לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

בגלל אימפולסיביות

והרגישות היא לרועץ כי הם נפגעים מהר או לא סולחים מהר. אבל זה מן הסתם תלוי איזה בעיה ואיזה רמה 

לגיל יותר גדול

כאילו מעל 20

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

לק"י

שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

ומוסיפה סרטון על מאפייני הילד המחונן, כמובן שלא כל הילדים יסבלו מכל הקשיים המתוארים, אבל חשוב להבין את מי שכן סובל על מנת להתנהל מולו נכון יותר.

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

יש גם סרטונים/ הרצאות על מחוננים על הרצף, אולי זה יעזור להבין את הנושא יותר טוב.

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

אוטיזם הוא ספקטרום .יש אנשים וילדים בתפקוד נמוך מאוד או גבוה .

או ממש מעל הנורמה .

כמו תסמונת אספרגר.

המאפיין הוא קושי בהבנת מצבים חברתיים.

קושי בהבנת סטואיציות חברתיות רגשיות .

אצל מחוננים להבדיל יש פער בין היכולות הקוגניטיבית הגבוהות.ליכולת החברתית והרגשית.

פעמים רבות הן מוקפצים כיתה,זה מוסיף על הקושי והפעם.

פעם חשבו שלא סביר להגדיר את כל מיי שיש לו קושי חברתי קל או בינוני כאוטיסט 

כללית אבחנו כאוטיסטים אנשים בתפקוד נמוך למדי.

היום הרחיבו את ההגדרה וכל מי שאיפשהו על הקשת נכנס תחתיה.

בעיני זה לא נכון..

עושה עוול עם אנשים בתפקוד גבוה- וגם עם אוטיסטים בתפקוד ממש נמוך.

יש איזה בעיה עם אוטיזם.

 זה משהו שאין שום בדיקה שיכולה למדוד את רמתו, זה בסוף אבחון סובייקטיבי של מאבחן (לכן צריך אבחון כפול, ועדיין. ידוע שיש רופאים שנותנים יותר ופחות בקלות את האבחנה)

זה משהו שאין דרך לשלול לפני הלידה, למנוע דרך בדיקות גנטיות (עובדים על זה, אבל זה עוד ייקח זמן) לכן לעומת בעיות אחרות יש המון אוטיזם אצל אנשים במעמד סוציו אקונומי ממש גבוה

מה שגורם לזה שיש להם לובי ממש רחב וחזק מול גופי ממסד

מה שגורם לזה שיש להם הרבה זכויות

ולכן לאנשים שהם גבוליים- להידחק לפעמים לתוך ההגדרה שהיא כאמור קצת אלסטית.

ועכשיו אחרי שהקלדתי את כל זה רואה שמאנונימי, אז סליחה ממש, אבל אם אמחק לא יהיה לי סבלנות להקליד שוב.

הזוי בעיני שהבן שלי יקבל אותה הגדרה ואותן זכויות כמו ילד שלא עצמאי בשום דבר

זה לא הוגן כלפי שני הצדדים

ולגמרי רואב שיש היום הרבה אבחון יתר בדילאים הצעירים

וזו הסיבה שכרגע עוד לא פנינו לביטוח לאומי עם האבחון של הבן שלנו... (כנראה שנעשה את זה בסוף בגלל סיבות אחרות)

אצל הבת שלנו לא שאלו אותנו זה היה אוטומטית מיד אחרי האבחון הסופי בקופה...

אבל אני כן חושבת שגם בתפקודים גבוהים צריך קצבה כלשהי. בסופו של דבר, גם בהם צריך עזרה מקצועית...

זה לא עוזר לאף אחד.

וילדים בתפקוד גבוה יכולים עם מימון וסבסוד להגיע לחיים תקינים.

זה לא פחות חשוב.

אם זה מנחם אותך,

אוטיסטים בתפקוד נמוך ממש מקבלים יותר מ100% נכות ולכן הקצבה שלהם בפועל תהיה יותר גבוהה

ובדר"כ לומדים במסגרת חנ"מ שעולה למדינה הון, מניחה שאם הילד שלך בתפקוד ככ גבוה ואובחן בגיל מאוחר הוא בחינוך רגיל

ואוטומטית מקבל הרבה הרבה פחות.

ובכל מקרה אין טעם בהתחסדות הזאת.

יש המון דברים מעוותים בראש של בט"ל.

למשל, על אלרגיה (מסכנת חיים או חשש למסכנת חיים) מקבלים אוטומטית 50% נכות.

למרות שזה כאב ראש גדול- אין לזה שום עלויות.

אבל צליאקים, שהתזונה שלהם יקרה יותר

לא זכאים לכלום.

גם סכרתיים, שזה הרבה יותר משפיע על איכות חיים לא בהכרח מקבלים (לפעמים כן, אבל זה פרוצדורה והרבה יותר סבוך מאלרגיה)

לא רואה סיבה לא לקחת. 

זה ישפר את איכות חייו של הבן שלכם? מעולה.

זה כבר מעודד.

בכל אופן, כנראה שאכן נפנה לביטוח הלאומי בגלל הסיבות האחרות, "ועל הדרך" נקבל את הקצבה. בתקווה שאכן נשתמש בה לטובתו (ושהוא יסכים שנעזור לו...)

נותן קצבה לפי הרבה פרמטרים ולא רק לפי אבחנה

יש כמה וכמה דרגות

עם התייחסות לרמת תפקוד קוגניטיבי / צורך בעזרה/ צורך בהשגחה/ תפקוד פיזי

אל דאגה

ביטוח לאומי לא יתנדב לתת קצבה למי שלא זקוק לה

העניין הוא שלכאורה הבן שלי עצמאי ומסתדר לבד... לכן לא נעים לנו.

אבל אין לדעת איך הוא יהיה בבגרות, כשיצטרך להיות לגמרי עצמאי. ומכיוון שאז קשה יותר לקבל קצבה, אולי כן נכון שעכשיו יהיה לו משהו בשביל להתבסס עליו בעתיד.

של ביטוח לאומי נראה שהאבחנה עצמה מזכה בנכות

גם בתפקוד עצמאי

חוסר תפקוד כמראה מביא לעיתים לקצבאות שגבוהות מ100%

ASD - הספקטרום האוטיסטי - מי זכאי לקצבת ילד נכה? (לפי מחלות וליקויים) | ביטוח לאומי

לק"י

וגם את זה לא תמיד מקבלים.

גם ילדים שברור שצריכים השגחה תמידית, גם אם הם יחסית עצמאיים (מתלבשים לבד, אוכלים לבד וכדומה. לא הכוונה לעצמאות מלאה, יציאה מהבית לבד וכו').

מה שמגיע לך, מגיע

זה ביטוח לאומי שצריך להיות יותר מדויק עם המשאבים שלו על מנת שהמענה יהיה הכי טוב

אמרה לי פעם שהמדינה משקיעה הרבה התפקודים הגבוהים, כי אם הם מממשים את הפוטנציאל שלהם, הם הרבה פעמים מכניסים למדינה המון כסף (יש להם נטייה ללכת לעבוד בהייטק...).

לא יודעת על מה זה מבוסס, אבל אולי ירגיע לך את המצפון.

המחוננות יכולה לגרום לפער בין הילד המחונן לשאר הילדים (מבחינת יכולות, תחומי עניין, קנאה אפילו של שאר הילדים כלפיו)

וגם פער בין הילד והדברים שהוא קולט, להבנה שלו את הסיטואציה.. למשל קליטה של משפטים של המבוגרים והבנה של ההקשר אבל חוסר הבנה מול מי אפשר להשתמש במשפט כזה.

ואז זה יכול לייצר איזשהו פער שנראה כקושי תקשורתי חברתי אבל כשהשנים יעברו והפער יצטמצם זה יראה אחרת. 

ואגב, ראיתי הבוקר ראיון בהידברות עם חני ליפשיץ על הבת האוטיסטית שלה, וחשבתי עלייך. שווה צפייה

(יוטיוב כבר יודע להציע לי דברים שקשורים לאוטיסטים🤭 אבל גם סתם דברים של הידברות...)

ב"ה הילדים שלי בתפקוד גבוה יותר מהבת שלה, אבל עדיין היה לי מה ללמוד מזה...

