שיש להם כאילו מבחר בין כל האופציות, ומבלבל להם ת'מוח

לרוב האנשים יש אחוז מסויים של נטייה גם לכיוון השני, וזה יכול להיות מוטה לרעה על ידי בילבולי מח מהסוג הזה

שאם זה היה גנטי, לא היה את כל המלחמה והמאבק בזה.

גם חולי אפילפסיה נאבקים בשביל לקבל זכויות מסוימות. גם הורים לילדים עם אוטיזם נאבקים כדי לקבל זכויות. מה זה מוכיח? שהם רצו את זה?

ואולי בדיוק ההפך? ואולי אם אנשים נאבקים במקום פשוט ליהנות מהחיים, זה מוכיח שהם דווקא *לא רצו* להיות מיוחדים? שזה קשה להם להיות ככה, ולכן צריך להיאבק כדי שיהיה פחות קשה? 

וממש לא היו מתייחסים לזה כך בציבור הדתי אצלנו.

בציבור הדתי יש כמה וכמה התייחסויות לנושא הזה, הן אינן זהות, ולפעמים אף הפוכות.

בציבור החרדי יותר מקובל לעודד להט"בים פשוט להתחתן עם המין השני כדי לא להרוס את השידוך לשאר המשפחה, ובמקרה הצורך - פשוט לבגוד. העיקר שמוסד הנישואין ייראה שלם כלפי חוץ.

בציבור הדתי בעבר היה מקובל להגיד ללהט"בים להתחתן עם בני המין השני כי "אחרי החתונה זה יעבור", אבל אינסוף מקרים קשים של גירושים מכוערים + בני זוג שעולמם חרב עליהם כשהם הבינו שנישאו ללהט"ב, גרמו לתופעה הזאת להפוך לשולית. אין היום רבנים מרכזיים שתומכים בנישואים כאלה, ויש רבנים שטוענים שזה אסור ומדובר בממש מקח טעות.

הרב ארלה הראל הקים בעבר פרויקט שידוכים להומואים ולסביות, מתוך תקווה שכאשר שני בני הזוג נמצאים באותו המצב, אז אין כאן חיים של שקר וכו', וככה זה יכול להצליח. הפרויקט נסגר מכיוון שזה פשוט לא הצליח.

רבנים כמו הרב לוינשטיין ודומיו יוצאים נמרצות נגד התרבות הלהטבית, מצעדי גאווה, הניסיון להכיר בנישואין חד מיניים וכו' - אבל מודעים לכאב העצום של הפרט הלהט"ב, והם בוודאי לא יגידו מילה אחת רעה על אדם כזה (אלא רק על התנועה הפוליטית כאמור).

ומה לגבי הציבור הדתי עצמו?

הדעות של הציבור הדתי השתנו בהדרגה עם השנים, והוא היום מכיל יותר ומחבק יותר. אין כמעט ישוב או קהילה דתית בלי להט"ב דתי שיצא מהארון, וכאשר אתה מכיר להט"ב מקרוב (בן דוד / אח / שכן וכו') אז לא יעזור כל מה שלימדו אותך בישיבה, אתה בסוף מבין שיש פה בני אדם במצוקה ואתה לא רוצה לתרום עוד למצוקה שלהם.

זו בדיוק המחלוקת האם זה גנטי או תרבותי. גנטי, נכון שיש כאלה, אבל.- הרב והרב המוחלט זה תרבותי.

הייתי מבקש ממך הפנייה לנתונים אשר תומכים בתיאוריה הזאת, אבל ברור לי שאין לך כאלה, אלא מדובר במשאלת לב שלך.

יש כ"כ הרבה מהקהילה הגאה, שהם בהתחלה אפילו לא חשבו על זה, ואז ניסו דברים, ראו שהולך/ לא הולך ורכשו לעצמם את הנטייה הזו.

סיפור משונה. הרי אדם סטרייט לא ירצה לנסות לקיים יחסים עם בני מינו, זה אפילו יגעיל אותו. למה לעזאזל שסטרייט ירצה לבדוק את זה? 

המצב הוא כמובן הפוך, קודם כל מגיעה המשיכה המינית, ורק אז מגיעים המעשים.

אגב, במקומות שיש בהם הפרדה מוחלטת בין המינים (פנימיות, צבא, בתי כלא) די נפוץ שיש יחסים חד מיניים, אבל דווקא מדובר באנשים שממש לא מגדירים את עצמם כהומוסקסואליים, ומיד אחרי שייצאו מהמסגרת הגברית הם ישכחו מזה.

זה לא דבר שהוא טבעי.

מי קובע מה טבעי ומה לא? כשאת אומרת שזה לא טבעי, את מתכוונת שמישהו היה צריך לקחת תרופה כדי להיות הומוסקסואל? להשתמש באמצעים מלאכותיים כדי להפוך לכזה?

אין כמעט אף מין בטבע, שלא זוהו אצלו פרטים הומוסקסואליים. 

כן יש כאלה שנולדו ככה, אבל הרב לא.

שוב, אין לך שום מקור, את מדברת מהרהורי ליבך.

וזה בדיוק מה שמנסים להעביר לנו בתקשורת ובסרטי ילדים ונוער. אם הרב היה מבוסס על גנטיקה, אז למה שינסו בכלל לחשוף אותך לזה , ולשכנע אותך לרצות את זה?

בחיים, אבל בחיים, לא נתקלתי בהומוסקסואל שמנסה לשכנע אנשים להיות כמוהו. זה פשוט לא קיים. אין אף תוכנית טלוויזיה שמנסה לשכנע אנשים להיות להט"בים. אין דבר כזה. את ראית פעם תוכנית שבה אמרו לילדים "ועכשיו כל הילדים החמודים - תנו נשיקה לבן המין שלכם, תראו איזה כיף זה!" ? 

הרי זה גנטי, אין פה מה לעשות יותר מידי.. אבל לא, בגלל שזה תרבותי, מנסים לשדר לנו שזה בסדר,וטבעי.

לא הבנתי את הלוגיקה של המשפט הזה. אם זה היה גנטי, אז לא צריך לשדר שזה בסדר וטבעי? למה? כי מה שגנטי הוא לא בסדר וטבעי? 

איך מזה שלטענתך מנסים לשכנע אותך שזה בסדר, את מסיקה שזה לא גנטי?

אגב, את מציגה את זה כאילו יש ויכוח האם זה גנטי או תרבותי, וזה פשוט לא נכון. אין כלל ויכוח כזה.

הוויכוח הקיים היום הוא האם מדובר בנטייה גנטית-מולדת, או חברתית-נרכשת, או שילוב (גם זה וגם זה).

אין אף דעה האומרת שזה תרבותי, וגם לפי הטוענים שמדובר בחברתית-נרכשת, מדובר בנטייה שהשתרשה בשלבי הילדות המוקדמים, והתקבעה בנפש האדם. זה לא משהו שאפשר לשנות חזרה בעזרת פעלולים למיניהם.

תדמיינו את הסטואציה הבאה :

הילד הקטן שלכם בן ה-10 פותח טלוויזיה וצופה בסדרת ילדים ונוער בסדרה יש דמות שעברה שינוי מין

הילד מתחיל להתבלבל לא להיות בטוח בעצמו אוכל סרטים עם עצמו על כלום רק בגלל סדרה טלוויזיה ששינתה לו את כל מה שהוא הכיר אז אם אתה או את דואגים לחינוך של ילדיכם/ אחיכם / הנכדים שלכם תחתמו ותשתפו 

די לקלקל את הנוער !!!!!!!!!!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...