ומעט דרכים לכך.
- - -
את הזמן שעבר,
את החלום שנמוג
- - -
דיבורים על שירים, על כתיבה ומוזיקה
קצת אהבה פה ושם, בעיקר דמיונות
ציפיות ששוברות, עוצרות את הלב והראש.
אז מה היה לנו עד עכשיו?
עלינו וירדנו וחזרנו לאחור
טיפסנו עד למעלה וראינו את האור
שרנו גם שירים ובסוף -
כלום.
(יש משהו עוצמתי בשבירה הזו. משלב נמוך וזורם, חריזה חצי-כפויה ואז קראק, אמת)
זמן חדש,
שאיפות חדשות.
לקום וליפול ולקום
כמו גדול
כן כן, אני רואה את זה
בוודאי.
התבגרנו, השתנינו.
ממלאים את החסר,
בפרצופים דומים יותר
למה שכל אחד חשב שחסר לו
אבא (?)
לפעמים זה מגיע לשם
לפעמים זה סתם נשאר כאב עמום שכזה
לרוב זה הופך לכמיהה וגעגוע
דמיונות וחשקים,
סיפור על אהבה וגעגוע
(ולא כמו טיפש, אהבה וחושך)
אין לזה סוף
ולכן תמיד יש לאן להתקדם
תמיד אפשר לתקן
תמיד יש מה לתקן
זה חיים.
- - -
חלק מהזמן היו בי מחשבות על מה
שרציתי להגיד ולא אמרתי אולי גם לא אומר.
בחלון קטן מולי בוהה בפנסי הרחוב
איך ביום הם בודדים ואיך בלילה הם שבים לחיות.
ולפעמים זה עוד קורה לי בלילות
לחשוב על כל מה שרציתי להיות.
ולפעמים זה מן חיוך כזה מוכר
שעוזר לי להשלים עם שנגמר.
ולפעמים כשסתם צופה על הבנות
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות.
כל אלה בגווני סגול-ירוק
מזכירים לי שהטוב כבר לא רחוק
הוא כבר לא רחוק
- - -
תמיד יש עוד מה לומר,
כל כך הרבה.
כתבתי בשבילי, ומי שיקרא יקרא
(אפשר להגיב, אבל אין צורך 
)
מי שקרא עד לכאן - שאפו
מי שדילג - תנחומיי,
ומי שלא טרח לפתוח את השרשור -
לילה טוב, בוקר טוב ויום טוב גם לכם!
(לפחות זה העלה לי חיוך 
היו שלום, עד הפעם הבאה!)