גם אני לא הכרתי את הקשר בין מחוננים לצורך מוגבר בשקט, רגישות לרעשים וקושי במעברים. אבל גם הדברים האלה יש אנשים נוירוטיפיקליים שסובלים מהם, אז יכול להיות אנשים שהם גם עם רגישות חושית מוגברת וגם מחוננים ולא על הספקטרום.

(שאני זיהיתי בה את עצמי, אגב)

אבל לכאורה זה לא קשור למחוננות, אלא משהו בפני עצמו... (אני למשל לא מחוננת🤭)

או לא במינון גבוה. כך שהם כנראה גם לא תחת הגדרה של "אדם רגיש מאוד".

נורמטיביים

שמתפתחים בצורה תקינה מכל הבחינות?

זה כדי לא להגיד התפתחות תקינה (כי אז יגידו, מה אוטיסטים הם לא תקינים)

או נורמלים (כי אז אפשר להגיד, רגע אוטיסטים לא נורמלים).

רוצים להתייחס למגוון הנוירולוגי

סוג של פוליטיקה קורקט.

אפשר להתחבר לזה או לחשוב שזה מוגזם

וטיפיקל- אופייני, טיפוסי.

אנשים עם התפתחות נוירולוגית טיפוסית=רגילה,

מול אנשים שהם 'מגוונים נוירולוגית' - על הרצף, adhd וכדו'.

נראה לי שעיקר השימוש הוא באמת מול אוטיסטים, אבל אולי פשוט נראה לי כך כי אני מתעניינת באוטיזם( הבן שלי על הספקטרום)

ובכלל המילה הזאת בעצמה נשמעת כמו איזה לקות או מחלה

הוא כדי לא לחלק את העולם ל'נורמליים' מול 'לא נורמליים', שזו הסתכלות הגיונית אבל גם שיפוטית.

יש ציבור של אנשים אוטיסטים בתפקוד גבוה, ששמחים בזהות האוטיסטית שלהם ולא מתייחסים אליה כלקות, אלא כשונות.

לכן מתייחסים למושג גיוון נוירולוגי, שבו יש מי שמתפתח בצורה טיפוסית ומי שהמוח שלו אוטיסטי, אבל אין צורך בהגדרות שמחליטות מי נורמלי ומי לא. 

אני מאמינה שאת רואה את ההבדל בין אוטיסטים בתפקוד נמוך למחוננים... צריך לזכור שאוטיזם זה רצף מאוד רחב, ובעצם נוגע לכל חלקי האוכלוסייה. (גם כמות האבחונים היא מאוד גדולה, המספר האחרון ששמעתי היה שהערך 1 ל30 ילדים מאובחן על הרצף)

כמו שכתבתי בתגובה למישהי אחרת-כדי לאבחן אוטיזם בודקים קשיי תקשורת-שיכולים לנוע על רצף מאוד רחב של קשיים, יש אוטיסטים שנמצאים בבואה משלהם וקשה מאוד לייצר איתם קשר כלשהו ויש אוטיסטים שחפצים בקשר ומחפשים אותו-אבל לא מצליחים לעשות זאת באופן מותאם.

דבר נוסף שבודקים באבחון-תחומי עניין מצומצמים/חזרתיים או התנהגויות חזרתיות, שגם פה-זה יכול להיות ילד שיודע הכל על סוגי מכוניות שונות או ילד שכל היום דופק שני חפצים אחד לשני כי אוהב את הרעש שזה משמיע.

לאוטיזם מתווסף העניין התחושתי שהיום מבינים שהוא מאוד דומיננטי במאפיינים של הלקות-חיפוש אחרי גריה, קושי בוויסות חושי, רתיעה ממרקמים שונים ועוד.

מעבר לרצף התקשורתי והתפקודי בתוך הרצף האוטיסטי קיים גם שוני בין אנשים-כי אוטיזם קיים בכל חלקי האוכלוסייה, יש ילדים על הרצף בתפקוד גבוה עם קוגניציה גבוהה מהרגיל, ממוצעת או נמוכה מהרגיל, ולהפך-יש ילדים בתפקוד נמוך שהקוגניציה שלהם גבוהה, תקינה או נמוכה.

