זה פשוט להעצים את הבעיה.

הבעיה היא לא ה'נפילות' וזהו.

הבעיה הרבה יותר שורשית ועמוקה וה'נפילה' היא ביטוי לבעיה.

שאדם יפתור את התסבוכים שלו עם עצמו - יהיה שלם עם עצמו

ורק אח"כ ישתף עוד אדם לחיים שלו. לא לפני.

1. כל עושה עבירה ושונה בה - נעשית לו כהיתר. זאת ההתמודדות מאוד מורכבת.

2. כל מצב שאטדם עושה משהו שהוא לא רוצה באמת לעשות ומשהו שהופך את החיים שלו ל'חיים כפולים' -

זה נובע מבריחה!!! הוא בורח מדברים לא נעימים שהוא לא משכיל להתמודד איתם ישירות ותחושת ההנעה והריקנות שאחריה ממלאים את המשבצת הזאת בצורה כלשהי.

3. חוסן נפשי. אדם שיש לו חוסן נפשי ויציבות עומד ביצריו ולא עושה דברים שכנגד רצונו

וממילא אין זמן לשטויות. גם לסרטים כשרים....

אם תלך לעבוד קצת, גם יהיה לך כמה שקלים בונוס.

הבסיס לכל הוא הרצון. אדם שרוצה להתקדם, שרוצה להצליח, שרוצה להיות עובד ה' - כבר נמצא בדרגה גבוהה. אל תזלזל בה. אל תפחית מערך המדרגה עליה אתה ניצב. האמן בה, חזק אותה - והיא תחזיר לך את כוחותיך חזרה.

נדמה לי שיש יסוד נוסף שחשוב להתמודדות - הקב"ה לא מנסה אדם בדבר שאינו יכול לעמוד בו. ולא רק זה, אלא הקב"ה מנסה דווקא את הצדיקים - כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן.

אחד הפשטים לאמרת חז"ל המפורסמת, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו, הוא המציאות שאדם לאחר ירידה ועליה גבוה הרבה יותר מאדם שלא זז ממקומו. מה שלא הורג - מחשל, אומר העולם, ולא רק כבדיחה. הרב קוק מדייק רבות במילותיו הנוגעות כמה התשובה מקדמת ומעלה, וכמה הריחוק ממנה מכאיב בעוצמה. בטח זכית להכיר.

פתרון קסם אין ואולי גם לא יהיה. אל תבנה יותר מדי על כלי עזר כזה או אחר. לך אחריו כאילו הוא הדרך היחידה אל האור, אך היפרד ממנו לאחר כשלונות כאילו היה רק ניסיון נוסף מני רבים.

הדרך, דרך של אמונה היא. היהדות מעולם לא הדגישה את הסוף והניצחון אלא את העבודה וההתאמצות. לפום צערא - אגרא, אמרו חז"ל ולא בכדי. צריך כוחות גדולים כדי לקבל ניסיון שכזה, צריך אדם עם נשמה גבוהה במיוחד כדי שהקב"ה יתן עליו את בטחונו שינצח את הרע, ובמלחמתו הפנימית והלא נראית יציל את העולם כולו. וצדיק יסוד עולם, מבאר הרמב"ם, שצריך האדם שיראה עצמו כאילו העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי, ואם עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה. ההתמודדות הזו אינה שלך פנימה בלבד. העולם כולו עומד לפניך ותלוי בך. קח כוחות מכולנו.

כתבם על לוח לבך - ניצחון אינו ניצחון סופי ומוחלט בדווקא. ניצחון הוא בכל רגע בו היצר דחף ואתה אמרת לא, גם אם התרצית שעה לאחר מכן. לו רק היית יודע כמה שמחה הלא שלך, גם הרגעי, עושה בפני פמליה של מעלה הייתה שמח ורוקד כל חייך. כל רגע של ניצחון אדיר שכזה מוכיחה לך ולכולם - אתה עבד ה'. ללא כל סיבה נראית לעין חוץ מרצונו יתברך, אתה בעזרתו מול כוחות רשע עצומים - ואתה אומר ליצר 'לא'.

זהו מעגל הרס כמו כל התמכרות. אפשר לצאת ממנו, היה בטוח. רבים ופחות טובים עשו זאת, גם אתה יכול. שבור את המעגל לאט לאט, בכל פעם קצת. נסה למלא את זמנך, את רצונך, את מחשבותיך בטוב ובעשייה. וגם אם נפלת, קום. תמשיך. אל תפסיק להתקדם. זה הרי ההבדל בין צדיק לרשע, האין זאת? כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה. לכאורה, אם נפל - היאך צדיק יקרא? אלא שהיא הנותנת - צדיק אינו האדם שלא נופל אלא האדם שקם, לא משנה כמה נפל.

כלים רבים יש, אתה בטח יודע. הם חשובים מאוד, ואם תרצה ארחיב. אבל הרוח, הרצון, החוזק, הוא זה המנצח. אתה לא לבד. הֶיֶה חזק!

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד