שאלת אותן מה הסיבה שחתכו?

או שגם לך זה לא נראה שייך כל כך?

לא יותר פשוט לשאול באופן ישיר את הבחורות?

הן ידעו לענות על השאלה הזאת בצורה הרבה יותר מדוייקת כי הן אלו שהיו בדייט והן אלו שיודעות מה הן מצפות מהבחור.

למה שהיא לא תענה? איזה אינטרס יש לה שאני אכשל בפגישות הבאות שלי?

אני לא מדבר על עובדות שאני לא יכול לשנות כמו גובה, אלא יותר התנהגות שטעונה שיפור.

א"א לתת לך תשובה חד משמעית על המקרה שלך כי אנחנו לא מכירים אותך ואותה 

אבל

אם אתה מחפש סיבות למה בנות חותכות בדייט ראשון- יש כאן מלא שרשורים על דברים שמפריע לבנות שבנים עושים/לא עושים.

אני לא אפרט כאן כי פעם אחרונה שהעזתי להגיד את דעתי בעניין היו אנשים שאמרו שזה מעליב למרות שזו ממש לא היתה הכוונה.

הקיצר- פשוט תחפש שרשורים שכבר נכתבו בנושא...

תוך כדי פגישה/לאחריה לבחור הספציפי שנפגשות איתו ולא שירשורים כלליים כמו שהצעת.

מה שמפריע לבחורה אחת לא יפריע ואולי אפילו יהיה נקודת זכות לבחורה שניה, לכן הצעות כלליות זה לא מספיק.

אבל קח בחשבון שאחרי שהבת מצליחה להתגבר על חוסר הנעימות של להגיד-לפעמים מעדיפים(אני לפחות מעדיפה...) לא להגיד דברים שהבחור לא יכול לשנות. זה סתם פוגע ולא עוזר בכלום...

לבנים יותר קל להיפתח לאדם זר, והם מרגישים מחויבים לקחת את הקשר קדימה ולהרשים את הצד השני, לכן הם רצים מהר מידי, חושפים מעצמם יותר מידי, במין ניסיון לנצל את הדייט במטרה שהבחורה תצא עם כמה שיותר מידע עליך, ומאחר ולבנות זה יותר קשה להיפתח הם מרגישות עם זה לא נעים וזה משדר לחץ (למרות שהוא לא בא ממקום כזה, אלא לנו קל יותר עם זה...)

יש הרבה בנות שפשוט מאוד מחוברות לעצמן ויודעות להרגיש מה מתאים להן אפילו אחרי פגישה אחת. (ואגב זה לא קשור לרמה דתית)

ולעומת זאת לפעמים הבחורים לא שמים לב לזה על ההתחלה והם כן צריכים את הזמן הזה כדי לדעת שזה לא.

לכן לדעתי אני רואה שבנות אומרות יותר את הלא. 

@לחם מלא

זה מה שהן מספרות לעצמן - פחות המציאות.

תמיד אפשר לספר לעצמך שאם לא הייתי בורח היה לי רע... מישהו יכול להוכיח את זה? לא.

אני מדברת על בנות רציניות, שמאוד קשובות לעצמן ולא מחפשות בריחה

זה באמת משהו שאפשר לפתח... 

יש הרבה בנות שחשבו שהן יודעות מה מתאים להן

ובסוף התחתנו עם משהו אחר וגילו שזאת הייתה טעות.

האינטואציות שלי ב"ה עובדות יפה מאוד... ואני יכולה לשים כסף על זה חח

לגבי חתונה- זה כבר חשבונות שמיים... 

אפשר להתחתן עם המישהו הכי מתאים לך ומשהו בסוף לא יעבוד, לא הכל תלוי בנו.

גם האינטואיציות שלי די טובות... ולא רק אני אומר את זה.

ואני מאמין שאדם יכול לקלוט מה השני ומה הוא רוצה, אבל... בכלל לא בטוח שהוא יודע מה הוא צריך.

לפי מה שאני רואה - אצל הרוב זה תירוץ לברוח. 

ראית מה כתבתי בשרשור למה כל כך מסובך למצוא?  זה העניין...

