש ילד קטן שמנהל לו את החיים, 

והעניין הוא לא לברוח ולהתעלם מהילד הזה, אלא להכיר בו ולתת לו יד, 

ואז גם החיים עצמם יתנהלו אחרת.

בסוף ממש שטפה אותי צמרמורת.

בי זה נגע לא רק בהקשר לילדות, אלא בכללי, לקבל את עצמי עם כל המכלול וכל החלקים...

השארת אותי בלי מילים.

כתבת באומנות ממש!

איזה סיפור מדהים כתבת!

כ"כ חזק, מרגש, נוגע, עוצמתי ועמוק.

כישרון מדהים

ומסר כ"כ חשוב

תודה רבה על זה ❤

ממש שימחת!

את מוכשרת כ"כ 🏆

ממש מחמם את הלב!

והיא אמרה להיזכר בתמונה שלי מהעבר

וממש לשוחח איתה

ובסדנא

פתאום יצא לי שהילדה הקטנה בדמיון אמרה לי

שאני לא צריכה להמשיך לשמור עליה ולפחד עליה

זה היה לי גילוי

אחד הגילויים העצומים בחיי.

כי על הזמן

אתה מתהלך עם חוסר אהבה מהעבר

חוסר מעורכות

ועוד הרבה משקעים וגבנות

והילדה שאמרה לי ככה

פשוט פתחה לי צוהר

להתקדמות 

ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה

הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.

אבל

אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.

תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת

ככה ידוע לי שעושים.

לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט

ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין? 

אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו

אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת

אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...

לק"י

ובתוך הבית קצת קריר אפילו.

אז הורדתי לבן ה-3.5 חודשים את הגטקס, והוא עם בגד גוף דק ואוברול פוטר מעל.

אם נראה שחם לו, אז שכבה אחת דקה וארוכה או בגד גוף ואוברול מעל.

אפשר להדליק מזגן, רק לשים את התינוק לא מתחתיו, ולכסות בשמיכה אם צריך.

אבל עדיין לא ממש חם.

לא הדלקנו מזגן בבית, ואנחנו גרים במקום יחסית חם.

בן השנתיים לובש בגד גוף, חולצה ומכנסיים ארוך ודק.

כל יום מזג האוויר משתנה, ויש גם הבדלים בין היום ללילה.

כרגע צריך בגדים ארוכים ודקים, וגם עדיין בגדים עבים יותר.

ומעל חליפת פליז... ביום לא מדליקה מזגן, לקראת ערב עד לפנות בוקר מדליקה עם שעון שבת....

שמה שמיכה רק אם אני מרדימה עלי או במיטה וככה בכללי לא שמה..

רק מראה את ההבדלים במזג האוויר בין מקומות שונים.

אז אוטמטית חשבתי על קור

בימים שחם בחוץ הבית יחסית קריר.. אז אין מה להדליק מזגן על קור... ובלילה ממש קר.