ויכולה להבין מה זה גורם לך להרגיש.. משהו כמו "סליחה, אני חייבת להתייפות ולהתקשט? לא מספיק עבדתיב סידרתי, בישלתי? אתה מודע בכלל לכל מה שעשיתי היום? חשבת כמה עייפה הגעתי לרגע הזה ובכלל בא לי לישון אבל אני מחכה לך ערה וקמה כדי שתראה שאתה חשוב לי, ואתה מה? לא רואה כלום ומתבאס?!"
זה באמת יכול לפגוע ולתסכל. אז קודם מבינה אותך
אבל,
אני כבר הספקתי להבין, על בשרי מהזוגיות שלי, שאין צודק וטועה. זה לא העניין בקונפליקטים הזוגיים, במיוחד כשמדובר בפגיעה אחד מהשני.
את נפגעת מסיבותייך שלך, בצדק. והוא נפגע מסיבותיו שלו, גם בצדק. פשוט כי נפגע, פשוט כי נפגעת, לא צריך הצדקה ולברר מי הצודק ומי לא. הפגיעה של שניכם רלוונטית.
מה שנשאר לכם לעשות עם זה עכשיו, זה להבין את הפגיעה של השני, להבין איפה זה נגע בו, להבין באמת את הפגיעה שלו ולתקף אותה! לא לבטל, לא להגיד "לא יכול להיות, אתה לא אמור בכלל להיפגע מזה"
ונקודה חשובה: כשאת מתקפת את הרגש שלו ומבינה באמת שנפגע, זה לא אומר שאת מסכימה שמה שעשית זה פוגע(לאו דוקא לפחות), אלא מבינה שזה גרם *לו* להיפגע. מהסיבות שלו.
למשל, במקרה הזה, אולי היתה לו ציפייה ממש לבוא ולראות אותך מחכה ומצפה לו, רצה מאוד להרגיש אהוב ורצוי, ואז נורא התבאס. לא כי זה לא בסדר מה שאת עשית, אלא כי הוא ציפה מאוד.
או אולי יכול להיות שהוא אחד חסר ביטחון/מרגיש דחוי באופן כללי ואז סיטואציה כזו נורא חוסמת אותו.. או כל דבר אחר
שורה תחתונה:
כשקורה משהו כזה, עם כל הקושי, את צריכה קודם להגיש לעצמך "אוקיי. אני מבינה שהוא נפגע. אני יודעת שהייתי בסדר מבחינתי אבל כנראה שבו זה נגע איפשהו בנקודה רגישה ומעניין אותי לבדוק מה זה עשה לו. כי הוא חשוב לי ואני באמת מבינה שהוא נפגע עכשיו. לא כי סתם בא לו לבאס"
ואז לשבת ולדבר. לשמוע אותו. להכיל. וכמובן גם להשמיע את עצמך ולבקש תיקוף והכלה למה שאת הרגשת בעקבות זאת. ולהגיד ביחד למסקנות להבא.
מקווה שעזרתי
בהצלחה!
)