ואני לא יודעת עם איזה בחורות אתה נפגש... כואב לי לשמוע שאתה מרגיש שהן בורחות...

ולא ראיתי.. אסתכל שם

משתדל להשתמש אבל קצת קשה..והרבה פעמים שלא שמעתי להן התבאסתי חח

(כי אני תמיד יוצא מנקודת הנחה שיש לי עוד מה ללמוד ולדעת)

אבל זה לגבי דברים שאני כבר יודע מה טוב ומה לא, והאינטואיציה אמורה לגלות לי את הכיוון...

פה זה קטע שבנאדם אומר בוודאות שאם הוא לא היה חותך הוא היה טועה... וזה מלא אנשים.

מניין להם??? זה לא דבר שאפשר להוכיח... 

האמת שלא התכוונתי לומר שבורחות לי בחורות.. 

אבל אם כן, אני יודע מה הבעיה - ביטחון עצמי. זה באסה אבל אני חושב שזה כבר משהו אחר

(אולי זה גם קצת קשור, הייתי שמח שיתנו הזדמנות)

תקשיב להם כמה שיותר...

ואממ זה בגלל שלפעמים מרגישים את זה כל כך חזק שזה כבר נהיה כמו עובדה שאי אפשר להתווכח עליה

(לא תמיד זה ככה אבל)

ואי.... =/ נשמע מבאס... 

רק לא במה שאני לא באמת יודע מה אני אמור להרגיש או לחפש...

כן, די מבאס האמת. 

אבל אני מתכוון להלחם ולעבוד על זה..

אם קלטת משהו שבאמת בוודאות לא מתאים.. סבבה. 

ועדיין לדעתי כדאי קצת להתייעץ עם מישהו יותר אובייקטיבי

אני מתכוון שיש אנשים שלא רוצים הפתעות מהחיים וחתונה זה הסכם מחייב וקצת מפחיד

אז איכשהו הם תקועים כבר כמה שנים וכל פעם "מרגישים" שזה לא זה...

(סליחה שמתערבת)

שדווקא אנשים מבחוץ הכי לא עוזרים בד"כ במיוחד בהתחלה, שאין להם באמת מושג במי מדובר

ובד"כ העצות אותן העצות "אל תפסלי ישר" "חבל" "שמעתי כך וכך סיפורים..על כך וכך זוגות"...

שיהיו בריאים.. אבל זה לא עוזר.. 

אני תמיד מנסה להבין למה אותו אדם מייעץ לי ככה ולא שהוא סתם זורק לי עצות כי זה לא נוגע לו..

וכמובן לשמוע כמה דעות כדי להרחיב את המחשבה.

על מה סליחה? חח.. זה פורום ואת כותבת דברי חכמה וזה מצוין!

אבל אהבתי את הרגישות והמידות הטובות

חס ושלום, אבל אין אפס, בינה יתירה לאישה, בנות מאוד מפותחות בדור הזה בעניין של האנטלגנציה הריגשית.

ובנים יכולים גם לפתח את זה, אבל הגרעין פחות קיים שם לכתחילה... צריך יותר למצוא אותו

אגב בספר אהבה של הרב גינזבורג הוא כותב שבאמת כדאי לסמוך על האישה בעניין הזה של ההחלטה...

לא אמרתי שאני בקבוצה הזאת...

יש עוד מלאאאאא סיבות... לא רק זה, הרבה פעמים זה תחושת חוסר חיבור וכימיה... 

ואני חושבת שאין צורך להרגיש כאילו אנחנו איזה קבוצה שעושות עוול לבחורים...כאילו חבל לבוא בגישה כזאת...

זה נשמע כאילו הבחורים הם המסכנים והבחורות הן מורמות מעם שפוסלות כל אחד. זה ממש לא ככה...

חסכו לך כמה וכמה פגישות מתישות ואולי כאב לב גדול יותר...

הפרמטרים הם כאלה (זה מה שאני בודקת כאילו):

חיבור, הרגשת נוחות, הדדיות, זרימה, שפה דומה, והרגשה שטוב ונעים.

זה לפגישה ראשונה מי שהחושים שלו חדים בוודאות אפשר לקלוט את זה.

