לא מצליחה להתגבר על בגידה וירטואליתיוליה124
אשתדל לעשות את זה קצר.. אנחנו נשואים 4 שנים+1
ושבבוע שעבר גיליתי שבעלי בוגד בי,
בגידה וירטואלית עם נשים שהיה משוחח איתם כבר שלוש שנים בערך. הוא נשבע שלא היה כלום פיזי ולזה אני מוכנה להאמין.
לא הייתי מוכנה לזה בכלל, בחיים שלי לא חשבתי שהוא יעשה לי דבר כזה. בתקופה האחרונה באמת התחיל להזניח את הקשר שלנו והתחיל "לזרוק" על העזרה בבית, והיו לנו תקופות טובות ופחות טובות אבל בחיים לא דמיינתי שאגלה שהוא בוגד בי
הוא טוען שהבגידות האלה נעשו מכיוון שהוא מכור לסרטים אירוטיים ואחכ מדבר עם נשים מאתרי הכרויות.
הוא התחנן שלא אעזוב אותו ונשבע שאוהב אותי ושאעזור לו לצאת מזה כי הוא סובל כבר המון זמן והיצר הרע חזק ממנו.
בגלל שראיתי את הכאב שלו ובגלל שאני אוהבת אותו הסכמתי לנסות והיינו בייעוץ זוגי אצל רב, דיברנו על הכל והבטחנו להתחיל תהליך יחד כדי לעזור לו לצאת מזה וכדי שנתאושש יחד.
הבעיה היא שמאז שגיליתי על הבגידה אני כועסת כל כך ומצפה ממנו לעשות הכל כדי שאסלח לו, כדי שהמצב ישתפר.
אני כאילו רוצה שהוא ממש יעזור בבית ושנדבר על זה כל הזמן ושייתן לי פי מליון תשומת לב ממה שנתן לי בעבר.
היו כמה ימים טובים מאז השיחה אצל הרב אבל אתמול הוא הגיע מאוחר הבייתה ולא אמר איפה הוא וגם כשהגיע דיבר איתי בקטנה ורצה ללכת לשיעור תורה ואז אני נשברתי בטירוף וציפיתי ממנו לבוא ולנסות לדובב אותי והוא פשוט ראה שאני לא רוצה לדבר אז הלך לישון ואז עוד יותר נפגעתי ורבנו שוב. הוא כעס עליי מאוד וטען שגם לו קשה בטירוף ושהוא מרגיש שתיכף יתמוטט אם אני לא אהיה חזקה. וכשאני שואלת אותו למה הוא לא בא ואומר לי שקשה לו ושגם עליו עבר יום רע הוא טוען שהוא לא בן אדם פתוח ולא מסוגל כל הזמן לומר לי שהוא אוהב וכל הזמן לפתוח את הלב ולספר מה עובר עליו ושזה לא ישתנה כי זה האופי שלו. הוא מבטיח שיעשה הכל כדי שאסלח לו אבל יש דברים שהם לא חלק מהאופי שלו ולכן לא יעשה אותם.
הוא נמצא בתקופה מאוד לחוצה כי גם לומד וגם עובד וגם עכשיו המשבר הזה שחווינו. אבל זה מרגיז אותי שאחרי שהוא בגד הוא לא מבין שהוא אמור לעשות כל דבר אפשרי כדי שאסלח לו. אני מגזימה מידי? אני כל כך מבולבלת ובוכה כל הזמן ואין לי כוחות להתמודד יותר
אשמח שמי שחוותה את זה תצליח לחזק אותי כי אני באמת כבר כבויה לגמרי
למה את צריכה להיות החזקהים...

הוא מסכן ולחוץ ורע לו וקשה לו וכו וכו וכו

מה איתך

מגיע לךדי שרוט
מגיע לך שהוא יעשה הכל בשבילך ובשביל לתקן ובשביל שירצה אותך. מגיע לך את כל היחס האוהב והעזרה ממנו. באמת מגיע לך. מגיע לך לחוות ולהרגיש שאיכפת לו ממך.

אבל מצד שני, לדעתי את צריכה לשים לב שאת לא גוררת את עצמך למקום שבו את משתמשת במה שהוא עשה בשביל "להשיג" עזרה בבית או בשביל להרגיש נאהבת. כלומר, אל תשתמשי במה שהוא עשה כתירוץ בשביל שיעזור ויאהב ויעריך אותך רק כדי לרצות אותך.
לדעתי הכי טוב שהוא יאהב אותך ויעריך אותך כמו שאת בלי "עזרה" שלך מבחוץ על ידי התזכורת הזאת. הרי הוא התנצל והתחנן.

ושוב, באמת מגיע לך את כל הטוב ממנו. רק שלא תגיעי למצב שאת כל הזמן תזכירי לו את זה וזה יכול לפתח בסוף אנטי משני הכיוונים. גם ממך כי בסוף זה ימאס לך כל הזמן להזכיר לו את הנפילה, וגם ממנו כי בסוף ימאס לו שאת לא נותנת לו לאהוב אותך בגלל מי שאת.
בכל מקרה זה צריך לבא ממנויהודה224
ולא שתסחטי אותו בגלל מה שעשה... זה ימאס לו באיזה שהוא שלב... כך לדעתי
אבל ברור שהוא צריך לעשות הכל אבל הכל בשביל לחזק ולתקן שוב את הקשר
אם הוא עובד ולומד מתי יש לו זמן לבגידות וירטואליות?גננת מתחילה
ואם יש לו עודף זמן אז למה שלא יעזור?
תגידי לו שהעזרה הכי טובה שיעזור לך כדי לעזור לעצמו להפיק את השעמום ואז לא יהיה לו זמן לעשות עבירות.
הטענה שהוא לחוץ ממצבו אינה טענה אלא התחמקות והתנערות מאחריות אישית, ואצלך המצב לא פחות לחוץ והבכי שעולה רק מוכיח שאצלך לא פחות כואב ולחוץ ממנו. אז אולי כדאי שגם הוא יאכיל את מצבך באותה מידה שאת משתדלת להאכיל את מצבו.
בכל מצב צריכה ליהיות הדדיות וגילוי רצון ואכפתיות אחד מהשני ולא רק בדיבורים.
תמשיכו יעוץ הזוגימוש השור...
אם הרב הוא גם מטפל זוגי מצויין(אם הוא רק אדם חכם עם יכולת הקשבה מדהימה זה לא מספיק צריך להיות אישיות וידע טיפוליים). תמשיכו ללכת אליו ולהעלות את הקשיים , תמצאו את דרך הזהב ביניכם גם בעת הזו.
אל תצפי שבגלל שבעלך במקום שהוא חייב לל כי תפסת אותו
עכשיו הוא יהיה מסוגל לשנות את כול האופי שלו ויוכל להתגייס לעזרה בבית.
חשוב שתעשו ביניכם תיאום ציפיות לגבי העזרה בבית מטלות ומשימות קבועות לכול אחד, פגישה קבועה זוגית ביניכם שבה מדברים עליכם לא דרך הילדים הכלים ושטיפת הריצפה.

את צודקת. עברת סוג של טראומה. שבירת אמון.כלה נאה
זה לא דבר פשוט.
לא עוברים ככה לסדר היום.
חייב טיפול זוגי. אצל יועץ שמבין.
והייתי אפילו אומרת שאם זו התמכרות אז הוא צריך לעבור סוג של גמילה. שלוש שנים זה דיי הרבה זמן להבין שזה לא בסדר. ולהפסיק לבד זה מאוד קשה.
לכן הוא עצבני. אולי זה חסר לו.
ובטח את גם בלחץ שמא הוא שוב מתכתב. ומי אמר שהפסיק?.. את צריכה עזרה גם מבחוץ.
תבדקי באתר שמור עיינך. זה למכורים, ויש גם תמיכה לנשים איך להתמודד.
בהצלחה יקרה. תיהיי חזקה!
לא הבנתי מה הקשר בין ביצוע מטלות הביתסודית
ובין שיקום האימון שלך.
זה שעברת טראומה זה מובן.
אבל בניית האימון היא לא על ידי זה שתטילי עליו מטלות.
לכי לטיפול לבדך, את צריכה תמיכה ומישהו שיחזיר לך את הביטחון. זה שתעמיסי עליו בתקופה לחוצה אצלו לא יועיל לכם.
האם את מאמינה לו שזה רק וירטואלי?
מילים כדרבנותפרגולה למעלה

הבעיה הייתה - בגידה.

 

התיקון - אמון.

 

מטלות הבית לא עונות על אף אחד מהקריטריונים.

תהיי ריאלית יותר בציפיות שלך...מיקי מאוס
כמובן שקשה ממש אחרי כזה משבר ואת רוצה שיוכיח לך באותות ובמופתים שיהיה אחרת אבל תנסי שניה להיכנס לפוזיציה שלו. הוא כנראה באמת רוצה להשתנות ולשמור על הזוגיות וכמובן שהגיוני לצפות ממנו לעשות את המיטב אבל א"א לצפות למה שהוא לא יכול לתת. גם אם בצדק זה מגיע לך! זה פשוט לא עובד...