מחוננות לעומת זאת קשורה רק לרמת האינטליגנציה, וכיום גם בודקים אותה בצורה יחסית מצומצמת בדרך המבחני מחוננים של בית ספר, ילדים מחוננים הרבה פעמים חווים קשיים רגשיים בגלל הפער בקוגניציה בינם לבין חברים שלהם (ולפעמים גם מורים שלהם) והפער בקוגניציה לבין היכולות הרגשיות שלהם.

בנוסף יש קשיים תחושתיים בלי קשר לאוטיזם, זה מאפיין גם של הפרעות קשב, וגם לפעמים יש קשיים בוויסות החושי בלי קשר לבעיות קשב וריכוז או אוטיזם, אלא יש אנשים עם קשיים תחושתיים שונים, וזה יכול ליפול גם אצל מחוננים, אבל מחוננים לא יגיעו בהכרח עם הקשיים האלה (לעומת אוטיסטים שבהכרח יהיו קשיים כאלו ברמה זו או אחרת) וגם הרבה מהקושי הרגשי נפתר עם הגיל, במיוחד עם יש קבוצת שווים כמו בתוכניות מחוננים שונות...

ולא אמרתי שהמאפיינים האלה ייחודיים לאוטיסטים בתפקוד נמוך, אלא שאלו מאפיינים של אוטיזם, פשוט בתפקודים הגבוהים נוצר הבלבול, בגלל שרואים איים של יכולות גבוהות כמו אצל מחוננים, אבל זה לא מאפיין דווקא של אוטיסטים, זה לפעמים בונות בגלל השונות הנוירולוגית

יש מתאם גבוה בין מחוננות לבין הקשיים שתוארו.

מוזמנת לקרוא פה:

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

ויש עוד הרבה חומר בנושא.

ילדים מחוננים סובלים הרבה פעמים מקשיים שונים עוד לפני שהם מאותרים כמחוננים, ובעיני חשוב להעלות את המאפיינים למודעות כי אי אפשר להתייחס לקשיים האלו כקשיים רגילים, אלא להתאים את התקשורת עם המחונן (או החשוד כמחונן) בהתאם למה שמאפיין אותו.

וכמו בכל נושא יש את הגבוליים, אבל מחוננים באופן מובהק יותר, רובם הגדול יסבול מקשיים ויצטרכו התאמות.

לא סתם יש כיתות מחוננים בעל יסודי, והתקן למספר ילדים בכיתה הוא קטן וההוראה והיחס מותאמים.

זה לא רק יכולות הלמידה הגבוהות, וקבוצת שווים, זה גם הרבה מעבר.

אני לא משווה לאוטיזם,

אבל גם אצל מחוננים יש מאפיינים מסויימים שלא מסתכמים ברמת איי קיו בלבד.

אגב לא כל מי שמאותר כמחונן ביסודי מאותר אח"כ כמחונן בעל יסודי.

מה שאני תוהה - יכול להיות שילד מאובחן כמחונן, אבל בעצם הוא אוטיסט בתפקוד גבוה?

כלומר, אם יש לו את כל הקשיים האלה, זה לא מצביע שיש פה משהו מעבר למחוננות?

ואני מכירה כמה כאלה, מחוננים שבהמשך חייהם אובחנו גם כאוטיסטים.

אבל זה לא אומר שהאבחון של המחוננות הוא טעות. אלו ילדים שהם גם מחוננים, וגם אוטיסטים בתפקוד גבוה. פשוט מחוננות זה משהו שבודקים אוטומטית את כל הילדים, אז את זה פחות מפספסים.

להבנתי הוא בכלל לא אבחון מחוננים

הוא סינון של הילדים הכי חזקים קוגנטיבית בשכבה

בפועל רואים שלשליפה יוצאים גם לא מחוננים,

אלא 'סתם' חכמים מאד.

וכן למחוננים יש קשיים ואין הכרה והבנה של זה

אנשים מאד מתפעלים

ואז המומים כשהם נתקלים בקושי

זה נשמע להם מוזר

הוא מדבר בשפה של מדען בן 30

אז למה הוא בוכה ככה באמצע הרחוב?

והאמת היא ששונות בפני עצמה היא קושי

להיות כל כך חריג מהסביבה בפער-

זה יוצר המון מורכבות

או למשל-

ההרגשה שאני מבין/קולט/יודע יותר מכל המבוגרים סביבי

זה גם מאד מערער את הבטחון של הילד והאמון שלו בעולם.

