ברוך ה נכנסתי להריון ראשון ורצוי, בת 28
ההחלטה נבעה כמובן גם מרצון, אבל גם מאיזשהי מחשבה רציונלית שזה זמן מתאים לעבור שלב.
אני באמת מודה לה' על ההריון אבל ממש בחרדות מהחיים שאחרי הלידה.
אני בן אדם מאוד עצמאי וצריכה את המרחב שלי, וגם במובן הטכני אנחנו המון נוסעים, מטיילים, מאוד חופשיים בלו"ז שלנו.
ממש מפחיד אותי התלות הזאת שתהיה בי,
מפחדת שלא יהיה לי מרחב ושאני אשנא את זה
שאני ארגיש חנוקה
שאני אהיה רוב הזמן בבית ושזה לא יעשה לי טוב
שאני אהיה מחוייבת לשגרת הנקות כביסות חוסר שינה בלילה
ובעיקר מאיימת עלי התחושת מחנק שאני מפחדת להרגיש.
אני לא רוצה להיות אמא קרה שצריכה את הילדים רחוק ממנה
אבל באמת מרגישה שלא מתאים לי הסיטואציה הזאת שכל הזמן יש איתי ועלי ילדים, במיטה שלי ובצלחת שלי ושאני כבר לא אדונית לעצמי.
חשבתי שאולי בגלל שאין לי ילדים אני לא מכירה את הטוב שמגיע יחד עם זה וחווה בעיקר את הפחד.
באמת מודה על ההריון הזה ורוצה אותו,
מחפשת דרכים להיות בחוויה טובה ושמחה יותר ולא בחוויה של שעון חול לקראת החיים החדשים שיסגרו עלי
אשמח ממש לעזרה מכן. לשיפוטיות פחות.
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות