קודם כל, אני גבר. אני ואשתי מנענו הריון (שקפים) עד לסיום בירור גנטי שהתחלנו איתו. נכנסנו איכשהו להריון תוך כדי. מאד חששנו ופחדנו, לקח לנו איזה שבועיים לעכל ולהתחיל לשמוח. שבוע אח''כ דימום והפלה (שבוע 7) התחושות מאד מעורבות הקלה עצב אבדן רוגע. מבלבל ומתסכל.
רצינו לשבת לדבר בנחת לראות איך מתמודדים אבל הקטן שלנו חולה והיה צריך אישפוז ואני. איתו בבית חולים. אשתי בבית נחה אחרי.
מה עושים? סוג של עוברים את זה כל אחד לבד? איך מתמודדים עם הקושי ועם האשמה על הרגשות הקלה??
זה נורמלי שזה התחושה הראשונה שלי? ב''ה לפחות אין את החשש שיצא בעייתי?
רצינו לשבת לדבר בנחת לראות איך מתמודדים אבל הקטן שלנו חולה והיה צריך אישפוז ואני. איתו בבית חולים. אשתי בבית נחה אחרי.
מה עושים? סוג של עוברים את זה כל אחד לבד? איך מתמודדים עם הקושי ועם האשמה על הרגשות הקלה??
זה נורמלי שזה התחושה הראשונה שלי? ב''ה לפחות אין את החשש שיצא בעייתי?
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 