מה שכן חשוב- להמשיך להיות מלווים בייעוץ זוגי(לא דווקא רב אלא מי שמומחה לזוגיות. זה לא עניין הלכתי בכלל)
ולהגדיר בדיוק מה את מצפה ורוצה ואיך הוא יכול ליישם מה שיכול. הוא חייב לדעת בצורה מוגדרת מה חשוב לך ולא משהו באוויר כזה כמו "להשקיע בזוגיות ולעזור בבית"

בהצלחה!
מה שישפר את המצב זה לא שהוא יעשה את הכול כהגדרתךמוש השור...
להיפך זה עגרום לתסכול יותר גדול כי כשמצפים ממך לעשות את הכול ואז יוצאים עליך שאתה לא עושה אז אתה עסוק כל היום בלייצר הגנות ותכלס זה מתסכל כי אף אחד לא יכול לעזור בהכול כל הזמן או בשמונה מילים" לרקוד כל הזמן לפי החליל של מישהו אחר"... גם אותך זה יתסכל כי את מצפה כל הזמן וזה לא קורה...
התחושות של שתיכם הם קשות... הוא בגד בך ועדיין נושא את האשמה יום יום בעוד שתיכם חיים באותו הבית דבר שמגביר אצלו את הבושה ואת הקושי.
ואצלך כל עוד תרגישי שהוא " עשה לך את זה" הוא יהיה חייב להיות עבד נרצע לרצונותייך .
אז חשוב שתדעי שהוא לא עשה את זה לך...
זה לא קשור אליך. זה נטו בעיה שלו ונפילה שלו שלא קשורה ליחסים ביניכם לאהבה שלכם ולהמשך הזוגיות..
נפילה זו נפילה וכמו בהתמכרות אין לה רציונל....
הנאמנות שלו צריכה לבוא לידי ביטוי בדבר שבו הוא נפל לא מעבר לזה. הוא צריך להפסיק לראות סרטים לא טובים ואת השיחות באתרים השונים.
מעבר לכך חשוב ששתיכם תגדירו לעצמכם ותתאמו ציפיות להמשך.
הוא יאמר מה חשוב לו ואת מה חשוב לך ותגיעו לעמק השווה.
הוא לא ילד בן ארבע-את לא צריכה להיות חזקה בשבילו אחרת שתיכם תקרסו, זו התמודדות שלו לבד. את כן צריכה עד כמה שאת מסוגלת להיות שם בשבילו במקום שהוא מבקש, אבל זה נטו תלוי ביכולות ובהסכמה שלך .
אתם ביעוץ זוגי- שהוא ילך גם לטיפול אישי אצל מטפל מוסמך.
כנל לגבי היעוץ הזוגי חשוב שזה יהיה אצל מטפל מוסמך בעל אישיות טיפולית.
יש לכם רצון משותף להמשיך לצעוד יחד וכול הכבוד לך על הנכונות- זה ממש לא פשוט וברור מאליו, תכירו ותדעו שעוד נכונו מהמורות בדרך ואין נוסחת קסמים.
בה שתגיעו לימים טובים שתוכלו להיזכר בזה ולשוחח על זה בפתיחות ואפילו בצחוק מתוך שלוות נפש וגאווה על נמסע שעברתם ביחד
באמת? הוא לא עשה לך את זה..זה לא קשור אליך?כלה נאה
זה נפילה שלו בלבד??
הוא בגד בה אז למי זה שייך?
הפר את האמון והתמימות שלה.
פגע לה בנשמה. בקשר עם נשים אחרות 3 שנים!!
אז זה לא שייך לה?
זו ההתמודדות שלו בלבד?
אהה וגם ההתמודדות שלה צריכה להיות בלבד בגללו??

אני באמת לא מבינה את הראש של הגברים האלה. שמקשרים את הנפילות ביצר לעצמם בלבד.
זה פוגע בקשר שלהם.ובאישה נקודה.
לא זה לא שייך לה נקודה עם סימן קריאהמוש השור...
זה נטו הוא
וכן זה פוגע בקשר.מוש השור...
הוא יתעסק עם נשים אחרות חופשי וזה לא שייך לה??כלה נאה
אולי תסביר לי איך?

ועוד אתה אומר שזה פוגע בקשר. איזה קשר?
עם מי?
נשים מתייחסות לזהמופאסה
לא כסתם נפילה אלא כבגידה.
סליחה??? יש דרך אחרת להתייחס לזה?אלף המגן

הגברת מספרת שהיא שבורה ומרוסקת ואתה מוצא את זה כמקום להתייפיפות

מה זה סתם נפילה???

אשתך שלוש שנים מתכתבת עם גברים מאחורי הגב שלך ורואה פורנו אבל היי זה סתם נפילה.. שתה כוס מים.

זה בגידה לכל דבר!

הגיע הזמן שתעבדו על עצמכם במקום לעוות את האמת למציאות המבחילה שאתם נמצאים בה.

לפחות תדעו להפסיד בכבוד!

במשפט האחרון שלך הוכחת את הבעייתיות בדברייךיהלומ
אין פה מלחמת המינים.

יש פה אדם שטעה
ואדם שטעותו של בן זוגו האהוב גרמה לו נזק בל יתואר.

המטרה היא להגיע לתיקון, לאהבה, לא לעורר מלחמה.
הבעייתיות נמצאת בדבריךסוסה אדומה
עבר עריכה על ידי סוסה אדומה בתאריך ט"ז בטבת תש"פ 11:44
כלומר, אתה מנתח את המציאות מנקודת מבט גברית מצומצמת (ולצערי אולי אפילו מתפשרת אם אומר את זה במילים עדינות).

כשאתה כותב "טעותו" של בן זוגו ה"אהוב"... אתה מוכיח חוסר הבנה באיך שאישה בריאה ושפויה תופסת את זה.

זאת לא "טעות" - פאשלה קטנה וחמודה.
זאת בגידה.
כמו שלא תקרא לשואה "פיגוע".
בגידה זאת בגידה זאת בגידה זאת בגידה.
וירטואלית, לא וירטואלית, ב ג י ד ה.
מעבר לזה, לא הייתי קוראת לו "אהוב" גם אם זה מה שהיא מנסה לשכנע את עצמה שקורה.

4 שנים היא נשואה לו, מתוכם היה איתה שנה.
כאפה לחיים.
בזמן שהיא 3 שנים שומרת לו אמונים בכל מובן ורובד, מטהרת את עצמה בשבילו......

והוא רק שכב עם נשים באופן וירטואלי במשך 3 שנים, התרשם בטם מהביצועים הוירטואלים של הפרטנרית שבצד השני (ושכח גם שרק וירטואלית השמיים הם הגבול במה שאפשר לעשות) ואולי גם התבאס על אישתו הצנועה והחסודה, ואחר כך בא אליה לפרוק את הזרע הדוחה שלו (כן. דוחה).
עזוב 3 שנים.
פעם אחת! מגיע לו שהיא תעיף אותו מכל המדרגות מצד הדין.
אלא מה? גברים מנצלים את העובדה שהם יכולים להגיד "מה אני גבר... קשה לי" באותה נשימה שהם יודעים שיש נשים שמוכנות לסלוח על זה מכל מיני סיבות כאלה ואחרות (כשהסיבה האחרונה היא שבאמת יש מקום לתיקון אמיתי בינהם מבחינתה).

גם כשאתה כותב "המטרה"...
את מי מעניינת המטרה כשהיא לא מאמינה שיש באמת יעד בסוף הדרך.
את מי מעניין היעד כשאין לה כוחות לדרך עצמה.
את מי מעניינת המטרה כשהיא בספק גדול ביחס לרוח הדברים.
רמחנא ליבא בעי, גם אישה ליבא בעי. כמה אמון היא יכולה לתת בלב שלו בכלל מעכשיו?

ומי אמר בכלל שזאת צריכה להיות המטרה שלה?? למה זאת נקודת המוצא האוטומטית שלכם?!
ממש לא!
אולי המטרה היא שהיא תחפש לעצמה את הגבר הראוי לה?



ה' לעומת זאת, מבין באופן מדוייק מה באמת קורה כשגבר בוגד באישתו גם "ברוחו".

יג וְזֹאת, שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ--כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת-מִזְבַּח יְהוָה, בְּכִי וַאֲנָקָה; מֵאֵין עוֹד, פְּנוֹת אֶל-הַמִּנְחָה, וְלָקַחַת רָצוֹן, מִיֶּדְכֶם. יד וַאֲמַרְתֶּם, עַל-מָה: עַל כִּי-יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ, וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ. טו וְלֹא-אֶחָד עָשָׂה, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ, וּמָה הָאֶחָד, מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים; וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד. טז כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִסָּה חָמָס עַל-לְבוּשׁוֹ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וְלֹא תִבְגֹּדוּ. {פ}

אין עליך!!!כלה נאה
הגזמת לעניות דעתי.משתמש אנונימי
בגידה וירטואלית שונה מבגידה פיזית!
זה ברור לכל בר דעת אני מקווה.לא שולל מהחומרה של הוירטואלית רק שודאי שפיזי יותר חמור במובן הרגשי וכמובן במובן ההלכתי והרפואי/נפשי.
אסביר אם לא מובן כמובן.
אני מוכן להכיל את מה שכתבת בהבנה שזה נכתב מהתרגשות וקנאה לאשה הצדיקה שנבגדה על אף ששמרה אמונים במסירות לבעלה. גם אותי זה ממש אבל ממש מקומם, גם אני נבגדתי בעבר על ידי מי שהיתה חברה שלי בגידה וירטואלית ואצלי זה עוד נעשה עם אחד החברים הכי טובים שלי..
ברוך ה' סלחתי
מי אתה שאתה מרגיש צורך להתחבא מאחורי ניק אנונימי בשבילסוסה אדומה
תגובה כזאת?