(לקח לי הרבה שנים שלא תחשוב שזה בא לי בקלות. יש כאלה שיותר קל להם, נגיד אחותי שלא לקח לה זמן לפתח את זה)

מה אתם ילד בסיכון שצריך לתת לו צ'אנס... סליחה אבל חייב להוציא את המילה הזאת מהלקסיקון... 

אם היא מרגישה שזה לא זה, היא לא תמשיך, נקודה. מה קשור צ'אנס? ולמה שהיא תלך נגד הלב שלה ונגד מה שהיא מרגישה? זה שהצד השני עדיין לא מרגיש ומבין את הנקודה שהיא הגיעה אליו, לא אומר שהיא טועה ושהיא לא בסדר שלא "נתנה צ'אנס"...

אבל גם אם היא באמת לא בסדר ובפועל כן הייתה התאמה והיא לא המשיכה מסיבות שטותיות, בעיה שלה, לא שלך.. יש לך כבוד וערך עצמי ואתה יודע מה אתה שווה, אתה לא צריך בחורות שייתנו לך צ'אנס...

בטח שכן...

יש בחורים שפוסלים וכן, על פגישה ראשונה

ודווקא אם אני רואה כזה דבר, אני הכי רגועה, כי אני יודעת שזה היה כזה קריטי שהוא פסל על פעם אחת.

וגם תמיד יש אופציות פתוחות, אם יחשוב בזה שוב, הוא תמיד יכול לבדוק אם אני פנויה ואפשר לנסות את הקשר שוב.

מפה ועד להיעלב, נראה לי חבל ומיותר... 

זאת הדרך הכי טובה לדעתי.

שמאז שהפסקתי לבוא לפגישות ולשים את כל הקלפים על השולחן באופן מיידי, בנות הפסיקו לחתוך אותי אחרי פגישה אחת בלבד

אז לא הבנת על מה אני מדברת. ולא יתאים לך ללכת עדיין לפי הלב והאינטואציה שלך..

העצה הזאת לא מתאימה לכולם!!!!!

צריך לשאוף לשם, אבל לא כולם יודעים במה מדובר.

בחור שפוסל בחורה על סמך דייט אחד והפוך- זה לא מעליב! ולא אמור להיות מעליב... 

זה שורש הדיון פה נראה לי.

אין פה שום דבר מעליב שבחור או בחורה "לא נותנים צ'אנס". יש כאן החלטה של צד אחד שאכזבה אולי את הצד השני, לא מעבר. אין כאן מה לקחת אישי. 

הרבה פעמים צריך ללכת נגד הלב.

העובדה שיש המון סיפורים על זוגות שלא היה להם טוב בפגישה ראשונה ובסוף התחתנו מוכיחה שהלב/אינטואיציה טועה הרבה פעמים.

חוץ מזה שבהתחלה דיברת רק על בנות שבטוחות שיש להם אינטואיציה טובה, עכשיו זה נשמע שאת אומרת לכל אחת שתלך עם הלב שלה, לדעתי זה ממש מסוכן.

וכשאומרים "לתת צ'אנס" לא מתכוונים שהיא נותנת לבחור צ'אנס, אלא שהיא נותנת לקשר בניהם צ'אנס.

כמובן שאני לא אומר להתחתן בלי לב, מדבר רק על לפסול אחרי פגישה ראשונה.

ואני מסכים גם שלפעמים אין בעיה לפסול אחרי פגישה ראשונה, אבל רק אם רואים שזה ממש לא קשור, לא אם היא "מרגישה שזה לא זה".

ורק בגלל שחוויתי את זה על בשרי אני כותבת את זה

למדתי שיש 

שכל

לב

אינטואיציה

אישית חוויתי קשר שהיה שם לב, והאינטואציה אמרה לא לא לא... לך תתמודד עם זה.. לא פשוט בכלל... 

"וכשאומרים "לתת צ'אנס" לא מתכוונים שהיא נותנת לבחור צ'אנס, אלא שהיא נותנת לקשר בניהם צ'אנס."-

זה מבחינתי היינו אך... אם בחורה נבונה, רצינית וכו' הגיעה להחלטה אחרי פגישה אחת, יש דברים בגו, אחרת בוודאי אם היה אחרת היא הייתה מנסה עוד פגישה, כנראה שזה יושב על משהו קריטי שמבחינתה לא יכול להשתנות.

