לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

לק"י

שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

ומוסיפה סרטון על מאפייני הילד המחונן, כמובן שלא כל הילדים יסבלו מכל הקשיים המתוארים, אבל חשוב להבין את מי שכן סובל על מנת להתנהל מולו נכון יותר.

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

יש גם סרטונים/ הרצאות על מחוננים על הרצף, אולי זה יעזור להבין את הנושא יותר טוב.

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

אוטיזם הוא ספקטרום .יש אנשים וילדים בתפקוד נמוך מאוד או גבוה .

או ממש מעל הנורמה .

כמו תסמונת אספרגר.

המאפיין הוא קושי בהבנת מצבים חברתיים.

קושי בהבנת סטואיציות חברתיות רגשיות .

אצל מחוננים להבדיל יש פער בין היכולות הקוגניטיבית הגבוהות.ליכולת החברתית והרגשית.

פעמים רבות הן מוקפצים כיתה,זה מוסיף על הקושי והפעם.

פעם חשבו שלא סביר להגדיר את כל מיי שיש לו קושי חברתי קל או בינוני כאוטיסט 

כללית אבחנו כאוטיסטים אנשים בתפקוד נמוך למדי.

היום הרחיבו את ההגדרה וכל מי שאיפשהו על הקשת נכנס תחתיה.

בעיני זה לא נכון..

עושה עוול עם אנשים בתפקוד גבוה- וגם עם אוטיסטים בתפקוד ממש נמוך.

יש איזה בעיה עם אוטיזם.

 זה משהו שאין שום בדיקה שיכולה למדוד את רמתו, זה בסוף אבחון סובייקטיבי של מאבחן (לכן צריך אבחון כפול, ועדיין. ידוע שיש רופאים שנותנים יותר ופחות בקלות את האבחנה)

זה משהו שאין דרך לשלול לפני הלידה, למנוע דרך בדיקות גנטיות (עובדים על זה, אבל זה עוד ייקח זמן) לכן לעומת בעיות אחרות יש המון אוטיזם אצל אנשים במעמד סוציו אקונומי ממש גבוה

מה שגורם לזה שיש להם לובי ממש רחב וחזק מול גופי ממסד

מה שגורם לזה שיש להם הרבה זכויות

ולכן לאנשים שהם גבוליים- להידחק לפעמים לתוך ההגדרה שהיא כאמור קצת אלסטית.

ועכשיו אחרי שהקלדתי את כל זה רואה שמאנונימי, אז סליחה ממש, אבל אם אמחק לא יהיה לי סבלנות להקליד שוב.

הזוי בעיני שהבן שלי יקבל אותה הגדרה ואותן זכויות כמו ילד שלא עצמאי בשום דבר

זה לא הוגן כלפי שני הצדדים

ולגמרי רואב שיש היום הרבה אבחון יתר בדילאים הצעירים

וזו הסיבה שכרגע עוד לא פנינו לביטוח לאומי עם האבחון של הבן שלנו... (כנראה שנעשה את זה בסוף בגלל סיבות אחרות)

אצל הבת שלנו לא שאלו אותנו זה היה אוטומטית מיד אחרי האבחון הסופי בקופה...

אבל אני כן חושבת שגם בתפקודים גבוהים צריך קצבה כלשהי. בסופו של דבר, גם בהם צריך עזרה מקצועית...

זה לא עוזר לאף אחד.

וילדים בתפקוד גבוה יכולים עם מימון וסבסוד להגיע לחיים תקינים.

זה לא פחות חשוב.

אם זה מנחם אותך,

אוטיסטים בתפקוד נמוך ממש מקבלים יותר מ100% נכות ולכן הקצבה שלהם בפועל תהיה יותר גבוהה

ובדר"כ לומדים במסגרת חנ"מ שעולה למדינה הון, מניחה שאם הילד שלך בתפקוד ככ גבוה ואובחן בגיל מאוחר הוא בחינוך רגיל

ואוטומטית מקבל הרבה הרבה פחות.

ובכל מקרה אין טעם בהתחסדות הזאת.

יש המון דברים מעוותים בראש של בט"ל.

למשל, על אלרגיה (מסכנת חיים או חשש למסכנת חיים) מקבלים אוטומטית 50% נכות.

למרות שזה כאב ראש גדול- אין לזה שום עלויות.

אבל צליאקים, שהתזונה שלהם יקרה יותר

לא זכאים לכלום.