תעמוד מאחורי מה שאתה ואולי תזכה ליחס רציני.
הסיבה לאנונימיותמשתמש אנונימי
אני מבין אותך על החוסר רצון לענות לניק כזה.
מצד שני בבקשה תביני אותי חשפתי דברים אישיים על בגידה אישית שחוויתי לכן האנונימיות.
זה שסלחתי זה לא אומר שהנשמה לא פצועה ומדממת יש קטע כזה של אנשים שנבגדו שהם מרגישים דחויים ובושה במה שעשו להם.
אם זה קריטי לך אוכל לשלוח לך הודעה באישי מה הניק האמיתי שלי.
אם אשתי היתה עושה כזה דברמופאסה
הייתי חוקר ובודק מה מדליק אותה בשיחות מעין אלו ומה חסר לה ומה כואב לה והייתי משתדל להשלים את מה שחסר לה. אם היינו מגיעים למסקנה שהיא מכורה, היינו מטפלים בזה ע''י איש מקצוע.
סליחה שאני אומרתאלף המגן

אבל התגובה הסלחנית והמתפייסת שלך מעלה חשד שידיך לא נקיות,

נראה שאתה אומר לעצמך "ככה הייתי רוצה שאשתי תגיב אם תדע מה אני עושה".

ואם ידיך נקיות תגובתך מעלה חשד שאתה לא אוהב אותה מספיק בשביל לכאוב את הבגידה שלה,

ואם אתה אוהב אותה כנראה אתה פוליגמי וזה מסביר למה אתה מרגיש בנח עם הבגידה.

אני מקווה שאתה מבין שאתה במיעוט

ולבני אדם מהשורה התגובה שלך לא רלוונטית.

ארכך את תגובתי ואומר שמה שאתה כותב טוב ויפה אך במקרה הזה מדובר בבן אדם עם רגשות.

 

אני חושבת שהתגובה שלו מעידה על זהסוסה אדומה
שגברים תופסים את המעשים האלה בצורה חיצונית שיכולה להיות מנותקת מהלב. אני בספק האם וכמה חלקם מבינים מה זה יחסי אישות בשביל אישה.

(שזה חלק מהטראומה של האישה הנבגדת. שפתאום יורדת לה ההבנה שלא משנה איפה - כאן או שם או בשניהם, יחסי האישות שבינהם הם יחסי מין בלי תוכן, הם לא לצורך ביטוי האהבה שבינהם...)

לצורך העניין, הם לא מבינים שאישה לא מסוגלת באמת לקיים שיחות וירטואליות כאלה עם גברים מבלי שזה יפגע (או מעיד על בעיה חמורה) בקשר המהותי שלה עם הגבר שלה.

שזה חלק מהפיתרון (לכן נשים מסוגלות לחשוב להישאר עם גבר כזה).
והבעיה עצמה.

מעבר לזה, הבעיתיות שיש במשפט הזה @מ@מופאסה
זה שיש פה מבין השורות מימד של האשמה עצמית תוך מתן לגיטימציה לזריקת אחריות לצד הבוגד.
חסר לך משהו? דבר איתי. שום לגיטימציה לשיחות מהסוג הזה אין לך.
כל מילהאלף המגן

בשורה אחת לפני האחרונה התכוונת לזריקת אחריות לצד הנבגד אם הבנתי נכון

מתן הלגיטימציהסוסה אדומה
מצד הנבגד לצד הבוגד... כן, הסתבכתי עם הניסוח...
הבנתי אותךאלף המגן


אני לא מאשיםמופאסה
בואי נחשוב בהגיון לרגע.
יש ג' מציאויות.
א. אדם רעב, נפשית/רגשית/מינית ולכן הוא חלש.
ב. אדם מכור'' ולכן הוא חלש.
ג. אדם רע מעללים שרוצה שאשתו תסבול.

כתבתי מענה לא' ולב'.
האשמה היחידה היא של הבוגד אבל חייב להיות טריגר שמביא אותו לכך כנ''ל או רעב או מכור.
אני בטוחה שאתה לא מתכווןסוסה אדומה
ואני גם קצת "מכירה אותך" אז יודעת שזה לא נכתב ממקום לא טוב.

אז אנסה להסביר.

א. אם באמת היית מתייחס בשלוות נפש כזאת לנוכח בגידה ווירטואלית של אישתך. חשוב לי להבהיר לך שזאת נאיביות. (ספציפית חשבתי שאתה בא להוכיח נקודה וזה לא מה שאתה באמת חושב).

ב. בן הזוג הוא לא במעמד מטפל (גם אם הוא "מטפל" במקצועו )
ולא עניינו מה הביא את בן בריתו להפר אותה. קודם כל צריך לשים את הדברים במקומם. מי שהפר אותה הוא האשם.

ג. יציאה מתוך נקודת הנחה שהנבגד הוא האשם (החסרתי ממנו משהו ולכן הוא בגד בי), זאת הבנה לא אובייקטיבית. שכנבגדים אנחנו נוטים ליפול אליה וזאת טעות איומה. וזאת בדיוק הבעיה.
יכולות להיות אינספור סיבות שמטפל אובייקטבי יוכל לעלות עליהם שלא בהכרח קשורות אפילו לחוסר שבן הזוג היה יכול למלא.

בקיצור.
יש פה בוגד, יש פה נבגד.
משמעות של ברית זה שגם כשיש חוסר, נשארים נאמנים זה לזו.
ועובדים *יחד* כדי להשלים אותו.
אבל אחרי שהפרת את הברית, אל תצפה שבן בריתך יכיל אותך.
תיפול על ברכך ותעשה שמיניות באוויר כדי שהוא יסתכל לעברך בכלל. איזה אמון יש לו בך אחרי שהפרת את השבועה הכי בסיסית בינכם?!.


מעבר לזה, צריך לזכור שגברים תופסים את המעשה בצורה אחרת.
אבל זה לא אומר שהמציאות צריכה בגלל זה להתנהל על פי זה.
אדרבה, במציאות אידאלית יותר, גם גברים מחברים את היצרים והתשוקות שלהם ללב ולבחינה האלוקית שבהם.
הם לא חתולים.
תמיד הבוגד הוא האשםמופאסה
להיות בוגד זה תהליך, זה שריר שמפתחים אותו לאט לאט ובהתמדה. פעם ראיתי באיזה ספר חסידות שאומר שלכולם יש נפש הבהמית, השאלה איזו בהמה!?
יש כאלה שיש להם כבש ויש כאלה שיש להם שור אבל יש כאלה שהיה להם כבש ומרוב התעסקות עם התאווה הפכו אותה לחיה טמאה שנמשכת לדברים הכי גרועים.

אני מבין לגמרי את יוליה 124 היקרה שחרבה עליה עולמה. היא בטח גם לא מבינה איך זה יכול לקרות ואיך היא יכולה שוב להיות אתו כשהוא מלוכלך כ''כ (והוא אכן מלוכלך אפילו יותר מה שהיא יכולה לדמיין והיא תדמיין בכל נגיעה שלו על ההתכתבויות שלו)
ואין ספק שהיא לא אשמה ואין ספק היא עוברת מעין תהליך של אבלות כרגע והיא במטוטלת בין להתגרש/להתנתק לבין לסלוח וכו'.
אבל במידה והיא החליטה לא לפרק את הזוגיות, זה הזמן ללמוד מה היה שם ב3 שנים האחרונות. האם הוא סוטה או חולה או שהוא בסדר אבל יש לו חסכים/פנטזיות/טבואים/צרכים/וכו' שלא מתממשים (שאפילו הוא עצמו לא יודע) ולכן הוא "נופל". גדולים וטובים ממנו נפלו ויפלו. אני למדתי להתייחס לאשתי כעצם מעצמי כמו איבר שלי שאם היא נופלת אז זה נפילה של שנינו לא בגלל שאני אשם אלא בגלל שאנחנו אחד.

קצת עסקתי עם חברי כאלה, רובם ככולם אנשים לא רעים, יודעים שזה דוחה אבל חלשים מאוד. פעם דברתי כאן בפרטי עם אשה שבעלה מטפל בבני נוער ונפל בעצמו לתאוות דומות.


👍👍סוסה אדומה
אתה אדם טוב.

אני חושבת שאחרי ההבנה שהבוגד הוא אשם ואת לא חייבת לסלוח לו בכלל,

כל מה שאמרת, זה מדהים.
האוזניים מזדעזעות רק מלשמוע. והוא בכזאת שלוות נפשכלה נאה
רק "נפילה"
אולי שיקראו לזה רק תאווה?

אוי לגברים האלה מיום הדין. על הצער והדמעות של האישה.
איך לא מפחדים ממעשה זימה שהכי שנואים על הקב"ה. ה' אומר קדושים תיהיו.. אני אומרת לפחות בני אדם תיהיו.


סולחמופאסה
לא נוכל לדון לגופו של עניין מכיוון שאת מניחה הנחות ומעלה חשדות.
שום דבר לא מצדיק מעשה כזה!כלה נאה
מזה חסר לך?
גם לי חסר רכב. אני אגנוב?