כאן זה המקום של הצד השני להכיל ולהבין, להאמין ולסמוך על הבחורה שהיא יודעת מה היא מחליטה. הרבה פעמים בחורים חושבים שהבחורה חיה בסרט ושהיא מחפשת איזה דוגמן או איזה צודיק יסוד עולם וזה ממש לא נכון, וזה חבל שלא סומכים מספיק על הצד השני בהחלטות שלו. (או חושבים שהבחורה פזיזה מדיי, או מנסה לברוח מהתמודדות, או מחפשת אחר המושלם, בקיצור מלא סיבות להאמין שהבחורה לא החליטה נכון.)

אישית, אצלי זה כלל, אם בחור החליט לסיים אחרי פגישה אחת, אני לא מערערת אחרי זה, וגם לא חושבת על זה, מצידי לא שייך וזהו. כי אני סומכת עליו שהוא יודע מה הוא רוצה מעצמו! וגם סומכת על הקב"ה שככה דברים יצאו ואין יותר מדיי מה לעשות.

לגביי מה שכתבת בהתחלה- אני מייעצת ללכת אחרי האינטואיציה והלב, כמובן שהשכל בא ראשון תמיד.. אבל לא לכולם יש עדיין את הכלים להבחין בין הקולות השונים בתוכו ולקרוא להם בשם. לכן לא הייתי אומרת מסוכן, זה פשוט עניין של להכיר את עצמינו נכון עם הזמן... (דרך חוויות שונות, לאו דווקא דייטים)

יכול להיות שבהתחלה באמת נפגשים הרבה, מנסים הרבה, ועם הזמן יודעים יותר לדייק את עצמנו. אבל הכלל הוא כן להקשיב לקולות שעולים בתוכנו. 

כמובן בתקווה שלא נצטרך את זה בכלל והזיווג יגיע בלי כל הנסיונות האלו! 

@והוא ישמיענו

לא באתי לשכנע אותך לא ללכת אחרי האינטואיציה, ואני גם מסכים שזה סתם מיותר לכעוס על מי שפוסלת אחרי פגישה אחת.

הפריעה לי בעיקר זה שנשמע שאת קוראת לכולם ללכת אחרי האינטואיציה. או כמו שכתבת עכשיו בסוף "הכלל הוא כן להקשיב לקולות שעולים בתוכנו."

לדעתי (וגם ממה ששמעתי מאנשים שמבינים בתחום) לרוב הגדול של האנשים עדיף לא ללכת אחרי האינטואיציה כבר אחרי פגישה אחת.

ובגלל שמדובר על בודדים, ורובם של האנשים לא יודעים בוודאות אם הם מהבודדים או לא, עדיף לייעץ לכולם לנסות כמה פגישות, כל עוד לא מדובר על משהו שלא מתאים גם בשכל.

ה'נזק' מזה שיפגשו עוד קצת הוא הרבה פחות מאשר זה שאולי הם מפספסים כאן את הזיוויג שלהם.

התעלמת ממה שכתבתי שיש הרבה שבהתחלה חשבו שזה לא זה ובכ"ז המשיכו והיום הם נשואים באושר.

וזה יכול לקחת חמש עשרה שנה לגלות מה.

אז תתחיל לעבוד.

מצד שני, יכול להיות שזה לא מעיד על כלום. אז אל תדאג

מצד אחד זו לא בעיה בך כבנאדם אבל מצד שני צריך לשים לב אם יש התנהגויות (נקרא לזה) מוזרות שכן אפשר לשפר

לדוגמא בנאדם שמרוב התרגשות ורצון אז הוא מדבר יותר מידי או להיפך עונה תשובות של כן\לא או בגדים לא מסודרים ונקיים 

אם זה פעמיים שלוש אז אין מה להתרגש. אם קורה יותר ואתה והן אותו סוג סגנון אז כנראה זה בצורה שאתה מייצג את עצמך בפניהן.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה