לא היה לי זמן לאכול בבית, אז רק נטלתי ידיים, אכלתי חתיכה ויצאתי מהר לאוטובוס. היה שם ילד קטן חמוד ודתי, כשהוא ראה אותי ממשיכה לאכול ככה הוא היה בשוק ונראה לי שאפילו פער את פיו. בטח חשב שלא בירכתי.
ותכלס מבינה אותו, רואה אותי לבושה כמו דוסית וחושב שלא בירכתי, ועוד על לחם? זה קצת שוק בגיל הזה..
רציתי לומר לו: 'תקשיב, זה לא ככה, פשוט נטלתי ידיים ואכלתי קצת מהסנדוויץ לפני כן, הבנת? ידעתי שלא יהיה פה איפה ליטול'. אבל משום מה שתקתי.
מרגישה ששברתי לו את התמימות 🙁