זה תגובה גברית. שאם אישתי לא טוב לה אז אני לא בסדר.
לא. אז יש אנשים עם תאוות שצרכים להבין קצת יותר מזה לכרות ברית בין בני זוג. ואם הוא דתי אז גם מה שונא הקב"ה.
הכל נכון אבל...מישהו כל שהוא
הם החליטו משום מה להמשיך ביחד. כי הם עדיין אוהבים? אולי... בשביל הילד? אולי... כי להתגרש זה פדיחה גם יכול להיות...
כרגע זה לא משנה.זה מה שהם החליטו.
סיבות לכעוס עליו יש לה בשפע היא לא צריכה את עזרכתן בכך.
אם הם רוצים להמשיך לחיות יחד הם יצטרכו לשקם יחד את האמון וזה ידרוש תהליך שיקום משניהם.
אין מה לעשות תהליכים כאלו דורשים זמן. גם לן יקח זמן להיגמל ולהתנקות וגם לה יקח זמן לחדש אמון
ובכדי שזה יצליח אני חושב שנדרש תיאום ציפיות מה חייב לקרות כאן ועכשיו (למשל להפסיק...) ומה יהיה תהליך...
כנראה שאם כל הצער ולמרות שהצדק איתה גם היא תצטרך לשלם מחירים על התהליך הזה. מעבר למה שכבר נפגעה ממנו
אני חושב שבהחלט יש גם מקום לשאול מה דרדר אותו לשם או מה יעזור לו לצאת לא בכדי להטיל עליה אשמה שלא בצדק אלא מתוך רצון משותף לחיים חדשים.

כמובן שיש גם מקום לכעס אי אמון אכזבה וכו' אבל המטרה שלהם היא לקום מתוך רגשות אלו ולא לשקוע בהם
מה דירדר אותו לשם?כלה נאה
היצר הרע!
חוסר גבולות.

הוא אמר לה שהוא היה רגיל לסרטים כאלה. זה אומר שעוד ליפני שהתחתנו.
אז מה זה קשור אליה?
הוא ניראה יותר לכיוון של מכור.
ומי אמר שעכשיו הוא יפסיק?
קשה מאוד למי שרגיל בזה.

לכן הוא צריך לעשות הכל כדי שהיא תיסלח לו. לפצות אותה. להחמיא לה. להתחרט.. ולא לעבטר לסדר יום הרגיל. ו..תסמכי עלי. זה לא ככה.
רואים שהם לא היו ביעוץ זוגי. אני לא יודעת אם הרב הדריך אותו איך לפייס את ליבה ואיך להתחיל לבנות אמון חדש.
יתכן ...מישהו כל שהוא
איני מכיר אותו ואת עברו אבל גם גמילה מהתמכרות (מכל סוג) זה דבר שמצריך הרבה מעבר לרק להתאפק...
זה דורש לחפש על מה ההתמכרות יושבת וטיפול כללי .
אכן נדרש לשם כך איש מקצוע מנוסה
עדיף אדם תורני כי יש חשש שאיש מקצוע חילוני יגיד שלהפך זה טוב...
אני מרגיש שחבל על המאמץמופאסה
להסביר מה עובר על גבר שיש לו תאווה לדבר כזה.
אולי לכן אין תאוות ולעולם לא אוננתן ולא דמיינתן על דברים אסורים ועל גברים אחרים. גם רוב הגברים יסכימו ששיחות מעין אלו זה דבר ירוד ולא מעניין אבל מי שיש לו נסיון אז יש לו נסיון כמו סוס שנכנס לאורווה והוא רעב. זה דופק שמעיץ אדרנלין מטורף וזה טירוף הדעת. חבל לנסות להסביר כזה דבר למלאכיות כמותכן
או שמלאכיות כותבות כאן ולא יבינוסודית
או שכותבות כאן נשים שפוחדות פחד מוות מבגידה / ממקום פצוע.

יש ניקית אחת שלפי התגובות שלה אני חושבת שעברה סוג כזה או אחר של בגידה. ועוד אחת שהיא בחרדה מהנושא.
לא אומרת שצריך להיות שאנן, רק שאי אפשר לדעת מה עבר על הכותב/ת גם במסווה האנונימיות.
גם חשבתי ככהלמה לא123אחרונה

אני גם לא רוצה להגיב בנושא,כי זה מרגיש פה מאוד טעון

כאילו הרגש עובד שעות נוספות, וא"א לבלבל אותו עם עובדות

הלכת לקיצוניות השניה, זה אמור להיות משהו באמצע..שלג בירושלים

ההתמודדות היא לא שלו בלבד, היא זוגית - כי אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהיא נפגעת מזה.

 

מצד שני, זה נכון שהוא לא צריך לעשות ה-כ-ל בשבילה, והוא ממש לא צריך להיות עבד נרצע שלה.

ואין לה זכות לנצל את העובדה כדי לממש פנטזיות שלה.

 

בטיפול הזוגי אני משער שיגעו בנקודות הללו..

את צודקתסוסה אדומה
מצד האמת הוא צריך להיות הגבר המושלם בשבילך כרגע.
הוא פגע בך מאוד מאוד.
והוא צריך להיות גבר ולא לצפות ממך שתתחשבי בו.
כי את שלך את עושה.
הוא כנראה לא מבין מה זה בשבילך להשאר איתו אחרי שגילית על הבגידות מהסוג הזה.

חשוב לי לומר לך שאת לגמרי צודקת ושאף אחד לא יבלבל או יחליש אותך.
גם בענייני "עזרה בבית".
הבית הוא של שניכם, וזה לא צריך לבוא בתור טובה שהוא עושה לך.
ואפשר לגמרי להבין למה את מצפה ממנו כשאת מאוכזבת מאוד שיתקן גם במה שקשה לך בלי קשר לבגידה.
את צריכה כח.

אלא מה...?
אני חושבת שיותר ממה שאת צריכה לומר לו את הדברים.
את צריכה לומר לעצמך.
עברת טראומה נוראית בעיניי... שלדעתי את עוד בכלל צריכה לבדוק עם עצמך האם וכמה את סולחת.
וזה בסדר שיקח לך קצת זמן (וזה בסדר גם אם תגיעי למסקנה אחרת - שאת לא סולחת. זכותך המלאה!).
וחשוב שתשקפי לו את זה.
את עוד לא סלחת. את אולי רוצה לסלוח... ואולי גם לא.
חשוב שלא תמהרי להיות במקום שאת עוד לא נמצאת בו.

המקום שאת נמצאת בו כרגע הוא מקום שאת מאוד רוצה לסלוח לו, אבל לא מרגישה שיש לך כלים ואת רוצה שהוא יעזור לך לבנות את הכלים הללו.

אני חושבת שברגע שתביני שאת לא חייבת לסלוח לו, המציאות שלך תהיה מסודרת יותר.

הכל עניין של בחירה.

מאידך, לדעתי את צריכה לשקף לו את זה.
לומר לו שאת מבינה שהוא אנושי ושקשה לו.
אבל גם את אנושית וממש לא קל לך להיות חזקה. כל שכן לא כשאת לא מרגישה שיש לך בשביל מי ובשביל מה.
ובשביל שיהיו לך כוחות, את צריכה שהוא יוכיח את עצמו.

אני לא מסכימה עם הפרשנות שאומרת שאת מנצלת את ההזדמנות לתת לו מטלות.
אני חושבת שאין לך כח ואת מבקשת שיעשה גם ככה את מה שהוא צריך.

בכל אופן, כשהדברים יהיו ברורים לך, תצליחי להסביר אותם גם לאיש שאת נשואה לו.
ותזכרי תמיד... את לא תלויה בו. ואת לא חייבת לסלוח לו.
כרגע, הוא צריך את הטובות שלך.

את תבחרי לפי הכוחות שלך כמה את רוצה ומעוניינת להתחשב בו.

אני בטוחה שכשתצליחי לחמול על עצמך באמת ולהבין את המקום שלך, תצליחי בהמשך לחמול גם עליו במקרה הצורך. ולראות גם אותו.

מבחינתי את בסדר גמור.

שולחת לך הרבה כוחות וחיבוקים.
הרבה הרבה הרבה.
את עוברת משבר קשה מאוד בעיניי.
תזכרי שאת לא חייבת כלום לאף אחד.
תהי בשביל עצמך. תלכי לטיפול אם את צריכה. והעיקר, תאהבי את עצמך. מגיע לך...
❤
אני חושבת שזה המקום לקרוא לכל מיני נשים/ אנשים שלא מבינים מהGBF

הבעיה להתכתב במסגרת הפרום עם המין השני על כל מיני נושאים שהצניעות יפה להם.

לא?

האם להעביר כיתה?הבוקר_יעלה

אז ככה,

הבן שלי התחיל כיתה א ו... המלמד שלנו, יעני רב מחנך הוא מישהו שיצאתי איתו בעבר.

בשכבה יש 3 כיתות והוא מלמד של 2 מתוך ה3.

יש גם מחנכת בכיתה.

לא הייתי מספיק על זה לבדוק לפני שנת הלימודים מי הרב וכשהגענו למפגש יומיים לפני תחילת שנה, ראיתי שאנחנו בכיתה איתו.

השנה התחילה ואני מתלבטת אם לבקש להעביר את הבן לכיתה שהוא לא מחנך.

בגדול זה קשר שהוא סיים והיה יחסית ארוך במונחים של אז.. אזור החודשיים, הוא היה אצלי וכזה.

וכן האנטרקציה שנוצרה עכשיו מעלה אצלי את תחושת הדחיה שהיתה בסוף הקשר וגם זכרונות חלקם מצחיקים, חלקם מורכבים.

הוא מצידו מתנהג כאילו מעולם לא הכיר אותי וזה גם מכביד לי קצת על הסיטואציה.