גם סכרתיים, שזה הרבה יותר משפיע על איכות חיים לא בהכרח מקבלים (לפעמים כן, אבל זה פרוצדורה והרבה יותר סבוך מאלרגיה)

לא רואה סיבה לא לקחת. 

זה ישפר את איכות חייו של הבן שלכם? מעולה.

זה כבר מעודד.

בכל אופן, כנראה שאכן נפנה לביטוח הלאומי בגלל הסיבות האחרות, "ועל הדרך" נקבל את הקצבה. בתקווה שאכן נשתמש בה לטובתו (ושהוא יסכים שנעזור לו...)

נותן קצבה לפי הרבה פרמטרים ולא רק לפי אבחנה

יש כמה וכמה דרגות

עם התייחסות לרמת תפקוד קוגניטיבי / צורך בעזרה/ צורך בהשגחה/ תפקוד פיזי

אל דאגה

ביטוח לאומי לא יתנדב לתת קצבה למי שלא זקוק לה

העניין הוא שלכאורה הבן שלי עצמאי ומסתדר לבד... לכן לא נעים לנו.

אבל אין לדעת איך הוא יהיה בבגרות, כשיצטרך להיות לגמרי עצמאי. ומכיוון שאז קשה יותר לקבל קצבה, אולי כן נכון שעכשיו יהיה לו משהו בשביל להתבסס עליו בעתיד.

של ביטוח לאומי נראה שהאבחנה עצמה מזכה בנכות

גם בתפקוד עצמאי

חוסר תפקוד כמראה מביא לעיתים לקצבאות שגבוהות מ100%

ASD - הספקטרום האוטיסטי - מי זכאי לקצבת ילד נכה? (לפי מחלות וליקויים) | ביטוח לאומי

לק"י

וגם את זה לא תמיד מקבלים.

גם ילדים שברור שצריכים השגחה תמידית, גם אם הם יחסית עצמאיים (מתלבשים לבד, אוכלים לבד וכדומה. לא הכוונה לעצמאות מלאה, יציאה מהבית לבד וכו').

מה שמגיע לך, מגיע

זה ביטוח לאומי שצריך להיות יותר מדויק עם המשאבים שלו על מנת שהמענה יהיה הכי טוב

המחוננות יכולה לגרום לפער בין הילד המחונן לשאר הילדים (מבחינת יכולות, תחומי עניין, קנאה אפילו של שאר הילדים כלפיו)

וגם פער בין הילד והדברים שהוא קולט, להבנה שלו את הסיטואציה.. למשל קליטה של משפטים של המבוגרים והבנה של ההקשר אבל חוסר הבנה מול מי אפשר להשתמש במשפט כזה.

ואז זה יכול לייצר איזשהו פער שנראה כקושי תקשורתי חברתי אבל כשהשנים יעברו והפער יצטמצם זה יראה אחרת. 

ואגב, ראיתי הבוקר ראיון בהידברות עם חני ליפשיץ על הבת האוטיסטית שלה, וחשבתי עלייך. שווה צפייה

(יוטיוב כבר יודע להציע לי דברים שקשורים לאוטיסטים🤭 אבל גם סתם דברים של הידברות...)

ב"ה הילדים שלי בתפקוד גבוה יותר מהבת שלה, אבל עדיין היה לי מה ללמוד מזה...

גם אני לא הכרתי את הקשר בין מחוננים לצורך מוגבר בשקט, רגישות לרעשים וקושי במעברים. אבל גם הדברים האלה יש אנשים נוירוטיפיקליים שסובלים מהם, אז יכול להיות אנשים שהם גם עם רגישות חושית מוגברת וגם מחוננים ולא על הספקטרום.

(שאני זיהיתי בה את עצמי, אגב)

אבל לכאורה זה לא קשור למחוננות, אלא משהו בפני עצמו... (אני למשל לא מחוננת🤭)

או לא במינון גבוה. כך שהם כנראה גם לא תחת הגדרה של "אדם רגיש מאוד".

נורמטיביים

שמתפתחים בצורה תקינה מכל הבחינות?

זה כדי לא להגיד התפתחות תקינה (כי אז יגידו, מה אוטיסטים הם לא תקינים)

או נורמלים (כי אז אפשר להגיד, רגע אוטיסטים לא נורמלים).

רוצים להתייחס למגוון הנוירולוגי

סוג של פוליטיקה קורקט.

אפשר להתחבר לזה או לחשוב שזה מוגזם

וטיפיקל- אופייני, טיפוסי.