לבן שלי למשל מאד קשה הרעיון שאנחנו עלולים לשכח משהו 

או לטעות בפרט כלשהו

הוא ילד- הוא רוצה מבוגר לסמוך עליו

אבל מתברר לאט לאט

שיש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לענות לו עליהם

אם שכחנו משהו- זה מבחינתו סוף העולם

ואני מבינה לאט לאט למה זה כל כך מערער אותו

כאילו, כמו שהוא אמר לי פעם

'אבל את שוכחת כל כך הרבה! מי אמר שתזכרי אותי תמיד?

אז אני לא שוכחת כל כך הרבה

ב"ה יש לי זכרון טוב ותמיד נחשבתי, וגם בעלי, חכמים מהממוצע

אבל הוא עולה עלינו.

(בטח עלי עם מח בטטה מהריונות ולידות)

לא צורך בשקט

לא קושי חברתי

לא קושי במעברים (אולי כן, אבל לא משהו חריג)

אז זה כנראה לא מחייב שיגיע יחד...

הרבה פעמים לקות תקשורת בתפקוד גבוה מאובחנת בגיל מאוחר.לעיתים הורים מאובחנים,לאחר שילדם קיבל איבחון.

היכולת הקוגניטיבית הגבוהה(מחוננות),עוזרת לילד/נער /מבוגר .לתפקד באופן תקין או כמעט תקין.

חוץ מהבנת מצבים חברתיים רגשיים.

לא מחייב תלוי אצל כל אחד.

מה שהכי חשוב,שילמד במקום שיטיב איתו לימודית,רגשית וחברתית.

רוב נחת.

פשוט לפעמים יש השקה.

יש אוטיזם שזו אבחנה של קושי תקשורתי עם הגדרות מסוימות מאד כדי לאבחן,

ויש מחוננים שהם עם מנת משכל גבוהה.

ולפעמים יש השקה,

ולפעמים לא.

התגעגענו אלייך בכל ליבנו

איזה כיף שבאת .לשמחנו!!

העצה שלי - לא לבשל זה מחשל!

מאוד חשוב שהבעל לא יתרגל ואת המטבח לבדו יתפעל

איזה רעיון, ממש שגעון!

שייקח לו מנה חמה מהארון🍜

לדחוף את כל הבלגן למגירה...

ואת מה שנשאר על הרצפה,

עם רגל להכניס מתחת לספה.

ואז לשבת עם כוס קפה.

איזו עיצה נהדרת!

בזכותך אני את הבית מסדרת🧹

ולי יש עצה נדושה

ילדי החליטו פה אחד

ששבת הוא יום כה מיוחד

עד כי בגדיו גם הם קדושים

ואותם אין מכבסים 😅

מכאן למדנו בקל וחומר כמובן

שסל הכביסה יהיה לבן

כך הסל תמיד ריק ישאר

לבן וטהור כאור הנר

את קדושת השבת נרגיש כל השבוע

ואיש לא ישאל מדוע

(כי איש אלינו לא יגש,

כשהריח לאפו יורגש)

כתבת יפה ביתי הנהדרת,

את עצתך הריחנית אני בחום מאמצת🤩

ואני כאן עם עצה נפלאה לחמות

בכל פעם שכלתך אכלה כמויות

לטפי לה את הבטן בליטוף מתרגש

דמייני בוודאות ששם נכד חדש מתחדש 

את אחת הנשים המקסימות!

בטוחני שכל הנשים פה לך מודות🙏🏽

חמותי היקרה, את אשה עם נשמה

אבל האף שלך - זו ממש תעלומה

במקום לדחוף אותו לכל סיר וצלחת

תשמרי אותו בבקשה... עמוק בתוך המטפחת

יודעת את ביתי הקסומה,

שבעבר היו מוחטים את האף בממחטה?🤧

קני לחמותך אחת כזו משובצת,

בטוח שהיא מהנוסטלגיה תעשה נרגשת🥺

ואני רק בקצרה אומרת

לרבנית הצדקת-

את כה נפלאה ונהדרת!

את בנות ישראל מזככת

בכשרונך הרב לעזרה ותושיה נחלצת

בטוחני שהצלת בתים רבים בישראל

שירבו כמותך בעזרת הק-ל!!