הוא שולח הרבה הודעות בווצאפ הכיתתי, תמונות, עדכונים ברמה היומית וזה מרגיש לי הרבה ושאני לא מצליחה לשכוח מזה שהוא המחנך אלא יש לזה יחסית הרבה נוכחות.

בקיצור מתלבטת אם להעלות בקשה להעביר וגם מה אגיד? שיש לי עניין אישי? אני גם למדת שם בקטנה שעתיים בשבוע אז לא רוצה שיצא שאני כביכול מלכלכת על קולגה או משהו.. בקיצור, בעיה.

  • לא מתכתבת בפרטי...

לא, עברו לפחות 7 שנים מאז.נעמי28

זה מאחוריו ואמור להיות גם מאחורייך.

לנו בחבורת חברות יש אחת שנשואה לאחד שיצאתי איתו תקופה, אז מה? יושבים ביחד והכל סבבה ושמים גבול.

אפשר לחיות בשלום גם לצד אקסים רציניים, עוברים, ממשיכים הלאה.

הוא רק זיכרון לא רגש.

ואם הוא רגש תפני את הזרקור למה את רוצה יותר בזוגיות ובחיים הקיימים שלך.

יש רגשות שעוליםהבוקר_יעלה

צפה אצלי תחושת הדחיה מהלא שהיה, צפו גם זכרונות וחוויות וזה כן מעלה גם רגשות.

מה את מתכוונת שיושבים יחד?הבוקר_יעלה

החברה והאקס ואת ובעלך?

איזה גבולות שמים?

כל הזוגותנעמי28

אם הוא מציף לך רגש של דחייה אחרי כל כך הרבה זמן כנראה שיש לך חווית דחייה כלשהי בחיים שאת עדיין סוחבת איתך, לא בהכרח ממנו.

כמו שאם מישהו יגיד לי עלבון שאני לא מזוהה איתו, אני לא אקח ללב בכלל, לעומת מישהו שיפגע בנקודה רגישה אצלי.

בטח במקרה כזה שהוא אפילו לא העליב, רק החליט שזה לא מתאים לו, כמו שהרבה זוגות שיוצאים עושים, זה הפורמט.

יש לך הזדמנות לבחון מה זאת החוויה הזאת שאת סוחבת איתך מול עצמך ולשנות אותה.

להעביר את הילד כיתה זו רק בריחה נקודתית, סיכוי גבוה שהתחושה הזאת היא לא חדשה ואת מתמודדת איתה בלי קשר אליו, ולא הוא הביא אותה.

איזה ניתוח..הבוקר_יעלה

את מתחום הטיפול?

יש מצב בעניין הדחיה וזו חתיכת עבודה להרגיש את הרגש הזה

ממש לאנעמי28

אבל מממנת מטפלים למחייתי/ם (;

יכולת באותה מידה במקום להרגיש דחויה, להרגיש שהוא עשה את טעות חייו ופספס אותך.

או לא לעשות מזה עניין בכלל (הכי בריא)

החוויה הזאת היא איך שאת תופסת אותה, את לא בהכרח נדחית, הוא לא דחה אותך, התאים לו משהו אחר, לך התאים משהו אחר וזה הכל.

לא כולם צריכים לבחור בך, זה לא אומר שאת פחות טובה.

הפרשנות שלך יכולה להיות השתקפות לחוויה פנימית יותר.

אין לך שליטה על התגובה שלו וזה לא באמת משנה מה הוא היה מגיב, יש לך שליטה על מה שקורה בתוכך וכמה דחויה את באמת מרגישה.

לא חושבת שכדאי להעביר בגלל זהלאחדשה

הילד כבר חלק מהכיתה ומה תגידי לו?

נשמע שיש לך קצת משהו לא פתור מול המקום שזה תופס אצלך...

נכון, זה לא פתורהבוקר_יעלה

אני גם חושבת שזו לא סיבהריבוזום

לבקש להעביר. מה שחשוב הוא האם הוא טוב בתפקיד שלו וטוב לילד שלך.

מצד שני, מבינה את המורכבות שאת נמצאת בה. מאחלת לך שתצליחי לעבד ולסדר לך את המחשבות והרגשות שצפים למקום טוב ושלם יותר

זהו זה הקושי, לסדר תמחשבותהבוקר_יעלה

ואני מאד אמוציולנית

והוא לא אחד כזה שמקליל תסיטואציה הוא מאד רשמי ומשחק אותה לא מכיר אותי שזה מעצבן

אולי גם הוא מתפדח....מבינה אותויעל מהדרום

כן..הבוקר_יעלה

הקטע שאם היינו רגע מדברים רגיל לדעתי זה היה מקל

אולי שבעלך יהיה מקושר לקבוצה של הכיתהעדיין טרייה

ואת תצאי מהקבוצה?

^^^ ולא הייתי מעבירה כיתה, אבל מבינה את הפדיחהיעל מהדרום

בעלי עפיפון, לא ישים לב לשום הודעה, מה צריך וכו'הבוקר_יעלה

הודעתי לו שהוא צריך לעקוב😉הבוקר_יעלה

ויצאתי מהקבוצה. משום מה גם בחופש הם שולחים הרבה הודעות, אז עדיף לי להתנתק

הקב''ה שלח לךעוד מעט פסח

הזדמנות, לסגור משהו לא פתור אצלך בנפש.

קחי את ההזדמנות, ותנסי להבין מה הקשר הזה מציף בך.

אם צריך לכי לכמה מפגשים טיפוליים.

בתפיסת העולם שלי, אם עכשיו תנסי לברוח מהתמודדות- הקב''ה יחזיר לך אותה בדרכים אחרות, שוב ושוב, עד שתאלצי לעשות את זה בסוף.

אני גם חושב ככהמשה

וזה לא קשור אליו. זה שלך (של הכותבת) לגמרי. קחי את עצמך לשיחה עם מי ומה שהקשר הזה מפעיל בך. יש עוד כלים לזה.

ורוצה לספרעוד מעט פסח

שגם את הבת שלי שיבצו פעם עם מחנכת, שהיה לי מולה תאקל קטן בהזדמנות אחרת.

ובתחילת השנה היא כתבה לי 'יואו, אני מכירה אותך מ-x', ואני כתבתי לה 'וואי, באמת התלבטתי אם זו את או לא' (למרות שהייתי 95 אחוז ככה), שאלתי אותה מה היא זוכרת מהתקופה ההיא, היא כתבה משהו כמו 'היה קשה, מאחורי', וזהו.

להגיד שהכי כיף לי איתה בעולם? לא.

אבל מספיק בשביל קשר של מחנכת-הורה.

אז זהו שזה שהיה תמשפט הזה זה משחררהבוקר_יעלה

וכרן הוא משחק אותה שמעולם לא הכיר אותי אז זה יותר משאחר תמתח.

את זוכרת שהוא בן אדםמשה

והוא בעצמו מתלבט איך להתנהג פה.

הכל בסדר, אני לא מאשימה או משהוהבוקר_יעלה

סתם מציינת.

אני גם נמצאת שם כמה שעות בשבוע בכובע מקצועי כבר שנה וחצי אז יצא שהיו עוד סיטואציות ובגדול זו האסטרטגיה שהוא נקט, לשחק אותה לא מכיר אותי.

בדיוק בגלל זה מתלבטתהבוקר_יעלה

אם לבקש להעביר או להשאיר את זה ככה, אולי כדי להוריד את כל ההתלבטויות והחוסר נעימות הזו

בראיה שלימשה

לקחת את זה בתור מתנה ולעשות את העבודה הרגשית שלך. את יכולה לחפש בכרטיס שלי (בעיקר בפורום רגישים) כתבתי כמויות של פעמים איך להתמודד עם הסיטואציה שמשהו חיצוני מפעיל אותנו ומציף אותנו בטירוף.

מעניין..הבוקר_יעלה

יש שרשורים ספצייפים שאתה ממליץ?

את תצחקי עליימשה

לקחתי כמות של הודעות שלי בנושאים האלה (900 בערך, לא כמות שאדם יכול לקרוא בזמן סביר) ושאלתי את astra החדש של GPT מה הוא חושב שמתאים (אגב, luna נכשל בזה ונתן דברים לא מתאימים)

1. "פרקטי"

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו.

זו ממש התחלה של תהליך: להוציא את החוויה לפרטים, לכלול גם רגשות לא נעימים, ואז לחזור ולקרוא. לא אומר שהיא מכורה אליו או רוצה אותו

פרקטי - אנשים רגישים מאוד

2. לשאלה איך מזהים הרגשה

אחד הדברים שמועילים לפעמים לעשות זה להקשיב לרגע לרגש המסעיר הזה.

איפה הוא יושב בגוף? מה הוא עושה לנו?

להקשיב על מה הוא "דורך" בנפש. התבוננות עצמה, בלי לקבוע מראש מה היא מרגישה ולמה.

דרך אגב - אנשים רגישים מאוד

3. "פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות"

כל דבר שעובר עליך לכתוב. כל רגש שמציף לכתוב. הכל. גם קללות, גם ביטויי גנאי, גם דברים שאסור להגיד או לרצות. בעצם לשחרר את הגוף מהצורך להחזיק את הכל חזק כדי שלא יתפרק.

הדבר השני הוא שמותר להרגיש. פשוט לפנות זמן ל"להרגיש". שלא יכפה עליך.

פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות - אנשים רגישים מאוד

יש לי עוד כלים אחרים שמחייבים הכירות יותר אישית עם הבן אדם. אבל נתחיל מזה.

אבל מסכן הילד....בסוף הילד יותר חשוב פהיעל מהדרום

לק"י

מחוסר הנעימות שלך.

ואם טוב לו בכיתה, אז לא הייתי מעבירה אותו.

הוא רק התחילהבוקר_יעלה

עוד לא הבין בכלל מה זה בית ספר

כן. אחר כך שמתי לב שהוא רק בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

עדיין לא נראה לי שהייתי יוזמת שינוי אחרי שהתחיל להכיר את המורה והחברים, רק בגלל זה.

גם מה תסבירי להנהלה?....

אולי את יכולה ליזום?עוד מעט פסח

כנראה קשה לו גם.

אני גם חושבת שלשים את זה על השולחן יקל על שניכם. וזה לגמרי יכול לבוא ממך.

עכשיוהבוקר_יעלה

סביב זה שהוא מחנך ניסתי קצת כשפנה לבעלי באיזה עניין אז פניתי מיוזמתי כדי להבין מה קרה, ניסתי לשדר שאפשר לדבר איתי ושזה בסדר.

דווקא לדעתי זה יפה מצידויראת גאולה

הוא כאילו משאיר לך את הפתח להתעלם או להחליט איך להתייחס.

ואם מבחינתך משפט סגירה יפתור את התסבוכת, תחשבי איך את מנסחת אחד כזה שולחת וביי.

בגדול, "דחוי" זה מנגנון בנפש שלנומשה

אנחנו מרגישים כאילו מישהו אחר דחה אותנו, אבל בדרך כלל זה לא נכון. זה מנגנון שלנו שאנחנו מרגישים בתגובה לאנשים אחרים.

הוא סיים את הקשר מהסיבות שלו. זה נכון. מסתבר שזה מפעיל אותך עכשיו. למה זה מפעיל אותך? זה ככל הנראה לא קשור אליו.

שווה לך להתבונן בזה ולהבין מה קרה שם בפועל. לא בקשר. הקשר לא מעניין. אצלך. בפנים.

עוד שאלה ששווה לשאול: התחושה הלא נעימה שאת מרגישה עכשיו. מתי עוד הרגשת אותה? מול חברות עבר מהתיכון? משהו דומה לזה?

זה יתן איזה שהוא מפה להתמצא אצלך בנפש על הנושא הזה ואולי לא רק עליו.

יש עוד. את צריכה לרצות ולקחת את זה בתור מתנה. הזדמנות לעבוד על משהו רגשי עם מישהו שבתכל'ס? לא מעניין אותך ולא קשור לחיים שלך.

לדעתי לאנהג ותיק

אין עניין עכשיו שכבר התחילה השנה להזיז את הילד.

אולי כמו שהציעו פה כמה לנסות ליזום איתו שיחה, זה שאתם עובדים יחד (אפילו אם בזמן מצומצם) יכול להקל על זה, להגיד במשפט קצר מה שיש לך על הלב, בבחינת לפתוח דף חלק חודש, לפחות שמבחינתך זה יירד מהלב.

זה יושב לך על הלב, הבטן והראש ומאוד מפעיל אותך.

הכי חשוב, לילד טוב בכיתה ועם המלמד? תכלס זה הכי חשוב

קרה לי בגרסה דומהשבורת,לבאחרונה

עם אקס מיתולוגי שסיימנו לא מרצון שלנו ונשארנו כמו רומיאו ויוליה סיפור לא פתור וגעגוע קשוח.

זה הכריח אותי לעשות קלוז'ר איתו בתוך עצמי ולשחרר למרות שעברו שנים ולמרות שחשבתי שכבר הרפיתי מזמן.

צריך להפריד בין האדם שהוא היום לבין הרגשות שלך ומה הוא מסמל אצלך בלב.

אולי הוא מסמל את מי שהיית אז ומי שחלמת להיות איתו, אולי הוא מציף לך הרגשה של אהבה שהרגשת איתו וחסרה לך

הוא בעצם מסמל חוסר שקיים אצלך כמו להרגיש רצויה, אהובה, יקרה.

כי אם היית שלימה ולא חסרה הוא לא היה מזיז לך.

תחשבי על איזה פצע זה יושב אצלך ותרגישי את זה.

לא הייתי מזיזה את הילד ולא הייתי מדברת עם כבוד המלמד על זה.

תסבירי לבעלך שילמד להיות מעורב ותעשי את העבודה עם עצמך.

❤️☘️

הפתרון לבעיית ימי החופשה המוגזמים במערכת החינוךפשוט אני..

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

אולי ימי שישיילדה של אבא

רוב המשק לא עובד בימי שישי כך שזה לא נורא שהילדים יהיו בבית.

גם ככה זה יום קצר ולא מספיקים ללמוד

בחישוב גס,

יש בשנת לימודים 30 ימי שישי

הם שווי ערך ל15-20 ימי לימודים

שילמדו ביולי.

ולא יהיה קיזוז במשכורת ולא לקיחת ימי חופשה

הצפה רגשית לפני חגהבוקר_יעלה

אז ככה,

מתי שהוא אי אז בקורונה,

כשהיה אפשר לטוס לחו"ל אבא שלי (קצת אחרי גירושין מאמי) תםס תרגליים ועבר לחו"ל,

בלי להגיד, בלי להפרד.

פשוט נעלם.

גילנו את זה כשדוד שלי (אח של אמא נפטר ורצינו להגיד לו) והוא פשוט לא היה זמין כי כבר עבר לחו"ל.

זה היה לפני חג.

אני זוכרת את הגולה בגרון כשהבנתי את זה.

הוא לא דבר איתנו מסודר, לא נפרד, לא הסביר

בקיצור מאז אני סוחבת את זה ובפרט לפני חגים הכאב הזה צף.

אין הרבה קשר עם אבא, פה ושם הוא שולח ווצאפ והיום התקשרתי אליו, דברתי איתו. הוא לא מתכנן לבוא לבקר, לא בא לבקר כשאימו נפטרה, כשאחיו נפטר וכן על זה הדרך. אומר שטוב לו שם.

קשה לי שכל פעם לפני חג גדול זה שוב צף לי.

התחושה שאני לבד בלי אבא

שהוא לא בא לראות תנכדים.

שהילדים שלי לא מכירים אותו.

שהקטן שלי נולד אחרי שעבר לחו"ל

זה כואב לי.

אני רוצה לחוות תחגים אחרת וכל פעם מחדש הכאב הזה שוב ושוב צף. מה הייתם מציעים לעשות?

*לא מתכתבת בפרטי

חיבוק חזקעל הנס

זה ממש לא פשוט.

יותר מרגיש תחושה של נטישה.

מין משהו בביטחון האישי נפגע

וזה שהשאיר הכל פתוח בלי לדבר זה עוד יותר מעמסה,

זה כואב וזה גם צובט את הלב ממש.

אין לי לתת עצות.

חוץ מזה שאני מתמודדת עם בעל שעבר סיפור דומה.

שולחת לך חיבוק חם🤗

ואוו מענייןהבוקר_יעלה

לשמוע על סיפור דומה. מה עוזר לכם בהתמודדות עם זה?

לקח לי זמן להבין את הקושי שלועל הנס

והאמת שממש ממליצה לך ללכת לטפל בזה,לפחות בשביל לעכל.

הנסיון שלי היה שדווקא שחזר אצלו הקשר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו והתפרק.

אבל זה קרה אצלו לפני החתונה שלנו,וכשנולדו הילדים אז הוא חווה כמו אצלך כאב שאין אף אחד שנהנה מהילדים שלו ומהנחת שלהם ובדידות בעיקר בחגים.ויותר מיזה כעס גדול על איך הוא נעזב,איך היו מסוגלים לנטוש אותו מי שהיה אמור להיות מקור הביטחון שלו בעולם פשוט עזב שח זה נעשה יותר בצורה אינטלגנטית,פשוט נאמר שיש טיול וזהו,

הוא יותר הבין מה זה עשה לו בתור ילד נטוש רגשית ונפשית וכביכול עד שהילדים לא נולדו הוא כאב אבל לא כעס והכעס בא אחר כך....

אבל מה שלא הורג הוא מכשל,והוא יודע שהוא אחר ושונה ולילדים שלו לא יקרה מה שקרה לו.

ושצריך להלחם ולא לברוח.

וסתם בתור בת זוג היה לי ממש כעס על מה שנעשה כי ברור לי שלא לקחו בחשבון את ההשלכות של זה לאורך כל החיים.ולקח לי המון שנים להבין למה זה קרה מה הוביל למה בתת מודע,ולסלוח על זה.

היום אני מבינה שזה היה הדרך להתמודד עם זוגיות נרקסיסטית שוב זה לא במודע אבל זה מה שקרה...

תודה על השיתוףהבוקר_יעלה

מה שכתבתי לך בשרשור הקודם רלוונטי גם פהמשה

לפנות זמן מוגדר לעיבוד רגשי. עדיף עם מקלדת או עט (מה את אוהבת?) לכתוב הכל הכל הכל ולהתחיל לפרק את כל המנגנון הרגשי.