אנשים עם התפתחות נוירולוגית טיפוסית=רגילה,

מול אנשים שהם 'מגוונים נוירולוגית' - על הרצף, adhd וכדו'.

נראה לי שעיקר השימוש הוא באמת מול אוטיסטים, אבל אולי פשוט נראה לי כך כי אני מתעניינת באוטיזם( הבן שלי על הספקטרום)

ובכלל המילה הזאת בעצמה נשמעת כמו איזה לקות או מחלה

הוא כדי לא לחלק את העולם ל'נורמליים' מול 'לא נורמליים', שזו הסתכלות הגיונית אבל גם שיפוטית.

יש ציבור של אנשים אוטיסטים בתפקוד גבוה, ששמחים בזהות האוטיסטית שלהם ולא מתייחסים אליה כלקות, אלא כשונות.

לכן מתייחסים למושג גיוון נוירולוגי, שבו יש מי שמתפתח בצורה טיפוסית ומי שהמוח שלו אוטיסטי, אבל אין צורך בהגדרות שמחליטות מי נורמלי ומי לא. 

אני מאמינה שאת רואה את ההבדל בין אוטיסטים בתפקוד נמוך למחוננים... צריך לזכור שאוטיזם זה רצף מאוד רחב, ובעצם נוגע לכל חלקי האוכלוסייה. (גם כמות האבחונים היא מאוד גדולה, המספר האחרון ששמעתי היה שהערך 1 ל30 ילדים מאובחן על הרצף)

כמו שכתבתי בתגובה למישהי אחרת-כדי לאבחן אוטיזם בודקים קשיי תקשורת-שיכולים לנוע על רצף מאוד רחב של קשיים, יש אוטיסטים שנמצאים בבואה משלהם וקשה מאוד לייצר איתם קשר כלשהו ויש אוטיסטים שחפצים בקשר ומחפשים אותו-אבל לא מצליחים לעשות זאת באופן מותאם.

דבר נוסף שבודקים באבחון-תחומי עניין מצומצמים/חזרתיים או התנהגויות חזרתיות, שגם פה-זה יכול להיות ילד שיודע הכל על סוגי מכוניות שונות או ילד שכל היום דופק שני חפצים אחד לשני כי אוהב את הרעש שזה משמיע.

לאוטיזם מתווסף העניין התחושתי שהיום מבינים שהוא מאוד דומיננטי במאפיינים של הלקות-חיפוש אחרי גריה, קושי בוויסות חושי, רתיעה ממרקמים שונים ועוד.

מעבר לרצף התקשורתי והתפקודי בתוך הרצף האוטיסטי קיים גם שוני בין אנשים-כי אוטיזם קיים בכל חלקי האוכלוסייה, יש ילדים על הרצף בתפקוד גבוה עם קוגניציה גבוהה מהרגיל, ממוצעת או נמוכה מהרגיל, ולהפך-יש ילדים בתפקוד נמוך שהקוגניציה שלהם גבוהה, תקינה או נמוכה.

מחוננות לעומת זאת קשורה רק לרמת האינטליגנציה, וכיום גם בודקים אותה בצורה יחסית מצומצמת בדרך המבחני מחוננים של בית ספר, ילדים מחוננים הרבה פעמים חווים קשיים רגשיים בגלל הפער בקוגניציה בינם לבין חברים שלהם (ולפעמים גם מורים שלהם) והפער בקוגניציה לבין היכולות הרגשיות שלהם.

בנוסף יש קשיים תחושתיים בלי קשר לאוטיזם, זה מאפיין גם של הפרעות קשב, וגם לפעמים יש קשיים בוויסות החושי בלי קשר לבעיות קשב וריכוז או אוטיזם, אלא יש אנשים עם קשיים תחושתיים שונים, וזה יכול ליפול גם אצל מחוננים, אבל מחוננים לא יגיעו בהכרח עם הקשיים האלה (לעומת אוטיסטים שבהכרח יהיו קשיים כאלו ברמה זו או אחרת) וגם הרבה מהקושי הרגשי נפתר עם הגיל, במיוחד עם יש קבוצת שווים כמו בתוכניות מחוננים שונות...

ולא אמרתי שהמאפיינים האלה ייחודיים לאוטיסטים בתפקוד נמוך, אלא שאלו מאפיינים של אוטיזם, פשוט בתפקודים הגבוהים נוצר הבלבול, בגלל שרואים איים של יכולות גבוהות כמו אצל מחוננים, אבל זה לא מאפיין דווקא של אוטיסטים, זה לפעמים בונות בגלל השונות הנוירולוגית

יש מתאם גבוה בין מחוננות לבין הקשיים שתוארו.