ולבנות פה בפורום הנכבד והנורא-

עצה על הדרך, ממש בקטנה:

מי שרוצה להיות מאושרת ושמחה

תסתכל כל יום בדשא של השכנה!

כן כן זו עם המטפחת הירוקה.

תשווה גוון עלים, גובה עשבים

תמדוד את רעננות העלים

ואת יפי המטפחות

תמדוד בסרגלים

ככה אני בטוחה

מובטח לה מלא חופניים נחת ושלווה!

רעיון מקסים!

ועוד יותר, ביום נעים.

בשבילכם ארשום טיפ חשוב ומחכים

בלילה, רק אחרי שעולים למיטה

זה הזמן להיות צמאים, זו השיטה

כוס מים תזכרו לבקש

ותזכרו שצריך לפעמים להתעקש

תודה לך הרבנית הקדושה

מקווה שאני לא עושה לעצמי שום בושה

את משמחת אותנו מאוד

למשימותיך תמיד אתייחס בכבוד❣️

הצלחת לשמח את ילדי ישראל,

שאת המוח אוהבים לפעמים לבלבל😅

להיזכר שהם רעבים

אחרת איך יהיו בריאים???

סתם הטרלתי

נפלתן בעקיצה

זה לא פורים בלי שרשור ממים

שרשור ממים יפתח במהרה

בימים הקרובים או בשנה הבאה 

איזה צדקנית

זכית להעלות חיוך

על פנים של אישה גמורה מעייפות

העיצה שלי בהתאם לאווירה

אם את עייפה- תישארי ערה

ככל שהעייפות גוברת

את ערה נשארת

ככה בטוח תצברי כוחות

לעוד יום מלא באנחות

בזבוז גמור ללכת לישון

עדיף להמשיך בפורום לגלול 

חיכינו לך לרוות קצת נחת

ובזכותך בימים קשים כאלה

בא חיוך הפלא ופלא.

עצה חשובה קדושה ונוראה

לכל אמא אשה ורעיה

הזמן יקר וקצר וחשוב

ואין לבזבזו על דבר שלא ישוב

שינה, אכילה, והנאה- זה לחלשות

חבל ממש על כל הדקות

זמן לעצמך זה ממש מותרות

ואפשר להספיק המון מטלות

אז בלי להתלונן ובלי לפהק

רוצי את כל האחרים לפנק

ואל תשכחי לספר לשכנות

שלפסח את סיימת ת'ארונות

לחרטט בביטחון ומתוך מחשבה

כי כשהמוח כבר פירה מרוב הריונות ולידות

וגם העיניים נעצמות והמחשבות נודדות

אז העיקר שהחרוזים איכשהו משתלבים

גם אם תוכן של ממש הם לא מלווים

ואם המשפט האחרון היה נשמע לא הגיוני

זה כי את העצה שלי מיישמת גם אני...

אבאלה מוח פירה.. פחד...

באלי להסתובב עם שלט על הגב

זהירות מוח פירה.

כי אני עושה פדיחות על ימין ועל שמאל

אז לפחות שתהיה הכנה

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

ולא צריך גם את זה וגם משלוח מנות 

לא יהיה להן זמן להנות מזה.

אבל את יכולה להכין מארזים קטנים כמו שתיארת בקופסה יפה ושיקחו הביתה בתור משלוח

אלא ביום ראשון הקרוב נגיד.. 

סמוך 

האמת שאצלנו לבת אחת החליטו שזה יהיה בשישי ולבת אחת בראשון אז זה קצת מבאס שלא יתחפשו ביחד😅

אם זה מוכן ודברים שאפשר לאכול בין לבין, מפנק ונגיש (כמו ירקות חתוכים ומאפים) ולא דברים שצריך לשבת עם צלחת (כמו נניח סלט וחביתה) אז הן לא ישכחו בטעות לאכול...

מקוריות או מחפשת משהו שיהיה זול?

כי בעיניי ארוחת בוקר זה כיף, אבל מושקע

אם זה מתאים לך, מהמם בעיניי. בצירוף פתק של פורים שמח ותודה רבה.

אבל אם את רוצה להראות הערכה, ולא לעבוד קשה, הייתי דווקא הולכת על משהו קנוי.