ו

לכי כבר לקרוא את פורום רגישים!. כולנו שם מתמודדים עם הדברים האלה ויש כלים בדיוק לזה.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

כן אההבוקר_יעלה

סיוט להיות אדם רגיש מאד במצבים מסוימים

זה סיוט נוראי כשלא מבינים את השפהמשה

את נמצאת בתוך גוף שמתנהג כמו שהוא רוצה ואת רוצה לעשות משהו אחר אבל הוא חזק ממך.

כשמבינים את השפה, הגוף עדיין מתנהג כמו שהוא רוצה אבל אנחנו לא חסרי אונים.

למדתי הרבה את השפה שלוהבוקר_יעלה

אבל ההצפה לפני חגים

זה כבר אין לי איך לתקשר עם השפה הזו.

עומס מטלות, לצד העומס עם הילדים והכאב בראש שדופק

היי גוףמשה

אני עובדת עכשיו (במקרה גם אני עד מאוחר בעבודה)

עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט כי יש לי עבודה וילדים. בשעה 21:00 הילדים ילכו לישון ואני יוצאת להליכה. ואז תתפרק שם כמה שאתה רוצה. אפשר גם לצעוק ולבכות ולצרוח ולהתעצבן ולקלל והכל. אז.

קוראים לזה גבולות פנימיים. אני בעל הבית במערכת הזו. כל הסיפורים הרגשיים צריכים יחס רך ומחבק ומכיל אבל הם לא הבוס.

יפההבוקר_יעלהאחרונה

זוועת עולם. באמת. ליבי איתך. זה לא יאמן.די שרוט

היופי בלהיות מבוגר והורה לילדים הוא שאת יכולה ליצור מסורות והורות חדשות משלך, רק שלך ושל הילדים, מסורות והורות שלא היו לך ולהעניק לילדים.

אשמח שתענו, יעשה לי קצת סדר בראשטלטלולי

מעניין אותי לדעת לגבי אירוח בשבת של שכנים/חברים מהקהילה/יישוב שאתם גרים בו.

מי שיכול לענות אשמח לשמוע:

  1. כל כמה זמן בממוצע אתם מארחים לסעודה בשבת שכנים או חברים?

  2. כל כמה זמן בערך אתם מוזמנים לסעודה?

  3. האם בדכ ההזמנות הדדיות?

  4. האם אתם זוג צעיר או משפחה גדולה כבר (נגיד ארבעה ילדים ומעלה)

    תודה למי שטורח לענות!

עונהריבוזום
  1. אף פעם. תיקון: הזמנתי את האלה מסעיף 2 אבל לא התאים להם.

  2. אף פעם. תיקון: הוזמנו פעמיים בעשר שנים ^^`

  3. ראי סעיפים 1,2

  4. נשואים עשר שנים, שלושה ילדים ב"ה. גרנו יותר רחוק ממרכז העניינים בתחילת הנישואין. בשנתיים+- האחרונות עברנו ממש לרחובות של ה"קהילה", אבל אנחנו לא מאוד מעורבים.

(קצת יותר פרטים אם מעניין: אנחנו גרים בעיר, אבל כן סוג של בתוך קהילה די תוססת. באופיינו אנחנו לא כל כך מתערבבים, ולא יכולה להגיד שיש לי ממש חברות מכאן.)

..עיונית

אנחנו גרים ליד הישיבה של בעלי, אבל לא ממש בתוך האברכיאדה.

הזמינו אותנו כמה פעמים במהלך השנים (זוג צעיר). גם חברים של בעלי וגם סתם שכנים שלנו, אבל אף פעם לא באנו או הזמנו בעצמנו

כי אנחנו פחות בקטע של להיות נחמדים

סתם חחחח

פשוט ממש בהתחלה רצינו להיות אחד עם השני, וגם בהמשך זה מרגיש טיפה פחות שייך ששני זוגות אוכלים ביחד. אני לא צריכה להיות חברה של חבר של בעלי, ובעלי לא צריך להתחבר לחברות שלי...

אבל זה שכן הזמינו אותנו, מראה שיש אנשים שונים עם דעות שונות

עונהאנונימיות

כרגע גרים ביישוב פחות קהילתי ואין לנו פה הרבה חברים ומי שיש לא משותפים לשנינו כזוג. אז לא ממש קורה ..

מה שזכור לי מאז שבאנו לפה:

  1. פעמיים

  2. פעם אחת

  3. פלוס מינוס

  4. היום כבר עם 3 ילדים אז עוד היינו רק עם אחת

תשובהנהג ותיק
  1. פעם באף פעם. אם כן ממש נדיר

  2. כנל 1

  3. אם יהיו אז כן

  4. משפחה גדולה, מעל 4 ילדים. נשואים הרבה זמן יחסית.

    כשהיינו זוג צעיר אירחנו והתארחנו הרבה באופן לגמרי הדדי

נ.ב - למה זה עושה אצלך סדר בראש? לא דומה משפחה א/לקהילה/ישוב למשפחה ב/לקהילה/ישוב

תשובותנפשי תערוג
  1. אף פעם. בתחילת הדרך קרה פעמים בודדות.

  2. גם אף פעם

  3. כן. אף פעם לשני הצדדים

  4. משפחה גדולה.

עונהרקאני
  1. תדירות גבוהה יחסית

  2. תדירות עוד יותר גבוהה

    מתחלקים בהכנות ופשוט אוכלים אצל מי שהבית שלו גדול יותר...

  3. כן

  4. זוג עם 2 קטנטנים גם החברים באותו שלב בערך

    יש גם משפחות עם יותר ילדים אבל זה מורכב יותר אז באמת קורה הרבה פחות

פשוט גרים ליד כמה חברים ממש טובים...

לפעמים מרגיש לי מוגזם ואז תקופה אנחנו לא אוכלים ביחד כדי לאזן

הלוואיחושבת בקופסא

נראה לי יותר קל לענות כפסקה רציפה.

כשגרנו באברכייה בכמה חודשים הראשונים אחרי החתונה לא כל כך התערבבנו, כשהתחלנו להיפתח היה מאוד נחמד. בפועל היו בערך 3-4 הזמנות כמעט הדדיות, אבל מתווסף להרבה ערבי חברה בימי חול וקידושים משותפים של כולם. כל זה בשנה אחת.

לפני שנה עברנו למקום של אוכלוסייה מבוגרת ואנחנו לא מכירים אף אחד. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחרונה ועברו יחסית קרוב, ניסיתי להזמין אחת לפני כמה חודשים, אבל לתחושתי היה די מביך. אין באמת קשר בין הבעלים ובפועל הסגנון שלנו די שונה. (הבעל שלה מהסוג שנראה שלא מדבר עם נשים בכלל. אני לא יודעת מה בדיוק המשנה שלו בנושא, הוא כמעט לא דיבר כל הסעודה ובמיוחד לא איתי)

לא הייתה הזמנה חוזרת מצדם. יכול להיות ששכחו, יכול שלא רוצים. אין לי מושג.

יש לי חברה נוספת שאני גם מנסה להזמין אבל אין ממש זרימה, בעלה למד עם בעלי בישיבה התיכונית אז יש יותר סיכוי שזה יהיה מוצלח? מתלבטת כמה להתעקש על זה או לשחרר.

מאוד חסרים לי הקשרים שהיו באברכיה. בעז"ה בעתיד אני רוצה לגור ביישוב קהילתי עם השפה המשותפת של אנשים שנמצאים באותו שלב בחיים ובאותו סגנון. אנחנו גם מנסים להזמין את החברים שלנו מהאברכיה אלינו אבל זה אפשרי רק ביום חול, כי אין לנו מקומות לינה, וכל הפרוצדורה של המרחק מקשה על העסק עד שזה לא קרה כל כך.

אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים עדיין, גרים בסביבה של משפחות גדולות והורים בני 40-50+. אני יודעת שנצטרך לגור כאן עד סוף הלימודים של שנינו, אבל המצב החברתי זו אחד הסיבות העיקריות שאני לא מרוצה מהמקום.

פעמים ספורות בכל מהלך חיינו אירחנו והתארחנומתואמת

כאלה שלא מהמשפחה...

אוהבים את השקט שלנו (או מדויק יותר - את הרעש שלנו🙄 שלא כולם יצליחו לעמוד בו...)

יש רק משפחה אחת של חברים שאנחנו מתארחים אצלם קבוע לסעודת פורים, וניסינו בתמורה שהם יתארחו אצלנו בקביעות לסעודה אחת בראש השנה - זה קרה כמה פעמים, אבל אז זה נהיה להם מורכב להתארח, אז הפסיק. (הם באמת המשפחה היחידה בערך שאנחנו מרגישים כמו בני משפחה שלהם)

כשהיינו זוג צעיר ארחנו והתארחנואורי8

לא זוכרת תדירות , זה היה מזמן. כבר שנים, מאז,שהילדים גדולים, שאנחנו לא מזמינים חברים לסעודות , זה הלך ופחת עם השנים, וכבר לא קורה. כן מארחים את ההורים שלנו, לעיתים רחוקות אחים שלנו, אנשים מהדירה בקהילה( אנשים עם מוגבלות). הפסקנו להזמין כי הרגשתי שזה מפריע לענין המשפחתי בשבת, הגדולים בגיל ההתבגרות, עכשיו כבר בצבא/ ישיבה/ ש"ל... הם לא בבית כל השבוע( וגם מתבגרת שלא בפנימיה, עסוקה כל השבוע בעניניה. וזה הזמן המשפחתי שלנו, וכשיש משפחה של חברים הם הופכים להיות המרכז ואנחנו מפספסים את הילדים. מוצאים הזדמנויות אחרות לקשרים חברתיים, זו אני( בעלי דוקא הציע להזמין כמה פעמים). בגלל שהפסקנו להזמין, גם לא מזמינים אותנו, ולי בסדר עם זה, מבחינתי לארח לסעודת שבת עוד משפחה זה לעבד קשה, ולפספס את הילדים בשביל קשרים חברתים שיש לי עוד דרכים לחזק אותם. אני כן מתאמצת על להזמין את האחים שלי, גם לעיתים רחוקות .