מוזמנת לקרוא פה:

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

ויש עוד הרבה חומר בנושא.

ילדים מחוננים סובלים הרבה פעמים מקשיים שונים עוד לפני שהם מאותרים כמחוננים, ובעיני חשוב להעלות את המאפיינים למודעות כי אי אפשר להתייחס לקשיים האלו כקשיים רגילים, אלא להתאים את התקשורת עם המחונן (או החשוד כמחונן) בהתאם למה שמאפיין אותו.

וכמו בכל נושא יש את הגבוליים, אבל מחוננים באופן מובהק יותר, רובם הגדול יסבול מקשיים ויצטרכו התאמות.

לא סתם יש כיתות מחוננים בעל יסודי, והתקן למספר ילדים בכיתה הוא קטן וההוראה והיחס מותאמים.

זה לא רק יכולות הלמידה הגבוהות, וקבוצת שווים, זה גם הרבה מעבר.

אני לא משווה לאוטיזם,

אבל גם אצל מחוננים יש מאפיינים מסויימים שלא מסתכמים ברמת איי קיו בלבד.

אגב לא כל מי שמאותר כמחונן ביסודי מאותר אח"כ כמחונן בעל יסודי.

מה שאני תוהה - יכול להיות שילד מאובחן כמחונן, אבל בעצם הוא אוטיסט בתפקוד גבוה?

כלומר, אם יש לו את כל הקשיים האלה, זה לא מצביע שיש פה משהו מעבר למחוננות?

ואני מכירה כמה כאלה, מחוננים שבהמשך חייהם אובחנו גם כאוטיסטים.

אבל זה לא אומר שהאבחון של המחוננות הוא טעות. אלו ילדים שהם גם מחוננים, וגם אוטיסטים בתפקוד גבוה. פשוט מחוננות זה משהו שבודקים אוטומטית את כל הילדים, אז את זה פחות מפספסים.

להבנתי הוא בכלל לא אבחון מחוננים

הוא סינון של הילדים הכי חזקים קוגנטיבית בשכבה

בפועל רואים שלשליפה יוצאים גם לא מחוננים,

אלא 'סתם' חכמים מאד.

וכן למחוננים יש קשיים ואין הכרה והבנה של זה

אנשים מאד מתפעלים

ואז המומים כשהם נתקלים בקושי

זה נשמע להם מוזר

הוא מדבר בשפה של מדען בן 30

אז למה הוא בוכה ככה באמצע הרחוב?

והאמת היא ששונות בפני עצמה היא קושי

להיות כל כך חריג מהסביבה בפער-

זה יוצר המון מורכבות

או למשל-

ההרגשה שאני מבין/קולט/יודע יותר מכל המבוגרים סביבי

זה גם מאד מערער את הבטחון של הילד והאמון שלו בעולם.

לבן שלי למשל מאד קשה הרעיון שאנחנו עלולים לשכח משהו 

או לטעות בפרט כלשהו

הוא ילד- הוא רוצה מבוגר לסמוך עליו

אבל מתברר לאט לאט

שיש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לענות לו עליהם

אם שכחנו משהו- זה מבחינתו סוף העולם

ואני מבינה לאט לאט למה זה כל כך מערער אותו

כאילו, כמו שהוא אמר לי פעם

'אבל את שוכחת כל כך הרבה! מי אמר שתזכרי אותי תמיד?

אז אני לא שוכחת כל כך הרבה

ב"ה יש לי זכרון טוב ותמיד נחשבתי, וגם בעלי, חכמים מהממוצע

אבל הוא עולה עלינו.

(בטח עלי עם מח בטטה מהריונות ולידות)

לא צורך בשקט

לא קושי חברתי

לא קושי במעברים (אולי כן, אבל לא משהו חריג)

אז זה כנראה לא מחייב שיגיע יחד...

היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)

על כל ההשלכות של זה???

איזה חוצפה של התערבות

אמהלה.

האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.

זו קירבה ופתיחות אחרת.

בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.

אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.

הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.

הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.

כמובן,

כיבוד הורים קודם כל.

ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!

אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.

החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.

יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא

ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה

גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה

במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?

ממש ממש לא במקום

ובעיניה זה לא.

בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא

שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה

ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.

אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת

ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻‍♀️

הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...

אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי. 

אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק

לא רואה את זה בתור חוצפה מטורפת, יותר כמו אמירה שלא הייתי צריכה לשמוע ולא עזרה לי בכלל

ואני בטוחה שהיא אמרה את זה מרצון טוב

ומי שאמרה לה על זה זה באמת עבד לה לא יודעת איך

אי אפשר לבודד את עניין הצמחים ולתלות את ההצלחה רק בכך.

באופן אישי אני רוצה לחזק אותך שאת פועלת בעניין.

באופן אישי אין לי שום אמונה בכל ענייני הצמחים וגם אם יש סיכוי קלוש, כיוון שחלון הפוריות של האישה הוא לא ארוך אני מעודדת אותך להמשיך בכיוןן שהתחלת ומאחלת לך הצלחה. 

ממש מתסכל שאין תמיכה

ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?

מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה.. 

היא עדיין קצת מפחדת וחושבת שאולי אפשר בלי

הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.

מבינה ממש את הצורך בתמיכה.

וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.

ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.

השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?

אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.

כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)

ואין מישהי אחרת...

ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.

זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה

להגיד לה אני יודעת שאת רוצה את הכי טוב בשבילי בכמה שפחות סיכונים, ואני ממש מעריכה את זה.

ואני גם רוצה ככה האמת.

וזה באמת מבלבל כשמציעים אפשרויות שלכאורה יש בהם פחות סיכון זה נשמע מפתה,

אבל לצערי בסיטואציה כרגע מה שהכי נכון לעשות לדעתי זה xyz

אף אחד לא מבטיח שזה הדבר הנכון לעשות, אנו מקבלים החלטות לפי מה שידוע לנו, וכרגע במכלול השיקולים אני חושבת שזה הכיוון שנלך אליו עם כל הקושי.

אני אשמח מאוד לקבל ממך תמיכה בתהליך הזה, לא יהיה לי קל לעבור אותו ללא התמיכה שלך.

הדגשים החשובים:

1. להביע אמפטיה כלפי החששות/ דאגה שלה.

2. לסגור דברים לא רלוונטיים עם החלטות.

3. לבקש במפורש מה שאת זקוקה לו.

רוב האמהות, ובכלל זה נשמע שגם אמא שלך, פועלות לפי מה שהן חושבות שיהיה טובת הילד, גם אם זה לא הכי נעים לשמוע את זה.

במקרה כזה מספיק להגיד מה נתון לדיון ומה לא, ומה העזרה שזקוקים לה, כדי לכוון את ההורים איך לעשות את המקסימום עבור ילדיהם.

שאת כבר אחרי ניסיון לשפר את המצב בעזרת אמצעים טבעיים וזה לא עזר?

אם לא, זה הזמן להגיד לאמא - ניסיתי, לא עבד, אני רוצה עוד ילדים, בבקשה תחזקי אותי ותלווי אותי.

מנשקת את ילדיי חופשי, גם תינוקות שלי בני יומם.
אף פעם לא עבר אליהם!
 

בהתחלה חששתי
עד שהבנתי שלתינוקות וילדים זה לא עובר...(גם למבוגרים אגב...)
לא יודעת למה לא עובר לקטנים, מה שאני רואה על עצמי זה שיש אנשים רגישים כמוני להרפס וזה כל הזמן צץ לי. מי שלא רגיש כנראה שזה לא יעבור אליו. 
מקסימום שתהיא רגועה תנקי עם אלכוהול של חיטוי טבור לתינוק את המקום שבו נישקת אותו.
זה יחטא ושום חיידק לא ישב לא על הפנים. (לי היה בעבר גם הרפס בפנים, אבל בעיקר בשפתיים...)

ואם נישקת את התינוק בשפתיים, תנקי עם סבון בעדינות ולא עם אלכוהול כמובן...
 

אז פשוט תעקבי שלא נדבק, ובפעם הבאה תשתדלי להזהר

לא הייתי נכנסת להיסטריה ממה שכתוב ברשת....

יש לי גם הרפס שחוזר הרבה פעמים ולא זכור לי שתינוק נדבק ב''ה

ילדתי ויצא לי הרפס בשפתיים

השתדלתי להיזהר בטוחה שלא התלחתי ב100% לתינוקת שלום

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

אצלי גם הקטן בקשר טוב עם היותר גדול

עם הפרש של 14 שנה

קשר של אח קטן עם אח גדול ובוגר

משחקים ביחד

קוראים ביחד

מבשלים ביחד

כנראה בגלל שאין להם הרבה זמן ביחד

הם יותר יודעים להעריך ולנצל את הזמן אחד עם השני

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

אבל כל תגובה האירה לי משהו

המסקנה העיקרית שהפער לא קובע כלום, אז אולי חבל לסכן את עצמי או את ההורות שלי, ואולי גם את הנפש של הקטן שצריך אותי.

מצד שני אני גם לא צעירה, אז 3 שנים זה כבר סיכון בריאותי עבורי ועבור העובר.

אחח טעטע שלח לי סימן מה לעשות

אבל גם לזה שיש נגיד 2 בנות רצופות או 2 בנים

אצלי הקשרים לגמרי קשורים לקרבה בגיל

לגדולה אין קשר עם זאת שקטנה ממנה ב3 ובטח לא ב4 שנים

אבל בהמשך כשיהיו גדולות מאמינה שיכל להשתנות

אני כן רואה שהצפיםות מאוד מייצרת הווי משותף והם בראש דומה ומשחרים המוןןן יחד לפעמים שעותתת

ו...רבים בוכים ומקנאים וכו בהתאם🥴😅

אני לא אומרת שזה קל

אבל בהחלט לא מתחרטת

תלוי כמה אחים יש בסך הכל

אצלנו הפרש של שלוש שנים משחקים מהמם יחד

הם חברים ממש טובים, כמובן גם רבים

אבל גם אוהבים אחד את השני מאוד ומעסיקים את עצמם גם לבד הרבה זמן.

ולכן אני חוזרת להודעה שלי למעלה, שאין כאן תשובה אובייקטיבית. כי זה קשור להמון המון משתנים

וזה שהמשפחה אחרת פער מסויים מתבטא בדרך מסויימת, לא אומר שככה זה יהיה במשפחה אחרת

לפני זה יש לי פערים קטנים יחסית

ועדיין לא רואה כ"כ קשור בין הילד שבין 6.5 לתינוק בן 1.5

אבל אני מאמינה שככל שהם יגדלו הפער יצטמצם.

ואני רוצה מאוד עוד אחד יחסית צמוד לקטן.. בא נראה כרגע זה לא רלוונטי מכמה סיבות

בגיל קטן פער של כמה שנים הוא משמעותי מאוד, בגיל גדול בקושי יש לו משמעות
אין גם איך לדעת אם יסתדרו ביניהם מבחינת האופי והסגנון, אז בעיני תבחרי מתי לך יהיה נוח מכל הבחינות להיכנס להריון, ותשחררי את מתי יהיה הפער המושלם, כי זה משהו שאי אפשר לשלוט בו ותלוי בכ"כ הרבה דברים.

במשפחה של אמא שלי זה מאוד בולט, בתור ילדים עם היו משחקים עם האחים שקרובים אליהם בגיל, וכשהם טיפה גדלו, אפילו גילאי העשרה, הם התחברו לאחים שיותר בסגנון שלהם... והחברויות בין האחים השתנו ממש

והם ממש לא חברים.... אפילו יריבים אבל זה בן ובת

ופער של שנה ותשעה וחברים טובים ממש

אבל זה גם מאוד תלוי אופי

לפעמים אין לי בוסטרים לכולם (כשלוקחת עוד ילדים מלבד שלי)

ואז הגדול ביותר יושב בלי בוסטר אבל תמיד עם חגורה.

אגב יש לי נסיעה של דקה וחצי מהגן של הילד עד לבית ותמיד שניהם חגורים בזמן הזה.

זה לא רק עניין של בטיחות אלא גם הקניית הרגל

שידעו שאין דבר כזה לנסוע בלי חגורה.

אבל ממה שנראה לי,

ברור חגורים, תאונות לא עלינו יכולות לקרות גם בכביש עירוני דקה מהבית.

לא תמיד

תלוי באיזה רכב אני, יש לנו את הרכב המשפחתי עם הבוסטרים ועוד רכב שני, שבו לפעמים אני לוקחת את הילדים בלי…

לא גאה בזה ומודעת לסכנה 

ועם ילדים של אחרים בוודאי שמקפידה, אלא אם ההורים שלהם אומרים לי במפורש שזה בסדר.

לגבי ישיבה מקדימה לא ידוע לי על בעיה עקרונית בזה,

אבל רק עם כסא מתאים.

(אם חסר לי כסא אעדיף שהחוסר יהיה במאחורה ולא קדימה)

אך מכיוון שאת שואלת על התארגנות לנסיעה קבועה,

לא הכי נכון להצטייד בכסאות מתאימים מראש?