במיוחד אם זה צוות של גן ולא הרבה צוות, אפשר בסכום לא גבוה להביא משהו יפה.

קופסה יפה עם נייר גרוס, קרטון מיץ שוכב בצד אחד וכמה סוגי עוגיות בצלופנים בצד השני למשל.

ככה את קונה כמה סוגי עוגיות, ומחלקת כמה בודדות בכל צלופן ומשלבת את הסוגים השונים בכל משלוח. אפשר גם לגוון ונגיד לשים שניים של עוגיות,,אחד מרשמלו, אחד שוקולד או גומי.

תלוי כמה בא לך להרחיב או לצמצם.

אפשר כוס שתיה חמה ב5 שח מאיזה סטוק עם חליטת תה ב7-8 שח (אפשר לבקש שימלאו לך עד כמות שתעלה את המחיר שאת רוצה), עם שוקולד קטן וקופסה פיצית של דבש.

או כמו ארוחת בוקר - מיץ בקרטון/פחית/בקהוק זכוכית קטן, קרקרים/גריסיני בצלופן, יוגורט (רגיל או בצנצנת), פירות קטנים (יש עכשיו הרבה מבצעים על תותים, לא צריך קופסה, מספיק למלא קופסונת קטנה מהסטוק או לעשות שני שיפודים. גם התחילו להביא ענבים)

את יכולה גם לחפש מארזים מוכנים באתרים ולקבל רעיונות. אני ראיתי שהרבה פעמים ההבדל בין משלוח שנראה וואו למשלוח מבאס זה הקופסה או הנייר הגרוס והסרט שסוגר את העטיפה.. 

הרבה פעמים יש גם מבצעים סביב התקופה הזו.

נגיד קונים מיקס שוקולדים ומחלקים בין המשלוחים, כוס יפה ואיזשהו בקבוק שתייה בהתאם לתקציב.

אפשר גם ללכת לכל מיני חנויות בריאות כאלו, ואז אלו דברים במשקל שאפשר לבקש עזרה מה לקנות בהתאם לתקציב. (נגיד אגוזים מצופי שוקולד, חליטות תה, חלבה וכו')

אולי היא בחופשת לידה

שאפשר יהיה לחגוג קצת😅

אני לא שנונה עד כדי כך.. חח

לק"י

רציניים.

אם בכל זאת היא הגיבה לכן בשרשור וזה מפריע לכן- דווחו בבקשה.

המטרה היא שיהיה שמח.

אז היא תשתדל לא להתפרע, והשאר ישתדלו לקבל ברוח טובה (ולדווח אם צריך).

לקבלת דמי לידה

יכול להיות שכדאי לחזור עכשיו. יש 3 חודשים עד סוף השנה ואז עוד חודשיים חופש שמקבלים עליהם משכורת.

אם לא תחזרי, לא בטוח שתעמדי בתנאים של ביטוח לאומי לדמי לידה

אם לפני שנגמרה החופשת לידה הראשונה (26 שבועות), זה נקרא הריון עוקב.

ואז את יכולה להיות זכאית לחופשת לידה.

תבדקי את זה בביטוח לאומי. מה בדיוק התנאים.

בעקבות חברה שהיתה במצב הזה.

לא יודעת בדיוק מה התנאים, אבל אני יודעת שזה קיים.

הוא התחיל לפני שנגמרה חופשת הלידה,

הלוואי הלוואי שזה כך ושיתנו לי! אבדוק, תודה!

@השקט הזהאני ממש לא רוצה לבטל את החלת, נראה לי שאפילו במחיר שלא אקבל דמי לידה. כמה זה טוב לנפש שלי, ברוך ה'!

כי פה כתוב שאם כן, אז גם אם נכנסת להריון במהלך ה-26 שבועות את עשויה להיות זכאית.

זכאות לדמי לידה במקרה של לידה עוקבת -

אישה שנכנסה להיריון במהלך חופשת הלידה בתשלום (8 שבועות או 15 שבועות), או במהלך 26 שבועות מהלידה הקודמת אם עבדה לפחות שנה אצל המעסיק שממנו הפסיקה לעבוד- עשויה להיות זכאית לדמי לידה עבור הלידה הבאה, בתנאי שלא חזרה לעבודתה.

תנאי הזכאות - דמי לידה | ביטוח לאומי