עונה אבל לא חושבת שזה משקף חחשיח סודאחרונה

אף פעם. אולי רק את ההורים שלי פעם בשנה.

אנחנו מוזמנים פעם בחצי שנה למשפחה אחת ספציפית/להורים שלי או שלו

זה היה ככה כשהיינו לפני ילדים וגם עכשיו.

נטו כי אנחנו לא אוהבים לא להתארח ולא לארח. אוהבים את השקט שלנו וזהו.

צריך עזרהחושניה

נשוי שנתיים, איך לגרום לאישתי יותר חשק ביחסים?

שאלה טובהכל היופי

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

כתבו פה מלא בארכיוןמשה

אבל מעבר לזה שחרר אותה. היא לא בשליטתך.

תשקיע במדדים שלך. תתאמן בגינת כושר (בחינם), צא להליכות, תן לגוף שלך להיות בשיא שלו.

תשדר לעולם ולך משהו אחר.

אין פתרון קסםסוסה אדומה

צריך לדעת על מה יושב חוסר החשק.

השאלה במקומה מאוד, כי אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך חלק משמעותי ביצירת החשק שלה.

קודם כל לבדוק שאין משקעים רגשיים בינכם, כי על הבסיס הזה עומדים יחסי אישות עם אישה.

לבדוק שאין משקעים טכניים כגון עבודה ששוחקת אותה.

הריון או הנקה שמשפיעים הורמונלית...

לדאוג שיהיה מגע ללא חתירה למין. (מגע רגשי בלבד)

ללמוד מה מענג אותה ושהעונג שלה יהיה בראש מעיינך.

לא הכל תלוי בך, אבל השאלה במקומה... רק שהיא כללית מידי.

ראיתי סרטוןoo

שמדבר על זה

ובכללי יש לו הרבה תכנים טובים

(אבל מדבר בשפה לא מצונזרת)

TikTok - Make Your Day

תביא לה מנגודי שרוט

לא יודעת למה נראלישבורת,לב

שאתה מהאבות הבומרים שהולכים לבת הטינאייג'רית שלהם ואומרים לה סיקס סוון 🤲🤟

קלעת בול. ואוסיף שאני אב גאה שמספר בדיחות אבאדי שרוט

קורעות מצחוק. והראיה שאני כל פעם צוחק מהן.

הבנות חולות על זה.

What do you call a cow in an earthquake? A milkshake

"אבא די! זה לא מצחיק!".

כן, אני יודעתשבורת,לב

אם עדיין מסכימות לבוא איתך לטיולים בשישי אז הכל בסדר

דבר אחד בטוחפשוט אני..אחרונה

לפנות בפרטי לנשים עם שאלות אינטימיות - לא יעזור לך

אשמח לעזרה 🙏אני הנני כאינני

אם מישהו מכיר חנות זולה לספריות או ארונות הזזה...

איקאה?אריק מהדרוםאחרונה

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפ

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

רק תיארתי הרגשהפשוט אני..

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

לדעתי יש דברים שאין עליהם מחילההפי

שקשורים לבין אדם לחברו

אם הקב"ה יכול לסלוחרק לרגע1

וודאי שאנחנו גם

אני לא מדברת עלינוהפי

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

כלומר, כל עוד לא פייס את חבירו. נכון?מבקש אמונה

אני חושב שיום כיפור עצמו זה הזדמנותמתוך סקרנות

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

ניכר מדברךוהנה חלום

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

זה לא שאתה לא תוכל להצטער עליהםסוסה אדומהאחרונה

כמו שהצער עליהם גובה ממך מחיר של התמודדות מול הרצוי למצוי. והוא באמת לא פשוט.

האשמה עצמית זו מחלה.

כל יהודי צריך לזכור שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.

שהוא טוב אין סוף, אל רחום וחנון וכו'.

הוידוי באמת עושה קצת רע ואולי אפילו מייאש כשחושבים עליו כשופט ביקורתי.

אבל אם תדמיין את העיניים הכי טובות, חומלות, אוהבות, מבינות בעולם...... לא תרגיש אחרת כשתעמוד מולו ותגיד לו מכל הלב על מה חטאת?

בלי להבטיח לו כלום. רק לנכוח...

רק להגיד לו שאתה רוצה להיות אמיתי איתו ולהגיד שהיית רוצה, אבל שאולי הציפיות ממך קצת מוגזמות כבשר ודם...

שהוא יוצרך ויודע יצרך...

הכפרה שלו בכלל לא מותנית. זה היופי בו.

הוא לא אלוקים דתי. הוא משהו אחר לגמרי. הוא אשכרה אוהב אותך בלי תנאי. אתה קולט?

דתיים מפחדים מאהבה ללא תנאי...

לא צריך למהר בתשובה. לפעמים צריך פשוט לנכוח מול עיניים שבאמת רואות אותך. וזהו. ❤️

לפעמים לאט זה מהר ⌚נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם.

לפעמים לאט זה מהר.

ולפעמים מהר זה לאט.

ויש פעמים שהתנועה שלנו דווקא כלפי פנים, פנימה, היא הדרך היותר מהירה ובטוחה

מאשר תנועה רק קדימה.

ויש פעמים כאלה, שלאט לאט זה בעצם מהר מהר

ומהר מהר זה בעצם לאט לאט

ודווקא העצירה

או הקצב האיטי

או ההתבוננות

או העומק

או ההעמקה פנימה

או הכיוונון למעלה

הם הדרך הנכונה לנו ביותר.

ולא רק קדימה כל הזמן

ולא רק מהר ובריצה ובלי אוויר כל הזמן

כי לפעמים יש שם בלאט בעצם הכל

"ואני אתנהלה לאיטי" אמר יעקב אבינו לעשיו.

ודווקא שהות שם, בלאט הזה, יכולה להיות מפתח להרבה מאוד דברים.

ואולי השלווה בראש ובראשונה.

השלווה הפנימית.

לדעת מי אני, מה הערך שלי, מה המשמעות שלי

להקשיב גם לראש וגם ללב וגם לגוף.

להקשיב לקצב הפנימי שלנו שיכול להשתנות עם הזמן.

להקשיב לו כאשר הוא מבקש להאט.

לאט לאט

אל תדאגי יקרה

לאט זה בעצם מהר.

דווקא כך.

את תגיעי.

את תגיעי

תקשיבי לך

לקול הפנימי הזה שבך, קול הנשמה שבך, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות שבתוכך!

הוא יודע.

את יודעת.

ויש בו בלאט הזה כ"כ הרבה רוך

וחמלה

ועומקים

ודיוקים

וכיוונון

ונשימה

ולקחת אותו, את הלאט, לא אומר שהפסדת או שתפסידי במירוץ הזה שנקרא החיים

כי מי בעצם החליט שהם חייבים להיקרא ולהיות דווקא מירוץ?

אולי מירוץ זה לא מה שנכון וטוב ומתאים לך כרגע? או בכלל?

כך או כך את לא מפסידה. את מרוויחה.

את מרוויחה גם הספקים, כן כן דווקא בלאט מצויים דברים שלא נוכל להספיק או להגיע או אפילו לשים לב במהר.

אבל בעיקר את מרוויחה את עצמך.

ואת השלווה ואת הנשימה שלך.

ושתגיעי ל120 בבריאות ובשמחה

מה תרצי לראות שם במבט לאחור?

אילו תחנות בחיים? אילו תמונות?

מה הכי חשוב לך שבטוח יהיה בתמונה הזו?

ומה לא כזה חשוב בעצם שיהיה שם?

ואם אני מבינה שבעצם נקודת המוצא שלנו כבני אדם היא שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית כדי לחיות בעולם הזה, וכדי להשיג טוב.

גם במשפחה, גם בגוף בריא ונפש בריאה, גם בזוגיות, בילדים, בלימודים, בעבודה, בספורט, בקשר עם ההורים, האחים החברים.

בעצם כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים

אז ממילא באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להשקיע

ובעצם רק כך יהיו לנו חיים בכלל ואיכות חיים בפרט.

אז במה אני *בוחרת* להשקיע?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם בלאט?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם ביותר לעומק?

ואיפה אני מוצאת בחיים שלי ובבחירות שלי שדווקא הלאט יכול להיות מהר?

אז לאט לאט

לבחור להתבונן

להאט

ולהגיע למה שהלב שלנו מבקש ❤️

כי לפעמים לאט זה מהר.

להגיע לבהירותנגמרו לי השמות

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים מהר זה לאט-מסכים לגמריאריק מהדרום

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כנראה כאן בא הדגש על המילה "לפעמים"נגמרו לי השמות

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

הבנתי למה את מתכוונתאריק מהדרום

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

זה העניין, לפעמים גםנגמרו לי השמות

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

מה שאני רואה סביביאריק מהדרום

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

אני רואה אחרת לגמרינגמרו לי השמותאחרונה

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נחת 🙂‍↕️נגמרו לי השמות

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

אולי יעניין אותך