המקרים שיצא לי "לחפף" היו באיסוף ספונטני כשמראש אמרתי להורים שאני אמנם יכולה להחזיר, אבל אין לי בוסטר ספייר.

שימי לב אם אין בוסטר הגבהה, לא לשים את החגורה האלכסונית, אלא רק את המותן, שהאלכסון לא יהיה על הצוואר.

עוד נתון לשים לב אליו, גובה הילד. לא דומה ילד בן 5 גבוה, לילד בן 5 נמוך.. לכן אם את תקועה וצריכה לבחור איזה ילד מבין החבורה ישב בלי בוסטר, עדיף את הגבוה מבינהם.

נסיעה בלי חגורה בכלל זה קו אדום מבחינתי. גם עם ילדים שלי וקל וחומר על ילדים של אחרים. גם מבחינה חינוכית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שיש אופציה כזאת. הגבול צריך לעבור איפשהו..

כן זה על הפנים.

אבל עם ילדים של אחרים תמיד תמיד חוגרת 

ועם בוסטרים.

מקדימה לצערי יושבים אצלי, מאילוצי מקום,  אבל רק עם בוסטר.

סיוט של חיי לחגור אותם (ב"ה שהגדולות נחגרות לבד) אבל אין מה לעשות

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.

אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.

מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:

"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."

זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."

בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...

ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...

גם הבת שלי בימים האחרונים בוכה ממש במקלחות ולפני כן אהבה. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור להפרשי טמפרטורות שהמים החמים פתאום כואבים על איזורים קרים, אבל האמת שאני לא בטוחה. 

גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..

אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.

לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..

תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.

אפשר להצטרף אליו שם.

כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,

אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס

וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.

יש לי גם בגיל הזה, עושה לנו סיוטים בלילות, קם מלא בצרחות איימים , מביאים לו מטרנה, נדנודים, ששששש...

כל מיני, נרדם וקם שוב. מה הבאה? שהוא קם כולו רטוב בגלל המטרנה. קר. וצריך לקלח אותו ולהדליק דוד כל בוקר ואני ממהרת לצאת.

אין איך לעודד חוץ מזה שבסוף זה עובר מתישהו. 

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.

כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות

וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

ממליצה לשטוף כל פעם במים עד שנקי לגמרי

ואז קל לתינוק לינוק, לישון טוב ולנשום

שום דבר אחר לא עזר לי בשבילו לא מי-מלח, ולא להשפריץ חלב לאף...

אתמול היה נראה לי שיש שיפור

עשינו בדיקות שתן-תקין

אבל מהלילה שוב יעלה חומים,הם לא גבוהים בכלל עד 38.2 אבל שוב יונק בקטנה יותר

מסרב! פשוט הזוי כי הוא ממש לא כזה

הטיטולים שבבוקר חזרו להיות יותר רטובים, בלילה שוב יחסית יבשים...מלא לגמרי

אנחנו אמורים לעשות בדיקת דם הבוקר וערב תשובה

יש לציין שגם מדי פעם משתעל

בא לי לנסוע למיון,אני לא רגועה בכלל בכלל

אבל יש חוששת משלל הוירוסים..והמחלות חורף

גם ככה את הולכת למרפאה.

חוץ מזה לטעמי הגיוני שחום עולה יותר בלילה

והגיוני שיונקים פחות כשלא מרגישים טוב, צריך להמשיך להציע במידה.

את יכולה לנסות להתייעץ עם עוד רופא או לחפור לרופא שאת מאוד מודאגת, אבל עדיף עוד חוות דעת

ובינתתים להניק , כאילו להציע, כל הזמן!! ואם לא הולך לשאוב למזרק ולהחדיר לו לצד הפה..

אם הוא ישתה 5 מל כל 10 דק או משהו כזה הוא לא יתייבש... לדעתי...

אבל אם את מרגישה שזה הדבר הנכון תעשי את זה..

מה יעשו איתך במיון?

חוץ ממלא חיידקים נוספים וחוסר אפשרות להניק בנחת לא יעשו איתך כלום מיוחד.

וכן, זה מדאיג עשילד חולה, אבל זה קורה, וצריך להיות סבלניים ולתת לזה זמן לעבור

גם בדיקת שתן, גם שיסתכלו על העור

בטוח הרופא והאחות אמורים לדעת לזהות את זה

זה לא שבמיון יעשו משהו אחר

שאין דבר כזה אין חשש

אין מציאות כזאת

וחיבוק סיטואציה קשה מאוד

שחייב לפתור דחוף הלוואי ותמצאי לעצמך את המקום הנכון 🩷

קודם כל אל תלקי את עצמך על זה שזה המצב. את הרי יודעת להסביר בדיוק מה גורם לזה ומאיפה המשיכה הזו מגיעה.

אבל! עם מה שבשליטתך כרגע - לעבוד! 

דבר ראשון, לא להזין את זה. כמה שיותר להסיח את הדעת. 

יותר קל ובשליטה - לא לשוחח אתו, לא להקשיב לשיחות שלו עם אחרים, להתרחק ככל האפשר.

ועשה טוב - לחזק את הקשר עם בעלך, לחשוב על כל המעלות הטובות שלו, לשלוח לו הודעות במשך היום, ליזום יותר שיחות, יותר פעילות משותפת, לעשות דברים למענו.

ואולי גם לנסות לחשוב איך את יכולה לפחות בקטן קצת לדאוג לעצמך לדברים שאת מרגישה שחסרים לך כמו זמן כלשהוא לעצמך \ טיול \ כושר...

בהצלחה!

לחשוב איך היית רוצה שהחיים שלך יראו?

חשוב לך להיות בחדר כושר? זה יעשה לך טוב? אז בבקשה, קומי תרשמי. אין דבר כזה לא יכולה, יום בשבוע תמצאי שעב שעתיים פנויות לצאת, שבעלך או בייביסיטר יהיו עם הילדים.

חשוב לך להרגיש יותר מאווררת, תנסי לחשוב איך לעשות את זה בפועל. אין סיבה שתגררי את החיים שלך בתור עבדות, עכשיו זה החיים עצמם.

אם את לא תדאגי לצרכים שלך בסוף תהיי ממורמרת ומתוסכלת מה שלא יוסיף לך לזןגיןת ולא להורות. 

ואת נשמעת רחוקה מאד ממימוש. אז בזה דעתי שונה - שאין לך מה להוסיף עוד דאגה מהכיוון הזה

גם אם את בטוחה שלא תממשי את זה 

הלב שלך מתעסק במישהו שהוא לא האיש שלך. זה לא דבר קל לפתור אותך וברור שגורם גם לך סבל כי את מרגישה את העיוות.

אנחנו לא מכירות את הסיטואציה שלך, אבל אני חושבת שאת צריכה למצוא דרך מעשית לחתוך את זה כדי שללב לא יהיה מקום להתעסק בזה.

לא פירטת איפה אתם נפגשים או איפה שמעת אותו מספר על עצמו, מאיפה את יודעת על הטיולים ועל החדר כושר וכו

תחתכי את זה, אל תשמעי אותו יותר, אל תאפשרי פטפוט, אל תאפשרי שתהיו יחד בחדר בכלל. זה עניין של החלטה שלך.

וכמו שכתבת בעצמך

למלא לעצמך את מה שחסר לך

אצלנו בזוגיות יש כלל - אם אנחנו יכולים לספר על זה אחד לשני אז זה בסדר. תנסי לפרק את ה"פצצה" שאת מרגישה, ספרי לבעלך כמה את מקנאת במישהו מהעבודה שמצליח לעשות איקס וואי זד ותחשבי יחד איתו איך אפשר לעשות את זה גם ואולי אפילו שניכם יחד, זה יכול לקרב אותך לבעלך ולהרחיק את המחשבות על האחר.

וגם, אל תבהלי. זה טבעי, יש תקופות כאלה, לפעמים זה ממש הורמונלי. במקום להילחם במחשבות תנסי למלא אצלך את החוסר ולעבור הלאה. 

ללכת לחדר כושר ולנסוע לחופשת סקי

אלה לא משאלות בשמיים

להיות במירוץ משפחה ועבודה

זו לא גזרת גורל

חבל להעביר את החיים בלעשות דברים שלא עושים אותך מאושרת

גם אם זה לא מתאפשר מהרגע להרגע

אפשר לתכנן את החיים שנה שנתיים שלוש קדימה

ולדאוג שהמשאלות הללו (וגם משאלות אחרות) יתגשמו

קנאה ומשיכה לאנשים אחרים

לרוב נובעת מחסר

כשאדם מרגיש מלא וחי חיים שטובים עבורו

הקנאה ומבט על אחרים

פחות ופחות קורים